האגור· יעקב לנדא (האגור)
הלכות לישת מצה
פרק תשנה
בצק של עבודת כוכבים שנכר בה שלא החמיצ' שאין בה סידוק ולא הכסיפו פניה מותר לאכלה ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה ויש אוסרין לאכלה אלא א"כ לשה העובד כוכבים בפנינו ולא נהירא להרא"ש טורים:
פרק תשנו
אין לשין אלא במים שלנו לפירש"י לאו דוקא שלנו אלא שעבר עליהן י"ב שעות משנשאבו ולפי ה"ר אליעזר צריך שלא יהיו מחוברין כשנכנס הלילה מפני שבלילה המעינות רותחין והשאובין בערב עם שקיעת החמה מותרין מיד והרא"ש כתב וכן עמא דבר לשאוב בבין השמשות ומתוך לשון רש"י משמע דמים שלא לנו אין להקפיד אלא בבורות ומעינות אבל בנהרות אין לחוש מ"מ אין להקל ואין ללוש ממי נהרות אלא א"כ לנו וכן נראה מלשון ה"ג שאין לחלק אם לשו במים פושרין ואפי' במים שלא לנו אסור. וכ"כ בה"ג וכן ה"ר יונה גיאת ולרש"י דוקא בחמי' ובחמי חמה אבל במים שלא לנו בדיעבד מותר ואפי' לכתחילה שרי למילש בהו אי לית ליה מיא אחריני ולזה הסכים הראש לה"ט:
פרק תשנז
כתב רש"י חשו חכמים לכמה עיירות שאין להם רק מי מעיינות ואמר שילינו כל הלילה כדי שיצטננו עד יום מחרת וכתב ראבי"ה דמנהג כשר הוא שנהגו רבותינו לשאוב אחר שקיעת החמה ולדברי ה"ר אליעזר ממי"ץ אין תקנה אלא שלא יהיו המים מחוברת בלילה דבלילה מעינות רותחין וכתב ראבי"ה לפי טעם זה אסור לשאוב אחר תחלת הלילה ומצאתי תשובת ר"י שכתב אם נשפכו כל המים בשביל המת אין בידי להתיר מים שלא לנו אפי' ע"י הדחק ובא מעשה לידי ואמרתי שלא לשפוך המים בשביל המת בליל פסח דליל פסח שמורי' היא וכן בשאר לילות דפסח דשומר פתאים ה' וחלילה שיארע תקלה ע"י מצות השם וכן הורה ה"ר יהודה חסיד שלא לשפוך המים מן התקופה בשביל זה מרדכי:
פרק תשנח
ולא במים הגרופין פי' ר"י מים שנשאבו בו ביום ורש"י פי' מים הגרופין מן המולייר דוד נחשת גדול תלוי על האש וכן פירש בעל הדברות ולא שנתחמם באש דאם כן היינו חמין אלא חום הנחשת שדרכו להתחמם דוד מחמימותו שבה"ל:
פרק תשנט
הא דאסרו בעברה ולשה פיר' ראבי"ה דוקא במזיד אבל בשוגג שרי ורש"י אוסר אפילו בשוגג ואסורין אפי' באכילה משום חשש חמץ דגרע מבצקת של עובדי כוכבים ורי"ץ גיאת ובעל העטור כתבו דוקא למצה והרא"ש הסכים לפירש"י לאוסרו אפי' בשוגג ואפי' באכילה לה"ט:
פרק תשס
הא דאמר רבא יומא דעיבא כוליה שמשא ואפילו בדוכתא דלא נפיל שמשא אסור למילש פי' תחת האויר וכתב בעל הדברות דליתא ור"י פסק דהלכתא היא וסמכינן עליה שבה"ל:
פרק תשסא
כתב ה"ר משלם בשם רבי' אליעזר הגדול שיש להזהר כשאופין המצות שלא יתנם בכלי שיש בו קמח שאם ידבק הקמח במצה ואחר כן ישהה במרק המצה והקמח שעליה יבא לידי חמוץ ואסור גדול הוא עכ"ל מרדכי:
פרק תשסב
הרבה נוהגין שלא ליתן מלח במצה בפסח וכן נוהגין באשכנז ואין טעם בדבר לאוסרו ומשום אל תטוש תורת אמך אין לשנות וי"א שבליל ראשון אין ליתן בה מלח משום דהוי מצה עשירה וגם זה אינו ובספר רוקח בשם התוס' שאין ליתן פלפלין במצה לפי שהם חדין ומחמיצי' העסה והמרדכי כתב שאין ליתן מלח במצ' ובתשוב' גאוני לות"יר כתב כל האוכל מצה מליחה בפסח כאלו אוכל חמץ ולא כרשב"ט שהתיר למלוח מצה מיום ראשון ואילך וכן רשב"א בתשובותיו התיר גם התיר ר"י לתת תבלין במצה מיום ראשון ואילך וכן התיר הרמב"ם מרדכי ואין מנהג אשכנז ליתן מלח במצה כל ימי הפסח:
פרק תשסג
אף הרודה ונותן בסל והוא הדין ע"ג טבלה שיש לה לבזבזין גבוהי' מכל המצות ורא"ם פסק בספר יראים דכי קאמר ר' אלי' דמהני צרוף סל להחמיר דוקא לחייב עיסה שלא כשיעור חלה אבל אם היה שעור עיסה אין צרוף סל פוטר זה את זה וספר המצות וראבי"ה חולקין וסוברין דאפילו לקולא מהני צרוף מרדכי פ"ג לשון מ"ו אבי מהר"ר יהודה לנדא בתשובה ועל ענין החלה בלילה פסחים ודאי מנהגא דידן ודרבנן קשישי שהיו בדורינו כדפסק ר' כר"א פרק אלו עוברין וכן נהגו רבינו יעקב בר יקר ורש"י וכן דעת הרמב"ם ואינני מחליק בין חלת ח"ל לחלת א"י ור"י שחלק לעצמה חלק וגם מהר"ם כתב שאותו המנהג טוב ונכון הוא כדי להסתלק מכל הספיקות:
פרק תשסד
אמר רבא קבא מלוגנאה לפסח' כתב ה"ר יהודה בר יצחק דוקא דראשונים שהיו תנוריהם קטנים ואיכא למיחש בעיסה גדולה לחמץ אבל תנורי' שלנו שהם גדולי' עדיף שיליש עיסה גדולה ויהיו עוסקי' בעיסה תמיד כדי שלא תתחמץ ולא הודו לו חבריו וכתב ה"ר יונה היכא שלש יותר מזה השיעור חכמי צרפת אוסרין אותו ולי נראה להתיר ומיהו לדעת הגאונים שכתבו שלכתחיל' אין להניח העס' אפי' רגע א' בלא עסק א"כ לכתחלה אין ללוש יותר מזה השעור ולזה הסכי' הרא"ש לה"ט:
פרק תשסה
בהלכות פסח של רש"י כתוב אין לשין שתי מדות בפסח כדי שלא תבא העסה לידי חמץ ובשם ר"י בר יהודה מצאתי שאין לחוש בתנורי' גדולים ובביתו היו לשון שני שעורים יחד או יותר אבל מכ"מ אין להקל כיון שנתנו חכמים שיעור כי האי וכן פסקו רוב הגאונים וכ"כ רוב כהן צדק ובדברי הגאונים מצאתי ר' התיר ללוש ולקטף בעמילת עץ לפי שממהר להשלי' את מלאכתו והני מילי בתנורים שלהן שפהן למעלה והיו קטנים אבל בתנורים שלנו יותר טוב ללוש הרבה יחד שאם היינו לשום קפיזא קפיזא יכולין להתחמץ הראשונים קודם שלשין ומקטפי האחרונות שב"הל ואני המחבר ראיתי נוהגי' בעלי נפש מאשכנז ללוש כדי שיעור חלה לבד אפי' בתנורים גדולים:
פרק תשסו
יש מנהגים שכתבו שאפי' חלת האור יכול לקרות לה שם ולאפותה אפי' במקום שאין כהן דחזי ליה אי איתיה דאמרי' הואיל והלכה כרבה דאמר הואיל ומוטב שלא לקרות לה שם אא"כ יש כהן בעיר להוצא נפשיה מפלוגתא לה"ט:
פרק תשסז
כתב רש"י בהלכות פסח שלו הרוצה להפריש חלה מן העסה יברך להפריש תרומה ולא יאמר חלה כי פירוש חלה היא עוגה וחרר' ותרימו תרומה כתיב ותרומ' שמה ושורפה ואינו מאכילה לכהן טמא ואח"כ אם יש שם כהן מפריש כדי מתנה ההוגנת לו בלי ברכה שהרי נפטרה העסה בתרומה ראשונה שבה"ל בשם ה"ר יעקב כתב המפרי' חלה בי"ט האיך יעשה יפריש עוגה קטנה ויאפה אותה עם שאר עוגות ואחר אפיתן יצרף הכל בסל העוגה והתרומה ונראין כאלו הן מחוברין יחד והכלי מצרפין לחלה ומברך עליה ומצניעה עד חול המועד כמו שהיא אפיי' וישרפנה בח"ה וכ"כ ה"ר שמואל מפלייזא אבל לקרא לה שם קודם שתאפה לא לפי שמשקרא לה שם אסור לאפותה שאין שורפין קדשים בי"ט וריב"ש כתב דוקא בחלת הארץ דאסורה מדאורייתא אבל חלת ח"ל מותר לקרא לה שם תחלה אם יש בעיר כהן קטן שלא ראה קרי מימיו ובה"ג בשם רב כהן צדק כתב דאי ליכא כהן קטן מותר לכהן בעל קרי ע"י בטול ברוב כמו תרומת ח"ל וגם החלה מותר אם טבל לקריו ומטעם זה אין להתיר לאפותה דשמא צריך הערב שמש ולא יוכל לאוכלה עד הלילה שהוא חול וא"כ יעשה אפיה שלא לצורך יום טוב וכ"כ ר"י אלפס ז"ל דחלת ח"ל קורא לה שם ואופאה מיד לכתחילה ואכיל לה כהן קטן ואי ליכא כהן קטן עבדינן כר"א ולא יקרא לה שם עד שתאפ' ולכי נפיק י"ט שרפינן לה וכן הלכתא שבה"ל ובעל התרומה כתב הלש הרבה מצות אם הם קטנים שאין בהן שעור חלה יתנם בתיבה כדאמר ר"א והכלי מצרפן לחלה וכן יצטרך נגיע' עם צירוף כלי קודם הפרשה והבא לצרף את הפת לאחר אפיה כשלשו שלא כשיעור ומצרפו עם הכלי כדי להפריש חלה על זה כתב ה"ר אביגדור שצריך שלא יהא הפת יוצא מלמעלה מאוגני הכלי שמה שעולה ויוצא למעלה מאוגני הכלי אין מצטרף והר"מ כתב דוקא בדיעבד טוב לעשות כן לצרפו בכלי כשאר ימות השנה אבל לכתחלה לא דראשי' עריסותכם אמר רחמנא בעודה עסה אבל בפסח ובכל י"ט שמשקרא עליה שם אסור לטלטלו וגם שאין שורפין קדשים בי"ט הואיל ולא אפשר בענין אחר מותר שבה"ל:
פרק תשסח
אין מתחילין להתעסק בבצק של מצה ביום י"ד אלא אחר שש שעות ואיתא בתשובות מעשה באחד שאפה מצה קודם ד' שעות וכבר ביער חמצו ואסרו רבותינו המצות דאיתקשו לפסח וכיון דפסח אינו אלא מו' שעות ולמעלה אף מצה כן. וכ"כ רש"י דהוי אסור דאורייתא דהא הוקשו מצות לפסח ובתשובות הגאוני' מצאתי דבדיעבד כשרה ובשם רב מתתיה גאון כתב שיאפה הכל מע"ש משום טורח י"ט שבה"ל אבל רבינו שמואל הכהן התירה אך לכתחלה יש להזהיר משום דחביבה מצוה בשעתה. וראבי"ה הביא ראיה מן התוס' יוצאים במצה ישנה ובלבד שיעשנה לשם פסח ונראה דבירושלמי פליג אתוס' ואסר אפי' עשאה לשם פסח וכיון דבירושלמי אסר ראוי להחמיר שלא לעשות קודם חצות ובשעת הדחק שלא ימצא לאפות ליל פסח משום איד של עובדי כוכבים ראוי לסמוך על התוספתא להתיר ומ"מ יעשה שלשה מצות בליל פסח משום חביבה מצוה בשעתה וכ"כ רב מתתיה ז"ל והשיב ה"ר יהודה הכהן שטוב לעשות המצות בליל שני משום חביבה מצוה בשעתה ורב האי גאון כתב מנהג אבותינו לבער חמץ מע"ש לאפות מצה לאכלה וגדר גדרו קדמונינו שלא יבא לידי אסור ובמוצאי שבת אופין מצה כתקנה ואנו אין לנו אלא מנהג אבותינו לאפיה מע"ש ולא לטרוח באפי' בי"ט עכ"ל. והרא"ש היה אופה מצות מע"ש. ואני ראיתי בברצי"לונה שהמדקדקין היו אופין כל מה שהיו צריכין במועד מקודם המועד שאם תתערב עם המצות משהו חמץ יתבטל קודם זמן אסורו לה"ט. ובשם רב מתתיה שיאפה למוצאי שבת ובשם רב האי גאון מצאתי שכתב ולכן אין לנו אלא מנהג אבותינו לאפות מע"ש ולא לטרוח באפי' בי"ט וכ"כ בעל הדברות ז"ל וכ"כ רא"ם וכן ה"ר מאיר ז"ל וכ"כ מורי יעלה ז"ל משבה"ל. רבינו שמשון משנץ אסר לאפות המצות ביום ששי כשחל ערב פסח בשבת וכן משמע משם רב יהודאי גאון וכן מצאתי בשם ר"ת דאסור משום שמא יאמרו פסח הוא משבת שעבר ויש ראיה להתיר גם מן מהירושלמי מרדכי. ואני המחבר שמעתי ממורי אבי זצ"ל שאמר בשם מהרר"י יעקב מולן שנהג להתחיל בעשיית המצות בערב פסח אחר חצות ולא מקודם וכן נהג אחריו אבי זצ"ל וכשחל ע"פ בשבת הנהיג לאפות הכל מע"ש אפי' הג' מצות המשומרות ורוב העולם נוהג לאפות הכל אפי' קודם ערב פסח:
פרק תשסט
אין לשין את המצוה ע"י חרש שוטה וקטן וכן איתא בשאלתות לשה עובדת כוכבים העסה או חרש שוטה וקטן דלאו בני שמור ננהו אע"ג דאפאה ישראל בר דעת ועבד זה שמור משעת אפיה לא נפיק בה י"ח וכ"כ רב כהן צדק ורב האי גאון כתב מצה שאפאה עובדי כוכבים בפני ישראל ע"י שמור כתקנה מותר לאכלה ובעלי מעשים וחסידי' מחמירי' על עצמם כגאונים המחמירי' ולשין בעצמן אופין לה"ט ובה"ג כתבו עבד ושפחה דלא טבלי אסרי למילש מצה ביום ראשון אבל שאר יומי שרי והכי חזינן לרב כהן צדק ז"ל כן איתא בתשובת הגאונים שבה"ל:
פרק תשע
כתב רב אלפס לא אסרו סריקי' המצוירין אלא לבעלי בתים שאינן בקיאין בציורין ויבא להשהות עליהן אפי' אם יש להם דפוס שממהרי' לעשותם וכ"כ הרמב"ם והרא"ש היה נוטה לאסור אפי' לנחתומין:
פרק תשעא
פסק גדול בדורו מה"ר יעקב מולין כשחל ע"פ בשבת יתענו הבכורות ביום חמישי לפניו אכן מורי אבי ז"ל לא הנהיג כן אלא שלא להתענות כל עיקר הואיל ונדחה נדחה מאחר שאינו אלא מנהג:
פרק תשעב
מצה שנאפת עם חמץ בתנור כתב ר"ת דמותרת דריחא כהאי לא מצינו שיאסר כל הפת ויש אוסרין אם נגעו זה בזה דדמי לפת חמה וחבית פתוח' ולדעת הרא"ש דשרי אפי' מצה שנמצאת בה חטה בקועה נראה דה"נ שרי לה"ט:
פרק תשעג
נשאל גדול הדור מהר"י מולין ז"ל אם מצטרפין שהיות בבצק לשעור מיל אם לא והשיב דאין מצטרפין והביא ראיה מטיף טיף אפי' כל היום כולו אי אפשר להחמיץ לאו דוקא כל היום כולו אלא אפי' שנים או שלשה ימים ואמאי לא מצטרפי ההפסקות עכ"ל:
פרק תשעד
מי פירות אין מחמיצים ורבו בו הדעות לרש"י אין מחייבין על חמוצו כרת אבל חמץ נוקשה הו' אפי' במי פירות לבד אסור ללוש ולרב אלפס אפי' במי פירות עם מים מותר ללוש מליל ראשון ואילך ויש אוסרין ללוש במי פירות עם מים אף מליל ראשון ואילך אבל קטוף שמקטפין בהן את העיסה בשעת העריכה מתירין מליל ראשון ואילך אבל בליל ראשון ושני אין יוצאין בהן ידי חובתן דהוה ליה מצה עשירה:
פרק תשעה
ובימי ביצים היה מסתפק רש"י אם מחמיצין ור"ת היה מתיר ולזה הסכים הרא"ש ומי פירות עם מים הוי חמץ נוקשה ואין בו כרת אע"פ שממהר להחמיץ יותר משאר עסה הלכך אין ללוש בהם ואם לש בהן פסק בה"ג דישרף מיד והרי"ן גיאת פסק כחכמים שאמרו שיאפה מיד ולזה הסכים הרא"ש. וכל משקין הם בכלל מי פירות הלכך חטה שנמצאת בדבש או ביין וחומץ מותר ובלבד שלא נתערב בהן מים לה"ט:
פרק תשעו
איכא מרבוותא דאסרי אפילו בשאר יומי לקטף המצות במי פירות ואיכא רבוותא אחריני דשרי משבה"ל:
פרק תשעז
בהלכות פסח שלרש"י שאלו את רבי אם מותר ללוש בביצים בפסח העסה אם יש בהם משום חמוץ אם לאו ולא אמר רבי לא אסור ולא היתר אבל נהגו אסור בכל ערי ריינ"וס שבה"ל:
פרק תשעח
מצאתי שאם נמצא בקמח מלחלוחי' מלח מחמיץ כי המלח תולדתו מן המים ואינו בכלל מי פירות ואין נ"ל דהא שרי ותיקא במשחא מלחא אלמא דמלח הוי בכלל מי פירות: