דרשות · תענוגי העוה"ז
מעשה בכפרי אחד שהגיע לראשונה בחייו לעיר הגדולה הרוחשת חיים. הכפרי התרשם מהבניינים הגבוהים, מהתנועה ההומה, מהדוכנים והחנויות השופעים כל טוב. הוא ביקש להביא משהו אל הכפר כדי שיוכל להשוויץ ולומר שהיה בעיר הגדולה. נכנס לאחת החנויות ושם ראה פנס כיס גדול. הוא שאל את המוכר: "מה זה?", אמר לו: "עם זה מאירים את החושך. אצלכם בכפר הכל חשוך, אין לכם חשמל, כדאי לך לקנות את הפנס הזה ולהאיר את דרכך בדרכי הכפר החשוכות". הכפרי הרגיש שזו ממש מציאה! הוא קנה את הפנס והמשיך בדרכו.
לאחר מכן ראה אנשים עומדים בתור ליד אשנב צר עם סורגים. שאל: "מה מוכרים פה?", ענו לו: "כאן מוכרים כרטיסים לקולנוע", שאל הכפרי: "מה זה קולנוע?", כולם צחקו על בורותו של הכפרי והוא החליט שיקנה גם הוא כרטיס. נכנס לאולם גדול וחשוך, התיישב בחושך ולא ראה כלום, לפתע אור האיר על המסך הלבן שממולו ונראו על גביו דמויות נעות והרבה "אקשן". בחיים שלו הוא לא ראה מחזה כזה! התפעל הכפרי ואמר לעצמו: "חבל שהאולם חשוך ואפל, אם כך רואים בחושך, בוודאי שאם היה אור באולם היו נהנים בכפל כפליים".
הוא נזכר בפנס הכיס שקנה, שלף אותו מכיסו וכיוונו לעבר המסך, כדי שתהיה הנאתו שלמה יותר. והנה, כאשר האיר את המסך בפנסו החזק, לפתע הכל נמוג, והתמונות לא נראו. מכל העברים נשמעו צעקות: "הלו, כבה את האור!", תמה היה האיש: "מה קרה? מה הצעקות? רק רציתי לראות טוב יותר..." אמרו לו אנשים: "שוטה, אינך מבין שבקולנוע רואים רק בחושך?!"
אנו באנו לכאן לעולם הזה כדי לעשות מצוות ולברוח מעבירות, אך היצר הרע מושך אותנו לתענוגות ועבירות.
כל תאוות העולם הזה, כל פיתויי היצר הרע - כולם חזיון תעתועים, דמיונות ומראות כוזבות. העולם הוא מסך ועליו מככבים כל פיתויי היצר הרע. הכל הצגה ודמיונות. את זה אין יכולים לראות בעולם השקר, אלא מתוך החושך. שלמה המלך אומר: "עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים" - רק כשיאיר השחר ("יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ"), אז תתגלה אפסיותם של כל תאוות העולם ופיתויי היצר, וייראה שקרם! מעט מן האור מגרש הרבה מן החושך. אור התורה חושף את השקרים של היצר הרע, כי התורה היא הנשק כנגד היצר הרע. עלינו להתחזק בלימוד התורה ובכך להתגבר על היצר הרע.
מספרים על ה'חפץ חיים' זצ"ל, שפעם אחת בא לביתו עשיר אחד מחוץ לארץ, במיוחד כדי לראות את גדול הדור, והתפלא לראות באיזה בית עלוב ודל חי ה'חפץ חיים' המפורסם. השולחן היה פלטת עץ על שתי חביות, היו מדפי ספרים רעועים, שני ספסלי עץ פשוטים, מיטה, ועל מסמר בקיר היה תלוי כובע מרופט. אמר לו העשיר: "רבנו, היכן כל הרהיטים והרכוש שלך?", השיב לו החפץ חיים בשאלה: "והיכן הרהיטים שלך?", ענה העשיר: "אני כאן רק תייר, אורח, לכאן הבאתי רק מעט דברים הנצרכים לי, אבל בביתי שבאמריקה יש לי כל טוב, עושר וכבוד". אמר לו ה'חפץ חיים': "כך גם אני! גם אני רק אורח בעולם הזה, ויש לי כאן רק את המעט הנחוץ, ובביתי שבעולם הבא יש לי כל טוב ורכוש רב מאוד..."