האמונה והבטחון מיוחס לרמבן· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן] (מיוחס לו)
פרק יב
יש דברים רבים שעושה אותם האדם ושאר בע"ח כמו כן עושין אותן כמו אכילה ושתיה ופריה ורביה וכיוצא בהן ומשתתף האדם באותו הכח ר"ל כי מכריח האדם לעשות המעשה ההוא ומכריח הבהמה שוים הוא הטבע אך בעיקר המעשה יש הפרש גדול ביניהם ועל ההפרש ההוא אמר ומותר האדם מן הבהמה אין כלו' יש יתרון לאדם מן הבהמה ומהו המותר אין וכך הוא פי' הפסוק כי מקרה בני אדם ומקרה הבהמה כלומר האדם והבהמה ע"י שכבת זרע נבראים כי מקרה לשון קרי כמו מקרה לילה ומקרה א' להם מל' אולי יקרה ה' ומהו המקרה אשר יקרה אותם כמות זה כן מות זה סופ' למיתה ורוח א' לכל כלו' רוחו של הקב"ה בכלם הוא נותן נפש ורוח כענין הכתוב שאו' אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש ומותר האדם מן הבהמה אין כלומר יש יתרון לאדם והוא אין כלומר נקרא אין והוא רומז דבר אחד כי כל דבר שאינו מתחלק לחלקים לא יתכן להזכירו לשון רבים. כמ"ש החכם הנשיא ר' אברהם צחב"א שורט"א מורה דבר אחד והוא המותר לאד' על הבהמה והאל"ף רמז לרצון עד אין סוף וממנו כח המתעורר והיו"ד רמז לחכמה להכיר בין טוב לרע וממנ' כח המחשבה והנו"ן פשוטה התפשטו' דברים מן החכמה והיא הנקרא' אמונה כמו שכתבתי וממנה הכח.
ובספר הבהיר א"ר אמורא מאי דכתיב ה' איש מלחמה א"ל רחמני ברכי לא תבעי לך מלתא פשיטא שמע לי אמלכינך לה"ד למלך שהיו לו דירות נאות ושם לכל א' וא' שם וכולן טובה זו מזו. אמר אתן לבני דירה זו ששמה אל"ף גם זו טובה ששמה שי"ן מה עשה אספם כולם הג' ועשה מהן שם אחד ועשה מהן בית א' א"ל עד מתי תסתום דבריך א"ל בני אלף ראש שני לו י' שי"ן כולל העולם כולו מפני שכ' בו תשובה וז"ש רז"ל נון כפופה נון פשוטה נאמן כפוף נאמן פשוט ופי' כפוף ר"ל הנפרד הנאצל וההתפשטות לפני בריאת העולם ונאמן פשוט בבריא' העולם וראיה לדבר כי הנו"ן כפופה לעול' באמצע התיבה וההתפשטות הזה כנגדו הוא הנקרא בלשון הפילוסופים הנפש השכלית. ומכאן ואילך הטבעים המחייבים הצורות הראויות להם שכנגדם הכחות והצורות. זהו מאמר הפלוסוף בסדר ד' השכל והחפץ והנפשי ותחתיה הטבעי החפץ פי' החפץ האלהי ותחתיו השכל פי' השכל הפועל ותחתיו הנפש פי' הנפש השכלית ותחתיה הטבעי נמצא האל"ף בלשוננו כנגדה החפץ האלהי בלשונם והיו"ד בלשוננו כנגדה השכל הפועל בלשונ' ולפי שיש באדם נפש שכלית הנמשכת מן החכמה המיחדת עם הרצון ע"כ יש כח באדם לכוף את טבעו ואין כח לבהמה וזהו המותר שיש והטבע הוא נחלק לשני חלקים כוללים כל שאר החלקים והם טוב ורע וכשהיו אלו הב' טבעים נתחייב כל א' צורה בפני עצמו הראוי לו להתאצל עליהם והיא שואבת ממנה תמיד כמו שהם כוללים כל טבע כך צורת' כוללת כל צורה. ומרוב שהם דקים וזכים וראוים זה לזה ומקבלים זא"ז ולא יש פירוד ביניהם אבל הם מתחברים חבור היחוד והרצון עד יקראו בשם א' ולפי שסוף כל דבר דומה לתחלתו נקרא סוף הכסא הזה חכמה הוא צורה א' מן הב' וממנה ולחוץ נכנס הפרוד ובהיותם בצורתן יפרדו איש מעל אחיו וכשנברא העולם נברא בג' דברים אלו והן חכמה ותבונה ודעת שנ' ה' בחכמ' וכו' כונן שמים בתבונה בדעתו וגו' וכ' בראשית ברא אע"פ שאמרו אין ראשית אלא חכמה יסד וברא ב' עניינים והם צריך לבנין כמו יסד בציון אבן כמו יסד ארץ על מכוניה ותבין שעניני הבריאה כי הוא עומד בעצמו כמו האדם שנאמ' בו בריאה על הארץ שנ' ואדם עליה בראתי וכן ברא אלהים אדם על הארץ והוא מתנועע הנה והנה אבל מי שנ' בו יסוד לא יתכן להתנועע ולזוו ממקומו או תאמר כי מכוניה זנים הא' הוא הנקרא ראשית ובו ברא והב' הוא הנקרא חכמה ובו יסד ובפירוש פר' בראשית תבין ענין הבריאה ואח"כ תעמוד על ענין היסוד וארז"ל אלה תולדות השמי' הארץ בהבראם בהא בראם ולמה בהא לפי שהיא נוחה בקריאתה יותר מכל האותיות כך לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו אלא בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם והיא שניה של שם כמו שכתבתי בפ"ק ואל תתמה אם היא נקראת כן כן כל אחת ואחת משאר האותיות ועל כן כתוב בספר יצירה כיצד שקלן והמירן אל"ף כו' ואם לא היתה כל אות ואות כוללת את כלם לא יתכן בהם השקול והמרה. אבל באמת כלם כוללות זו את זו ועל כן יקראו בשם של זה לזה ונתן את האמור של זה לזה ושל זה לזה אבל באות ה"א אנו צריכים לזכור את הדבר תמיד לפי שבה נברא העולם. ועוד יש ענינים וטעמים אחרים ובכאן אני כולל כל הטעמים כתיב בתורה ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' היל"ל קום אלהים משני טעמים האחד כדי לקצר דבריו שלא יאריך בדבר ואם הוא צריך לעשות נקמה בגוים תוכחו' בלאומים היה לו לזכור השם שהוא מדת הדין כמו שאמר דוד יקום אלהים יפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו וא"ת כי מספר האותיות שיש בקומה ה' כמספר האותיות שיש ביקום אלהים עדיין יש להשיב מפני מה הזכיר מד"ר ולא הזכיר מד"ה. וא"ת לא רצה משה להזכיר מדת הדין לפי שהיה דור המדבר קשה עורף והיה מתירא שמא יפגע בהם מד"ה שמצינו במק"א שאמר לו הקב"ה כי עם קשה עורף אתה פן אכלך בדרך. א"כ נאמר לך מפני מה האריך לומר קומה ה' והיה מספיק לו לרמוז מד"ה הנקראה בהרבה מקומות ה' ולמדנו שהשם שהזכיר היא מדת הדין כי אות ה"א רמז הוא למדת הדין כמו שאני עתיד לכתוב ואלו לא האריך ואמר קום ה' הייתי אומר שהוא מדת רחמים אלא שנהפך למה"ד לתפלתו של משה. ואילו אמר קום אלהים היה מסתיר ממנו מה שאנו למדים מתוספת הה"א ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל ובנחה כתוב בה"א שובה ה' לא אמר שוב אלא שובה ראה לפי הדברים האלה כי יש בפסוק ויהי בנסוע ג' דברים וכנגדן ג' בפסוק ובנחה יאמר כנגד הארון ה"א במלת ובנחה כאלו אמר ובנח ה"א ר"ל שהארון נקר' ה"א והלוחות שהן כוללות כל המדות היו מונחות בארון ויתכן לומר כי יש אם למסורת ויהיה ארון נקבה וכנגד ה"א שבקומה ה"א בשובה ושמו של הקב"ה עם כל אחד ואחד ע"כ אל יהי רחוק בעיניך מה שכתבתי שראויה היא הה"א שתקרא בכל שם ומדה שיש לשאר אותיות כי בה מתיחדים כל המדות וכל האותיות כמו שנכללו במדת הצדק שנ' תורת ה' תמימה משיבת נפש. עדות ה' פקודי ה'. מצות ה' יראת ה'. משפטי ה' אמת צדקו יחדיו הם כלם במדת הצדק שהיא מורה על מד"ה כש"נ צדק צדק תרדוף הלך אחר ב"ד יפה הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים כולם הם ממדת ידיו של הקב"ה הנקרא זהב שנא' ידיו גלילי זהב ומפז רב זו עטרה שבראשו של הקב"ה שנא' ראשו כתם פז ומתוקים מדבש כלו' הם הם המתק שבשפתות הכלה שהיא כנסת ישראל שנא' נפת תטפנה שפתותיך כלה וכמו שהם נכללים במדת הצדק כך הם נכללים באות ה"א ונאמר שהצדק נקרא ה"א וכמו כן יש לנו לומר שבג' דברים הללו שבהם נברא העולם שהם חכמה ותבונה ודעת נרמזי' באות ה"א ועוד מצינו שניתוספו ליוסף ע' לשון באות ה"א בשעה שבא לפני פרעה ולא היה יודע אלא לשה"ק והיה כתוב בנימוסי מצרים שלא ימלוך עליהם אלא מי שיודע ע' לשון בלבד והוסיף הקב"ה ה"א בשמו וקרא שמו יהוסף כדי שידע שבעים לשון וזהו שאמר הכתוב עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע נמצא עכשיו כי ע"ג דברים כמנין חכמ"ה נרמזים באות ה"א וכשאנו מקיפין את החשבון ונאמר ה' פעמים ע"ג יהיו שס"ה כנגד שס"ה מצות ל"ת ולפי שהוא מורה על הנקבה כמו אמרה אכלה והדומה להם לכך הם חייבות בכל מצות ל"ת בין שהזמן גרמא ובין שאין הזמן גרמא חוץ ממצות מעטות.
ועוד אמרו רבותינו במק"א בי' דברי' נברא העולם כמו שמפורש אר"ח בר טוביה בי' דברים נברא העולם ואלו הם בחכמה בתבונה בדעת בכח בגבורה בגערה בצדק במשפט בחסד ברחמים בחכמה ובתבונה שנ' ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בכח וגבורה שנ' מכין הרים בכחו נאזר בגבורה בגערה דכתיב עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו בצדק ובמשפט דכתי' צדק ומשפט מכון כסאך בחסד וברחמים דכתיב זכור רחמיך ה' וחסדיך הרי לך י' דברים שבהם נברא העולם הוצא מהן ג' שכבר כללנו אותם במנין חכמה נשארו שבעה וחכמה הרי שמונים וכשאנו באים להקיף החשבון ה' פעמים שמנים יהיו ד' מאות והראות מכח הה"א כמו שאני עתיד לכתוב ע"כ יש לומר כי משם בא כח של עין הרע וכן עי"ן ר"ע בגי' ד' מאות ומצאתי בתשובת שאלה של גאון כי עין הרע רובו נמצא בתלמידי חכמים ואינו כרצונם וזהו שאמרו כ"מ שנתנו חכמים עיניהם מיד נשרף ראה המאמר הזה איך הוא מסכים עם מה שכתבתי ועוד אמרו כ"מ שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני ועין רע זה של ת"ח רובו נמצא בשביל חלישת הדעת שהחכמה פוגעת באיש ההוא שמצער אותו ומחליש דעתו ומפסיק מן החכמה שהוא עוסק בה ומחשב אותה בלבו כענין מה שאה"כ ובוקע עצים יסכן בם כן החכמה הבוקע יסתכן בעצמו מפני כח החכמה שרואה אותו וחלש דעתו. וראיה גדולה לזה הענין מה שאמרו במדרש שה"ש הביאני המלך חדריו תמן תנינן ד' נכנסו לפרדס ואלו הן בן עזאי ובן זומא ואלישע בן אבויה ורבי עקיבא. בן עזאי הציץ ונפגע ועליו הכ"א דבש מצאת אכול דיך בן זומא הציץ ומת ועליו הכ"א יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. אלישע בן אבויה קיצץ בנטיעות כיצד קיצץ בנטיעות שהיה נכנס לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וראה תינוקות שמצליחין בתורה הוה אמר עליהן מלה אינון מסתתמין ועליו הכתוב א' אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ר' עקיבא עלה לשלום וירד לשלום אמר לא מפני שאני גדול מחברי אלא כך שנו חכמים מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך עליו הכ' או' הביאני המלך חדריו ת"ר ד' לפרדס וכו' אחר קיצץ בנטיעות עליו הכת' אומר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך מאי חזא חזא מטטרון דאיתייהיבא ליה רשותא חדא שעתא ביומא למיכתב זכותייהו של ישראל אמר גמירי דלמעלה אין לו עמידה ולא ישיבה ולא תחרות ולא קנאה ולא ערף ולא עיפוי שמא ח"ו ב' רשויות הם אפקו' למטטרון ומחיוהו שיתין פולסי דנורא ואתיהיבת ליה רשותא למקלינהו לכולהו זכותיה דאחר יצתה ב"ק ואמר שובו בנים שובבים חוץ מאחר נפק אחר לתרבות רעה. ר"ע עלה בשלום וירד בשלום עליו הכתוב אומר משכני אחריך ואף רבי עקיבא בקשו מלאכי השרת לדוחפו. א"ל הקב"ה הניחו לזקן זה כדאי הוא להשתמש בכבודי מאי דרש אמ' רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ואתא מרבבות קודש אות הוא ברבבה שלו. רבן שמעון בן גמליאל אומר אמר ה' צבאות שמו אדון הוא בצבא שלו ר' חייא בר רבה א"ר יוחנן לא ברוח ה' וכו'. ובמסכת ע"א י"ב שעות ביום ג' ראשונות יושב הקב"ה ועוסק בתורה שניות יושב וזן את העולם כולו מקרני ראמים ועד ביצי כנים שלישיות יושב ושוחק עם לויתן שנאמר לויתן זה יצרת לשחק בו אמר רב נחמן בר יצחק כו' אלא ברביעיות מאי עביד יושב מלמד תינוקות של בית רבן תורה שנאמר את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה למי יורה דעה ולמי יבין שמועה לגמולי חלב עתיקי משדים. מעיקרא מאן מלמד להו אי בעית אימא מטטרון ואב"א הא והא עביד קב"ה. לכך יש לו' שכל זה ראיה למה שכתבתי וכנגד ד' מאות אותיות אלו של חשבון הה"א נגזר על אברה' אבינו להשתעבד ד' מאות שנה שנא' ויאמר לאברם ידוע תדע וכל כך למה יש לומר לפי ששלטה ביה עינו של שטן וי"ל לפי שנולד יצחק מבין שני ההי"ן שנוסף אחד באברהם ואחד בשר'. והענין דומה למה שאמרו רבותינו שלש מתנות טובות נתן להם הקב"ה לישראל וכולם לא נתנו אלא ידי יסורין ואלו הן תורה וארץ ישראל ועולם הבא תורה דכתיב אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. א"י דכתיב כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מייסרך. וכתיב בתריה כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. העה"ב דכתיב כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר. אף כאן גזר ד' מאות שנה על זרעו כשבא להבטיחו שיצא ממנו זרע שיירש את הארץ שנאמ' אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה ואין לשון ירושה נופל אלא על מי שיש לו זרע דכתיב קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת וגו' וכרת לו הברית בין הבתרים כשהיה בן ע' שנה שנא' ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים ל' שנה וד' מאות שנה והחשבון הזה מתחיל מברית בין הבתרים שהיה א"א אז בן ע' ועשה שלשים שנה עד שנולד יצחק והיה אברהם בן מאת שנה שנא' ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו וד' מאות שנה משנולד עד שיצאו ממצרים הרי ל' שנה וד' מאות. ואל יקשה בעיניך דבר זה כשתמצא לתת לך את הארץ גו' שתבין ממנו שהיה עומד בא"י וכתיב בן חמש ושבעים שנה בצאתו מחרן שכבר יצא משם קודם לכן ואחרי כן חזר שם ויצא כשהיה בן ע"ה שנה כך מפרש בסדר עולם וארבע מאות הללו תחילתן משנולד יצחק: