האלף לך שלמה (אולינוב)· רבי יצחק מאולינוב
יען כי הוצאת הדפוס מרובה ולהוציא חלק אי אפשר, ע"כ אעתיק פה דבר אחר מחידושי אא"ז הגאון רשכבה"ג בספרו פני יצחק אפי זוטרי.
ב"ק דף מ"א ע"א בגמרא וממאי דלא יאכל את בשרו להיכא דשחטו לאחר שנגמר דינו כו'. אימא היכא דשחטו לאחר שנגמר דינו שרי באכילה והאי לא יאכל את בשרו להיכא דסקלו מסקל דאסור בהנאה וכדר' אבהו כו'. וקשה דהא ע"כ שחטו לאחרי שנגמר דינו אסור דאי תימא שחטו לאחרי שנגמר דינו מותר קשה אמאי אמר רחמנא יסקל דדילמא טריפה הוא וטריפה שהרג פטור כדאמר רב אשי בסנהדרין דף ע"ח וכן פסק הרמב"ם בפ"י מה' נזקי ממון הלכה ז'. ואין לומר דאזלינן בתר רובא ורוב כשירות הן דהא אי שחטו לאחרי שנגמר דינו, מותר. ע"כ לאו משום איסור סקלינן לי' דאי משום איסור הא אסור בהנאה מחיים ואמאי בשחטו לאחר שנגמר דינו מותר. אלא ע"כ משום קנס דקנסינן לי' מפסידין לי' ממוני'. וא"כ ממונא הוא ואין הולכין בממון אחרי הרוב ובשלמא אי אמרי' שחטו לאחרי שנגמר דינו אסור וא"כ טעמא משום איסורא שפיר אמר רחמנא יסקל דבאיסורא אזלינן בתר רובא אבל אי שחטו לאחרי שנגמר דינו מותר וא"כ ממונא הוא קשה אמאי יסקל ובשלמא לרב דס"ל דאף בממון הולכין אחרי רוב ניחא משא"כ לשמואל דס"ל דאין הולכין בממון בתר רובא והכי קיי"ל וכמו שפסק הרמב"ם בפט"ז מה' מכירה הלכה ה' קשה דאיך ס"ד דשחטו לאחרי שנגמר דינו מותר וכהנ"ל:
והנראה לתרץ דשפיר פריך אימא שחטו לאחרי שנגמר דינו מותר ואין לומר דאמאי יסקל דנימא אוקי ממונא בחזקת מרא לשמואל דס"ל דאין הולכין בממון בתר רובא דדילמא טריפה הוא דיש לומר דע"כ לא קאמר שמואל דאין הולכין בממון בתר רובא ומוקמינן בחזקת מרא אלא היכא דאיכא חזקה טובא אבל היכא דאיתרע חזקה דממונא דמרא שפיר אזלינן בתר רובא דהרי אפי' רובא דעדיף מחזקה כידוע ואפ"ה היכא דאיתרע רובא לא אזלינן בתר רובא כמבואר בריש פרק האשה שנתארמלה גבי רוב הנשאות בתולות נישאות כו' ובעוד מקומות דכל דאיתרע רובא יצאו מכלל הרוב וא"כ הכא נמי לפי דבריך שאתה אומר דמחמת חזקה דממונא נימא שהוא טריפה א"כ בזה אתה מגרע החזקה כי מתחילה הי' בחזקת מרא לממונא שהוא כשר לאכילה והשתא מגרע אותו שהוא טריפה ומשלמים דמי טריפה בזול וא"כ איתרע חזקה דממונא ושפיר אזלינן בתר רובא גם לשמואל וא"כ שפיר פריך הגמרא ואימא כו':
ועפי"ז מתורץ קו' התורת חיים בתוס' ד"ה אינו יודע שהקשו דדילמא איצטריך לבן פקועה כו' ותירצו דבלאו הכי פריך שפיר ולפי המסקנא ניחא דנפקא לן מבשרו כו'. והקשה בתורת חיים דלתירץ דמשני בגמ' דאי להנאה קאתי לכתוב לא יהנה קשה דדילמא איצטרך לבן פקועה ועפי"ז א"ש דגם לפי התי' דלכתוב לא יהנה אין לומר דלבן פקועה קאתי דאי לבן פקועה קאתי א"כ אמאי אמר רחמנא יסקל דדילמא טריפה הוא. וטריפה שהרג פטור דאי תימא לבן פקיעה קאתי ע"כ שחטו לאחרי שנגמר דינו מותר. וא"כ ממונא ואין הולכין בממון בתר רובא לפי"מ דקיי"ל כשמואל דאוקי ממונא בחזקת מרא ואין לומר כהנ"ל דחזקה דממונא איתרע במה שנחזיק אותה בטריפה ודמי טריפה בזול והיכא דאיתרע החזקה לא אזלינן בתרה ושפיר אזלינן בתר רובא דז"א דאי לבן פקועה קאתי אין אוסרים אותו במה שהוא טריפה דבבן פקועה אף טריפה מותר באכילה וא"כ לא איתרע חזקה דממונא ונא אזלינן בתר רובא ואמאי יסקל וע"כ לא דברה תורה בבן פקועה:
ובזה אמרתי לתרץ דברי התוס' בע"ז דף נ"ד אהא דאמר רב שור הנסקל פירשו מותר וע"ז פירשו אסור אב"א סברא כו' איבעית אימא קרא כו' והקשו בתוס' שם הא איצטרך בשרו לעבדו כעין בשר בשחטו לאחרי שנגמר דינו ותירצו דתרתי ש"מ עיי"ש ולכאורה קשה מי דחקם לזה הלא בש"ס משני שני תירוצים לכתוב לא יהנה. ותירץ הב' מאת בשרו והכא י"ל למאי דמשני דמאת בשרו נפקא פירשו קאי להך תירוצא דלכתוב לא יהנה והאי תירוצא דמשני דמאת בשרו נפקא ס"ל דפירשו ידעינן מסברא כדאמר שם בע"ז לחד תירוצא ולפי הנ"ל א"ש דהתוס' מוכרח לתרץ דתרתי ש"מ מבשרו דאין לומר דהאי ואב"א קרא אזיל בתר תירוצא דלכתוב לא יהנה דהרי אליבא דרב קיימינן השתא דהוא הוא דאמר שור הנסקל פירשו מותר ולדידי' מוכרחין לתירץ בתרא דמאת בשרו נפקא דאי לתירוץ קמא דלכתוב לא יהנה שוב יקשה לדידי' דאימא לבן פקועה קאתי ואין לתרץ כנ"ג דאי לבן פקועה קאתי א"כ אמאי יסקל דדילמא טריפה הוא דהא י"ל דלהכי סקלינן דאזלינן בתר רובא ורוב כשירות הן דהא לרב גם בממונא אזלינן בתר רובא וא"כ ע"כ לרב צריכין לתי' דמאת בשרו נפקא ומש"ה שפיר מוכרח התוס' לתרץ דתרתי ש"מ ודו"ק:
ע"כ ממה שהעתקתי מספרא דמר זקיני פני יצחק אפי זוטר
סוף הספר