מגיד · צְפַרְדֵּעַ
מַכַּת צְפַרְדֵּעַ – הַטַּעַם הוּא, בְּהַקְדִּים מַה שֶּׁמּוּבָא בְּרַבּוֹתֵינוּ זַ''ל (תדא''ר ז): אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: צְפַרְדֵּעַ אַחַת גְּדוֹלָה מְאֹד עָלְתָה מִן הַיְאוֹר, וְהַמִּצְרִים הֵחֵלּוּ לְהַכּוֹתָהּ וּבְכָל מַכָּה יָצְאוּ מִמֶּנָּה הַרְבֵּה צְפַרְדְּעִים, עַד שֶׁמִּלְאוּ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם. וְעָלוּ הַצְפַרְדְּעִים עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת וְעַל הַמַּאֲכָלִים וְעַל הַמִּטּוֹת, וְנִכְנְסוּ לְתוֹךְ מְעֵיהֶם, וְהָיוּ מְקַרְקְרוֹת וְצוֹרְחוֹת. וְלֹא נָחוּ וְלֹא שָׁקְטוּ אַף לְרֶגַע אֶחָד עַד שֶׁהַמִּצְרִיִּים הָיוּ מֻטָּלִים עַל הָאָרֶץ בְּלִי לַעֲשׂוֹת דָּבָר. וְלֹא יָכֹל אֶחָד לְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ מִגֹּדֶל צַעֲקוֹתֵיהֶן שֶׁל הַצְפַרְדְּעִים.
וּקְּנֵה-הַמִּדָּה הוּא, לְפִי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל יוֹלְדוֹת, הָיוּ פּוֹחֲדוֹת לִצְעֹק מֵחֲמַת צִירֵי-לֵדָה שֶׁתְּקָפוּן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ שְׁכֵנֵיהֶם הַמִּצְרִיִּים אֶת זַעֲקוֹתֵיהֶן וְיַשְׁלִיכוּ בְּנֵיהֶם לַיְאוֹר. וְכַאֲשֶׁר אָדָם רוֹצֶה לִצְעֹק וְלֹא יָכוֹל, צַעֲרוֹ גָּדֵל פִּי כַּמָּה וְכַמָּה, מִשּׁוּם שֶׁהַצְּעָקוֹת מַחֲלִיפוֹת אֶת כֹּחוֹ שֶׁל הָאָדָם וְיֵשׁ בּוֹ כֹּחַ לִסְבֹּל הַכְּאֵב.