אור ברסלב

האמונה והבטחון מיוחס לרמבן· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן] (מיוחס לו)

פרק א

האמונה והבטחון הם שני עניינים שהאחד צריך לחבירו ואין חבירו צריך לו שהאמונה קודמת לבטחון ומתקיימת בלב המאמין אע"פ שאין הבטחון עמה ואינה צריכה לו בקיומה ולפיכך אינה מורה עליו. אבל הבטחון הוא מורה עליה שאי אפשר לו להיות קודם לה ולא להתקיים בלעדיה. וכל הבוטח יקרא מאמין אך כל המאמין לא יקרא בוטח. כי האמונה כמו האילן והבטחון כמו הפרי והפרי לאות על האילן או על עשב שגדל את הפרי ההוא ואין האילן או העשב לאות על הפרי כי יש אילנות שאינם עושים פרי וכן עשבים הרבה. אבל אין פרי בלא אילן או עשב וכמו שהחסידות שהיא מורה על החכמה שאי אפשר להיות אא"כ היה חכם כמ"ש ולא עם הארץ חסיד ואין בור ירא חטא. אבל אין החכמה לאות על החסידות שאפשר שיהיה חכם והוא רשע. וכן הבטחון והאמונה כל הבוטח מאמין לפי שאין אדם בוטח אלא במי שמאמין בו שהיכולת בידו למלאת שאלתו. ואין כל המאמין בוטח כי לפעמים ירא שמא יגרום החטא או שמא קבל כבר על מעשיו הטובים בנסים שעשאם לו הבורא ומאשר מוצא עצמו חוטא ופושע כנגד חסדי הבורא ית' אינו נושא נפשו לבטוח בו שיצילהו מצרתו או שיתן לו רצון לבו ותאותו. ועל כן ישתדל בנוהג שבעולם להנצל מצרתו או להשיג שאלתו ובקשתו. ולולי היראה שמא יגרום החטא היה ההשתדלות להנצל אפי' ע"י נוהג העולם חסרון באמונתו שהרי כתיב לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם ואפי' הלל ור' חנינא בן דוסא וחבריהם שהיו עניים ביותר מעוטי ממון לא היו נעזבים לפי שלא קנו נכסים מעולם. שאין לשון עזיבה נופל אלא על מי שהיה סמוך ואח"כ נעזב אבל מי שלא היה סמוך מעולם אין זה נעזב ואין העזיבה חנם בלא חטא ובלא עון על כן לא יתכן שיירא מי שבוטח בעצמו שלא חטא מעולם. אבל הירא מן החטא יתכן שיירא שלא תבא עליו צרה מצד אותו החטא. והיודע בעצמו שהוא צדיק אבל מתכוין למ"ש היה לך לעזרני הרי לבו לשמים ויפה הוא עושה אין זה חסרון באמונה וכן הירא שמא יגרום החטא אחר שהוא מאמין שהיכולת בידו אבל מאשר הוא יודע שאין לפניו משוא פנים ושהקב"ה יכול לקיים הבטחתו מצד אחר ולגבות חובו מצד אחר לפיכך ירא שמא יגרום החטא שלא ינצל מצרתו כמו יעקב אע"ה שהבטיחו ה' ואמר הנה אנכי עמך. והיה ירא מעשו כדכתיב ויירא יעקב מאד וגו' והקדימו במנחה וחצה עבדיו לשתי מחנות והיה ירא שמא יגרום החטא וכן מצינו בדוד שהיה מאמין לראות בטוב ה' והיה ירא שמא יגרום החטא. כמשז"ל מפני מה נקוד על לולא לפי שהיה ירא שמא יגרום החטא. נמצא כי המאמין יתכן שיירא שמא יגרום החטא אבל הבוטח אינו ירא שמא יגרום החטא כמ"ש דוד משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה' ובפסוק אחר אומר בה' בטחתי לא אירא. ואין הכתוב הזה ר"ל בה' בטחתי מכחיש דברי רבותי' ע"ה כי זה נאמר על העה"ז ולולי האמנתי נאמר על העוה"ב.

הנה כבר נתבאר כי כל הבוטח מאמין ואין כל המאמין בוטח וזהו לפי מאמר שמא יגרום החטא. אך לפי פשט הפ' אפי' לא היה יעקב מצר שמא יגרום החטא אלא מצד נוהג שבעולם ר"ל מצד החיל הגדול שהיה עם עשו כמ"ש וארבע מאות איש עמו לא היה בטחונו בבורא חסר כלו' אם יירא שלא יזיקנו עשו שכך אמר הקב"ה והנה אנכי עמך ושמרתיך כלומר הוא ובניו שלא יקרא נשמר מי שבניו מתים בחייו וראיה לזה ממה שאמרו בענין כי ארד אל בני אבל שאולה סימן מסר לו הקב"ה וכו' אבל שאר העם אשר אתו וצאן ובקר הם היו נכסים שקנה ואפשר שיאבד מקצתן ובמקצתו מתקיים כי לא אעזבך. ועל כן אמר והיה המחנה הנשאר לפליטה שפירושו על כרחו יהי' לפליטה כלו' כבר הבטיחני המקום ואמר לי כי לא אעזבך עכ"פ יהי' המחנה הנשאר לפליטה. וזה דומה למה שאמרו במעשה מרגלים אכנו בדבר ואורישנו אמר לפניו משה מה אתה עושה משבועתך אמר ואעשך לגוי גדול אף כאן אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו על כרחו והיה המחנה הנשאר לפליטה נמצא יעקב בוטח במה שאמר לו והנה אנכי עמך אבל מפני המחנה האחת הקדימו במנחה ולא חצה יעקב נשיו ובניו לב' מחנות אלא העם אשר אתו והמקנה אשר לו שנא' ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות וכיון שלא חצה אותם למדנו שלא היה ירא שיכה עשו אותם שאם היה ירא היה חוצה אותם עם שאר העם והמקנה לשני מחנות. ומה שאמר פן יבוא והכני אם על בנים כנגד העם אשר אתו אמרו וזהו שסמך לו ואתה אמרת היטיב איטב עמך ולא היה צ"ל ושמתי את זרעך כעפר הארץ אלא כיון שבא להזכיר הבטחת שמירת הנכסים בעבור המחנה האחת שלא תאבד ובקש רחמים עליהם. הזכיר כמו כן הבנים אע"פ שלא היה צריך להתפלל עליהם שכבר הובטח בשמירת'. וכן יתכן לומר שנתכוין יעקב אבינו בהקדימו אותו במנחה ובחצותו אותם לשתי מחנות כדי להמציא מקום לעזר ולהצלה הבא עליו מן השמים שלא להטריח לפני הבורא ית' כפשט מאמר היה לך לעזרני וכתיב ומכר מאחוזתו ולא כל אחוזתו למדה תורה דרך ארץ שישייר אדם שדה אחת לפניו. וכתיב ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך הגידי לי מה יש לך בבית. ולפי שאין מן המוכרח להיות כל המאמין בוטח אבל הוא אפשר וכל הבוטח מאמין בלא ספק לכך הכתוב מזהיר תמיד על הבטחון יותר מעל האמונה.

ושני העניינים האלה שהן הבטחון והאמונה הזכירם יחד בפסוק א' כמ"ש בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה הקדים להזהיר על הבטחון תחלה ואח"כ על המעשה הטוב להודיע שהבטחון הוא שיבטח בו שיעזרהו לעשות מצותיו ואילו אמר עשה טוב ובטח בה' הייתי אומר כי הבטחון הזה (הוא) שהזהיר עליו הוא נאמר על שכר המעשה הטוב ולא על צרכי העוה"ז שהוא צריך אליהם לעזרהו ולסמכו ר"ל הסבות והענינים המתקנים מעשה הטוב. ע"כ אמר בתחלה בטח בה' כלומר שיעזור ויסמוך אותו לעשות חפצו ומצותיו ואח"כ אמר ועשה טוב כלומר רדוף אחר המצות והשתדל לעשות אותן ואל תתרשל לעשות הטוב מפני קוצר יכולתך כי יסמוך אותך ויעזרך זהו פי' בטח בה' ועשה טוב וזאת היא כוונתו בהקדימו צווי הבטחון לצווי המעשה הטוב וזהו הפי' טוב ממה שנא' כי הבטחון הזה נאמר על שכר המעשה הטוב שהרי אין הפרש בין הבוטח בו שיגמלהו טוב בשביל מצוה שעשה ובין הבוטח בו שיתן לו שאלתו בשביל תפלה שהתפלל לפניו בכל לבבו ובכל נפשו. ודבר זה מזכיר עון הוא שכמו שאמרו רז"ל ג' דברי' מזכירין עונותיו של אדם ואלו הן קיר נטוי ועיון תפלה כלומר שמעיין בתפלתו ואומר שהתפלל תפלה שלימה. וראוי הוא שיתנו שאלתו מן השמים וכבר הזכיר אנטיגנ' איש סוכו לתלמידיו אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב לקבל פרס כלו' כשתשמשו אותו אל יהי בטחונכ' בו לקבל את השכ' מיד שא"כ אתם גורמין לנפשותיכם להזכיר לכם עונותיכם כמו המעיין בתפלתו אבל הנותן סלע לצדקה בשביל שיחיה בנו או בשביל שיזכה לחיי העה"ב אינו בכלל הזה כי מתחלה כשעשה המצוה הזאת שיש רשות בידו למעט בה או להרבות ועשאה לשם כך אינו דומה לאוכל מצה בערב הפסח ולקונה לולב לעצמו ולשומר שבת וכיוצא באלו שעליהם אמר הכתוב בטח בה' ועשה טוב ועוד שא"א לפרש בשום פנים בטח בה' על שכר של מצוה לא בעה"ז ולא בעה"ב לפי שעדיין לא הזהירו על המעשה ואיך יזהירנו לבטוח בו שיגמלהו טוב ואחר שהזכיר הבטחון שהוא העלול הזכיר האמונה שהיא העלה ואמר שכן ארץ ורעה אמונה.

עוד אמר בטח בה' ועשה טוב כלו' אעפ"י שאין בידך מעשים ותדע בעצמך שאתה רשע עכ"ז בטח בה' כי הוא בעל רחמים וירחם עליך כמ"ש ורחמיו על כל מעשיו ר"ל צדיקים ורשעים ואמרו בשעה שבן אדם מצטער שכינה מה היא אומרת קלני מראשי קלני מזרועי ע"כ אמר בתחילה בטח בה' כלו' בין שתהיה צדיק בין שתהיה רשע בטח בה' ואח"כ אמר ועשה טוב כלומר אעפ"י שהוא רחום וחנון אל יבטיחך יצרך שלא תראה רע כי הבי"ת מאריך רוחי' וגבי דילי'. ואם ימחול לך פעם א' וב' וג' כש"נ הן כל אלה יפעל אל פעמים שלח עם גבר אח"כ יפרע ממך ועל כן כשתראה שהוא מרחם עליך וממלא משאלותיך אזי תהיה צריך לעשות טוב ואח"כ שכן ארץ כלו' אולי יעלה על דעתך באמרי עשה טוב שתניח מלאכתך ועסקיך שאתה עוסק ומתפרנס בהן ותהיה מתיירא שלא תמות ברעב ע"כ אמר שכן ארץ ר"ל עם כל זה שתעשה תשובה ותרדוף אחרי המצות אל תניח חיי גופך טוב שתאחוז בזה וגם מזה אל תנח ידיך וזהו דעת ר"י כמו שמצינו בפ' כ"מ ת"ר ואספת דגנך הנהג מנהג דרך ארץ ד"ר י' רשב"י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח תורה מה תהא עליה אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם. ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמן שנאמר ואספת דגנך ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן שנ' ועבדת את אויביך. אמר אביי הרבה עשו כר' ישמעאל וכו'. ואח"כ או' ורעה אמונה שמא תאמר בשעה שאתעסק במלאכתי הריני בטל מתורה ועוסק בדבור הרשות עכ"א ורעה אמונה כלו' התחזק והשמר שיהיו כל מעשיך באמונ' ותמצא שלא תהי' בטל מן הטוב אפי' שעה א' ומלת רעה לב' הפי' מל' ואהבת לרעך כמוך והו' ציווי כלו' התחבר עם האמונה העליונה או החכמה העליונה ששמה כשמה והדבק בה למה שהיא כוללת כל תרי"ג מצות כמ"ש בא חבקוק והעמידן על א' שנ' וצדיק באמונתו יחיה. ובמא"א והחכמה תחיה בעליה נמצאת אומר האמונה היא החכמה והחכמה היא האמונה והיא סביבותיו של הב"ה שנאמר מי כמוך חסין יה ואמונתך סביבותיך. ואומר באמונתך ענני בצדקתך כאלו משביעו כך שמעתי מפי החסיד ר' יצחק בן הרב הגדול ר' אברהם זצ"ל שאמ' משום אביו.

ואמר הנביא בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים להזכיר השם תחלה ואח"כ אמר עדי עד המורה דבר שאין לו סוף לומר לך כי עדי עד שבח הוא לשם כמו כי ה' עליון נורא וכן זה בטחו בה' עדי עד כלומר נצחי וקיים עד אין סוף כאלו אמר בה' אמונה אומן. ואח"כ אמר כי ביה ה' צור עולמים כלומר מיוחד צור עולמים בכל מדה ומדה שיש לו הן במדת הדין הנרמזת בהרבה מקומות בשם יה כמ"ש יסר יסרני יה. כי יד על כס יה. אם עונות תשמר יה. וז"ש בב"ר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו הקב"ה אינו אומר אלא יה כמי שעומד לפני הדין והדיין דן אותו. וכן במדת רחמים שהוא השם הנכבד בן ד' אותיות מיוחד הוא בכולם וכולם מיוחדים בו. זהו כי ביה ה' צור עולמים:

תוכן העניינים

האמונה והבטחון מיוחס לרמבן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה