אור ברסלב

הגדה של פסח – אור דניאל

כורך

מרור

מִיָּד לְאַחַר מִכֵּן נוֹטֵל אֶת הַמַּצָּה הַשְּׁלִישִׁית וּבוֹצֵעַ מִמֶּנָּה כַּזַּיִת, כּוֹרְכוֹ עִם כַּזַּיִת מָרוֹר וּמְטַבֵּל בַּחֲרֹסֶת, וְאוֹמֵר:

מַצָּה וּמָרוֹר בְּלֹא בְרָכָה. זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ בְּיָמֵינוּ יְחֻדָּשׁ. כְּהִלֵל הַזָּקֵן שֶׁהָיָה כּוֹרְכָן וְאוֹכְלָן בְּבַת אַחַת. לְקַיֵם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים יֹאכְלוּהוּ:

וְאוֹכֵל בַּהֲסִבָּה.

מוציא מצה

שְׁאַל בְּנִי:

בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה חַיָּב אָדָם לֶאֱכֹל מִיָּד לְאַחַר הַקִּדּוּשׁ [וְאָמְנָם יֵשׁ שֶׁהִקְפִּידוּ בָּזֶה גַּם בְּלֵיל הַסֵּדֶר], אוּלָם בְּדֶרֶךְ כְּלָל חוֹלְפוֹת שָׁעָה אוֹ שְׁעָתַיִם מֵהַקִּדּוּשׁ עַד לַסְּעוּדָה, שֶׁהֲרֵי מַאֲרִיכִים לִקְרֹא אֶת הַהַגָּדָה וּמַרְבִּים לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, וְהַשְּׁאֵלָה הַנִּשְׁאֶלֶת הִיא: אֵיךְ הִתִּירוּ ''הֶפְסֵק'' גָּדוֹל שֶׁכָּזֶה בֵּין הַקִּדּוּשׁ לַסְּעוּדָה?

תְּשׁוּבָה:

בֵּאֵר הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁלֹמֹה זַלְמָן אוֹיֶערְבָּאךְ זַצַּ''ל: תַּפְקִידוֹ שֶׁל לֵיל הַסֵּדֶר הוּא לְקַדֵּשׁ אֶת הַלַּיְלָה הַזֶּה, וְאִם כֵּן הַכֹּל הוּא הֶמְשֵׁךְ לַקִּדּוּשׁ, וְדוֹמֶה הַדָּבָר לְאָדָם שֶׁמְּקַדֵּשׁ בִּדְבֵקוּת וַאֲרִיכוּת יְתֵרָה וְכֵן בִּנְטִילַת יָדַיִם בְּבִרְכָתָהּ וּמִזְמוֹרֶיהָ, אַף שֶׁנִּמְשָׁךְ אֶצְלוֹ זְמַן רַב - אֵין זֶה הֶפְסֵק, כִּי הַכֹּל הֶמְשֵׁךְ אֶחָד לַקִּדּוּשׁ וְלַסְּעוּדָה.

וְאַף לְעִנְיָנֵנוּ, כָּל מַעֲשֵׂינוּ בְּלֵיל הַסֵּדֶר הֵם חֵלֶק חָשׁוּב מֵהַחִיּוּב הַגָּדוֹל וְהַנִּשְׂגָּב, שֶׁהֲרֵי חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, וּלְסַפֵּר אֶת כָּל הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁהָיוּ בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְאִם כֵּן הַכֹּל - הַקִּדּוּשׁ, הַהַגָּדָה וְהַסְּעוּדָה - נֶחְשָׁב לְהֶמְשֵׁךְ אֶחָד בִּרְצִיפוּת, וְאֵין בָּזֶה הֶפְסֵק בֵּין הַקִּדּוּשׁ לַסְּעוּדָה.

וּמִשּׁוּם כָּךְ מַקְדִּימִים בַּאֲמִירַת ''הֵא לַחְמָא עַנְיָא'' - לִפְנֵי אֲמִירַת הַהַגָּדָה, לוֹמַר לְךָ שֶׁגַּם סִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם קָשׁוּר עִם מַצָּה זוֹ שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים, אֶלָּא שֶׁלִּפְנֵי אֲכִילָתוֹ צָרִיךְ לוֹמַר עָלֶיהָ דְּבָרִים הַרְבֵּה, וְכֵיוָן שֶׁהַהַגָּדָה הִיא מִצָּרְכֵי הַסְּעוּדָה הֲרֵי זֶה נֶחְשָׁב כְּהֶמְשֵׁךְ לַקִּדּוּשׁ עַל דַּעַת לֶאֱכֹל לְאַלְתַּר, וּמִטַּעַם זֶה גַּם בּוֹצְעִים אֶת הַמַּצָּה סָמוּךְ לַקִּדּוּשׁ וְלֹא מַמְתִּינִים עַד סָמוּךְ לַסְּעוּדָה.

מָה עִם כַּזַּיִת מַצָּה?

מְסֻפָּר עַל אוֹדוֹת הַצַּדִּיק רַבִּי זוּנְדְ'ל מִסָּלַנְט זַצַּ''ל, שֶׁכַּאֲשֶׁר הוֹצִיאוּ לוֹ אֶת הַשֵּׁן הָאַחֲרוֹנָה שֶׁהָיְתָה בְּפִיו - פָּרַץ בִּבְכִי תַּמְרוּרִים.

''רַבִּי זוּנְדְ'ל, עַל מָה אַתֶּם בּוֹכִים? הֲלֹא תּוֹעַלְתָּהּ שֶׁל הַשֵּׁן הַבּוֹדֶדֶת הַזּוֹ לֹא הָיְתָה כֹּה גְּדוֹלָה!'' נִסָּה הָרוֹפֵא לְנַחֵם, אוּלָם לֹא יָרַד לְסוֹף דַּעְתּוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק הָעוֹמֵד מוּלוֹ...

שֶׁכֵּן בֵּין יִבְבוֹתָיו, בְּעוֹד הַדְּמָעוֹת הַטְּהוֹרוֹת זוֹלְגוֹת עַל לְחָיָיו, נַעֲנָה רַבִּי זוּנְדְ'ל וְהִסְבִּיר אֶת סִבַּת בִּכְיוֹ:

''אֵינֶנִּי דּוֹאֵג כֵּיצַד אוּכַל לֶאֱכֹל מַעֲדַנִּים וּמַטְעַמִּים... אוּלָם דְּאָגָה אַחַת אֵינָהּ נוֹתֶנֶת לִי מָנוֹחַ, הָכֵיצַד אוּכַל לֶאֱכֹל אֶת הַכַּזַּיִת מַצָּה בְּלֵיל פֶּסַח? אוֹי! אֵין לִי כְּבָר אֶת הַשֵּׁן הָאַחֲרוֹנָה שֶׁבָּהּ יָכֹלְתִּי לִלְעֹס אֶת הַמַּצּוֹת!''

זוֹהִי יִרְאַת שָׁמַיִם טְהוֹרָה! זֶהוּ ''מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם''!

כְּדַאי לְהִתְאַזֵּר בְּסַבְלָנוּת לִקְרַאת הַגְּאֻלָּה

רַבֵּנוּ נַחְמָן מִבְּרֶסְלָב זַצַּ''ל סִפֵּר סִפּוּר אֲשֶׁר נוּכַל לִלְמֹד מִמֶּנּוּ לֶקַח נִפְלָא בְּחַיֵּי הַיּוֹם-יוֹם לִקְרַאת הַגְּאֻלָּה:

שְׁנֵי עֲנִיִּים הָיוּ נוֹדְדִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, הָאֶחָד יְהוּדִי וְהַשֵּׁנִי גֶּרְמָנִי.

הָיָה זֶה בְּעֶרֶב פֶּסַח. בְּעוֹדָם עוֹבְרִים בִּרְחוֹבוֹת הַיְּהוּדִים הֵרִיחוּ אֶת רֵיחַ הַמַּאֲכָלִים הַמְיֻחָדִים וְשָׁאֲלוּ אֶת הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים הַאִם הַיּוֹם מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד מִשְּׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה. עָנוּ לָהֶם בְּחִיּוּב שֶׁהַיּוֹם עוֹרְכִים הַיְּהוּדִים אֶת לֵיל הַסֵּדֶר, עֶרֶב הֶחָג הַנִּפְלָא בּוֹ מַזְמִינִים הַיְּהוּדִים אוֹרְחִים לְשֻׁלְחַן הֶחָג.

אָמַר הַיְּהוּדִי לַחֲבֵרוֹ: ''בּוֹא אִתִּי לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְאֶדְאַג לְךָ לְאֵרוּחַ טוֹב''.

''אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה אִם אֶתָּפֵס בְּקַלְקָלָתִי?'' - טָעַן הַגּוֹי - ''הֲלֹא אֵינִי מִתְמַצֵּא בְּכָל אוֹתָם סְדָרִים וּמִנְהָגִים הַנְּהוּגִים אֶצְלְכֶם בְּלֵיל הַסֵּדֶר?''

הִרְגִּיעוֹ הַיְּהוּדִי וְאָמַר לוֹ: ''אָנֹכִי אֲלַמֶּדְךָ אֶת כָּל הַמִּנְהָגִים מֵרֵאשִׁיתָם וְעַד סוֹפָם''.

תֵּאֵר בְּפָנָיו אֶת לֵיל הַסֵּדֶר בְּדִיּוּק נִמְרָץ, אַךְ שָׁכַח לוֹמַר לוֹ שֶׁלִּפְנֵי שֶׁסּוֹעֲדִים אֶת סְעוּדַת הֶחָג אוֹכְלִים מָרוֹר שֶׁטַּעְמוֹ כַּלַּעֲנָה...

פָּנָה הַיְּהוּדִי לַגַּבַּאי וְאָמַר: ''זָרִים אָנוּ וּמְבַקְשִׁים לְהָסֵב לַ'סֵּדֶר'''.

אָמַר הַגַּבַּאי: ''אֵין בּוֹדְקִים לִמְזוֹנוֹת. אַתָּה תִּהְיֶה אוֹרְחוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי, וַחֲבֵרְךָ יִהְיֶה אוֹרְחוֹ שֶׁל אַלְמוֹנִי''.

שָׁב הֶעָנִי לַחֲבֵרוֹ וְאָמַר לוֹ: ''אַחַר הַתְּפִלָּה יַפְרִידוּ בֵּינֵינוּ, כָּל אֶחָד יִסְעַד בְּמָקוֹם אַחֵר. אֲבָל לְאַחַר הָאֹכֶל נָשׁוּב וְנִוָּעֵד פֹּה''.

רָעֵב הָיָה הַגּוֹי עַד מְאֹד וְצִפָּה בְּקֹצֶר רוּחַ לַסְּעוּדָה הַדְּשֵׁנָה. הוּא נִזְכַּר בְּכָל אוֹתָם מַאֲכָלִים שֶׁסִּפֵּר לוֹ עֲלֵיהֶם הַיְּהוּדִי, אוּלָם לְדַאֲבוֹן לִבּוֹ רָאָה שֶׁאֵין מַגִּישִׁים מִמִּינֵי הַדָּגִים וְהַבָּשָׂר כְּלוּם. בַּעַל הַבַּיִת אָמַר כַּמָּה פְּסוּקִים וְכֻלָּם גָּמְעוּ מֵהַיַּיִן, וְיַיִן מַגְבִּיר הַתֵּאָבוֹן כַּיָּדוּעַ. לְאַחַר מִכֵּן נָטְלוּ יָדַיִם וְהוֹשִׁיטוּ לוֹ גִּבְעוֹל כַּרְפַּס פָּחוֹת מִכְּשִׁעוּר כַּזַּיִת, טָבוּל בְּמֵי מֶלַח. וְהוּא רָעֵב...

לֹא דַּי בְּכָךְ, אֶלָּא שֶׁהַיְלָדִים הִתְחִילוּ שׁוֹאֲלִים שְׁאֵלוֹת וְהָאָב הֵשִׁיב בְּנִיחוּתָא וּבִמְאוֹר פָּנִים כַּאֲשֶׁר כָּל יֶלֶד מוֹסִיף נֹפֶךְ לִדְבָרָיו, וּבִטְנוֹ שֶׁל הַנָּכְרִי...

סוֹף סוֹף נָשְׂאוּ אֶת הַכּוֹס הַשְּׁנִיָּה וְנִגְּשׁוּ לִטֹּל יָדַיִם. ''נְטִילַת יָדַיִם זוֹ לָמָּה?'' שָׁאַל בְּלַחַשׁ אֶת הַיֶּלֶד שֶׁיָּשַׁב לְצִדּוֹ.

''לַסְּעוּדָה'' - הֱשִׁיבוֹ הַיֶּלֶד בִּלְחִישָׁה.

כַּמָּה שָׂמַח! הִגִּיעַ הַקֵּץ לָעִנּוּי, הִנֵּה בָּא הַפִּצּוּיּ לַסֵּבֶל הַמִּתְמַשֵּׁךְ... נָטַל יָדָיו וְנִגְּבָן, בַּעַל הַבַּיִת בָּצַע אֶת הַמַּצּוֹת הַמְשֻׁנּוֹת וְשִׁגֵּר לְכָל אֶחָד כַּזַּיִת. תּוֹךְ כְּדֵי לְעִיסָה שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ מַה זֹּאת וּמִיָּד נִחֵם אֶת עַצְמוֹ: 'לֹא נוֹרָא, כַּנִּרְאֶה שֶׁאֵינָם רוֹצִים לְהִתְפַּטֵּם מִפַּת זוֹ וּלְהַשְׂבִּיעַ אֶת רַעֲבוֹנָם'.

וְהִנֵּה מַגִּישִׁים מִין מַאֲכָל שֶׁלֹּא רָאָה מִיָּמָיו - הָיְתָה זוֹ חֲזֶרֶת לְשֵׁם מָרוֹר (חְרֵיין חָרִיף בְּיוֹתֵר), וּבְנַפְשׁוֹ דִּמָּה שֶׁבְּוַדַּאי זֶהוּ הַמַּאֲכָל הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר לִסְעוּדַת הַיּוֹם. הִכְנִיס מָנָה הֲגוּנָה לְפִיו וְנִכְוְתָה לְשׁוֹנוֹ כְּאִלּוּ הִכְנִיס אֵשׁ לְפִיו. מֵעָיו הִתְהַפְּכוּ בְּקִרְבּוֹ. נִשְׁמָתוֹ נֶעְתְּקָה וְעֵינָיו מָלְאוּ דְּמָעוֹת. כְּבָר לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק וְהוּא צָרַח: ''הִתְבַּיְּשׁוּ לָכֶם! כָּכָה אַתֶּם מְעַנִּים אֶצְלְכֶם אוֹרְחִים?''

הוּא בָּרַח מֵהַמָּקוֹם וְרָץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת הֶחָשׁוּךְ לְחַכּוֹת לַחֲבֵרוֹ. רָעֵב, צָמֵא וְקוֹפֵא מִקֹּר נָח הַגֶּרְמָנִי עַל סַפְסַל בֵּית הַמִּדְרָשׁ. עָבְרוּ עוֹד כַּמָּה שָׁעוֹת עַד שֶׁנִּפְתְּחָה הַדֶּלֶת וְהַיְּהוּדִי נִכְנַס בְּפָנִים שְׂמֵחוֹת, שָׂבֵעַ מֵהָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה. הוּא פָּנָה אֶל רֵעֵהוּ הַגּוֹי וְשָׁאַל: ''אֵיךְ הָיָה הַ'סֵּדֶר'?''

סִפֵּר לוֹ הַגֶּרְמָנִי בְּכַעַס אֶת כָּל מַה שֶּׁקָּרָה עִמּוֹ. אָמַר לוֹ הַיְּהוּדִי: ''הוֹי, גֶּרְמָנִי שׁוֹטֶה! אִלּוּ הָיִיתָ מְחַכֶּה עוֹד מְעַט, הָיִיתָ אוֹכֵל מִכָּל טוּב כָּמוֹנִי''.

אָמַר עַל כָּךְ רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלָב זַצַּ''ל, שֶׁכָּךְ בְּדִיּוּק מְצֻוִּים אָנוּ לְהִתְיַחֵס לְכָל הַ''מָּרוֹר'' שֶׁאָנוּ טוֹעֲמִים מִמֶּנּוּ יוֹם-יוֹם. מִי שֶׁחָכָם יוֹדֵעַ שֶׁזֶּהוּ הַשָּׁלָב הָאַחֲרוֹן בַּעֲרֵמַת הַיִּסּוּרִים שֶׁבָּאָה עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל. עָלֵינוּ לְהִתְאַזֵּר בְּסַבְלָנוּת וְלָדַעַת שֶׁאַחֲרֵי הַחשֶׁךְ בָּאָה הַגְּאֻלָּה, וּמִי שֶׁיִּבְעַט בַּיִּסּוּרִים הַלָּלוּ הֲרֵי שֶׁהוּא טִפֵּשׁ גָּדוֹל. כְּדַאי הָיָה לִסְבֹּל יִסּוּרִים, וְהָעִקָּר הוּא שֶׁנִּזְכֶּה לַסְּעוּדָה הַדְּשֵׁנָה, לַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית שֶׁמְּצַפָּה לָנוּ.

תוכן העניינים

הגדה של פסח – אור דניאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה