מגיד · הַגְּרַאַ''מ שָׁךְ בִּקֵּשׁ לֵישֵׁב סַנְדָּק בִּבְרִית שֶׁל תְּאוֹמִים
כֵּיוָן שֶׁעוֹסְקִים אָנוּ בְּדַם מִילָה, בִּבְרִית, רָאִיתִי מַעֲשֶׂה נִפְלָא שֶׁאֵרַע עִם הַגְּרַאַ''מ שָׁךְ זַצַּ''ל וּמִמֶּנּוּ נוּכַל לִלְמֹד מַהִי רְאִיָּתָם שֶׁל גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל. מָרָן זַצַּ''ל תָּמִיד רָאָה לְנֶגֶד עֵינָיו גַּם אֶת הֶעָתִיד מֵעֵבֶר לַהֹוֶה הָעַכְשָׁוִי, וּדְבָרִים שֶׁהָיוּ כָּךְ הָיוּ:
מַעֲשֶׂה הָיָה בְּבָחוּר שֶׁעָלָה מֵאוֹסְטְרַלְיָה וּבָנָה כָּאן בֵּיתוֹ, וּבִהְיוֹתוֹ בַּעַל חֶסֶד עָצוּם זָכָה לְקִרְבָה מְיֻחֶדֶת מִמָּרָן הָרַב שָׁךְ זַצַּ''ל. עֲרִירִי הָיָה, וּבִקֵּשׁ בִּרְכַּת מָרָן לְהִפָּקֵד בְּבָנִים. וְאָכֵן נוֹלְדוּ תְּאוֹמִים, אֲבָל קְטַנִּים הָיוּ וְחַלָּשִׁים וְסָמוּךְ לְלֵדָתָם חָלוּ בְּצַהֶבֶת. לְפִיכָךְ נִדְחֲתָה הַבְּרִית עַד לְהַבְרָאָתָם.
שָׁאַל הָאַבְרֵךְ בַּעֲצַת מָרָן, הַאִם יֵשׁ שְׁהוּת לְהַזְמִין אֶת הוֹרָיו לִבְרִית הַמִּילָה.
''אַדְּרַבָּה,'' - הִמְרִיצוֹ מָרָן - ''וַדַּאי דָּאֲגוּ וְהִצְטַעֲרוּ כָּל הַשָּׁנִים בְּצַעַרְךָ, מִן הַדִּין שֶׁיִּשְׂמְחוּ אִתְּךָ בְּשִׂמְחָתְךָ.''
הִגִּיעוּ הוֹרָיו וְהַתִּינוֹקוֹת הֵחֵלּוּ לְהִתְאוֹשֵׁשׁ. הָרוֹפְאִים קָבְעוּ תַּאֲרִיךְ לִבְרִית הַמִּילָה. עָלָה הָאַבְרֵךְ לְבֵית מָרָן, וְאָמַר: ''רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה הָיָה לִי כְּאָב, מְבַקֵּשׁ אֲנִי שֶׁיִּהְיֶה סַנְדָּק לְבֵן אֶחָד, וְאָבִי יִהְיֶה סַנְדָּק לַבֵּן הַשֵּׁנִי.''
עָנָהוּ מָרָן: ''אָכֵן, חָשׁוּב אַתָּה כִּבְנִי, וּמוּכָן אֲנִי לִהְיוֹת סַנְדָּק - אַךְ אֵצֶל שְׁנֵי הַבָּנִים כְּאֶחָד!''
נָבוֹךְ הָאַבְרֵךְ: ''אֲבָל חָשַׁבְתִּי לְכַבֵּד אֶת אָבִי בְּסַנְדְּקָאוּת הַבֵּן הַשֵּׁנִי.''
''אַדְּרַבָּה,'' - הֱשִׁיבוֹ מָרָן - ''כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ בְּסַנְדְּקָאוּת שְׁנֵיהֶם! מַגִּיעַ לוֹ כָּבוֹד זֶה!''
הָאַבְרֵךְ לֹא הָיָה טִפֵּשׁ. אִם זוֹ הַבְּרֵרָה שֶׁבְּפָנָיו, יָדַע מַה לְּהַחְלִיט, אַךְ שָׁאַל: ''וּמָה אֶתֵּן לְאָבִי, בַּמָּה אֲכַבְּדוֹ?''
''בַּ'עֲמִידָה עַל הַבְּרָכוֹת'.'' - הִצִּיעַ מָרָן.
וְכָךְ הֲוָה. מָרָן כֻּבַּד בַּסַּנְדְּקָאוּת הַכְּפוּלָה וְהָאָב עָמַד עַל הַבְּרָכוֹת.
כַּעֲבֹר יָמִים מִסְפָּר עָלָה הָאָב לְבֵית מָרָן בְּעִנְיָן אַחֵר, וּבְסִיּוּם הַדְּבָרִים בִּקֵּשׁ רְשׁוּת לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה. הָרְשׁוּת נִתְּנָה בְּרָצוֹן וְשָׁאַל: ''יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, מַה פְּסוּל מָצָא בְּאָבִי, שֶׁלֹּא רָצָה לִהְיוֹת סַנְדָּק יַחַד עִמּוֹ?''
''חָלִילָה!'' - קָרָא מָרָן בְּנַהֲמַת לִבּוֹ - ''חָלִילָה וְחַס, יְהוּדִי יָקָר הוּא! וְאַדְּרַבָּה, הֲרֵי הִצַּעְתִּי שֶׁיִּהְיֶה סַנְדָּק לִשְׁנֵי בָּנֶיךָ! אֶלָּא מַאי, תָּמֵהַּ אַתָּה מַדּוּעַ לֹא הִסְכַּמְתִּי לִהְיוֹת סַנְדָּק לְאֶחָד בִּלְבָד. הִנְנִי וְאַסְבִּיר לְךָ: הֲרֵי יוֹדֵעַ אַתָּה, אָדָם אֵינוֹ חַי לְעוֹלָם... יוֹם אֶחָד מַגִּיעָה עֵת פְּקֻדָּתוֹ... וַהֲרֵי יוֹדֵעַ אַתָּה מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, עוֹרְכִים הֶסְפֵּדִים, כּוֹתְבִים מַאֲמָרִים, מְסַפְּרִים בְּשִׁבְחוֹ וְאַף מַגְזִימִים... בְּנֵי כַּמָּה יִהְיוּ אָז בָּנֶיךָ? מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי בְּנֵי שְׁמוֹנֶה, אוּלַי בְּנֵי עֶשֶׂר, אוּלַי אַף בְּנֵי מִצְווֹת... וְאָז, מַה יִּקְרֶה? הָאֶחָד יֹאמַר לְאָחִיו: 'אֶצְלִי הָיָה הָרַב שָׁךְ סַנְדָּק, וְאֶצְלְךָ לֹא...' כֵּיצַד אוּכַל לָשֵׂאת זֹאת, שֶׁאֲנִי אֶהְיֶה הַגּוֹרֵם לְקִנְאָה בֵּין אַחִים?! לֹא, אֵינִי מוּכָן לְכָךְ בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן!''
וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ. וַיִתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה:
וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַם הוּא עַל שׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ, וְעָלָה מִן הָאָרֶץ:
וַיְעַנּוּנוּ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹתוֹ בְּסִבְלֹתָם. וַיִבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה. אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס:
וַיִתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ:
''ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך''