אור ברסלב
דרשות לאזכרות ולבתי אבלים דרשות › חלק לעולם הבא

דרשות לאזכרות ולבתי אבלים

דרשות · חלק לעולם הבא

חובת האדם בעולמו

(עפ"י מה שכתב הרב בנימין נבול בספר 'וקנה לך חבר')

נאמר במשנה: "כָּל יִשְרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ, נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵה יָדַי לְהִתְפָּאֵר".

ולכאורה קשה, וכי העוה"ב הוא שטח הפקר שלכולם יש חלק בו?!

ועוד קשה - שבכל יום בתפילת שחרית אומרים: "תנא דבי אליהו, כל השונה הלכות בכל יום מובטח שהוא בן העולם הבא". והלא, לפי המשנה לכל ישראל יש חלק לעולם הבא גם אם לא לומדים הלכות?

וכן קשה גם על דברי הגמרא במסכת כתובות (דף קג) שם נאמר שכל מי שהיה בהלוויתו של רבי יהודה הנשיא מזומן לחיי העולם הבא. והקשו התוס', והרי כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא? ותירצו, שמזומן לעולם הבא ללא דין וללא ייסורים. וכן כתב המהרש"א: "כל ישראל יש להם חלק לאחר כל התיקונים והעונשים והזיכוכים, כולם מוזמנים הם לחיי העולם הבא". ומעיין זה ביאר ר' יוסף חיים זצ"ל וז"ל: "כל שנאמר בו בן העולם הבא אינו צריך סיוע מאחרים בעלייתו, אדרבא הוא יהיה מסייע לאחרים להעלותם עמו. אבל מי שנאמר בו חלק לעולם הבא הוא צריך לסיוע של צדיקים אחרים בעלייתו בסוד הבינה הנקרא העולם הבא".

ועתה מיושב מה שנאמר בשם אליהו הנביא: "כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא", והיינו, כיוון ששונה הלכות כדי שידע אל נכון היאך לקיים את המצוות בצורה המושלמת ביותר, מובטח לו שהוא בן העולם הבא. כלומר, יש לו ביטוח חיים (אף לאחר המוות) ביטוח כנגד יסורים שונים, עונשי גיהנם ושאר מרעין בישין. ולעומתו, מי שיש לו רק חלק לעולם הבא דומה כמי שאינו מבוטח כלל.

ובמה ששאלנו האם העולם הבא הוא שטח הפקר ויש כניסה לכולם, אמר מרן הח"ח זצ"ל אמנם כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, חלקת קרקע, תלוי אם מעבדים אותה. אם אדם לומד תורה ומסגל לעצמו מצוות, הרי הוא שותל שתילים יפים ועצים מלבלבים מכל טוב, פירות מפירות שונים ועתיד לבוא יתענג ויתבשם מהם. אבל אם בעולם הזה, עולם המעשה, ביטל זמנו ולא סיגל לעצמו תורה ומצוות ומעשים טובים, הרי החלק שלו בעולם הבא מעלה קוצים וברקנים וכמאמר החכם באדם, שלמה המלך ע"ה: "עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב: לא וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה" וכמה בושה וכלימה מחכה לו לעולם הבא. וכן משלו בעלי המוסר שכל מצווה שאדם מקיים בעולם הרי היא לבֵנה ואריח לעולם הבא ובה יבנה את ביתו לאחר 120 שנה. אדם שעשה למשל 700 מצוות כתיקונן יזכה שם לצריף רעוע, סיגל לעצמו יותר מצוות יזכה לדירה גדולה יותר, עוד יותר מצוות - יזכה לאחוזה מפוארת וכו'.

יש ואדם הולך לבית עולמו לאחר זקנה ושיבה ורואה שכל הנטיעות שנטע כולם כרותים ונופלים, והוא נדהם: "מה קורא כאן? מדוע אילנותי כרותים ואילו אצל חברי הם מלבלבים ופורחים?", עונים לו: "אתה שלחת מחבלים והם כרתו אותם". אמר להם: "אני?! מחבלים?!", אומרים לו: "אכן! לא נזהרת בטהרת המשפחה, נכשלת בחילול שבת החמור, דיברת לשון הרע וכו', וכו', בראת ע"י כך מלאכים מחבלים והם שכרתו האילנות וקיצצו בנטיעות". והוא צועק ובוכה ומורט שיער ראשו, ואין בידו לעשות מאומה.

ויש ואדם הולך לבית עולמו ורואה שם בחלקו אילנות יפים וטובים אולם הפירות קצת קמושים ויבשים אינם מדיפים ריח טוב כלבנון, והוא שואל מה קרה כאן? אומרים לו אמנם קיימת מצוות ומעשים טובים אבל לא שלחת מספיק מים כראוי לך. ואין מים אלא תורה אומנם למדת תורה אבל לא ניצלת את מלוא כשרונותיך קיימת אומנם מצוות אבל כמצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה בלי נשמה ובלי כוונה. חבריך התפללו בהתלהבות, שמחו במצוות כמוצאי שלל רב, עסקו בתורה בהתמדה ובחשק גדול ואילו אתה התרשלת מעט בזה.

לכן ידע כל פעול ויבין כל יצור שהעולם הזה הוא עולם העשייה, היום לעשותם ומחר לקבל שכרם, ע"י תורה ומצוות שהוא מקיים, מעבד הוא את החלק שלו בעולם הבא, ומי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת.

על כן נשתדל לקיים מאמר החכם באדם: "כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה".

תוכן העניינים

דרשות לאזכרות ולבתי אבלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה