מגיד · עֲיֵף מְאֹד – אֲבָל לוֹמֵד
מַעֲשֶׂה שֶׁאֵרַע בְּאָדָם שֶׁהִקְפִּיד מִדֵּי עֶרֶב לְאַחַר עֲבוֹדָתוֹ לָלֶכֶת וְלִשְׁמֹעַ שִׁעוּר בַּדַּף הַיּוֹמִי. וְאָכֵן כָּל עֶרֶב, בְּשָׁעָה שְׁמוֹנֶה, לְאַחַר שֶׁהָיָה מְסַיֵּם עֲבוֹדָתוֹ וְחוֹזֵר לְבֵיתוֹ, הָיָה סוֹעֵד אֲרוּחַת עֶרֶב וְלִקְרַאת הַשָּׁעָה תֵּשַׁע הָיָה מֵשִׂים פְּעָמָיו לַשִּׁעוּר.
אוֹתוֹ סוֹחֵר שֶׁעֲיֵפוּתוֹ הָיְתָה רַבָּה עַד מְאֹד, מִסְפַּר דַּקּוֹת לְאַחַר תְּחִלַּת הַשִּׁעוּר הָיָה עוֹצֵם עֵינָיו וְנִרְדָּם עַד סוֹפוֹ שֶׁל הַשִּׁעוּר.
הָרַב, שֶׁשָּׂם לֵב כִּי מִזֶּה תְּקוּפָה אֲרֻכָּה אָדָם זֶה יָשֵׁן לוֹ שְׁנַת יְשָׁרִים כִּמְעַט מֶשֶׁךְ הַשִּׁעוּר כֻּלּוֹ, נִגַּשׁ אֵלָיו וּבְפִיו הַצָּעָה: ''רְאֵה, חֲבִיבִי, אֶת אוֹתוֹ לִמּוּד בַּדַּף הַיּוֹמִי אֲנִי מוֹסֵר גַּם בַּבֹּקֶר, מִשָּׁעָה 5:00 עַד הַשָּׁעָה 6:00, וּלְאַחַר מִכֵּן אָנוּ מִתְפַּלְלִים שַׁחֲרִית. הַצָּעָתִי לְךָ: לֵךְ לִישֹׁן שְׁנַת יְשָׁרִים מֻקְדָּם בָּעֶרֶב וְלַשִּׁעוּר תַּגִּיעַ כַּאֲשֶׁר הִנְּךָ עֵרָנִי. אֵינֶנִּי חוֹשֵׁב שֶׁכַּאֲשֶׁר אַתָּה נִרְדָּם עֶרֶב עֶרֶב בַּשִּׁעוּר תּוּכַל לְקַבֵּל עַל כָּךְ שָׂכָר מִשָּׁמַיִם, שַׂמְתִּי לֵב שֶׁמִּדֵּי עֶרֶב מִתְּחִלַּת הַשִּׁעוּר וְעַד סוֹפוֹ אֵינְךָ מִתְעוֹרֵר אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת. עַל כֵּן שְׁמַע לַעֲצָתִי וְתִהְיֶה נִשְׂכָּר מִלִּמּוּד דַּף הַיּוֹמִי וּמֵהֲבָנַת הַגְּמָרָא.''
מַגִּיד הַשִּׁעוּר חָשַׁב שֶׁאֵין הַצָּעָה טוֹבָה מִזּוֹ, אַךְ לֹא כָּךְ חָשַׁב הַסּוֹחֵר.
''לֹא, הַצָּעָתְךָ אֵינָהּ טוֹבָה לִי וְאֵינִי יָכוֹל לְקַבְּלָהּ.''
''מַדּוּעַ?'' - שָׁאַל הָרַב - ''הֲרֵי רַק כָּךְ תּוּכַל לְהָבִין אֶת דִּבְרֵי הַגְּמָרָא.''
נֶאֱנַח הַסּוֹחֵר וְעָנָה: ''מִדֵּי עֶרֶב כַּאֲשֶׁר אֲנִי שָׁב לְבֵיתִי, אִשְׁתִּי מַגִּישָׁה לִי אֶת אֲרוּחַת הָעֶרֶב. מֵרֹב עֲיֵפוּתִי אֲנִי נִרְדָּם וּבְקשִׁי אֲנִי מַצְלִיחַ לִהְיוֹת עֵרָנִי בִּזְמַן הָאֲרוּחָה, וְלִקְרַאת הַשָּׁעָה תֵּשַׁע אֲנִי אוֹזֵר כֹּחַ אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי בְּשִׂיא הָעֲיֵפוּת. לְפָנַי מִטָּה מֻצַּעַת, הַחִמּוּם פּוֹעֵל וּבַחוּץ הַגֶּשֶׁם מַכֶּה בַּחַלּוֹן, וְהִנֵּה אֲנִי עוֹשֶׂה מַאֲמָץ עִלָּאִי, עוֹזֵב אֶת הָ'עוֹלָם הַזֶּה' וְהוֹלֵךְ לַשִּׁעוּר.
''בְּאוֹתָם רְגָעִים יְלָדַי רוֹאִים אֶת כָּל הַמַּחֲזֶה. רוֹאִים אֶת הָעֲיֵפוּת, חָשִׁים אֶת אֲפִיסַת הַכֹּחוֹת שֶׁבִּי וּמַבִּיטִים בְּאַבָּא שֶׁלָּהֶם הָאוֹזֵר כֹּחוֹת גּוּף וָנֶפֶשׁ וְעוֹשֶׂה מַאֲמַצִּים עִלָּאִיִּים לָלֶכֶת לַשִּׁעוּר, וּבְנִימָה לְבָבִית לִפְנֵי צֵאתִי אֶת הַבַּיִת אֲנִי מְבָרֵךְ אוֹתָם בְּבִרְכַּת 'לַיְלָה טוֹב!' וּבָרֶקַע אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת בְּנִי הַקָּטָן זוֹעֵק: 'אַבָּא הוֹלֵךְ לִלְמֹד בְּכוֹלֵל עֶרֶב!' הַמַּחֲזֶה הַקָּבוּעַ הַזֶּה, הָרְגָעִים הַלָּלוּ הֵם הֵם שֶׁחֲרוּטִים בְּמֹחָם שֶׁל יְלָדַי וּמַחְדִּירִים לְלִבּוֹתֵיהֶם מַהִי עֲמָלָהּ שֶׁל תּוֹרָה. דְּיוֹקַן אֲבִיהֶם זֶה נִשְׁאָר לָנֶצַח.
''וְזוֹ הַסִּבָּה, כְּבוֹד הָרַב, שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְהַגִּיעַ לַשִּׁעוּר מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר בְּשָׁעָה חָמֵשׁ לְפִי עֲצַת הָרַב. אָמְנָם אֲנִי אֶהְיֶה יוֹתֵר עֵרָנִי וְאוּלַי אָבִין אֶת הַגְּמָרָא אַךְ יְלָדַי, כְּבוֹד הָרַב, כֵּן, הַיְלָדִים לֹא יִרְאוּ אֶת מְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל אֲבִיהֶם לְמַעַן לִמּוּד הַגְּמָרָא. הֵם אָמְנָם יִשְׁמְעוּ שֶׁהָלַכְתִּי לַ'דַּף הַיּוֹמִי', אַךְ לֹא יַרְגִּישׁוּ בְּכָךְ, הַדָּבָר לֹא יִהְיֶה חָרוּט עַל לוּחַ לִבָּם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי בּוֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת, הוּא כְּבָר יֵדַע מַחְשְׁבוֹתַי וְהִשְׁתַּדְּלוּתִי וּבְוַדַּאי לֹא יְקַפַּח שְׂכָרִי.''
אֵין סָפֵק, כִּי תְּמוּנָה זוֹ שָׁוָה יוֹתֵר מֵאֶלֶף תּוֹכָחוֹת!
מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ, וְעַכְשָׁיו קֵרְבָנוּ הַמָּקוֹם לַעֲבוֹדָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר וַיֹאמֶר יְהוֹשֻעַ אֶל כָּל הָעָם, כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וָאֶקַח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן, וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ וָאֶתֵּן לוֹ אֶת יִצְחָק. וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂו וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵּׂעִיר לָרֶשֶׁת אֹתוֹ, וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם:
ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו