האמונה והבטחון מיוחס לרמבן· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן] (מיוחס לו)
פרק טו
המדות הללו נתנו לאבות והוא כמו שארז"ל במדה שאדם מודד בה מודדין לו לפי שנתנסה אברהם אע"ה במדת החסד כדכתיב ויטע אשל ונוטריקון שלו אכילה שתיה לויה לפיכך ניתנה לו מדת החסד. ולפי שגבר יצחק ביצרו ונתרצה להתקרב עצמו עולה תמימה לפני בוראו ופחד מיוצרו ולפיכך ניתנה לו מדת פחד שהיא מכח הגבורה ועל כן היה ראוי לבוא באותו נסיון ולפי שהיה יעקב אבי' אמתי ונתאמתו דבריו שנאמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. והיו בנים ואפרים ומנשה שאמר עליהם אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי נמצא שהיו י"ד הוצא מהם ד' בכורות לד' אמהות שאין קדש מוציא קדש נשארו עשרה והפרי' הקב"ה אחד לשרתו ולברך בשמו והוא שבט לוי ולפי שנתאמתו דבריו נת' לו מדת האמת.
ועוד שנתנה לו מדת האמת כדי להעיד עליו שלא במרמה קבל הברכה ושלא רמה את לבן ומ"ש אנכי עשו בכורך פי' אנכי במקום עשו בכורך כלומ' לבכורה שבשביל הבכורה רצה יצחק לברך את עשו ועל כן היו הברכות ראויות ליעקב במקומו שכבר לקח ממני הבכורה והוא מכחו בא לבכורה ולכן ראוי לה והבא מכח חברו הרי הוא כמוהו ועומד במקומו לאותו דבר שהוא לו מכחו שהרי המלאך כשהיה מדבר עם הנביא היה אומר אני ה' וכן הנביא כשהיה מדבר עם ישראל. ועל זה אמר יעקב אנכי עשו בכורך וכן באומר אני בנך בכורך עשו כלומר לענין הבכורה והראוי לה ואלו היה אומר אני עשו ושתק היה אומר שקר על כן הזכיר הבכורה בכל פעם וכן אתה זה בני עשו כלו' שיש לי לברך כי הברכות לו הם ראויות ומה שאמר עשיתי כאשר דברת אלי כאלו אמר בעבורי כלומר לטובתי דברת וכן האמת כי לולי שצוה את עשו לעשות לא שמעה רבקה ולא הגידה ליעקב היה יכול לברך את עשו שאותו צווי לצורך יעקב ולטובתו היה ועל כן אומר לו עשיתי כאשר דברת אלי ובאומרו קום נא שבה ואכלה מצדי גם בזה לא אמר שקר אף על פי שלא צייד אותם כי מלת צדה ידוע שהיא באה על שני ענינים. הא' צדה ממש והב' במזון כמו שנאמר הכינו לכם צדה לדרך ורבים מעין זה זה ועל כן אמר לו ואכלה מצדי כאלו אמר מזוני שאני מביא לך וברכו בטל וברוב דגן ותירוש ולמה לא ברכו במטר וביצהר שאותו זמן פסח היה כמו שנראה ממה שאמרו בענין שני גדיי עזים שהאחד הקריב פסח והאחד עשה מטעמים ובפסח הוא זמן הזכרת הטל וע"כ ברכו בטל ולא במטר וכן ברכו ברוב דגן לפי שבפסח העול' נדון על התבואה וכן ברכו בתירוש לפי שעתידין ישראל לשתות ד' כוסות של יין בפסח ולא ברכו ביצהר שהוא בא מפירות האילן שזמן דינן בעצרת ואין לו טעם בפסח ומה שעשה יעקב בצאן לבן כדכתיב ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז. ואומר ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים לא היה לא מרמה ולא שקר וראה והבן מה שאמר לרחל וללאה ויהי בעת יחם הצאן ואשא עיני וארא בחלום והנה העתודים העולים על הצאן ודע כי כשראה יעקב את המראה בחלום ידע כי הבורא עושה לו כדי שלא ירמה את לבן כמ"ש אלהי אבי היה עמדי ואומר לולי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי כי עתה ריקם שלחתני ואחר שראה כי מן השמים עוזרים אותו הציג המקלות ההם לב' עניני' האחד כדי לכסות הנס ולהעלים אותו כדי שלא ישלוט בו עין הרע וכן מצינו באלישע שאמר לגחזי קח משענתי בידך ולך וגו' וכל כך למה כדי שלא יכנס עם בני אדם בדברים ויודיע להם למה הוא הולך ועל שלא שמר את הדב' שלט' בו עין הרע ולא הקיץ הנער. ואל תתמה באמרי כי ישלוט בו עין הרע אפי' בדבר שהוא מעשה נס שהרי בלוחות הראשונות לפי שנתנו בפומבי שלטה בהן עין הרע ונשברו. וכן יעקב על אשר היה ירא שלא ישלוט עין הרע באותו ענין אם יבינו שהוא ע"י נס והענין הב' לפי שאמר לו המלאך שא נא עיניך וראה כל העתודים העולים על הצאן וכבר ידע כי זה הוא אסור להסתכל בניאוף ובעופות בשעה שנזקקין זה עם זה. ואם כן איך אמר המלאך שא נא עיניך וראה וע"כ הבין יעקב כי לצורך דמיון ומשל נאמר לו כמו שנאמר להושע קח לך אשת זנונים והלך ועשה הכל בנבואה וכן יעקב נשא עיניו בחלום וראה את העתודים העולים על הצאן כמו שנאמר ויהי בעת יחם הצאן והבין כי הוא צוה לעשות דבר להיות סבה לנס והיה הדבר ההוא ענין נראה לעין וע"י כן יתקיי' הנס. וכן מצינו בהרבה ענינים ובהרבה נסים שעשה הקב"ה לישראל כמו שמצינו בענין העי שאמר לו הקב"ה ליהושע שים לך אורב לעיר מאחריה וכן מצינו שאמר לו למשה עשה לך שרף ושים אותו על נס וכן דבר נא באזני העם וישאלו מאת רעהו וגו' דבר אל בני ישראל וישובו וגו' וכתיב ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים וגו' וכתיב וחזקתי את לב פרעה וגו' וכן הרבה ענינים בתורה וכמו כן צוה ליעקב לעשות דוגמא לראיה לפיכך עשה מה שעשה. ומפני מה צוה השם לעשות דוגמא לזה הענין ומפני מה נכתב ענין המקלות זהו באמת מש"ה כי אל דעות ה' וגו' עשה כדי ללמד לבני אדם שיטהרו עצמם בשעה שיזדקקו עם נשותיהן כי כפי המחשבה יהיה העובר וז"ש לעולם יקדש אדם א"ע בשעת תשמיש. וכן היה בענין המקלות כשהיו הצאן מתחממות והמקלות לעיניהם היו עובריהם מצטיירים בצורת המקלות המצטיירות בלב הצאן. ומזה המעשה יש ללמוד זה הענין בלי ספק. ועל כן נכתב בתורה זה הענין שאם הבהמ' שאין לה דעת להכיר הדבר ותועלתו או הזיקו ולהתבונן בו ואינה עושה אלא מכח הטבע אעפ"כ מחשבתה ורעיונה אל הצורות המצטיירות בלבה באותה שעה יש לה כח להתלבש באותו מעשה האדם שהוא בעל חכמה ויודע לצייר במחשבתו על מה שירצה הן טוב הן רע ויודע לכוין לאותו ציור אין ספק בזה שהוא צריך לטהר עצמו באותו שעה. ועל זה ועל כיוצא בזה אמר שלמה ומותר האד' מן הבהמה אין.
ואחר שבא זה לידינו נא' מפני מה הקדים יעקב ואמר ויהי בעת יחם הצאן וגו' ולבסוף אמר ויאמר אלי בחלום שא נא וגו' ולא יתכן לומר שאחר שראה זה יעקב חזר המלאך ואמר לו שא נא עיניך ולמה עשה כן כדי שלא להפסיק מאמר המלאך אשר בשבילו קרא אותו ולסיי' דבריו במה שהיה צ"ל לו עתה קום צא מן הארץ וגו'.
ונחזור לענייננו לפי שהיה יעקב אבינו ע"ה אמיתי לכך נתנה לו מדת האמת להעי' עליו מהדוגמא מש"ה לא יעקב יאמר עוד שמך וגו' המלאך אלהים. אנשים עשו ולבן. כלומר לא יאמרו עוד שקבלת הברכות במרמה אלא בשררה ודין וכן לא יאמרו שרימית את לבן כי אם באמת ובתמים עשית מה שעשית. אלו הם הענינים שבשבילם נתנה מדת האמת ליעקב ונתן המשפט לדוד כמו שכתוב אלהים משפטיך למלך תן וגו' ואומר וימלוך דוד על כל ישראל וגו' והמשפט הזה שנתן לדוד נקרא עוז שנאמר ויתן עוז למלכו והוא מדת הדין וענין משפטיך כענין שכתבתי תשמרו ולפי שנתנו אלו המדות לאבות לכך אז"ל האבות הן הן המרכבה ואין אבות אלא ג' ואין מרכבה פחותה מד' כמו שנראה מזה הפסוק שנאמר ותעלה ותצא מרכבה ממצרים וגו' ומי הוא הרביעי דוד ורבותינו לא הזכירוהו כמו שלא הביאו ראיה אלא מאברהם ויעקב. אבל בארבעתם מצינו שנתייחד שמו של הקב"ה על כל א' וא' להקרא אלוה ולא לזולתם. ומש"ה ויחל משה את פני ה' אלהיו נאמר על אמונתו באלהות וכן ויתפלל יונה אל ה' אלהיו וכל הדומה לאלו נאמר על האמונה ולא שנתיחד שמו עליו להקרא אלהי משה אלהי יונה וכן מ"ש אלהי אליהו תפלת אלישע היתה אבל הוא לא קרא עצמו אלהי אליהו כמו אלהי אברהם יצחק ויעקב ודוד והחכם ר' יצחק ז"ל היה רגיל לומר אלהי דוד ובונה ירושלים ועל הענין הזה אמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק ולמה עשה שזה לפי שאע"פ שכבר הבטיחו שנאמר והנה אנכי עמך ושמרתיך עכ"ז היה ירא שמא יגרום החטא לכך לא רצה להכנס לפנים מן החסד הכל הוא דין וקו היושר אבל כשבא לברך את אפרים ומנשה נכנס לפנים ממנו ויצא דרך קו האמצעי והמשיך הברכה ואחר שאמר יברך את הנערים חזר ובירכן משלו ומשל אבותיו כמ"ש ויקרא בהם שמי ושם אבותי אבל תחלה הזכיר הבורא וקראו במדת הדין זהו ענין האבות הן הן המרכבה. ודבר שלא הזכירו רז"ל אלא האבות שהן אברהם יצחק ויעקב שאין קורין אבות אלא לג' אלו ולא הזכיר דוד ולא פי' יחזקאל מקום פני הנשר אם מלפניו אם מלאחוריו או לצדדין ר"ל ימין האריה או לשמאל השור ולכל משכיל וחכם הזהיר לגלות עניני המדה ההיא ואין מוסרין סוד העיבור אלא למי שיש לו מסורת החכמה בידו זה פירשתי לפי הענין האמיתי על דרך הקבלה הנכונה שקבלתי במאמר האבות הן הן המרכבה.
ולפי פשט האגדה י"ל שלא היתה כונתם באמר' האבות אלא על אברהם ויעקב לבדם כמו שהביאו ראיה משניהם או לפי שלא מצאו ראיה מפורשת אלא בשניהם כמו ויעל אלהים מעל אברהם. והנה ה' נצב עליו. ויעל מעליו האלהים. וכן מצינו במקום אחר שקראו לאברהם ויעקב לבדם האבות. באומרם בתשרי נולדו האבות ופי' אברהם ויעקב. אבל יצחק בפסח נולד כאומרם בפסח נולד יצחק ואפשר שלא היתה כונתם באומרם האבות הן הן המרכבה על האבות לבדם ועל דוד אלא על כל צדיק וצדיק שידבק במדה אחת ממדותיו של הקב"ה. אבל הזכירו האבות שדבקו באותן המצות הנוראות שהעולם מתקיים בהם. חסד שנא' עולם חסד יבנה וכתיב עמודי שמים ירופפו וגו' ובפי' אמר על ג' דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום שנאמר אמת ומשפט ושלום וגו'. קראו המשפט דין כמו שקראתיו ופירשתיו למעלה וגדול כח האמת שנאמר צדקתך צדק לעולם וגו' ואומר תורת אמת היתה בפיהו ואל תתמה במשז"ל האמונה כולל כל תרי"ג מצות כמ"ש בא חבקוק והעמידן על א' שנא' וצדיק באמונתו יחיה. ולא אמר בא דוד והעמידן על א' שנ' וכל מצותיך אמת. או כמ"ש כל מצותיך אמונה כי זה היה לפי שלא באו רבותינו לדבר זה אלא מצד השכר והגמול כמו שאמר יחיה כלו' חיי העה"ב וכה"א אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ויחי בהון לחיי עלמא ודבר זה לא פירשו דוד ע"כ אמרו בא חבקוק והעמידן על א' לפי שאין האמונה לבדה כוללת כל המצות האחרות אלא שהאמונה כוללת אותם כא' וכל או"א כוללת את כולן אבל הזכירו האמונה שהיא שורש גדול וגדול כח האמת שהוא רמוז בשם בן ד' אותיות שנ' למשה בסנה שעולה בגי' כ"א ואם תרבה החשבון כ"א פעמים כ"א יהיו תמ"א מנין אמ"ת וכדי שלא יהיה הדבר הזה רחוק בעיניך הריני מפרש אותה בפ' אחרת בפ' ואתחיל מתחלת הפ' שהוא ומשה היה רועה ומה שיתגלגל עמה.
ונשוב לענייננו ונאמר אפשר שיהיה דעת רז"ל. במאמר האבות על כל צדיק וצדיק שידבק במדה אחת במדותיו כמו שכתבנו למעלה, וטעם זה הענין כי האדם כשנפטר מן העולם אם צדיק הוא נדבק בזכיותיו שנא' והלך לפניך צדקך. ואם רשע הוא נדבק בחובותיו שנאמר ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה. לשכב אצלה בעה"ז להיות עמה בעה"ב. וכה"א בעצתך תנחני וגו' התי"ו לנוכח בל' זכר ויש לפרש אותה בנסתר בל"נ ויהיה פי' הפסוק כך בעצתך תנחני בעה"ז ואחר כבוד תקחני כמו ואחר באו משה ואהרן כלומר אחר שתנחני בעצתך בעה"ז כבוד תקחני בשעת בשעת מיתה ויהיה כבוד לשון נקבה וכן בסודם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבודי או יהיה פי' אחר כן אתה כבוד תקחני וכן אל תחד אתה כבודי וע"ד הפשט אחר כבוד שתכבדני בחיי תקחני כלו' תמיתני כמו כי לקח אותו אלהים וי"מ אחר כבוד תקחני אתה כלומר תנחני תחלה ואחר כבוד תקחני אתה. אין ספק כי העה"ז מעין העה"ב. ועז"ה נוכל לומר כי הצדיקים שידבקו בשכינה בשמו ית' כי הדבק נק' על שם המדה שהוא דבק בה כענין מש"ה הולך את חכמים חכם וגו' אע"פ שיש לנו פי' אחר אין זה מתיר את זה שאין ספק כי הדבק בו נק' על שמו כמו שאני עתיד לפרש בפ' ה' בשמים הכין כסאו כי הדבקות וההשגה נק' על שם ענינם ועל שם פנימיותם כגון כסא והיכל והדום ודביר וכיוצא בהן ואולי יקשה לך בראותך בהרבה מקומות בתורה שיקרא החיצון בשם הפנימי וענינו מוכיח עליו שהוא חיצון וכן יקרא הפנימי בשם חיצון וענינו מוכיח עליו שהוא פנימי הענין הזה ע"ד אהרן ומשה משה ואהרן או ע"ד שהדברים כולם כלולים זה בזה הפנימי בחיצון והחיצון בפנימי או על שם שכל א' מהם סובב כל אשר ממנו וכולל עמו כל הדברים כמו שתראה בגלדי הבצלים שהם סובבים זא"ז והגלד העליון יקרא בית או היכל או דביר או מעון לגלד אשר תחתיו וכל אשר בתוכו למטה הגלד השני לשאר הגלדים אשר בתוכו למטה וכן הג' וכן הד' וכן כלם עד האמצעי נמצאים כולם נקרא בית והיכל ודביר ומעון לאמצעי. והאמצעי יקרא כסא והדום לכולם והסמוך לו מלמעלה יקרא כסא והדום לאשר מלמעלה ממנו וכן כולם עד הגלד העליון ומן האמצעי ולמטה מתהפך הענין מה שיקרא למעלה מן האמצעי בית וכיוצא בו אשר למעלה ממנו יקרא כסא וכיוצא בו לאותו דבר עצמו כי העליון למעלה תחתיו למטה שכן דרך כל דבר עגול שיש בתוכו דבר עגול כמוהו וכן אתה אומר בענין הגלגלים וכן בענין חכמת האלהית. ויש מקומות הרבה בתורה שהן כך והנסתר אשר באלו נאמר על מדה מן המדות או נפרש אותן המלות שלא כפשטן.
והנני מפרש בכאן שני פסוקים שהם בית והיכל ודביר והם יהיו פותרין לשאר מקומות והשמות. מה שכתוב ואני ברוב חסדך וגו'. ביתך למעלה מן החסד והקב"ה הוא ביתו של עולם אשתחוה אל היכל קדשך למעלה מן החכמה הנקראת קדש. ביראתך זהו רחמים ותחנונים. ענין אחר אבוא ביתך נאמר על סוף היחוד המתייחד והמתפשט למטה לד' ראשים שנא' ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים ואין מלשון בי"ת הסמוכה לאל"ף וראוי שיקרא בית אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך ראש הדבר הנקרא אמת ויתכן לומר אבוא ביתך על האמת לפי שאמר ברוב חסדך והוא סמוך לו שנא' חסד ואמת נפגשו צדק ושלו' נשקו. היכל קדשך הכבוד המתכבד ממקומו כמו שסמך לו קדשך. יראתך היא חכמה כמו שנאמר הן יראת ה' היא חכמה וגו' זהו פי' בית והיכל ומה שאמר שמע קול תחנוני בשועי אליך מפורש הוא על מנת שתבין מהו קול דברים אתם שומעים וגו' או יתכן שהוא נאמר על הקול הנשמע מבין האותיות ולפי דעתי זש"ה קולי שמעה כחסדך בנשאי ידי אל דביר קדשך והוא מל' ידבר עמים תחתינו והיה פנימי יותר מכולן ולמעלה מן הקדש ואפי' יהיה כפשוטו אינו סותר דברינו הדום אין ספק כל משמעותו חיצון יותר מכסא אא"כ נוכל להוציא מפשוטו וכן מעון נפשט בית והיכל אך אם יש להוציאו מפשוטו נאמר כי הוא ענין שפעת מים מלשון אצאי מעיך כמעותיו או מל' מעוז כלו' נתינת כח או ענייה או מעיים.
כתב החכם ר' עזרא ז"ל כבר ידעת מהו מדת הדין ומדת הרחמים והכל נקרא כסא לתשובה וזהו כונן למשפט כסאו כסאך אלהים עולם ועד. ישבת לכסא שופט צדק כסאך לדור ודור אלהים ישב על כסא קדשו. מאחז פני כסא. זולתי הכתרים הנקרא מענין מעונה וזהו מעונה אלהי קדם וגו' ע"כ. ולי נראה כי מעונה היא החכמה ותוספת הה"א רמז לה' שמות שיש לנשמה אלהי קדם ומתחת זרועות עולם. ואינם סמוכים וכמשפט אדם שת אנוש על כן ויגרש מפניך אויב שכל זמן שרוח הקודש שורה בעולם הרמוז בפסוק זה ישראל מתעלים ומצליחים ואויביהם כלים ויאמר השמד מל' האמירך כלומר האמר והשמד על השונאים להשמידם ולהאבידם ואמר מעונה אלהי קדם הוא מעונו של עולמו ואין עולמו מעונו והדומה למה שכתב בספר הבהיר למה ס' סתומה מכל צד כמו שכתבתי בפ"ק ובירושלמי מפני מה מכנים שמו של הקב"ה וקורין אותו מקום לו' שהוא מקומו של עולם וכו' ר' הונא בשם ר' אמי אמר כתיב מעונה אלהי קדם לומר שהוא מעונו של עולם וכו' ר' יוסי בר חלפתא אמר כתיב ויאמר ה' הנה מקום אתי שהוא מקומו של עולם וכו'. א"ר בשם ר' יעקב ה' בם סיני בקדש לא מסתברא אלא קדש בסיני לומר שהוא מקום של עולמו וכו':