אור ברסלב
האגור הלכות חלב

האגור· יעקב לנדא (האגור)

הלכות חלב

הלכות טרפות הריאה

פרק תתשסח

חלב בן פקוע שלא הפריס על גבי קרקע חלבו מותר אבל אם הפריס על גבי קרקע חלבו אסור והרמב"ם אסרו אפילו לא הפריס על גבי קרקע ולא נהיר' טורים:

פרק תתשסט

חלב הכסלי' וקרום שעלי' אסור ופי' הרמב"ם שהוא חלב שבעקרי הירכים. ורש"י פירש עצם קטן הוא המונח על עצם הנקר' הנק"א ומחוב' תחת האליה מלמעל' ועליו יש חלב תחת ראש המותין שקורין לונבי"ל:

פרק תתשע

חלב שתח' המתנים אסור ופי' רש"י שהוא תחת הכלי' ונרא' בגובה הכסלי'. ואח"כ נבלע תחת בשר אדום ודק ומתפשט תחת אותו בשר בכל הכסל וכל שהבשר חופהו מותר וכשכלה למטה מאותו בשר יוצא ממנו קרום לבן ועב חוץ הדק המתפשט בכל הכסלים שאסור משום חלב. ותחת אותו קרום יש לובן חלב לפי שאותו קרום העב אין חשיב להם חפוי בשר אבל באשכנז נוהגים בו היתר גם בעיני נראה שחפוי בשר גמור היא. ורב אלפס כתב שהוא תחת הבשר בראש הכסלים וקרום מפסיק בין זה החלב ובין שומן שתחתיו העליון אסור והתחתון מותר. טורים:

פרק תתשעא

ה"ר אליעזר ממיץ אומר השומן שעל יותרת הכבד אסור אף לאחר שנטל הקרום מעליו וכן כ' דיותר' הוא הנקר' אייבל"ש והוא הבשר המחלק וחוצץ בין ריא' לכבד. וכן פירש רש"י בפירוש החומש יותר' אייבל"ש ויש אוכלין השומן המדובק בבשר היותר' שתחת הקרום מטעם חלב שהבשר חופה אותו. ואומר ה"ר אליעזר ממיץ דשבוש הוא בידם שבשר החופה אינו מתיר אלא בכסלים ובכליות שנאמר בהם על למעוטי תוך. אבל ביותרת דלא כתוב על לא שרינן תוך דידיה ואסור. וכן רבינו תם אסר והבי' ראיה. ור"י דחה ראיתו ובערוך פירש יותרת אצבע פוצי"ש והיא חתיכת כבד קטנה נכפלת על הבשר. ובספר התרומ' כתב דצריך לקלוף היותרת מבחוץ הכל לפי שהחלב הגדול המכסה את הקרב שוכב ונוגע שם. אבל היותרת לצד פנים מצד הריאה אין צריך להסיר הקרום שבאותו צד אין שם חלב. מרדכ"י:

פרק תתשעב

בקיבה יש שני מיני חלבים אחד עשוי כקשת ואחד עשוי כיתר. רב אלפס התיר שעל היתר ואסר שעל הקשת וכן כתב הרמב"ם. ורש"י אסר שניהם ולזה הסכים הרא"ש טורים. הקרב יש עליו שני מיני חלבי' האחד נקר' חלב המכסה ונקר' חלב הפרישה והוא תותב קרום ונקלף ר"ל שיש חלב הפרישה על הקרום ותחת אותו קרום יש חלב הנדבק בכרס ובאותו חלב חולקי' רבינו יקר ורבינו יואל רבינו יקר אוסר ורבינו יואל מתיר. ונלאתי להאריך בראיותיה' ותמצאם במרדכ"י בחולין פרק גיד הנשה סוף דבר רבי' יקר כתב דבצרפת ולומרדיא"ה וברומ"י ובמלכותנו עונשין עליו כרת ויש מקומות במדינו' ריינו"ס שאוכלין אותו:

פרק תתשעג

חוטין שבעוקץ אסורין. עוקץ זנב כדתנן נטל עוקצו הלכך צריך להסיר חוטין שבזנב ובחזה שהן אסורין משום שהם סמוכין ויונקים מחלב הכליות. מרדכ"י:

פרק תתשעד

יש גאונים שאמרו ראש המעי' שצריך לגוררו הוא המעי שיוצא בו הרעי' שהוא סוף המעים. טורים:

פרק תתשעה

אמר המחבר מפני ששמתי מגמת מחשבתי לחלוקי דיני חלב אשר נחלקו בהן חכמינו ז"ל. מצאתי דבשבעה מקומות בבהמה נפל בהן המחלוקת. האחד בחלב הכסלים לפי פירוש הרמב"ם הוא חלב שבעקרי הירכים. ורש"י פירש הוא עצם קטן על עצם אחר המחובר תחת האליה ועליו יש חלב תחת ראש המותן שקורין לונבי"ל. השני הקרום עב ולבן המתפשט בכל הכסלים ותחת אותו קרום יש לובן חלב ורבו האוסרין ובאשכנז מתירין כמו שכתב בעל הטורים. השלישי לדעת רב אלפס חלב שתחת הכסלים הוא בראש הכסלים וקרום מפסיק בין החלב ההוא ובין השומן שתחתיו. העליון אסור והתחתון מותר. הרביעי החלב המדובק בבשר היותרת שתחת הקרום יש מתירין. וה"ר אליעזר ממיץ כתב ששבוש בידם. החמישי לדברי בעל ספ' התרומה צריך לקלוף כל היותרת מבחוץ לפי שהחלב הגדול המכסה את הקרב שוכב ונוגע שם. הששי בקיבה יש חלב שעל היתר שרב אלפס מתירו. ורש"י והרא"ש אסרוהו. השביעי החלב השני אשר על הקרב והוא תחת הקרום אשר הקרום ההוא תחת חלב הפרישה ונחלקו בו רבי' יקר ורבינו יואל. רבינו יקר אוסר ועונשין עליו כרת. ורבינו יואל מתירו. וכל אלו הדעות מפורשין למעלה באורך. ואני המחוקק מצאתי בשם המחבר שדלג עוד חלוק אחר שהוא ריש מעיא באמתא שיש אומרים שהוא המעי' שיוצ' בו הרעי. עד כאן. ואתה בני חכם לבך וישמח לבי גם אני אל תלך בדרך המקילים כי לא תדע איזה יכשר ואל תכניס עצמך בספק אסור כרת כי ספק עבוד נפש הוא. ומצאנו שרבותינו זכרונם לברכה החמירו אפילו בספק אסור דרבנן ואפילו בספק ספק' לפעמים כמו בספק אחות חליצה תמצ' זה במרדכי בפרק החולץ. ושם עיין. וכן בכמה מקומות משום חומר' דאשת איש החמירו לחוש למיעוט כמו גבי מים שאין להם סוף בסוף יבמות וכן במסכת בכורות סוף פרק אלו מומין באשת טומטום חולצת ולא מתיבמת ואע"ג דהוי ספק ספק' ספק זכר ספק נקבה ואם תמצ' לומר זכר הוא שמא אינו סריס ובן יבום הוא. וכן בפרק בהמה המקשה גבי המפל' מין בהמה חיה ועוף ואין שליא עמה קשורה הריני מטיל עליה חומר שני וולדו' אע"ג דאיכ' לשם ספק ספק' כו' עיין שם. וכן בפרק עשרה יוחסין במסכת קדושין גבי זכ' שתוקי ואמרינן התם דאיכ' ספק ספק' כו' עיין שם. וכן בפרק אלו טרפות גבי ספק בכורות ואפי' בספק' דרבנן אמרי' דתלינן לחומר' בפרק שני דביצה גבי כלי שנטמ' בערב יום טוב אין מטבילין אותו בין השמשות כו' וכן ביתר מקומ' אשר נלאתי להאריך וקל וחומר בן בנו של קל וחומר בספק אסור חלב שענשו כרת שאל תכנס בספקו' שטה מעליו דרכיך פרעהו אל תעבור בו ועוד אומר כי זה אין נקר' ספק חלב מאחר שדברים אלו תלוים בחכמה ובקבלה כמו שפסקו המחברים במקום שלא תוכל לשער האסור מחמת חסרון דעת אין נקר' ספק תמצ' זה במרדכי בפרק גיד הנשה אצל החמשה דינין. וכן תמצ' בסמ"ג וכן הוא החלוקים בחלב הנזכרים נפלו מצד חסרון הקבלה מן הקדמונים כי נעשתה תורה כשתי תורות בעונות ואתה בני אשר נתן לך השם יתברך לב לדעת ועיני השכל לראות מנע רגליך מנתיבות ספק אסור חלב ותאסור עליך בכל מקום שנחלקו בו רז"ל וטוב לך. וכן אני הצעיר נוהג שלא לאכול מנקורי הירכים אלא ממנקר תלמיד חכם ההולך לחומר' בכל המקומות הנזכרים. ואתה אחי ראה גם ראה בין בדבר והבן במראה:

פרק תתשעו

גדי שצלאו בחלבו אסור לאכל אפי' מראש אזנו לפי שהחלב מפעפע למעל' וכל שכן ממעל' למטה. ופי' ר"ת דבכחוש אין מפעפע ואם מפעפע הוא מעט ובטל בששי'. וא"כ אם הקרום שעל הכסלי' שהוא חלב כחוש נמלח עם בשר יחד אינו מפעפע ואם מפעפע בטל בס' הלכך בין אותה חתיכ' שהקרום עלי' בין אותה חתיכה הנוגעת בה אם יש ס' הכל מותר וי"א שאותה חתיכה שהקרום עליה מותרת ממ"נ אפי' אין בהם ס' לפי שהקרום אינו אוסר אלא משום החלב שעליו מבתוץ ואינו מפעפע. ויש לדון שהחלב שנמלח על החתיכה שאין בה ס' אותה חתיכ' אסור' לגמרי וגבי שאר נחשב הציר כגדי כחוש. עכ"ל שערים מדור"א. וראבי"ה פסק שאם נמלח חלב ובשר יחד שצריך הבשר קליפה במקום שידוע שנגע בחלב וצריך להעמיק בקליפה שהחלב נבלע טפי. ואפי' חלב הרבה במליחה הוי כחלב מועט בצליה דאינו מפעפע כולי האי דמליח' וצליה אינם שוים בכל מקום וכל זה אמר שקבל מאביו רבי יואל ומרבי אליעזר ממיץ וגבי מליח' וצליה אין שייך ששים רק כדי קליפה. אבל בבשול צריך ששי' שהמים מוליכין הטעם בכל. ואם אין ידוע מקומו בצליה או במליח' יקלוף כל הבשר ודלא כרשב"ט שאמר הא דאסר רב הונא דחלב מפעפע מדבר כשאין שם ששים. אבל אם היה שם ששים מותר הכל בין במליחה בין בצליה ומיהו ר' יצחק הלבן סובר חלב במליחה בששים. ואני ראיתי רבותי שסוברים שבטל בששים וכן סובר הרמב"ן ע"כ שערים מדור"א. וכן פסק באור זרוע הלכה למעשה וכן פסק ר"י וכן רבינו ברוך. אבל מהר"ם פסק כי אין די בששים כי החלב מפעפע וכל חתיכה הנוגעת בחלב צריך ששים כנגד החלב ואין כולן מצטרפות לבטל כי החלב מפעפע מחתיכה לחתיכה שאצלה. עיין במרדכי. וגדול בדורו מהר"י מולין ז"ל פסק שחלב במליחה בששים בין להקל בין להחמיר. ופסק עוד הטחול שנצלה בלי נקור צריך ס' כנגד מה שעל הדד שחייבין עליו כרת וצריך נמי כדי נטילה דדילמא אינו מפעפע:

פרק תתשעז

נשאל גדול בדורו הרבי ישראל המכונה רבי אסרליי"ן ז"ל על החלב שנתערב בשומן וספק אם יש בשומן ס' לבטלו ואחרי כן הושם מהשומן בקדרה איך ראוי לעשות והשיב כי לפי דעת הרשב"א ורבינו אפרים והרא"ש דאין אומרים חתיכה עצמה נעשית נבלה ואפשר לסוחטו אסור אלא בבשר בחלב ודאי אין אסור השומן אלא לפי חשבון חלב שבו. אבל אנן קיימינן כשיטת התוס' והשערים מדור"א דפסקו בכל מקו' אפשר לסוחטו אסור. אמנם בהגהות מרבי' אשר בשם האור זרוע סוף פרק גיד הנשה מחלק בין חתיכה שנבלע בה האסור ובין דבר לח המעורב בהיתר דלא שייך חתיכה עצמה נעשית נבלה כיון שאין האסור נבלע בהיתר אלא מעורב בו וא"כ בנדון דידן שרי שאע"ג דמוכח שם דהרא"ש לית ליה האי סברא לחלק בין לח המתערב לדבר הנבלע מכל מקום אין להחמיר בשביל זה דלכולי עלמא הך סברא דחתיכ' עצמה נעשית נבלה אינו אלא מדרבנן ונדון דידן בין למר בין למר שרי לדעת אור זרוע משום דדבר לח הוא. ולהרא"ש מטעם שאין אומרים חתיכה נעשית נבלה אלא בבשר בחלב עכ"ל:

פרק תתשעח

יש חוטין שהם אסורים משום דם שבהם כגון חוטין שביד ושבכתף ושבלחי ושבלשון ובצואר ומליחה לא מהניא בהו אם לא שיחתכם תחלה ואח"כ ימלחם ואח"כ מותרים לבשלם אף בקדרה. וי"א דאף לצלי אסורים בלי חתיכה ואפילו אם מלחן וצלאן אסורים דכל זמן שלא חתכן אין האור שואב הדם שבהם. ומיהו אם חתכן מותר לצלותן אפי' בלי מליחה והגאונים כתבו שמותרים לצלותם אפי' בלי חתיכה ומליחה. וכן הוא מסקנת הרא"ש ז"ל. ואפי' למי שמצריך חתיכה גם לצלי אם צלאן בלי חתיכה הן אסורין והבשר מותר. טורים. וכתב גאון יש בבהמ' גידין וכמה חוטין שמלאין דם וצריך לחתוך כל המקומות כדי שיצא הדם במליחה ע"כ. וחומר' היא שהחמיר ולא מדינא דגמרא דמדינא אין צריך לחתוך אלא הגידין שהזכרתי. טורים. נשאל מהר"ר יעקב מולין זצ"ל עוף שנמלח בלי חתך ורידין ולא נקבו בשעת שחיטה ועדיין הראש מחובר בעוף והשיב שיטלם ויקלוף הבשר סביב ובצלי בעי נטילה כעובי אצבע ואם נתבשלה בהן צריך ששים כנגד הורידין והקליפ' שאסרה במליחה ע"כ:

פרק תתשעט

יש אוסרין גיד הנשה בהנאה. והרמב"ם התירו וכן הרא"ש. שדר רב עמרם גאון אין חלוק בין גיד הנשה לשומנו וישראל קדושים הם ועשאוהו כגיד הנשה. וזה החכם החמיר. והמחמיר תע"ב. טורים. רש"י סובר אעפ"י שגיד הנשה בעצמו אין בו בנותן טעם שומנו אוסר בששים ור"י סובר שאין חסור בשומנו של גיד אלא מחמ' הגיד וכל מקום שאין הגיד אוסר אין השומן אוסר:

פרק תתשפ

אם נמצא דם על החלמון וחלבון שלא על הקשר או אפי' על קשר החלבון ולא נתפשט חוצה לו הדם אסור והביצה מותרת. ור"י היה מתיר גם הדם אם נמצא על החלבון וחלמון שלא על הקשר ולדעת הגאונים אין חילוק בין קשר לחוצה לו אלא בין חלבון לחלמון שבכ"מ שימצ' בחלמון הכל אסור. ובכל מקום שימצא בחלבון זורק הדם ואוכל השאר. וכתב הרא"ש וטוב להחמיר לאסור כלה בנתפשט חוץ לקשר וגם בכל החלמון ולפי זה אין היתר לביצה אלא בנמצא על הקשר של חלבון ולא נתפשט חוצה לו או בשאר מקום בחלבון טורים רש"י פי' והוא שנמצא דם על הקשר שלה אבל אם נתפשט הדם חוץ לקשר החלבון אף הביצה אסורה וזהו מפני שהדם על הקשר ונתפשט חוץ לקשר אבל אם אין דם כלל על הקשר מודה שהכל מותר כאשר ביארנו ויש שאינם רוצי' לסמוך על זה וקולפי' מקום הדם אף כשנמצא במקו' אחר כביצה. עכ"ל ספר המצות:

תוכן העניינים

האגור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה