אור ברסלב
האגור הלכות ציצית

האגור· יעקב לנדא (האגור)

הלכות ציצית

הלכות תפלה

פרק ה

הגאונים כתבו שהטלית תהי' גדולה שיוכל להתעטף דוגמת העטיפת ישמעאלים ובעל העטור כתב שא"צ רק כדי לכסות קומת הראש:

פרק ו

אמר מהר"ם בשם ר' שמשון כי הלובש טלית שיש בו בית צואר שיש לברך להתלבש בציצית ולא על לבישת ציצית דומיא להתעטף מרדכי קטן:

פרק ז

ואם מלובש בטלית ופשטה והלך לצרכיו ואח"כ חזר ולבשה דעת ב"ה שלא יברך פעם שני'. ובתשובת הרשב"א בסי' תי"ז מי שלובש אפי' מאה בגדים בציצית זה אחר זה ואין בדעתו בתחלה על כול' צריך לברך על כל א' וא':

פרק ח

הרמב"ם ורש"י כתבו שצריך לעשות הציצית מצבע הטלית. ור"י בר' שמואל כתב שא"צ. כתב בסמ"ק שלא לעשות ציצית של פשתן בטלית של משי הגאונים ור"ת אסרו לעשות ציצית של פשתן בטלית של פשתן וכ"כ בתשובת הגאונים בשם רב פלטוי גאון וז"ל ומאן דרמי חוטי דכיתנ' ומברך עלייה עובר משום לא תשא וחייב מלקות ע"כ ורב אלפס והרא"ש ורש"י מתירין כתב ה"ר ישעיה הראשון בתשובה הירא שמים לא יעשה טלית רק מצמר להוציא נפשיה מפלוגת':

פרק ט

נשאל גדול הדור מהרר"י מולן על טלי' של משי מאי זה מין נוהגין לעשות הציצית וטלית שהשתי פשתן והערב צמר גפן מה דינו והשיב כי רבים נוהגים להטיל ציצית של צמר בטלית של משי דצמר ופשתים פוטרים בין במינו בין שלא במינו וכן הורה רבו ז"ל. אבל לדעת הר"מ מרוטנבורק צריך ששניהם יהיו ביחד צמר ופשתים ואז פוטרים בין במינו בין שלא במינו ולדעתו צריך ציצית של משי בטלי' של משי וטלית שהשתי פשתן והערב צמר גפן ר"י אור זרוע השיב שיעשה ציצית של פשתן אבל לדברי ר"מ דלעיל לא נפיק ביה גם מאחר שר"ת החמיר שלא לעשות כלל טלית של פשתן והיה ברכה לבטל' ראוי להחמיר ובספרד ואגפיה נוהגין בטלית של פשתן. אבל באשכנז נוהגין בטלית של צמר ואוסרין סדין בציצית אפילו במינו וצא ולמד ממנהג אשכנזים שנהגו איסור גמור לעשות טלית מבגד שקורין בוקש"נו כי הוא מעורב פשתן וצמר גפן ולכן הירא שמים יוצא נפשו מפלוגת' ולא יעשה טלית אלא מצמר ע"כ:

פרק י

כל המגרר ציציותיו עליו הכתוב אומר וטאטאתים במטאטי השמד הגה"ה מרדכי קטן יש לעשות ב' קשרים בכל קשר מה' קשרים שהוא קשר של קיימ' ור"א בר יואל הלוי כתב שבלולב וציצית די בקשר אחד ע"כ הגה"ה במרדכי קטן:

פרק יא

בגד בעל' ד' כנפי' שנכפל כ' הרמב"ם שצריך לתפור כולו מכל הרוחות והרא"ש כ' שא"צ לתפור הכפילה לשון הטורים וסדינין שיש להם ד' כנפות רבי' אליהו מפאר"יז היה עושה להם ציצית רוקח קבלתי ממורי רבי' אליעזר ממי"ץ דלא קי"ל כברייתא בפ' התכלת דמחייבת בעלת ה' אלא כבריית' דפ"ב דזבחים ד' כנפות ולא בעלת ה' ולא ג' והכי משמע בפ' הקומץ רבה רוקח ושאר הפוסקים מחייבים בעלת ה':

פרק יב

הטיל ציצית על ציצית כתב הרמב"ם אם נתכוין לבטל הראשונים כשר ואם נתכוין להוסיף פסול והרא"ש לא חלק:

פרק יג

כתב בעל העטור שיכול להוסיף על החוטין שאין שיעור לחוטין מלמעל' ור"י כתב עד ח' כפולים שהם י"ו יכול להוסיף ותו לא ול"נ דדעת בעל העטור לגבי ר"י ב"ר שמואל אינה משנה. ובתשובת הרב ישעיה הראשון הביא מן הספרי דחוטין של ציצית צריכין שיהיו שזורין ויליף תכלת תכלת מגז"ש מה להלן שזורין אף כאן שזורין וכן המנהג:

פרק יד

כתב הרמב"ם מנהגנו לעשות חוליות והרא"ש לא הי' מדקדק וב"ה כתב שהאידנ' אין לדקדק אפי' בכריכה אפי' אם כרך רובא או לא כרך אלא חוליא אחת כשרה אבל עיקר מצותה לכרוך ע"כ והעולם נהגו לכרוך שליש ולא לעשות חוליות:

פרק טו

בענין פסיקת הציצית אם נפסקו החוטין כולם ונשתיירו בהן כדי עניבה שיכול לענבם כולם יחד כשר. וזהו לפרש"י שצריך כדי עניבה מן הענף. ולדעת ר"י בר שמואל אפי' לא נשאר מן הגדיל אלא כדי עניב' כשר ואפי' נחתך כל הענף וכן הדעת הרא"ש וי"א אפי' לא נפסקו אלא ג' חוטין פסול כי שמא נפס' הרוב וכן בסמ"ג אפי' אם נשאר בהם כדי עניב' וכן בסמ"ק ובמ"ק א"ר פפא אגרדום לבן וקאי אתכלת אגרדו' תכלת וקאי אלבן כשר משמע דשא' חוטין שלמין אפי' לא נפסקו אלא שישאר כל הד' חוטין שלמין והני שנפסקו ישאר מהן כדי עניב' אמנ' שמא אינם אות' שנכפלו וא"כ יש לפסול עד שיתברר שיש ד' חוטין שלמין כי שמא נפסקו האחרי' ולא נשאר כ"א חוט א' שלם הלכך יש לפסול אפי' בחוטין מגורדמין וכן עשה ר"ת מעש' וריב"ש אומר דאפי' כלם מגורדמין כשרי' בכדי עניב' ובסמ"ק פסק כר"ת וכן עמא דבר וכמה שיעו' מגורדמין אמר שמואל כדי עניב' י"מ דאף בגדיל מכשירין כדי עניבה. וי"מ דוקא בכנף כדי שיהי' בסוף גדיל ופתיל ורבינו שמשון כתב וז"ל מתוך פרש"י משמ' דלא מכשירינן גרדומי ציצית אלא בענף אבל לא בגדיל. ועת' הנה לא נתתי אל לבי שרש"י פי' כך. וא"כ לפי זה יש להזהר היכא שנפסק במקום הגדיל. ואין כח בידי עד שיבא מורי צדק:

פרק טז

ומיהו בסמ"ג משמע אף מן הגדיל ובסמ"ק משמע דוק' אף מן הענ' בעינן כדי עניב' ושיעור עניב' כדי לענו' ד' חוטין לפיר"ת וח' חוטין לפירש"י עכ"ל מרדכי קטן ואני המחב' או' כי מנהג פשו' בכל אשכנז לפסול הציצי' כשנפס' אפי' חוט א' סמו' לגדיל שלא נשאר כדי עניבה:

פרק יז

טלית שאול' עם ציציותי' תוך ל' יום י"א שאין לברך עלי'. והרא"ש כתב שיש לברך עלי' והמבר' יברך והמיקל לא הפסיד ע"כ. והעול' נוהג לברך על טלית שאול'. והמוצ' טלי' של חברו י"א שיכול לברך עלי' דניחא לי' לאינש לקיים מצוה בממוניה ובלבד שיקפלנה וכן עמא דבר. ומהר"ם הי' מקפיד במקופל:

פרק יח

טומטו' ואנדרוגינוס חייבין מספק והרמב"ם כתב יעטו' בלא ברכ' ור"ת כת' שנשי' יכולו' לבר' אע"פ שהן פטורו' ומכ"ש מי שהו' ספק חיי' ובעל הטורי' כתב יות' טוב שלא לברך:

פרק יט

ת"ר סדין בציצי' בית שמאי פוטרין וב"ה מחייבין ורש"י פסק כב"ה ובסדר רב עמר' ור"ת פסקו כב"ש ופוטרין אפי' טלי' של פשתן אפי' במינו. כסו' המיוח' ליום אם לבשו בליל' כת' הרמב"ם שפטו' מציצית והרא"ש כתב שחיי' ואינו פטו' רק כסות המיוחד לליל' שפטור אף ביום. וכסות המיוחד ליום וליל' חייב וכ"כ התוספו' במסכ' ברכות פ' היה קורא. והרוקח כתב כסות ליל' אף ביום חיי' וראית' אותו פרט לכסו' ליל' שכסו' יום פטו' אף בלילה והוא סובר כר"ש שפוט' אף הנשי' דהוה מצו' עשה שהזמן גרמ' וכותי' קיימ' לן בפ' במה מדליקין ובמנחו' וכסו' לילה חייב' אף ביום וה"ר אליהו מפרי"ז היה עוש' ציצית לסדין של ד' כנפו':

פרק כ

בעל הטורי' כתב שמות' להשתמש בציצי' הקשור בטלי' ובשאלתות פסק בפ' שלח לך דאסור בציצי' ובהושענ' ובאתרוג להשתמ' ולמד מדם שמכס' במה ששופך וכת' בעל הטורי' טוב להחמי':

פרק כא

מותר ללכ' בטלי' עם הציצי' בבי' הקברו' רק שיגבהנו שלא ירא וה"ר יונה כתב כגון אנו שאין עושין ציצי' רק משום מצו' ולא בכל הבגדי' אסור משום לועג לרש דאפשר להסירו:

פרק כב

פסק בה דיש לברך לעשות ציצי' בשעת העשיה וליתא דקי"ל כר"נ דאמר ציצית חובת גבר' הוא:

פרק כג

רב בעי טווייה לשמה לציצית. ושמואל לא צריך ורש"י פסק כרבי ור"ת פסק כשמואל ומהר"ם כתב שיש להחמי' לנפץ הצמר של ציצית לשמה. וכן נוהגין בעלי נפש מאשכנז:

פרק כד

כתב רבינו שמרי' מפי ריב"א הלוי מי שנחסר במועד ציצית אסור ללבשו ומותר לתקנו במועד:

פרק כה

מהר"ם כתב בתשובתיו שאין לעשות טלאי ע"ג הכנף ולא על המנעל כדאמרינן גבי חליצה. ואין נ"ל כלל. וכן עמא דבר ואולי תלמיד טוע' כתב כן משמו ולא אמרו מעולם. ע"כ ממרדכי קטן:

פרק כו

כתב רבינו שמשון וז"ל טליתות שעושין באשכנז והם כמין לבוש ויש להם בית הצוא' וחציו מלפניו וחציו מלאחריו אין זה מן המובח'. דלא מקרי אשר תכס' בה ור"י קורא תגר על העושין כן בין בציצית בין בלא ציצית כי רפי' בידיה מרדכי קטן:

פרק כז

ונשאל מהר"י מולן והשיב דנשי' הלובשת ציצית שטות הוא ומחזי כיוהרא. ואחת הית' בשכונתינו שהיתה לובשת ציצית.

פרק כח

עוד נשאל על טלית קטן שלובשין איך מברכין עליו ואיך יהי' עשוי שיהי' בו עטוף. והשיב כי יש מברכין להתעטף וכן משמע בא"ח ואין לחוש אם אין בו עטוף כי נוסח הברכה כך היא כמו לישב בסכה וכהנה רבות ותואר צורתו של טלית קטן לא ראיתי נוהג לעשות בו לולאות אלא כמנהגנו בבית הצואר. וכן נהגו גדולי ארצנו ולא חשו על ר"י או"ז שכתב שברכ' לבטל' הוי ועל פיו נהגו קצת לעשות חתוכ' מרובעת ברצועות אכן יש לעשות הכתפי' רחבי' מכאן וכאן דלא אתי אויר' דהאי גיסא ודהאי גיס' ומבטל לי':

פרק כט

וטלית קטן שלובשין על המלבוש וטלית גדול בב"ה. בתחלה נהג מהר"ם שלא להתעטף בטלית קטן עד צאתו מבה"כ ואז הפסי' בדברי' בטלים ולבשו וברך אבל ה"ר משה פרנס כתב למהר"ח שחזר בו מהר"ם ולבשו בתחל' ולא היה מברך עד בואו לבה"כ ונתעטף בגדול ונתכוון להוצי' שניה' עכ"ל וכן בא"ח:

פרק ל

יש מפרשי' שנשי' פסולו' לעשות ציצית ולית' דמדפסיל אינו יהודי אלמא נשי' כשרות בשם ר"י. ומיהו מצאתי שמהר"ם היה מקפיד בנשי' ובפ' המוכר את הספינה או' שאתתיה דר' חנינא בן דוסא שדיא תכלתא לצדיקים לעתיד לבא:

פרק לא

וטלית שנקרע חוץ לשלש יתפו' תוך ג' לא יתפור וחכ"א יתפור בסמ"ק משמע דפוסל כר"מ שלא הבי' דברי חכמי'. וכן אני ההדיוט מדקד' מתוך דברי התוספות מרדכי קטן:

פרק לב

כתב הרשב"א בתשובותיו שהמלבושין שקורין גוניל"א וקוט"א אע"פי שיש להן ד' כנפות מאחר שהם תפורי' ומחוברי' למעלה אין להם דין. ד' כנפות רק טליתות שהם כול' פתוחות יש להם דין ד' כנפות ע"כ:

פרק לג

עוד כתב הרשב"א שאין לשום צנד"ל תחת הכנף והציצית לפי שהוא מפסיק ע"כ. ולא נהגו כן:

פרק לד

נשאל מהר"י מולן על היוצא מבה"כ ומסיר טליתו וחוזר ולבשו אם יש לו לברך והשיב דמהר"ם הצריך לחזור ולברך ומהר"ח חלק היכא דנשאר עליו ט"ק שקורין ד' כנפות אז כשחוזר לא יחזור לברך:

תוכן העניינים

האגור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה