דרשות · שלא עשני גוי
כשיהודי קם בבוקר, אומר: "מודה אני", נוטל ידיים ומברך ברכות השחר. בין הברכות אנו מברכים גם: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שלא עשני גוי". ונשאלת השאלה מה לא טוב בלהיות גוי?
לפי תורתנו הקדושה, כל גוי מחויב בשבע מצוות בני נח שהם: אבר מן החי (לא לאכול מבשר של חיה לפני שמתה), ברכת ה' (לא לקלל את ה'), גזל (לא לגנוב ולא לגזול), דינים (חוקים ומשפטים כמו שיש בכל מדינה), גילוי עריות (לא לקיים יחסי אישות עם בני המשפחה או עם אשת איש), שפיכות דמים (לא להרוג) ועבודה זרה (להאמין בבורא העולם ולא לעבוד אלילים). אם גוי שומר על מצוות אלו, נקרא חסיד אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא.
אבל ליהודי יש תרי"ג (613) מצוות: רמ"ח (248) מצוות עשה ושס"ה (365) מצוות לא תעשה, שאם עובר עליהן, אפילו על אחת מהן, מגיע לו עונש, ורק אח"כ עולם הבא.
נמצא שגוי יכול להגיע בקלות לעולם הבא, הוא לא צריך לשמור על כשרות, לא לצום ביום כיפור ולא לשמור שבת ובמילא גם לא נענש על זה. א"כ מדוע לא טוב להיות גוי?
חז"ל מגלים לנו שההפך הוא הנכון: "רבי חנניה בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות. שנאמר: ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר".
אנו רואים מכאן שריבוי המצוות הינו זכות לעם ישראל. בכל מצווה שיהודי מקיים נוצר מלאך, מליץ יושר, שמסנגר עליו ביום פקודה. המצוות מזככות את נפש האדם ועל כל מצווה ומצווה שעושה, מגיע לו שכר עצום שאין אנו מסוגלים לדמיין, והן אשר מביאות את האדם לידי השכר בעולם הבא שזו התכלית שלשמה נוצר.
מעשה היה בבית ההארחה במושב שורש. משגיח הכשרות של המקום, היה נוהג לארגן מדי יום ביומו מניין לתפלת מנחה. יום אחד ראו שחסר עשירי למניין. המשגיח יצא לחפש אדם להשלמת המניין, פגש יהודי פשוט, והציע לו להצטרף.
לא הבין האיש מה הוא שח, ומה פרושו של המשג 'מניין'. לאחר שהוסבר לו גדל חשיבות המצוה, הסכים האיש להצטרף אליהם. והנה אך עלה שלש מדרגות לבית הכנסת, הגיע בנו של אחד המתפללים, וכבר לא היה צורך באותו יהודי. הודה לו המשגיח על רצונו הטוב, ופטרו לשלום.
לאחר כעשר שנים, רואה משגיח הכשרות בחלומו, את אותו אדם שרצה להשלים מניין, ופניו קורנות. האיש אמר לו: "עזבתי את העולם לפני כחודש... ואי אפשר לתאר איזה שכר קבלתי בשמים על שלוש המדרגות שעליתי כדי להשלים לכם את המניין... אני מבקש ממך, יש לי בן אחד ויחיד, רחוק מתורה ומצוות, המתגורר בירושלים, לך אליו, ותבקש ממנו בשמי שיאמר עלי קדיש".
ואם כה גדול שכרו של מי שעלה שלוש מדרגות כדי להשלים מניין ולבסוף לא היה בו צורך והלך, א"כ מהו שכרו של מי שמתפלל את כל התפלה?
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה מִצִוָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ פְרַקְלִיט אֶחָד. וְהָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ קַטֵּיגוֹר אֶחָד. תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, כִּתְרִיס בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת. (אבות ד, יא)
בכל מצוה שאדם עושה, נוצר מלאך טוב, וכן להיפך, אם עושה עבירה, נוצר חלילה מלאך רע. בשעה שעושה האדם תשובה ומתוודה על מעשיו, אותו מלאך מקטרג, נמחה וכלה מן העולם.
על פי כלל זה מסביר רבי מאיר מפרמישלאן את דברי רש"י בפרשת וישלח, על הפסוק "וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו", מי הם אותם מלאכים? מסביר רש"י: "מלאכים ממש".
וצריך להבין, הלא ליעקב אבינו היו עבדים ושפחות לרוב, גם אחד עשר בנים היו לו באותה עת, ואם כן, למה לו לשלוח מלאכים ממש, מדוע לא הסתפק בשליח בשר ודם?
עונה רבי מאיר: אלו לא היו סתם מלאכים, אלו היו "מלאכים ממש" - ממ"ש ראשי תיבות: מן מעשים שעשה.
יעקב אבינו העדיף לשלוח לפני עשיו את המלאכים אשר נבראו בזכות תורתו ומעשיו הטובים. ידע יעקב אבינו, כי בעת צרה, עליו להיעזר באותם פרקליטים שימליצו טוב בעדו, ויגנו עליו מיד אחיו מיד עשיו.
אמרו חז"ל על המצוות:
אמר רבי אמי: אפילו חישב לעשות מצוה, ונאנס ולא עשאה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. אמר רב חיננא בר אידי: כל העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות, שנאמר: "שומר מצוה לא ידע דבר רע". אמר רב אסי ואיתימא רבי חנינא: אפילו הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה - הוא מבטלה, שנאמר: "באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה" וסמיך ליה: "שומר מצוה לא ידע דבר רע". (שבת סג.)
א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל העושה מצוה אחת בעוה"ז - מקדמתו והולכת לפניו לעוה"ב, שנאמר: "והלך לפניך צדקך", וכל העובר עבירה אחת בעוה"ז - מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין, שנאמר: "ילפתו ארחות דרכם יעלו בתוהו ויאבדו". ר"א אומר: קשורה בו ככלב. (סוטה ג:)
כל העושה מצוה אחת - מטיבין לו, ומאריכין לו ימיו, ונוחל את הארץ, וכל שאינו עושה מצוה אחת - אין מטיבין לו, ואין מאריכין לו ימיו, ואינו נוחל את הארץ. (קידושין לט:)
ישנן מצוות לא תעשה, שמצד אחד אם עובר עליהן, אמנם נענש, אך מצד שני, אם מתגבר על יצרו ונמנע מלעשותן מגיע לו שכר עצום, ועל זה אמר הגאון מוילנא: "על כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו, זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריאה יכולים לשער".
אם כן, באמת ברוך שלא עשני גוי.
(הסיפור הבא מתאים גם כהמשך לדרשה זו)