האגור· יעקב לנדא (האגור)
הלכות הכשר כלים
פרק א שנב
כתבו הגאונים דכל כלי חרס דינם שוה שאם תחלת תשמישן ביד עובדי כוכבים צריכין ערוי. אבל הרא"ש כתב שאין זה הדין בכל כלי חרס אלא באותן הידועים שהן ממין אדמה שבפעם ראשונה ושניה בולעים הרבה ומין האדמה גורמת להן או שלא נשרפו בכבשן אבל סתם כלי חרס די להם בשכשוך. טורים. אומר רבינו יחיאל מפרי"ז דהני כוסות של זכוכית ששתו בהן בשאר ימות השנה אסור לשתות בהן בפסח ואפי' ע"י ערוי משום דהוו ככלי חרס ואע"ג דתשמיש' בצונן מ"מ שורי' בהן פתיתין של לחם חם ביין והוי כבוש והרי הוא כמבושל. וראבי"ה כתב דכלי זכוכית שיעא ולא בלע. מרדכי:
פרק א שנג
כל מקום שאמרו חכמים שכשוך כתב ר"ת שצריך ג"פ. ובספר התרומ' חלק שאם תחלת תשמישו ביד עובדי כוכבים צריך ג' פעמים ואם תחלת תשמישו ביד ישראל די בפעם אחת טורים:
פרק א שנד
אם בא לעשות ערוי לכלי המזופף שמכניסו לקיום כ' הראב"ד שצריך להסיר הזפת תחל' וה"ר אשר כ' שא"צ וגדולה מזו כ' בספר התרומ' דאפי' בהסר' הזפת בלבד סגי והרמב"ן תפס עליו בזה ואמ' דלא סגי בזה ומ"מ א"צ להסיר הזפת קודם הערוי כדפירש' טורים:
פרק א שנה
כתב הרשב"א יש מגדולי המורים שאמרו שאפי' בדבר שמכניסו לקיום אינו בולע יותר מכדי קליפה לפיכך אם העביר עליו מלקט ורהיטני או קלפו בקרדום הוכשר. ויש מרבותי שאוסרין ונראין דברי המתירים:
פרק א שנו
כל דבר שצריך ערוי אם הכניס בו ציר או מורייס מותר ליתן בו יין אח"כ שהציר שורף ומבטל טעם היין. וכתב הרשב"א שא"צ להשהות בו הציר אלא קצת. והרא"ש ז"ל כתב שצריך להשהות בו מעת לעת וכ"כ הרמב"ם:
פרק א שנז
כתב הרשב"א הניח כליו תחת הצנור שמימיו רודפין ונשתהו שם י"ב שעות מותר שהמים הרודפים העוברים עליו מעבר לעבר מפליטין היין הבלוע בדופני הכלים והראב"ד אמר שלא אמרו כן אלא בעקלים שאין היין מתכנס בהן וכיוצא בהן אבל נודות וקנקנים ושאר כלים לא סגי להו בהכי. השולח כלים ביד ישמעאלי צריך לחותמן שכל כלי ששהה ביד ישמעאלי אפי' שעה אח' צריך הכשר כפי ההכשר שצריך אלו היה ישן ביד ישמעאלי ובא ישראל לקנותו ממנו. והרמב"ן כתב דמותר בחותם אחד ורש"י כתב שצריך חותם בתוך חותם. טורים נגוב כת' הרמ"ה שאם הכלי יבש מקנחו במים ואח"כ מדיחו יפה יפה ואם הוא לח מקנחו באפר ואח"כ מדיחו במים ואח"כ אפר ומים פעם שנית והרא"ש כ' לקולא עבדינן וסגי ביבש במי' ואפר. ובלח אפר או מים טורים: