אור ברסלב
האגור הלכות שחיטה

האגור· יעקב לנדא (האגור)

הלכות שחיטה

הלכות פורים

פרק תתרסב

ויהי כאשר התעו אותי סעיפי מחשבותי. ועשתנותי לחצוני. לא יתנוני תשב רוחי עד אוציא לפועל מזימות לבי. ויד ה' היתה עלי חזקה. לגמור המלאכה כפי חקה. והשלמתי עבודת היום וכל דיני מועדי ואמרתי אעלה בתמר. אוחזה בסנסני דיני איסור והיתר. מפני שראיתי הרבה מתנהגים מצפצפים ומהגים. ודתיהם שונות משתנות מדעת חז"ל והולכי' לקולא. ומקל"ם יגיד להם. אף יש פורצים ורצים אחרי מנהיגיהם הרעים אשר נהגו ולא שתו לבם לדברי רז"ל גם במה שכלם, אסרו. על כן נתעוררתי ונתאזרתי חיל לכתוב בקוצר כל המחלוקת הנמצאו' בדיני איסור והיתר. והפסק איך יתנהג בהם. והמנהגים אשר נהגו הפרושים. גם חדושים מספקות נחקקות תשובותיהן מגדולי דורינו שהיו לפנינו כאשר עשיתי בתחלה. ובחלק הזה ארשום דיני שחיטה ובדיקה וטרפות ודיני כל שאר אסור והיתר עם דיני יין נסך וגעולי ובשולי אינ' יהודי'. גם דיני נדה באורך ומקוואו'. למען אגדור פרץ ולחזק בדק המצות. ומפני כי חלוק דיני אסור והיתר רבי' עמוקי' והם כהררים תלוים בסערה. הסכמתי להוציא לאור תעלומה ואחלקה על דרך כלל כפי אשר תשפוט החלוק'. וזאת חקה לחלקם כדרך התפשטות משורש אחד. והנני נוט' עץ החיים בתוך הגן. עץ חיים הוא למחזיקים בו ולכל בשרה מרפא. והשולח ידו ולקח מפרים ואכל וחי לעולם. ואלו השמות הנכללי' בזה האילן:

הראשון שורש אשר ממנו יתפשטו כל הקוים ואליו ישובו. והשם השני הוא ראש. והחלקים אשר יצאו מן הראש יקראו ענפים ומן הענפים אמירים ומן האמירים גרגרים. וכל הקרוב אל השורש יותר כולל עד הפרט והוא הגרגר שאין מתפשט עוד. ועתה אתחיל בהתפשטות. השורש הוא אסור מאכלו' ומשם יפרד והיה לשלשה ראשים: הראש האחד אסור מאכל ודאי. השני אסור מאכל מספק השלישי אסור מאכל על ידי תערובת:

הראש האחד והוא אסור מאכל ודאי. יחלק לשני ענפים האחד אסור מאכל מן התור'. השני אסור מאכל מדברי סופרים:

הענף האחד מן הראש האחד והוא אסור מאכל מדברי תורה יתחלק לשני אמירי' ולארבעה גרגרים האמיר הראשון מצד השעור השני מצד העונש. הארבעה גרגרים א' מצד המקום הב' מצד הזמן הג' מצד המקום והזמן הד' לא מצד המקום ולא מצד הזמן האמיר הא' מן הענף האחד מן הראש האחד והוא מצד השעור יתחלק לז' גרגרים א' שעור כזית ב' שעור כמלא לוגמא במשקה. ג' חצי שעור ד' ככותבת הגסה. ה' שעורו כביצה ו' שעורו בכל שהוא. ז' היתר מצטרף לאיסור נאסור כשיעור. האמיר השני מן הענף האחד מן הראש האחד והוא מצד העונש יתחלק לארבע' גרגרים. הא' אסור מאכל שענשו כרת. ב' אסור מאכל שעונשו לאו ומלקות. ג' שעונשו מיתה בידי שמים. ד' שאסרו מן התורה ואין בו לא כרת ולא לאו ולא מיתה בידי שמים אלא אסור בעלמא. הענף השני מן הראש הא' והוא אסור מאכל מדברי סופרים. יתחלק לשני גרגרים א' אסור דרבנן שתקנו וגזרו במנין והגרגור השני שתקנו משום מנהג ופרישות:

הראש השני אסור מאכל מספק יתחלק לאמיר אחד. ולגרגיר א' מצד התחל' הספק. האמיר הראשון ספק הנולד במקום קבוע הגרגר הראשון ספק נולד שלא במקום קבוע. האמור האחד הנולד במקום קבוע יתחלק לשני גרגרים א' מקום קבוע שאסור מן התור' ב' מקום קבוע שאסור מדרבנן עוד יתחלק הראש השני והוא אסור מאכל מספק לגרגיר א' ולאמיר א' הגרגיר הא' וספק ראשון האמיר הא' ספק שני והוא ספק ספיקא האמיר האחד והוא ספק ספיקא יתחלק לארבע' גרגרים הא' ספק הראשון מן התורה השני שספק הראשון מדרבנן הג' ספק ספיק' שאתה יכול להפכו ד' ספק ספיקא שאי אתה יכול להפכו. עוד יתחלק הראש השני והוא אסור מאכל מספק לשני אמירים א' ספק אסור שיש לו חזקת היתר ב' ספק איסור שיש לו חזקת אסור. האמיר הא' מן הראש הב' והוא שיש לו חזקת היתר יתחלק לה' גרגרים ולאמיר אחד. הגרגיר האחד חזקה שיש לה שעה מבוררת. ב' חזקה שאין לה שעה מבוררת. ג' חזקת היתר שיש כנגדה רוב. ד' חזקת היתר שאין כנגדה רוב. ה' חזקת היתר דלא אתרע חזקת'. האמיר האחד חזקת היתר דאתרע חזקתה והאמיר הזה יתחלק גרגרים הא' היכא דאיכא חדא לריעותא הב' היכא תרתי לריעותא:

הראש השלישי והוא אסור מאכל על ידי תערובת. יתחלק לגרגיר א' ולענף א'. גרגיר א' הוא תערובת במזיד ענף א' תערובת בשוגג. תערובת בשוגג יתחלק לג' אמירים ולעשרה גרגרים האמיר א' תערובת אסור בעצמו. ב' תערובת ע"י טעם ג' תערוב' ברוב גרגיר א' תערובות במינו ב' תערובת שלא במינו. ג' תערוב' במשהו. ד' תערובת בלח. ה' תערובת ביבש ו' תערובת דבר שבמנין ז' תערובת דבר שיש לו מתירין. ח' תערובת חתיכה הראוי' להתכבד ט'בריה י' בעלי חיים. האמיר הא' מן ענף א' מן ראש הג' והוא תערובת אסור בעצמו יתחלק לארבעה גרגרים. אחד תערובת מן האסור עצמו. ב' תערובת מחתיכה שנעשה נבלה מחמת האסור שבלעה. הג' תערובת אסור בכזית בכדי אכילת פרס. ד' תערובת אסור שאין כזית בכדי אכילת פרס האמיר הב' תערובת ע"י טעם יתחלק לאמיר א'. ולגרגרי' ב'. אמיר א' נותן טעם ראשון. גרגיר א' נותן טעם בר נותן טעם. גרגיר ב' נותן טעם לפגם. אמיר א' נותן ראשון יתחלק לד' גרגרים. א' נותן טעם ע"י בשול. ב' ע"י צלי' ג' ע"י מליח. ד' ע"י שרי'. האמיר השלישי והוא תערובת ברוב יתחלק לב' גרגרים א' תערובת ודאי ברוב. והשני תערובת שתולין האסור ברובא. ואחר שחלקנו הדינין כפי אשר תשפוט החלוקה אתחיל בביאור כל חלק וחלק אשר יצטרך בביאור ומחלק אשר הוא פשוט מעצמו אעבור עליו. הגרגיר הא' מן האמיר האחד מן הראש האחד והוא שיעור כזית. הוא שיעור לכל אסורי מאכלו' שבתורה חוץ מהמפורשים לפנינו כמו שאמר ר' יוחנן כל השעורין שבתורה בכזית חוץ מטומאת אוכלין. הגרגיר השני הוא שיעור כמלא לוגמ'. זהו לענין יום הכפורים דאמרי התם פ' יום הכפורים כמה מלא לוגמא כדי שיסלקנו מצד א' ויהיה נראה כמלא לוגמא ושיעור זה פחות מרביעית באדם בינוני. הגרגיר הג' והוא חצי שיעור. תניא שעורין של עונשין הלכה למשה מסיני. ובחצי שיעור נחלקו ר' יוחנן וריש לקיש והלכה כר' יוחנן שאומר שחצי שיעור אסור מן התורה הואיל וחזי לאצטרופי. ורב אשי סובר נמי כר' יוחנן בפרק גיד הנשה והאוכל חצי שיעור מכין אותו מכת מרדות. הגרגיר הד' שעור ככותבת הגסה זהו גם כן שעור אכילה ביה"כ לחיוב כרת כדאיתא בפרק יה"כ ומסקינן התם כמוה וכגרעינתה ולפי הירושלמי צריך למעט חללה שאין משערין אלא בה וכגרעיניתה. ושעור זה פחות מכביצה כמו שכתב בעל סמ"ג. הגרגיר ה' שעור כביצה זהו לענין טומאת אוכלין כמו שאמר ר' יוחנן כל השעורין שבתורה בכזית חוץ מטומאת אוכלין ששנה הכתוב כמשמעו ושנה בשיעורו דכתיב מכל האוכל אשר יאכל. ושערו חכמים שאין בית הבליעה מחזקת יותר מביצה תרנגולת: הגרגיר הו' שעור בכל שהוא זהו כמו חמץ בפסח וטבל ויין נסך ומין במינו לדעת רב. ויש פוסקין בחמץ כר' יוחנן וריש לקיש שסוברי' בפסחים כל אסורין שבתורה בששי' חוץ מטבל ויין נסך. וכן סובר רבא בפרק גיד הנשה והמנהג בחמץ במשהו. עוד יש שעור בכל שהוא והוא בריה כדאמרינן במכות ובפסחים אוכל נמלה לוקה חמש:

הגרגיר השביעי היתר מצטרף לאסור לאסור כשיעור מוכן הוא: האמיר השני מן ענף אחד מן ראש אחד והוא מצד העונש יתחלק לד' גרגרים האחד אסור מאכל שעונשו כרת זהו מפורסם כמו דם וחלב ודומיהן. מה שעונשו לאו ומלקות זהו כל אסורי לאוין שבתורה. מה שעונשו מיתה בידי שמים כגון זר שאכל תרומה וכהן טמא שאכל תרומה כדתנן בפרק אלו הנשרפין. מה שאסור מן התורה ואין בו לא כרת ולא מלקות ולא מיתה בידי שמים האחד הוא כמו טעמו ולא ממשו של אסור כדאמר ר' יוחנן פ' אחרון דעבודת כוכבים טעמו וממשו של אסור ולוקין עליו וזהו דוקא שיש כזית בכדי אכילת פרס דמצטרף אבל אין בו כזית בכדי אכילת פרס עד ששים אסור מן התורה ואין לוקין עליו וזהו לדעת ה"ג ור"ת הסוברים דטעם כעיקר דאורייתא וכן הלכה ולפי הסמ"ג הוא מחלוקת של אמוראים אם טעם כעיקר דאורייתא או דרבנן. עוד תמצא אסור מאכל דאורייתא לבד כגון בשר של מהלכי שתים ר"ל האדם שהרי מנה הכתוב שבעה מיני חיות טהורות ואמר זאת החי' אשר תאכלו הא למדת מה שחוץ מאלו לא תאכלו ולאו הבא מכלל עשה עשה כדאיתא בסמ"ג סי' קכ"ז: הענף השני מן הראש הא' והוא אסור מאכל דרבנן יתחלק לשני גרגרים א' אסור דרבנן שתקנו וגזרו במנין. והם כל התקנות שתקנו וגזרו הדבר במנין. הב' אסור דרבנן שהוא מצד מנהג ובפרישות וזהו שומנו של גיד הנשה כדאמרינן פרק גיד הנשה ישראל קדושים הם ונהגו בו איסור. כן איתא בבראשית רבה הני פקוקולתא דגיד הנשה שריין וישראל קדושים הם ונהגו בו אסור פי' פקוקולתא הן קנוקנות של גיד הנשה:

הארבעה גרגרים מהענף השני מהראש הא' מצד המקום וכו' זהו כל המצות התלויות בארץ כמו ששנינו בפ' קמא דקדושין ל מצוה שאינה תלויה בארץ נוהגת בארץ ובח"ל וכל שתלויה בארץ אינה נוהג' אלא בארץ חוץ מן הערלה וכלאי הכרם ור"א אומר אף החדש. ושנינו סתם משנה במסכת ערלה החדש אסור מן התורה בכל מקום והערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים אבל ספק ערלה בח"ל מותרת והב' שהן מצד הזמן לא מצד המקום הן כמו חמץ בפסח ואכילה ביום הכפורים הג' התלוי במקום ובזמן כגון תרומה בזמן הזה שהי' מדרבנן אפי' בארץ לרבנן דר"י כמו שהביאה סמ"ג מן הירושלמי בהל' תרומות סימן קל"ו הד' מצות התלויות לא במקום ולא בו הן הן שאר מצות שאינן חובת קרקע ואינן תלויות בארץ:

נשלם הראש הראשון

גרגיר הא' מן האמיר הראשון מן הראש השני והוא ספק הנולד במקום קבוע שאסור מן התורה זהו מה שיש בפסחים בפרק קמא תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכר' בשר נבלה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח אסור דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. וזהו אסור מן התורה כמו שהוכיח סמ"ג ובקבוע מד"ת אמרינן בנמצא שפירש ממקומו ושם נולד הספק כל דפריש מרובא פריש. גרגיר שני מקום קבוע שאסור מדרבנן כגון בעלי חיים דחשיבי וחשובים כקבוע כדאיתא בפרק התערובת הדמיון שור הנסקל שנתערב מחיים בין שאר שוורים שמן התורה בטל ברוב ואמרו חכמים בזבחים פ' התערובות שבעלי חיים חשובים ואינן בטלים וקראוהו לשם קבוע. האמיר הראשון מן הראש הב' והוא ספק ספיקא הוא מתחלק לד' גרגרי' הראשון ספק הראשון מן התורה. הדמיון כזית ספק שומן ספק חלב שנתערב עם שאר חתיכות בשר שאין בהם ששים לבטלו אין להתיר משום ספק ספיקא כיון שהספק הראשון אסור מן התורה וחייבין עליו אשם תלוי נחשב כודאי אסור כן סובר ר' יצחק בעל התוס' וכן הוא בתו' אע"ג דאמר שמואל בפרק התערובות דספק ספיקא אסור בעבודת כוכבים בלבד ולא בשאר אסורין ואף בעבודת כוכבים בלבד אין הלכה כמותו מ"מ צריך שהספק הראשון יהיה בטל ברוב מן התורה. אבל לדעת ר"ת אינו כן:

הגרגיר השני ספק ספקא שהספק הראשון הוא מדרבנן הדמיון כזית ספק שומן ספק חלב שנתערב בין שני שעורי כזית של היתר ואינו נכר ואח"כ נפל אחד מאלו לתוך קדרה של בשר ואין בקדרה שעור לבטל הכזית שנפל התבשיל מותר מטעם ספק ספקא שמא הכזית הראשון שנתערב בין שני הכזית היה שומן ואם תמצא לומר היה חלב שמא לא זו שנפלה בקדרה וזהו ספק הראשון מדרבנן דמדאוריית' חד בתרי בטיל בכל דבר:

הגרגיר הג' והוא ספק ספקא שאתה יכול להפכו זהו כמו שאמרנו עתה. ותוכל להפוך הספק ספקא ותאמר שמא לא זו שנפלה בקדרה ואת"ל נפל שמא היה שומן ולא חלב. הגרגיר הד' ספק ספקא שלא תוכל להפכו. הדמיון שחט ונמצא הסכין פגום דאיכא ספק ספקא שמא במפרקת נפגם. ואת"ל שלא נפגם במפרקת שמא במיעוט בתרא דסי' נפגם. וזה הספק ספקא לא תוכל להפוך ולומר שמא מיעוט בתרא נפגם. ואת"ל שלא נפגם במעוט בתרא אלא במעוט קמא א"כ ודאי נבלה ולא תוכל לומר כך שמא במעוט בתרא נפגם ואם תמצא לומר שלא נפגם במעוט בתרא אומר בעצם נפגם דתרווייהו אין חשש אסור והכל אחד הוא א"ת בעצם נפגם או א"ת במעוט בתרא נפגם ולכן לא תוכל לומר כך כי לא יקרא ספק ספקא. ולכן לא תוכל להפוך אותו. והתוס' מפרשים בהדיא כל ספק ספקא שאי אתה יכול להפכו אין לו דין ספק ספקא אבל שכחתי המקום שפירשו כך התוס'. האמיר הראשון מן הראש השני והוא ספק אסור שיש לו חזקת היתר הדמיון בהמה שנשחטה כראוי ויש לה מאז חזקת היתר בחזקתה עומדת עד שיודע לך במה נטרפה וכל ספק שנולד בה העמידנה בחזקת התר. האמיר השני מן הראש השני והוא ספק אסור שיש לו חזקת אסור הדמיון שחט ונמצא הסימן שמוט ואינו יודע אם לפני שחיטה נשמט או לאחריה זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסול והוא דין דרב הונא דאמרן בפ"ק דחולין בהמה בחזקת איסור עומדת פי' בחזקת איסור אבר מן החי עד שיודע לך במה נשחטה נשחטה בחזק' התר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה. הגרגיר הראשון מן אמיר הראשון מן ראש השני והוא חזקה שיש לה שעה מבורר'. הדמיון כמו בהמה שנשחט' ומאז נולד לה חזקת היתר והזמן מבורר. הגרגיר השני מן אמיר ראשון מן ראש שני והוא חזקה שאין לה שעה מבורר הדמיון אם עשו גבינות מחלב בהמה ואח"כ מצאוה טרפה אין להתיר הגבינות מטעם אוקי בהמה בחזקת התר ונמצא שלא נטרפה עד קודם שחיטה כיון דמעולם לא היתה אותה שעה שהיתה כשרה מבוררת. הגרגיר הג' מן האמיר הראשון מן הראש השני והוא חזקת התר שיש כנגדה רוב. והד' חזקת התר שאין כנגדה רוב הדמיון בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ורוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם אזלינן בתר רובא כנגד חזקת האיסור ולא אמרי' סמוך מעוטא אצל חזקה ואתרע ליה רובא אלא אמרינן מיעוטא כמאן דליתא דמי והויא ליה רובא וחזקה ורובא עדיף כדאמרי' ביבמות ובפ' כל היד וחזקת התר דלידה רוב כנגדה כגון אשה שרואה דם למפרע מעת לעת איכא חזקת טהרה וליכא רובא כנגדה. הגרגיר הראשון מן האמיר הראשון מן הראש הב'. והוא היכא דאיכא חדא לריעותא והשני היכי דאיכא תרתי לריעותא הדמיון מקוה שנמצא חסר וטבל בו קודם שנמצא חסר ולא ידענו אם היה חסר בשעה שהטמא טבל בו. אם לא דאיכא חזק' טהרה למקוה שבו נמצא הריעותא שהרי מקוה חסר לפניך והתם איכא תרתי לריעותא אחד דהעמד טמא על חזקתו ואימא לא טבל בהכשר והרי חסר לפניך היינו תרתי לריעותא אבל גבי אשה שרואה דם דליכא חזקת אסור רק חזקת היתר והעמד אשה על חזקתה ונימא השתא ולא תטמא למפרע איכא חדא לריעותא שהרי דם לפנינו כדאמרינן בפ"ק דנדה ראש השלישי והוא אסור מאכל ע"י תערובת יתחלק לגרגיר א' ולענף א'. גרגיר א' תערובת במזיד. תערובת במזיד אין מבטלין איסור לכתחלה ואפי' באיסור ודאי דרבנן כדמשמע בפרק ביצה וכן כתב המרדכי קטן. האמיר הג' והוא תערובת ברוב יתחלק לשני גרגרי' א' תערובת ודאי ברוב והשני תערובת שתולין האיסור ברוב' כדאמרי' בפרק השוכר את הפועל גבי טבעו' של עבודת כוכבים לפחו' לשני בני אדם אבל אדם א' שאוכל בודאי האיסור יש להחמיר וכ"כ הסמ"ג. הגרגיר הששי מן הענף הראשון מן הראש הג' והוא דבר שבמנין הוא כמו שאמר ר' יוחנן בפרק הערל ובפרק התערובת את שדרכו למנות שנינו ואינו בטל אפי' באלף דבר שיש לו מתירין כגון ביצה שנולדה בי"ט שאמרו חכמים אפי' באלף לא בטיל. וכן טבל מעשר שני והקדש וחדש תניא בפרק הנודר לא נתנו חכמים בהם שיעור וכן הוא בירושלמי דשבועות חתיכה הראויה להתכבד כדאמרינן בפרק גיד הנשה בריה לא בטלה אין שייך בריה דלא בטלה אלא בבריה שאיסורה מחמת עצמה ולא מחמת בליעת אסור. וכ"כ בעל סמ"ג בלאו דשרצים. הגרגיר הראשון מן הענף הראשון מן הראש הג' והוא תערובת איסור בעצמו. והגרגיר השני תערובת איסור מחתיכ' שנאסר' מחמת בליעה לדברי ר"ת ור"י דאית להו אפשר לסוחטו אסור הדמיון חתיכה שנאסרה מחמת טפת חלב או דבר אחר ונעשית נבלה ואח"כ נתן אותה חתיכה בתוך הקדירה שיש בה הרבה חתיכות והאיסור נסחט ממנה ואסר החתיכות שבקדירה עד ששים ואם יש ששים בקדירה לבטל החתיכה הכל מותר אבל החתיכה עצמה אסור דאפשר לסוחטו אסור האמיר הראשון מן האמיר השני מן הענף הא' מן הראש הג'. א' נותן טעם ראשון ב' נותן טעם בר נותן טעם הדמיון דגים שעלו בקער' מותר לאכלם בכותח שיש בו חלב לפי שהוא נותן טעם בר נותן טעם. הבשר נותן טעם בקערה והקערה בדגים ועדיין שני טעמי' אלו של התיר האמיר הראשון מן הענף השני והוא נותן טעם עצמו יתחלק לארבעה גרגרים. א' נותן טעם ע"י בשול. ב' צליה ג' מליחה ד' שרייה. והנה מצינו חלוק בניהם בצליה יש הפרש בין עילאה לתתאה דקיימא לן בפרק כיצד צולין כרב דאמר תתאה גבר. ולענין מליחה אוסר הכל בנגיעה שנוגעת שתי חתיכות זו לזו כשתיהן מלוחות או טמא מליח וטהור תפל ואין די בקליפה ולענין שרייה שריית יום אחד שלם מבלעת ומפלטת כמו שאמרו במסכת פסחי' גבי בשר בחלב חדוש הוא דאי תרו ליה כולי יומא שרי:

הנה סדרתי חלוקי רוב דיני אסור והיתר והרבה ענפים הנחתי לפרש אשר דיניהם פשוטים ואם קצר מצע שכלי מהשתרע לפרש כל חילוקי הדינים כפי קיצור שכלי וכפי טרדת זמני די הוא לעת כזאת עד יערה עלי רוח ממרום:

מילתא דפשיטא היא דאשה כשרה לשחוט אפילו לכתחילה ואפילו קדשים כשרה בנשים. וכתב רבינו ברוך ראיתי בהלכות שחיטה שהביא ר' אלדד הדני הבא מעשרת השבטים וז"ל אמר יהושע מפי משה מפי הגבורה כל הזובח לה' ואין יודע הלכו' שחיטה אסור לאכול משחיטתו עוד אמר יהושע כל השוחט שחיטה שאינה הגונה בין בבהמה בין בחיה בין בעוף פגול הוא. ואם שחוט ערום פגול הוא. ואם שכור פגול הוא. ואם שחט ולא ברך ולא היה עליו סודר פגול. ואם לא הורחץ משכבת זרע ושכח ושחט פגול אבל אסור לשחוט בימי אבלו ואסורה השחיט' מיד האשה מיד הסריס מיד זקן שעברו עליו שמנים שנה ומנער עד שימלא י"ח שנה עכ"ל וחומרות בעלמא הן ולא נהגינן כוותי' מרדכי: ואני המחבר חושב בלבי אפשר כי כוונתו היא בקדשים. כי הם חומרות שהנהיגו בקדשים. וראיה מלשונו שכתב כל הזובח לה' וגו'. על דרך הכתוב זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו. ובסמ"ק כתב נשים שוחטות לעצמן אם יודעות הלכו' שחיט' ע"כ אף כי התוס' כתבו בביאור שנשים שוחטות אפילו לכתחלה מנהג בכל גלות ישראל שלא ישחטו ומעולם לא ראיתי נוהג לשחוט ולכן אין להניחם לשחוט כי המנהג מבטל הלכה ומנהג אבותינו תורה היא:

פרק תתרסג

בעל העטור כתב אי ידעינן ביה דגמור אפילו לא אתחזק מותר לשחוט לכתחלה ואי לא ידעינן ביה אי גמיר אי לא לכתחלה לא ישחוט ואם שחט שחיטתו כשרה ואין צריך לבודקו ואפילו הוא לפנינו והרמב"ם חלק בין מומחה ומוחזק לענין לשואלו שכתב היודע הלכות שחיטה הרי זה לא ישחוט בינו לבין עצמו בתחלה עד שישחוט בפני חכם פעמים רבות עד שיהי' רגיל וזריז ואם שחט בינו לבין עצמו שחיטתו כשירה ולא כתב שצריך לשואלו אם הוא מוחזק ומי שאין אנו יודעים אם יודע הלכות שחיטה כתב שאם שחט בינו לבין עצמו שואלין אותו אם יודע הלכות שחיטה כשרה וא"א הרא"ש לא חלק אלא אם הוא לפנינו סומכים על החזקה בשניהם וכן הוא סבר' רב אלפס טורים. בא"ז פסק רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן דוקא בדיעבד אבל לכתחלה אין לסמוך על הרוב היכא דאפשר לברר. וכן משמע מלשון השאלתו' פ' בהעלותך מרדכי. מכאן נהגו באשכנז שלא לסמוך על שחיטת אדם אא"כ יש לו רשות לשחוט מחכם שבדקו וחקרו בדיני שחיטות ושחט לפניו ג' עופות:

פרק תתרסד

וכיון שרוב המצויין אצל שחיט' מומחין הן המוצא בהמה שחוטה כראוי במקום שרוב ישראל מצויין כשרה ואפילו נגנבה הימנו ומצאה שחוטה שאע"פ שהוא חשוד על הגנבה אינו חשוד על השחיטה וכתב הרמב"ם דוקא שמצאה בבית אבל מצאה בשוק או באשפ' שבבי' אסורה וכ"כ בעל העטור והרשב"א התיר אא"כ מצאה באשפה שבשוק. וכן א"א ז"ל התיר אפילו באשפה שבבית ולא אסר אלא באשפה שבשוק. טורים:

פרק תתרסה

משומד לעבודת כוכבים אוכל נבל' להכעיס. כתב הרשב"א שאין מוסרין לו לכתחלה לשחוט אבל אם ישראל עומד על גבו ושחט בדיעבד כשר. וע"י בדיקת הסכין תחלה או סוף וא"א ז"ל כתב שדינו כעובד כוכבים. טורים. משומד לעבודת כוכבים או מחלל שבת במזיד פעם אחת ואינו מפקיר עצמו לעשות בפרהסיא נראה דההוא לא מקרי משומד לאסור שחיטתו בדיעבד רבי' ברוך. מרדכי:

פרק תתרסו

לכתחלה אין להניח קטן לשחיטה אפילו אחרים עומדים על גבו ר"ת מרדכי. וכן נוהגים באשכנז אמנם בשאר מקומות ראיתי מקילין בזה ותמהתי:

פרק תתרסז

השוחט לשם הרים וגבעות לשם חמה ולבנה כוכבים ומזלות אין לו דין תקרובת עבודת כוכבים לאוסרה בהנאה אבל שחיטתו פסולה ופירש ר"י אפילו אין מכוין לעובדם. וכתב הרמב"ם אם מכוין לעובדם הוי תקרובת עבודת כוכבי' אינו מכוין לעובדם אלא לרפואה וכיוצא בזה בדברי הבאי שחיטתו פסולה ומותרת בהנאה טורים שחט לשם שר של הר או לשם שר אחד משאר הדברי' בין ששחט לשם מיכאל שר הגדול בין לשם שלשול קטן שבים הרי זה זבחי מתים ואסור בהנאה לר"י דווקא בנתכוון לעבדו. ולהרמב"ם אפילו לא נתכוון לעובדו טורים:

פרק תתרסח

אם שחט בסכין של משמשי עבודת כוכבים. בהמה שהוא מתקן בשחיטתו כתב הרב ר' שמשון יוליך הנאה לים המלח. וכמה הנאה כדי שכר סכין לשחוט בה. וא"א ז"ל כתב שא"צ דבהנאה מועטת כזו שרי בדיעבד טורים:

פרק תתרסט

שחט בסכין של אינו יהודי כתב הרשב"א אפילו יודע שאינו בן יומו צריך לקלוף מקום בית השחיטה דשומן הנדבק בדופן הסכין אין נפגם ונבלע בדופני בית השחיטה וכ"כ המרדכי. וא"א ז"ל כתב אפילו בסתם שאינו יודע אם הוא בן יומו אם לאו א"צ לא קליפה ולא הדחה ואם יודע שהוא בן יומו קולף מקום בית השחיטה אבל לא יכול לשחוט על דעת שיקלוף בית השחיטה דשמא ישכח ולא יקלוף טורים. וריב"ם היה מצריך קליפה לכל הבשר שחותך בסכין של אינו יהודי ולא נראה לר"י דדוקא בבית השחיטה מחמת דוחק הסכין מרדכי:

פרק תתרע

כתב הרמב"ם שחט לתוך הגומא אסור לאכול משחיטתו עד שיבדוק אחריו חיישינן שמא מין הוא. והרשב"א כתב אע"פ שאסור לעשותו אין שחיטתו פסולה שאין מוציאין האדם מחזקת כשרות עד שיבדוק ונמצא חשוד. טורים:

פרק תתרעא

אפרוח לאחר שיצא לאויר העולם מותר מיד. ור"א אוסר עד שיתפתחו עיניו ופסק רב אלפס כת"ק דשרי. וא"א ז"ל פסק כר"א טורים:

פרק תתרעב

אם עבר ושחט אותו ואת בנו ביום אחד. כתב הרמב"ם שמותר לאוכלן ובה"ג אסור לאוכלן בו ביום. טורים. כתב הרמב"ם תיש הבא על הצביה וילדה תיש אסור לשחוט הצביה ובנה ביום אחד. אבל אין לוקין עליהן. ע"כ ונראה שמותר לכתחלה. טורים:

פרק תתרעג

יש מן הגאונים שכתבו שלא התירו מסוכנת ע"י סימנין אלא בבהמת ישראל משום הפסד ממונו ובתשובה אחרת לגאון אם היא מסוכנת והיא של אינו יהודי מותר לישראל לשוחטה וליקח ממנה בשר ומותר לישראל לקנות' מן העובד כוכבים וכ"כ בעל העטור טורים:

פרק תתרעד

כתב הרמב"ם אפילו בפגימה קטנה ביותר מטרפת ולא הזכיר חגירת צפורן. וכ"כ הרשב"א שיעור פגימה כל שהוא ובלבד שתחגור בה כל שהוא אפילו כחוט השערה ואאז"ל פסק כדי שתחגור בה צפורן. טורים ומנהג לבדוק בצפורן ובבשר ולא בדבר אחר:

פרק תתרעה

אם המסוכסכת עומ' אצל הקתא צריך שיביא ולא יוליך אבל אם היא באמצע הסכין פסולה בכל ענין ורב אלפס פסק אפילו באמצע הסכין אם העוקץ כלפי ראש הסכין כשר אם הוליך ולא הביא שאין עוקץ הפגימה קורע אלא בפגעו ולא כשיורד ממנ' ואם העוקץ כלפי הזנב אז כשר אם הביא ולא הוליך וכ"כ הרמב"ם ורש"י כתב כסברא ראשונה ולזה הסכים א"א ז"ל טורים. אמר המחוקק מצאתי בשם המחבר שכתב כי מה דפסק רב אלפס אפילו באמצע הסכין אם העוקץ כלפי הראש הסכין כשר אם הוליך ולא הביא לשון זה צריך להבינהו באופן זה אם העוקץ אינו רוצה לומר חוד העוקץ שנהפך כלפי הראש אלא רוצה לומר מקום שבו העוקץ הוא כלפי הראש: אבל החוד מן העוקץ נהפך כלפי הקתא אבל אם מקום העוקץ הוא לצד הקתא וחוד העוקץ נהפך כלפי ראש הסכין הוא ההפך ואסור:

פרק תתרעו

אפי' אמר ברי לי שלא עשיתי אלא הולכ' בפגימה מסוכסכת אין נאמן דמלתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה אא"כ ידע בתחלה שיש בסכין פגימה. ע"כ נראה לפסול כל פגימה ואפילו מסוכסכת שנמצאה אחר שחיטה. ועוד שאין רגיל שתמצא ברישא דסכינ' מיסודו של הר"ר פרץ. וכ"כ סמ"ק מרדכי. וכן מנהג באשכנז:

פרק תתרעז

באשכנז נוהגים שלא לשחוט בסכין דומה לסאסאה מפני שאין אנו בקיאין בדבר:

פרק תתרעח

בספר המצות כ' יש נוהגין לקשור מטלית על הפגימה ולשחוט בו ואין לגזור שמא ישחוט בלי מטלית כיון שיש שם היכר גדול. עכ"ל ולא ראיתי נוהג כן באשכנז ובמרדכי מתיר ע"י קשירה דוקא סכין שנפגם בי"ט:

פרק תתרעט

אבשרא ואטופרא ואתלת' רוחתא י"א שעל הרוחות לא היה צריך מפני דבית השחיטה מרווח רווח ומיהו נהגו העולם לפסול כשנמצא פגימה מן הצדדין וגם אסמכוה רבנן אקראי ושחטתם בזה זה בגימ' י"ב בדיקו' וכן תופש עיקר רבינו יחיאל מפרי"ז מרדכי:

פרק תתרפ

שמעתי שר' ייקר הי' רגיל להכות הסכין בעץ קודם שהיה מצניעו ולא זכיתי לשאול את פי עצמו איך היה המעשה מרדכי:

פרק תתרפא

סכין שיש בו פגימות הרבה נדון כמגירה ואפילו בדיעבד פסולה ופירש"י אפילו כולה מסוכסכת. ובעל העטור כתב אם הם מסוכסכת כשרה בדיעבד אם שחט בענין שלא פגע העוקץ הפגימה אלא בדבר שהם אוגרות וא"א ז"ל הסכי' לפירש"י טורי':

פרק תתרפב

יש אומרים אם נגע הסכין במפרקת ראשונה ושחט בה אחרי כן אחרות ולאבד הסכין בלי בדיקת הסכין כל ששחט בה אחרי כן אסורי' שמא נכנס במפרק' הראשונ' וא"א ז"ל מכשיר בזה. טורים וכן רבינו יהודה בר קלונימוס וכן רבינו שמריה. מרדכי. אבל אם לא בדקו קודם השחיטה ונאבד אחרי כן שחיטתו פסולה ומיהו כתב א"א ז"ל טבח שיש לו סכין מיוחד לשחיטה ומקום מיוחד שמצניעו שם תמיד בחזקת בדוק הוא ואם שחט בו בלא בדיקה ונאבד שחיטתו כשרה טורים כ' בעל העטור אם נמצא עצם המפרקת שבור והסכין פגום על ידי היה מעשה ונשאלתי והשבתי כיון שדרך שחיטה נפגם לא דמי למשבר בה עצמות ופסולה. ורבותי נחלקו עלי ושאלתי פי ה"ר יעקב והשיב כדברי. טורים:

פרק תתרפג

כתב בעל העטור אם אחר שחיט' העוף הביא בהמה לשחוט או ששחט בהמה ראשונה ואחר כך הביא ממין אחר כגון חיה או עוף צריך לברך פעם אחרת אבל אם הוא ממין הראשון א"צ לברך וא"א ז"ל לא חלק שבכלם צריך לברך פעם שנית טורים. ואם מתחלה כשברך היו לפניו אחרות כתב בס"ה אם כשמביאין לפניו האחרות יש עוד לפניו מאותן שהיו לפניו כשברך א"צ לברך על אותן שמביאין לפניו אך אם גמר לשחוט כל אשר לפניו צריך לברך על האחרות ואין נראה לחלק אלא כל מה שלא היו לפניו כשברך צריך לברך עליו אא"כ היה דעתו על כל מה שיבאו לו טורים

פרק תתרפד

כדי תפיס' רוצה לומר השיעור בושט למעלה אצל הראש ופירש"י כדי תפיסה ד' אצבעות ובה"ג פי' כדי שיאחוז בב' אצבעו' והוא רוחב אצבע ושיעור זה בשור הגדול טורים:

פרק תתרפה

בעוף לדעת רב אלפס אפילו לכתחלה די בסימן א' וכן רבינו ברוך והרמב"ם כתבו שצריך לכתחלה גם בעוף שני סימנין ולזה הסכי' א"א ז"ל טורים וכ"כ בספר המצו' ללשון אחר וכן המרדכי אותם ב"א שבודקין הסימנים לאחר שחיטה בנוצא ותוחבין בסימנין דרך הפה לראה דטעות הוא זה כי אין זה בדיקה דשמא לא נשחט הרוב ואנן רוב הנרא' לעינים בעינן מרדכי:

פרק תתרפו

בהמה אע"פ שרוצה לבשלה אף ע"פ שמנתח' צריך לחתוך הוורידין וכ"כ בה"ג הנך מוזרקי דבהמה צריך לחתכינהו בהדי סימנין אע"ג דאמר רב חסדא לא אמר רב יהודה אלא בעוף הואיל וצולהו כולהו כאחד זמנין דבהמה נמי צולהו כולו כאחד ולא נראה לא"א ז"ל טורים וכן לא נהירא לספר המצות מיהו תימא דמעשי' בכל יום שאנו מבשלי' וצולין עופות בלי נתוח ואע"פ שנשחט ולא נקבו הוורידין אלא נראה דדוקא אותן שצולין כאחד עם הראש אבל אנן שחותכין הראש א"צ:

פרק תתרפז

רש"י פסק כרב לחומר' עוף לעוף ור"ח פוסק כשמואל לקול' מבהמ' לעוף מרדכי. שיעור שהיה דמשערינן י"א ברביצה ועומדת לשחוט שאין משערין אלא בכדי חתיכת הסימנין לבד. וי"א שמשערין בכדי שיגביהנה וירביצנה וישחטנה וכן עיקר. ומיהו אין משערין בכדי שחיטת כל הסימנים אלא בכדי שישחט הרוב שהוא הכשר שחיטה וכ"כ הרמב"ם אלא שחלק בעוף שכתב כדי הגבהה והרבצה ושחיטה דקה ובגסה כדי הגבהה והרבצה ולזה הסכים הרא"ש אלא שכתב אע"ג דמשערינן כדי שחיטה גסה והגבהתה והרבצתה היינו דוקא לבהמה אבל לעוף לא משערינן אלא כדי שחיטת בהמה לחודה דלא מסתברא להקל כולי האי לשער בהגבהה והרבצת בהמה לעוף טורים. ואני המחבר אומר כי באשכנז נוהגין שלא לשער ברבוצה. ולכן נוהגים להטריף בעוף שהייה כל שהיא דבשיעור מיעוט ישחוט רוב סימן אחד. וקיימא להו שיעור שהייה גסה לגסה דקה לדקה עוף לעוף וכן הוא בהל' שחיטה שלהן וכן פסקו ה"ג הלכה למעשה. וכן הוא במרדכי וז"ל שיעור שהייה כדי שחיטה אחרת דקה לדקה גסה לגסה ועוף לעוף ולא קיימא לן כר' יוסי בר' חנינא דאמר עד שיגבהנה וכו'. ויש להזהר כשאדם מתחיל לשחוט בעוף וחתך מעט עד שהדם יצא והגביה סכינו מן הצואר לא יגמור שחיטתו שמא חתך משהו מן הושט קודם שהגביה סכינו ושהייה פסולה במיעוט קמא דושט לדברי הכל ואפילו לא הגביה סכינו אלא מעט יש לחוש לפי דשהיית עוף מועטת היא מאד דשחיטת רוב סימן א' בעוף נעשת מהרה ואפילו אמר השוחט ברי לי שלא חתכתי רק מן העור אין סומכין עליו כיון שיצא דם ואף על גב דקנה סמוך לעור הוא ובקנה אין לחוש למעוט קמא. מ"מ לפעמים גם הושט סמוך לעור ע"י אחיזת סימנין שתופש בהן כשבא לשחוט ואם בא לשאול אחר שיגביה סכינו כיצד יעשה אומרי' לו שחוט את רוב הקנה ואחר השחיטה יהפוך הושט ויבדקהו דושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפני' ואם אין בקי בבדיק' לא יגמו' שחיטתו כלל אלא ימכרנ' לעוב' כוכבי' רק שימית העוב' כוכבי' העוף בפניו מרדכי וכ"כ הר"ר פרץ בהגהת סמ"ק:

פרק תתרפח

שהה במעוט סימנין בין בתחלה בין בסוף אסור והר"מ פי' במעוט קמא דוקא אבל אם שחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה אפי' שהה הרבה כשרה ולכן כתב שבעוף אין שייך שהייה בקנה שאם שחט רובו ושהה כבר נגמרה השחיטה וכשרה ואם שחט מיעוטו חוזר ושוחטו כל זמן שירצה וא"א כתב ובאשכנז ובצרפת נוהגין להחמיר כרש"י טורים לפי דעת ה"ג היכא דשהה במיעוט סימנין אפי' במיעוט בתרא עבדינן לחומרא וכן בשאר הלכות ולפי דעת ספר המצות כשר ובאשכנז נוהגין כמו ה"ג וטורפין הכל בין בקנה בין בושט בין בתחלה בין בסוף:

פרק תתרפט

לפי ר' אושעי' הלוי אסור לשחוט בסכין רעה בבהמה פי' מאחר ששחט רוב סימן הראשון שהה במעוט סימן הראשון קודם שיתחיל לשחוט השני כדי שיעור שהייה ונשארה בעיא זו בתיקו. אם שוחט באמצע הסכין אין לחוש אם ראשו מתכסה בעור כיון שהסכין במקו' ששוחט בו כנגד הסימנים אינו מכוסה. וכ"כ בספר המצות. והר"א ממיץ היה מחמיר גם בזה. טורים

פרק תתרצ

החליד במעוט סימנין מיבעיא ולא איפשיטא ליה ולחומרא. וגם בזה פירש"י במיעוט בתרא דלאחר ששחט רוב הסימן החליד תחת המיעוט ושחטו ממטה למעל' ואח"כ גמר השחיט' כדרכה וכן אם שחט רוב אחד בבהמה והחליד הסכין תחת מיעוט הנשאר ושחט סימן שני אבל במיעוט בתרא כשר. ואאז"ל כתב כרש"י טורים. החליד במיעוט סימנין מהו. רש"י ור"ת ורבינו אושעיא הלוי פי' מה שפירש ולפי שלא נתברר דבר זה ונחלקו בו הקדמונים בפי' בעיא זו יש לאסור כל שהייה וכל חלדה במעוט קמא ובתרא בקנה ובושט וגם יש להזהר בסכין רעה שלא לשהות ולהאריך במיעוט בתרא מרדכי:

פרק תתרצא

בתוספ' תניא היה שוחט וחתך הראש בבת אחת אם נתכוון שחיטתו פסולה ואם לאו כשרה. ואמר רבינו מאיר שמעשה היה ודקדק ראבי"ה ואסר על פי רש"י ולא נראה למהר"ם מרדכי ובאשכנז נוהגין להטריף אם שחט רוב המפרקת אפי' בהולכה והובאה ויש להחמיר כשתי לשונות דגיסטרא דלשון אחד פירוש רש"י גיסי תרי אפילו על ידי הולכה והובאה. אבל רוב הפוסקי' מתירים:

פרק תתרצב

הגרמה כיצד כגון ששחט שלא במקו' שחיטה וכבר כתיבנא לעיל דבמקום שחיטה בקנה משפוי כובע ולמטה ואם שחט למעלה ממקום שחיטה או שהתחיל לשחוט במקו' שחיטה ושחט מיעוט והטה הסכין חוץ למקום שחיטה וגמר שם שחיטתו פסולה אבל אם שחט הרוב במקומה והטה כלפי מעלה וגמר שם כשרה אפי' למי שפוסל שהייה וחלדה במעוט בתרא ודוקא ששחט רוב חלל הקנה אבל ברוב הטבעת לא סגי לפי שאינן מקיפות כל הקנה ואע"פ ששחט רובא עדיין לא שחט רוב הקנה חוץ מטבעת העליונ' שהיא מקפת כל הקנה ורש"י פוסל גם בזה שכתב בין שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש בין הגרים שליש ושחט שליש ואפי' שחט ב' שלישים והגרים שליש הכל פסול ואאז"ל לא פסק כמותו במה שפוסל כששחט ב' שלישים והגרים שליש ובענין שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש או אפכא אוסרי' הכל ואפי' הגרים שליש ושחט ב' שלישי' והרמב"ם הכשיר הכל חוץ מהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש אבל שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש או הגרים שליש ושחט ב' שלישים כשרה ולזה היה נוטה דעת אאז"ל וכל זה דוקא בקנה אבל בושט אפי' אם שחט בו כל שהוא חוץ למקום שחיטה קודם לגמר הכשר שחיטה פסולה אע"פ שגמר כל השחיט' במקומ' לפי שנקיבתו במשהו בשחיטות אשכנזיות כתו' שנוהגי' להטריף הגרמה אם לא שייר כמלא חוט בטבעת הגדול' לצד הראש על פני כולה כרבנן דרבי יוסי בר' יהודה וכן ראיתי נוהג מורי אבי מהר"ר יהודא לנדא ז"ל וזה לשון המרדכ"י ובהלכות שחיטה שסדר ר' יחיאל ז"ל ראיתי שכתב ראוי לשחוט שיתרחק מטבעת הגדולה ולשחוט למטה דקיי"ל כל הצואר כשר לשחיטה כדי להסתלק מן הספק עכ"ל ר' ברוך. מרדכי:

פרק תתרצג

ומקום שחיטה בושט שיניח לצד הראש כדי תפיסת יד ועיין בהלכות גדולות כמו שיאחז בשתי אצבעותיו ורבינו שלמה פירש ארבע. ופירש הר"ר יצחק בר' מאיר ארבע אצבעות בשוורים גדולי' מכאן ואילך כל א' לפי קטנו ספר המצוה. ובקנה למטה עד בין אגפים. יש להסתפק אם למטה ממקום חבורין לגוף קאמר או למטה במקו' ששוכבת על העוף דהיינו למטה בסו' עצם על כנף המחובר לגוף מרדכי:

פרק תתרצד

נשאל מהר"ר יעקב מולן גדול הדור על אחד ששחט עוף כדרכו בהכשר ואמר גמר שחיטה מצא טבעת מהגרגר' שלם על הסכין והשיב דכשר דע"י גלגול הגרגרת נעשה זה. ע"כ:

פרק תתרצה

עיקור פירש"י ששחט בסכין פגום ונעקרו הסימנין. וה"ג ור"י כתבו שנעקר ממקומו הסי' נשמט ממקומו ואפי' בעו' אם נשמט סי' א' ושמט השני פסול. טורים:

פרק תתרצו

ואם נמצא הסימן השמוט שחוט כתב הרמב"ם אם לא תפש בסימנין כשרה שאי אפשר לשמוטה שתעשה שחיטה ובודאי אחרי השחיטה נשמט ואם תפש בסימנין הרי זו ספק נבלה ולא הזכיר שום בדיקה ויש מפרשים שאפי' תפש בסימנים מותר ע"י בדיקה שיבדוק אם נעשה קוד' שחיטה אם לאו. כיצד יביא בהמה אחרת וישחוט הסי' ואח"כ יעקרנו ממקומו אם שתי מקו' השחיטה שוות כשרה שכשם שזו נשחטה קוד' גם הראשונה נשחטה קוד' ואם השניה מאודמת יותר פסולה שזהו סימן שהראשונ' נשמטת קוד' שחיטה ואאז"ל כתב דלא מהני בדיק' אלא כשלא תפס אבל תפס לא מהני בדיקה ופסולה. טורי'. והלכ' שפוסלין הכל מאחר שאנו תופסי' בסימני':

פרק תתרצז

השוחט בשני' או בשלשה מקומות כשרה. פי' רש"י במקו' אחד בקנה רוב הסימן. ובמקו' אחר בקנה מיעוט הסימן ובשאלתות מפרש כגון שכל אותן המקומות בטבעת אחת וכיוצא בהן בושט ששחט בהקיפו של סימן כאן מעט וכאן מעט וכשתצטרף החתכים תמצא בהן רוב. וכן מפורש בכתב רבי אלדד הדני עכ"ל ספר המצות ועוד פירש בשאלתות שאפי' חתך מעט בקנה למעלה לצד העור וחזר וחתך מעט לצד אחר זה שלא כנגד זה כשרה דמצטרפין עכ"ל:

פרק תתרצח

ניקבה הריאה אחר שחיטת הקנה קוד' ששחט הושט או נקבו המעים אחר שחיטת הושט קוד' שנשחט הקנה יש מכשירין ואין דעת אאז"ל כן כתב בה"ג השוחט יכסה ואח"כ יברך אע"ג דבכל המצות מברך עלייהו עובר לעשייתן הני מילי בתחילת המצוה אבל זו סיום מצוה היא. ובאמצע מצוה אין ראוי לברך הילכך מברך על השחיטה קוד' התחלת המצוה. ועל הכסוי אחר גמר המצוה. וכתב אדוני אבי ז"ל ולא נהגו כן טורים:

פרק תתרצט

השוחט בהמות או חיות או עופו' וסח בינתי' בדבר שאינו מענין השחיט' כתב בספר התרומה שספק הוא אם צריך לחזור ולברך על השחיט' כמו מי שסח בין תפילין או שמא כמו מי שסח באמצע אכילתו שאין צריך לחזור לברך המוציא ומאחר שספק הוא אסור להסיח בנתיים ובה"ג פסק שאם סח בין עוף לעוף מכסה אותו ששחט ואח"כ יברך וישחוט האחר ואין לנטות מקבלתם כל זמן שאין ראיה ברורה לסתור דבריהם ספר המצות. וראבי"ה מצא בתשובות הגאונים שצריך לברך על כל שחיטה ושחיטה שמא שכח וידבר בינתים דבר שאינו מענין השחיט'. ואין טעם זה נראה לי דאטו משום שמא ישכח יברך ברכה שאינה צריכה. וכן כתב רבינו שמואל בן חפני ור' קלונימוס מרומ"י לברך על כל שחיטה ושחיטה. וכתב באור זרוע נראה לי לקיים דברים בשני מינים כגון חיה ועוף שאז צריך לברך על כל שחיטה ושחיטה. מיהו נראה בעיני לפי האמת דאפי' בהמה וחיה עוף ברכה אחת לכולן הואיל וברכותיהן שוות מרדכי. וכן המנהג עוד מצא ראבי"ה בתשובות הגאוני' מי ששחט והזיד ולא ברך על כסוי הדם אסור לו לאכול ממנו אבל לאחרים מותר והוא חייב מלקות מרדכי. פירש רבינו חננאל שור הבר שקורין בופיל"ו רבותינו הגאונים נמנו עליו שמכסין את דמו. ולא אפשיטא אי חיה היא אי בהמה וחלבו אסור מספק וכן הלכה. מרדכ"י. אני המחוקק מצאתי בשם המחבר וז"ל. אמת הוא כי הערוך פירש כן בערך שור. אבל רבינו ישעיה האחרון כתב שהבופל"ו הוא מריא בלשון הקדש. ולפי פירושו אין לספקו בחיה. וכן מנהג שאין לכסות דם שחיטתו:

פרק תתש

כוי שהוא ספק חיה וכלאי' הבא מבהמה וחיה צריך לכסות דמו. אבל אין לברך עליהן מפני שהוא ספק. ובעל העטור כתב דמברכין עליהן ולא נהירא להרא"ש. כתב בעל העטור צריך להזמין העפר למטה לשם כסוי ואאז"ל כתב שאין צריך שיתננו לשם כסוי וכן המנהג:

תוכן העניינים

האגור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה