האגור· יעקב לנדא (האגור)
הלכות איסור והיתר
פרק א ריא
הגאוני' כתבו שאין אנו בקיאין בחליטת הכבד לכך אין להתירו בחליט' אבל אם נעשה בדיעבד או אפי' נתבשל לבדו בקדרה שרי בדיעבד שפולטת דאינה בולעת אבל הקדרה נאסרת והרמב"ם אסרו אפי' בדיעבד אם בשלו. ולא נהירא. ולצלותו פי' ר"י שמותר אפי' בלי חתיכ' ומליח' שהאור שואב כל הדם. ובה"ג כתב שאף לצלי צריך חתיכ' משום דם שבסמפונות טורי':
פרק א ריב
כתב בעל העטור נוהגין בצרפת לנקוב הכבד בסכין קודם צליה. ומנהגנו אינו אלא לנוקבו בשפוד:
פרק א ריג
כתב הרשב"א יש גדולי' שאסרו לקדרה ההדורא דכנתא הוא השומן שסביב המעי' אפי' בחתוכ' ומליח' לפי שמלא' חוטין קטני' דקים מלאי' דם ועכשיו נהגו היתר:
פרק א ריד
י"א כיון שאין מחזיקין דם בבני מעים אין מולחין אותן עם שאר בשר כיון דלא טרידי לפלוט בלעי. טורי'. וטוב להחמי'.
פרק א רטו
כתב הרשב"א יראה לי שאם נקר הבשר אוכלו בלא מליחה חי או צלי אפי' העוף שלם כלו כאחד ויש מגדולי המורים שהחמירו שלא לאוכלו כלו שלם אע"פ שנקרו אלא אם כן חותך הוורידין ושחט שני הסימנין. עכ"ל טורי':
פרק א רטז
הורה אחד מן הגדולי' שאסור לשהות הצלי על השפוד לאח' שהוסר מעל האש שמא יחזור הבשר החם ויבלע ממנו אבל מות' לצלות בו ולשהות בו כל זמן שהבשר זב ופולט אינו בולע הדם שבשפוד. והרא"ם כתב שהשפוד מותר דנורא משאב שאיב ואין מניח לבלוע הדם:
פרק א ריז
קרני חיה טהורה הן מפוצלות ופירש רש"י שהרבה פצולין יוצאין מהם ורבי' תם פירש שהן זקופין וכפופין בראשיהן.
פרק א ריח
אם ידוע בבהמה קודם שחלבה טרפ' כגון יתרת או הוגלד פי המכה שידוע שהיתה שלשה ימים קודם שחיטה כל הגבינות אסורות. ואם היא בעדר בעדר עם הבהמות ונתערב חלבה באחרות כל הגבינות אסורות. ובעל שערים מדור"א כתב על זה פוק חזי מאי עמא דבר והרשב"א כתב שהולכין בזה אחר שיעור ששים כמו בשאר אסורין. ואם נטרפה על ידי סרכא כתב הרשב"א כיון שאי אפשר לומר עכשיו ודאי נטרפה א"כ יצאה כבר מחזקת הרוב ואין ידוע מאיזה זמן ומספק יש לאסור דספק' דאוריית' לחומרא והרא"ש כ' להתיר בטרפות שע"י סרכא מפני שאם היו בקיאין לברר שאפשר שהיה מותר ע"י בדיקה א"כ הויא ליה ספק ספק' ספק טרפה ספק אינה טרפה ואם תימצ' לומר טרפ' אימא אחר כך נטרפה. וכ"כ הטעם בעל השערים וכן רשב"ם ורב יהודאי גאון. והיכ' דנמצאת ודאי טרפה פסקו התוס' הלכה למעש' דאפי' נמצאת אחת מבהמות הרב' שעשו מהן גבינות שכולן אסורות. מרדכי: שאלו לרשב"ם על כבשה שנמצאת טרפה מה לעשות מהגבינות. והשיב אין בידינו להתיר כל דבר הנעש' ממנה תוך ג' ימים כ"פ בה"ג אבל קודם ג' ימים מותר ויש אוסרין כל י"ב חדש ולא קיימ' לן הכי וכ"כ רבינו ברוך להתיר. וכן המנהג:
פרק א ריט
כתב הר"ר אליעזר ממיץ דוק' חלב שהתירו הכתוב מותר משום אבר מן החי. אבל מי חלב אסור. והר"ר שמחה מתירו וכן נוהגין:
פרק א רכ
דבש הגיזין והצרעין כתב ר"ת דמותר וכן הרמב"ם ור' יצחק והרא"ש כתב לאסור טורים:
פרק א רכא
כל עוף שהוא בחזקת שאינו דורס ויש לו עוד סימן אחד מן הג' סימנים אי זה מהם שיהיה כתב הרמב"ן שהוא טהור אבל ר"ח כתב שאין להתירו בסימן אח' אלא בסי' שקורקבנו נקלף. אבל אם אינו נקלף אפי' יש לו אצבע יתירה וזפק טמא. ורש"י כתב שאין לסמוך ולאכול שום עוף אלא במסורת שמסרו לנו אבותינו. ומזקנינו הקדמוני' שכל עוף שחרטומו רחב וכף רגלו רחבה כשל אווזא בידוע שאינו דורס. וכתב הרא"ש וכן מסתבר ויש לאוכלו אם יש לו ג' סימנין בגופו. ואין לחוש שמא דורס הוא טורים:
פרק א רכב
כל עוף הדורס טמא. בדריסה יש ג' פירושים. רש"י פי' שאוחז בצרפניו ומגביה מן הקרקע מה שאוכל. ובגמר' מפרש שמניח רגלו על המאכל שאוכל וממעכו שלא יכנס כולו בפיו ור"ת אומר דלפעמים התרנגולים שלנו עושים כן ומפרש כל עוף הדורס טמא שאוכל העוף מחיים ואין ממתין לו עד שימות ולפי דברי ר"ת כל שיש בו ג' סימני' הללו של טהרה בידוע שאינו דורס וטהור. אך לפי דברי ריב"ם שבדק בעופות אותו שאנו קורין קורבי"ל ומצא לו אצבע יתירה וזפק והוכיח ר"י דאין אדם יכול לטהר שום עוף ע"י סימנין אלו אם לא נתברר לו שאינו דורס מרדכי:
פרק א רכג
י"א שאין להתיר דג אלא שיש לו ג' קשקשי' בג' מקומות תחת לחיו ותחת זנבו ותחת סנפיריו והרא"ש מתיר אפי' באחד טורים:
פרק א רכד
עוד יש סימן אחר בדג טהור ראשו אינו חד ויש לו שדרה. ויש מהגדולים שכתבו שיש לסמוך על שני הסימנין אלו להתיר כל דג והרא"ש כתב שאין לסמוך עליהן ומיהו כתב עוב' כוכבי' שהבי' חבית מלאה מחתיכות דגי' מלוחים כל דג שמכירים בו ראשו ושדרתו מותרין ואם לאו אסורין. טורים:
פרק א רכה
כתב ר"ת שסימני עוברי דגי' הוא סימן מובהק להתיר עליו כל דג. ובירושלמי אמר שאינו סימן מובהק. וכן היא מסקנת הרא"ש ור' יצחק דחה ראיתו של ר"ת ותמצא זה בסמ"ג. ולפי ר"ת אנחנו סומכין לאכול דג שקורין ברבו"ט אע"ג שאין אנו יודעים אם משיר הקשקשים בשעה שעולה מן הים מ"מ סמכינן אסימני עובריהן. מרדכי:
פרק א רכו
הא שאין נקחין עוברי דגים ממי שאינו מומחה כשנמחו היינו דוק' בסתם. אבל אם אומר משל דג פלוני הם ואני מכירו שהוא טהור או שאומר אני מלחתי' או שאומ' אלו הדגי' וקרבים אלו באין מהן נקחין מכל אדם אבל אם אומר של דג פלוני וטהור הוא לא מהימן. והרשב"א כתב שאפי' שלמים וסימן טהרה ניכר בהן אין נקחין ממי שאינו מומחה אלא א"כ אומר של דג פלוני וטהור הוא או אלו דגים ואלו קרביהם. והרא"ש כתב כסברא ראשונ'. טורי'. כתב הרשב"א עוברי דגים והם המקובצים הנמצאי' בדגים מותר ליקח מכל אדם שודאי מדג טהור הן שדג טמא משריץ ואין מטיל בצים. ואינו יודע למה כתב כן דמאחר שיש שני תרוצי' בגמ' והתירוץ השני אומר רב זירא אידי ואידי משריץ זה משריץ מבפני' וזה משריץ מבחוץ וא"כ נקטי' לחומרא. טורי':
פרק א רכז
תרנגולא דאגמא אסורא. דתרנגולתא דאגמא שריא פי' ר"ת דשני מינין הן אחד נקרא בלשון זכר. ואחד נקרא בלשון נקבה. ולא זה וזה הנקרא פירני"ש בלעז שהם אינם גדלים באגמ' אלא ביערים אבל פירש"י לא יתכן שפי' דמין אחד הם והזכר אסור והנקב' מותרת דקיימ' לן כל היוצא מן הטמא טמא מרדכי:
פרק א רכח
שרצים הגדלים במים שבכלים ושבבורות שיחין ומערות חריצין ונעיצין שאינן נובעין מותרי' אע"פ שאין להם סנפיר וקשקשת. לפיכך שוחה ושותה מהן ואינו חושש לשרצי' שבהם והרמב"ם לא התיר אלא שבבורות ומערות שהם דומים לכלים אבל של חריצים ונעיצים המושכין אע"פ שאינן נובעין אסורי'. והרא"ש לא כ"כ טורים:
פרק א רכט
הרמב"ם אסר אפי' מת התולע בתוך הפרי ואח"כ פי' ולא נהיר' להרא"ש. הגדיל השרץ בפרי בעודו מחובר חשוב כשרץ השורץ על הארץ ואסור אע"פ שלא פי' ור"ת וריב"א התירו גם את זה. וה"ג אוסרין וכן עיקר. טורים:
פרק א רל
כתב הרשב"א אפי' אם הפרי קטן ואינו מחזיק אלא כדי התולע אסור והרא"ש מתיר. וכתב תולעים הנמצאים בפולין ובחימצי מותרין דלא קרינן בו השרץ השורץ על הארץ כל זמן שלא ריחש אבל הנמצאין בשרביטין אסורי' שיש להם מקום לרחוש ואפי' הגדלים במחוב' אם עבר עלייהו י"ב חדש משנתלשו מותרין. טורי':
פרק א רלא
אמר שמואל קישות שהתליע באיביה. כלומר בעוד שהיא מחוברת באילן אסורה התולעת. רש"י ור"ת ור"י ב"ר אשר פסקו דלאו הלכת' כשמואל ואין אסור אלא בעקרי האילנות או באילן עצמו אבל לא בפירות. ובה"ג ובשאלתות דרב אחאי פוסק כשמואל וכן בסמ"ג וכן בשערי מדור"א ע"כ. וכן המנהג לאסו' כשמואל ובכ"מ ראיתי אוסרין. ותולעים הגדלים בפולין וקטניות עצמן מותרין דאינן גדלים בתלוש מספר התרומה ורא"ם אסר גזרה שמא יצאו לחוץ וחזרו. וכ"כ ראבי"ה בשם אביו. ורשב"ט מתיר תולעים שבגבינה ושבדגי' אפי' פרשו על הגבינה ועל הדגים וכן בשר שהתליע והם על גבי הבשר דהיינו רביתייהו עכ"ל:
פרק א רלב
וכשנמצ' התולע בפרי ונתבשל הפרי עם שאר פירות ואין בפרי ששים לבטל טעם התולע צריך ששים לבטל הפרי כי נעשתה חתיכה דאסור'. שעורים מדור"א:
פרק א רלג
יש מיני עופות הגדלים באילן ותלויין באילן בחרטומיהם ר"ת וריב"א ורבי יחיאל מפרי"ז כתבו שהן אסורין משום שרץ השורץ על הארץ. טורים. עופות הגדלים באילן יש אומרים שאין טעונים שחיטה כיון שאין פרים ורבים. ורבינו יהודה שמע מרבו שרבינו תם הצריכה שחיטה. ספר אור זרוע. ויש אומרים שאסורים אפילו בשחיטה מפני שהם כמו שרצים. מרדכי:
פרק א רלד
בס' רבינו ברוך פסק דג' דיני' יש בדם ביצים אם נמצא הדם חוץ לקשר ואינו על הקשר כלל זורק הדם ואוכל השאר בין בחלבון בין בחלמון ואם נמצ' על הקשר ונתפשט חוץ לקשר אז כל הביצה אסור' בין בחלמון בין בחלבון. ואם נמצ' על הקשר ולא נתפשט חוץ לקשר בזה יש חלוק בין חלבון לחלמון דבחלמון כל הביצה אסור' ובחלבון כל הביצה מותרת לאכול חוץ מהדם. וכן נוהג העול'. סמ"ק. וכן כתב בשערי מדור"א רק שכת' שחלק כשנמצא על החלמון חוץ לקשר דאסורה כל הביצה דשדיא תכלא בכולה:
פרק א רלה
אם יש סימן טהרה בבצי' שואלין המוכר ממה הן. ואם אמר של עוף פלוני הן וטהור ואין אנו מכירי' שהוא עוף טהור אין קונין ממנו. והרמב"ם כתב דאפי' שאמר של עוף פלוני וטהור הוא מועיל לקנו' מישראל. אבל מעובדי כוכבי' אין קונין אלא א"כ מכיר אותן ויש לו בהן טביעות עין שהן ביצי עוף פלוני הטהור. ונראה שצריך לחלק בין עובדי כוכבי' לישראל חשוד. טורי':
פרק א רלו
ביצה שיש לה אפרוח או דם אוסרת המתבשל עמה אפי' אם אינה קלופה. ובספר התרומות אינו מחלק בין ביצת עוף טמא ליש בה אפרוח או דם. ומדברי הרא"ש יראה לחלק. טורי':
פרק א רלז
בצי' גמורות הנמצאי' בעופות מותרי' לאוכלן בחלב ואיזו היא גמורה כתב הרשב"א כל שיש לה חלבון וחלמון אע"פ שמעורה בגידין ורש"י פי' משנגמ' החלמון ועדיין היא מעורה ואדומ' כמו השלל של ביצי' המעורה המחובר באשכול שרי וירא' מדבריו שמתיר אפי' אין לו עדיין חלבון. טורי':
פרק א רלח
חלב הנמצ' בקיבה לדעת רב אלפס והרמב"ם אינו חלב גמו' ומותר לבשל בו בשר ואפי' בצלול שבה ורש"י אוסרו. וכתב שהוא חלב גמו' אפי' הקרוש שבה ורבינו תם כתב שהקרוש שבה אינו חלב אבל הצלול הוא חלב וכן הוא מסקנ' הרא"ש:
פרק א רלט
י"א שני בני אדם שיש להם הוצא' אחת באכיל' ואחד אוכל בשר ואחד אוכל גבינה על שלחן אחד זה אצל זה שאין להם הית' ע"י היכר שעושין ביניה'. טורי':
פרק א רמ
אכל בשר בהמה חיה ועוף לא יאכל גבינ' אחריו עד שש שעות. ואפי' אחר זה השעור אם יש בשר בין השיני' צריך להסירו. ובתוך הזמן הזה אפי' אין בשר בין השיני' לפי שהבש' מוצי' שומן ומושך טעם עד זמן ארוך ולפי זה הטע' אם לא אכלו אלא שלועס לתינוק אין צריך להמתין דכיון שלא אכלו אינו מוצי' טעם. והרמב"ם נתן טעם לשהייה משו' בשר שבין השיני' ולפי דבריו אחר שישהה שש שעות מותר אפי' נשאר בשר בין השיני'. והלועס לתינוק צריך להמתי' וטוב לאחוז בשני הטעמי':
פרק א רמא
האוכל בשר אחר גבינה אין צריך לרחוץ הידים ביום. ורב אלפס כתב שצריך לרחצן אף ביו'. טורי'. רבינו תם כתב בשם ה"ג שמות' לאכול גבינה אחר בשר מיד והרא"ש כתב ונהגו העול' שלא לאכול גבינ' אחר בשר כמו שפירש"י ואפי' אחר בשר עוף ואין לשנות המנהג. טורי':
פרק א רמב
מנהג העול' כמ"ש רבינו משה שצריך להמתין ו' שעות בין סעודה לסעוד' ואפי' אחר בשר עוף ולא נהגו כרבינו תם וה"ג ואבי העזרי: