דרכי תשובה - ג· רבי צבי הירש שפירא
סימן פא
סעיף א:
א חלב בהמה וחיה. עבאה"ט מ"ש מהלק"ט שהורה להתיר שתיית חלב האתון לחולי האומה וכו' לפי שהוא חולי מסוכן ועי' בתשו' הלק"ט שם שכ' שהתירו כולן שהרפואה אמיתיית עיי"ש ונרא' דעתו דלולי שהרפואה אמיתיית דאף לחולי מסוכן אין להתיר אא"כ ידוע שהרפואה אמיתיים היא עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות א' שהעתיק ג"כ תשו' הלק"ט כמ"ש וסיים וז"ל והן עתה הורגלו הרופאים לתתו לשאר חולאים כי כן יסדו חכמי הרפואה חדשים מקרוב ע"פ המיבחן והנסיון אמנם רופא ישראל יש לו לזהר שיהיה חולי שיש בו סכנה דוקא ולא יתנהו לישראל אלא בחולי מסוכן ויודע דרפואה זו אמיתיית לחולי זה עכ"ל ועי' בשו"ת שמש צדקה חיו"ד סי' כ"ט שכ' שם הרב השואל (בדף פ' ע"ב בד"ה כל זה) וז"ל כל זה ראיתי ונתן אל לבי וכו' מיום עמדי על מלאכת רפואה שלא לצוות לתת לחולים רפואה מדברים האסורים כי חוששני לי ולהם מחטאת כי יודע אני שבכל החולאים המתרגשים ובאים אין גם אחר שרפואתו תלוי ברפואה אחת ביחוד עד שבה ולא באחרת יתרפא החולי מחליו אדרבה מצאתי ראיתי בכל ספרי הרופאים כל או"א מהם תיקן בכל חולי וחולי רפואות רבות עד כי חדל לספור עד כי אין מספר זו תחת זו זו תמורה זו בלבד מחמת השתנות מזג החולי ומצב המקום והזמן אלא אף באותו החולי עצמו באותו פרק ובאותו זמן ובאותו מקום עצמו לבד זה מצאתי שבקדחת הדקה הנקרא בלשונם איטק"ה כשמגיע למדרגה השלישית דהיינו שנסתבכה ונתחזקה כ"כ בגוף החולי עד שאכלה ומדקה השומן והבשר וכל ליחותיו במוקד ניחרו ולא נשארו בלתי העצמות היבשות והעור סרוח עליהם שכל הרופאים כולם פה א' ענו ואמרו שלא תוכל להרפא כ"א בהשקאת חלב האשה או האתון לכן גם אני לא מנעתי עצמי. ונתתי ממנו לפרקים אמנם בשאר החליים משכתי את ידי מכל הדברים שאיסורן אסור מה"ת וכו' עכ"ל וע"ל סי' קנ"ה סעיף ג' ברמ"א ובדברינו שם:
ב בהמה וחיה. ע"ל סי' פ"ו דה"ה ביצת עוף טמא אסור. ועי' בבית מאיר דה"ה ביצת השרץ:
ג וחיה טמאה. עבמ"ז סק"א (בד"ה ודע) שכ' דזה ודאי הוא דחלב של פרה הנולד מגמל אסור הוא אף אם נאמר דפרה זו אין בה אלא איסור לחוד ולא מלקות עיי"ש (ועי' במה שהבאתי לעיל סי' ע"ט ס"ק כ"א):
ד טמאה. עי' בשיורי כנה"ג באו"ח סי' רי"ו בהגהות הטור אות ח' שכ' וז"ל ומ"מ האלגריי"א שהוא זיעת חתול נראה בעיני דלכ"ע אסורה באכילה דלא שייך לומר שנתייבשה דבלחותה עומדת ולפ"ז צריך לזהר שלא לאכול האלגריי"א או ליתנו לתוך מאכלים וכו' עכ"ל וכ"כ בס' קול בן לוי במפתחות התשו' מהכנה"ג לחלק יו"ד סי' ק"ג עיי"ש והביאו בשלחן גבוה סי' ס"ו סק"ב לדינא עיי"ש:
ה או טריפה. עי' בב"י להלן סי' פ"ז דמבואר כם דס"ל דחלב נבילה לוקין עליו משים נבילה וכ"כ בלחם משנה בפרק ג' מהלכ' מאכלות אסורות הלכה ד' דלוקין עליו עיי"ש אמנם בפרישה להלן סי' פ"ז כ' דלא הוי רק מדרבנן עיי"ש ועי' בב"ח שם שפסק כהב"י דאסור מה"ת אך כ' דמ"ש הב"י דלוקה ע"ז הוא תמוה דהא לדעת הרמב"ם דעל היוצא מטמא אינו לוקה עיי"ש ועי' בשפ"ד כאן סק"א להלן סי' פ"ז ס"ק י"ד שכ' כן לדינא דאיסור תורה יש בחלב נבילה ולא מלקות עיי"ש ועי' ביד יהודה להלן סי' פ"ז שם בפיה"א ס"ק י"א מ"ש בזה ועי' בס' אמרי בינה בדיני טריפות בסוף סי' י"א מ"ש בזה ועיי"ש עוד בסי' ט' שכ' דאם נולד ספק נבילה בפרה חולבת לדעת הסוברים דחלב מנבילה אסור מדאורייתא אם נולד ספק בשחיטה והוציא החלב מדדי הבהמה אח"כ לכאורה י"ל דהוי כנולד הספק תורה על החלב דבעודה בדדיה הוי כאבריה ואסור אמנם י"ל כיון דעכ"פ היה להחלב חזקת היתר דהא היה בידו לחלוב ולהוציא החלב מדדיה ולא היה חסר רק להפריש מן הדדים והוי חזקת היתר דהא לגבי החלב לא היה צריך כלל מעשה המכשרת רק להפריש מן הבהמה ובידו היה בכל עת להפריש ולינק מן הבהמה ואתה בא לאסרה מטעם שנולד ספק במעשה השחיטה ולומר שמתה שלא בהכשר אמרינן עלך להביא ראיה דהא יש להחלב חזקת היתר עיי"ש באריכות:
ו טריפה. עי' בס' תיבת גמא (מהפרמ"ג) פ' בראשית שנסתפק בחלב מן הטריפה אי שרי לב"נ דהא לא שייך מי איכא מידי וכו' דהא גם לישראל אסור משום טריפה ועיי"ש במ"ש בזה ועי' בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' י"ט שעמד ג"כ בזה והעלה דאין שום חשש איסור למכור חלב מטריפה לב"נ עיי"ש:
ז וצורה. עשפ"ד סק"א שכ' בפשיטות דציר נבילה הוי מה"ת ועיי"ש עוד להלן ס"ק י"ב שכ' דציר אבר מן החי אסור מה"ת (ועי' בס' דעת קדושים סי' ל"ט ס"ק ט"ו במוסגר שם) ועי' בס' ערוגות הבושם אות ד' מ"ש בזה ועי' בס' כדי חמד חלק פאת השדה בכללים מערכת הבית סי' ד' פלפל גדול בדברי הפרמ"ג בזה:
ח ומי רגליה. ומ"מ אם נפל מ"ר של טמאה לתבשיל ויש רוב נגדה י"ל דשרי לכ"ע כמו בזבובים. שפ"ד להלן סי' ק"ג סק"ב. והביאו בחידושי הגרעק"א כאן בפשיטות אמנם בשפ"ד שם סיים בזה בצ"ע:
ט אסורים כבשרה. מה"ת. פר"ח סק"א. ועשפ"ד שם ועי' בחידושי בית מאיר שם שכ' דכל אלו אסורים אבל אין לוקין עליהם והוי כמו חצי שיעור עיי"ש וכ"כ במ"ז סק"א ושפ"ד שם ועיי"ש שהביא מלשון הרמב"ם שם הל' ו' שכ' כן להדיא דעל חלב טמאה וביצי עוף טמא אין לוקין וכ' שם במ"ז דאף דמלשון המחבר שכ' אסורין כבשרן נראה לכאורה דאית ביה מלקות מיהו זה לא יתכן רק אם נימא דטעם כעיקר לוקין עליו אבל אם נימא דטעם כעיקר אין בו מלקות גם ציר ע"י מליחה אין בו מלקות וכ"כ בשפ"ד שם דחלב וציר מטמאין אין בהם מלקות ונ"מ טובא יש גם בזמה"ז לענין איסורין מבטלין זא"ז עיי"ש:
י כבשרה. עפת"ש מ"ש בציר היוצא מבשר שנפל לתבשיל חלב וכו' ועי' בדברינו להלן סי' פ"ז (ס"ק ע"ה) מ"ש בזה:
יא ויש מי שמתיר במי רגליה. עבאה"ט מ"ש אבל מי רגלים דחמור לכ"ע אסור ועי' בשו"ת בנין ציון החדשות סי' מ"א שנשאל אם שייך במים צלולים שנמצא באסטומכא (עיי"ש במפתחות) של הגמלים איסור דהיוצא מן הטמא טמא וכתב דאפי' לפי מה שמחמירין במי רגלים מ"מ במים הצלולים שנמצא במין זפק של גמלים והם נתינים שם כמו בתוך כלי אין בו שום איסור דהיוצא מן הטמא שהרי לא יצאו מן הגמל ע"י אברים הפנימיים כמו מי רגלים וגם לא נשתנו ממה שהיה ע"כ שרי לכ"ע עיי"ש:
יב במי רגליה. עבאה"ט ופת"ש ועפר"ח סק"ב מ"ש בזה ולדינא העלה דאם כי יש להחמיר בשל תורה כדעת הפוסקים לאסור כל מי רגליה של בהמה וחיה טמאה מ"מ אין למחות במי שמורה היתר לחולה שאין בו סכנה לשתות מי רגלים של שאר בהמה וחיה טמאה אבל במי רגלים של חמור אין להתיר כלל עיי"ש ועי' בשפ"ד ס"ק ב' שכתב שאין כל כך תפיסה על הב"ח שמתיר אף מי רגלים של חמור לחולי שאין בו סכנה עיי"ש ועי' בחגורת שמואל סק"ב מה שהאריך בזה והעלה דהעיקר כדעת המחמירים לאסור אף מי רגלים דסוסים וגמלים לחולי שאין בו סכנה ומכ"ש מי רגלים של חמור עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תק"ט ובשו"ת עמק הלכה (להה"ג מזיטל ז"ל) חיו"ד סי' ל' מ"ש בזה באריכות:
יג מ"ר דאדם לדברי הכל מותרים. עבאה"ט ועי' בכו"פ שכ' דמ"ש המחבר לד"ה מותרין היינו באופן דלית ליה משום שיקוץ כגון שנתנו לו לאכול בלי דעת שהוא מ"ר עיי"ש ולפ"ז פשוט הוא דמ"ש הש"ך דלחולה שאין בו סכנה שרי אף לכתחלה היינו אף אם הוא באופן שהחולה יודע שהוא מ"ר אפ"ה שרי אף לכתחלה ועי' פר"ח סק"ג שכ' דה"ה לאיזה סיבה כל דהוא שרי לכתחלה וסיים והכי נהוג עיי"ש והיינו ג"כ אפי' יודע שהוא מ"ר ועשפ"ד סק"ג שעמד בזה דכיון דאמרת דיש בו איסור בל תשקצו והלא בל תשקצו הוא איסור תורה ואמאי שרי לכתחלה לחולי שאין בו סכנה ותירץ דיש לומר דכל שעושה לרפואה לא שייך בל תשקצו עיי"ש ולדברי הפר"ח הנזכר ה"ה אם עושה לשאר איזה סיבה כל דהו לא שייך בל תשקצו ועי' בס' ערוגות הבושם סוף אות ג' מ"ש בענין זה ועי' בפרי תואר להלן סי' קי"ו שכ' ג"כ דלרפואה שרו ובהא דשיתן לחולי הירקון וכן לשאר חולי שאין בו סכנה שרי עיי"ש ועי' בס' יפה ללב חלק ג' בחידושיו לסי' זה שכ' דבכ"מ דמתירין לשתות מ"ר דאדם לחולי שאין בו סכנה או איזה סיבה אחרת צריך עכ"פ לזהר לשתות רק ממ"ר שלו דהיינו שהוא בעצמו משתין ושותה ולא מזולתו וגם יזהר שלא ישתה בפני אחרים דבכ"ז יש בו יותר משום בל תשקצו עיי"ש:
ובגוף האיסור דבל תשקצו עתב"ש לעיל סי' י"ב סק"ב ופר"ח להלן סימן קט"ז ובפרמ"ג או"ח סי' רס"ו באשל אברהם ס"ק י"ג ובקהלת יעקב אות ל' סי' קס"ד ובס' מקור חיים על הש"ס סי' קט"ז ועי' במעדני יו"ט חולין פרק א"ט אות תפ"ב ובדברי חמודות ברכות פרק מי שמתו אות פ"ד ועי' בדעת תורה סי' ט"ו סק"ד ועי' בס' ערך שי ריש סימן זה ומבואר מדבריו דכל זה אם בא לשתות המ"ר בעינא הוא דלא שרי אלא לחולי אבל ע"י תערובות כגון אם השתין תינוק בקדירה בודאי מותר התבשיל אפילו לבריא עיי"ש:
סעיף ב:
יד גבינות שנעשו כחלב וכו'. עי' בגדולי הקדש סי' ל"ה אות כ"ה ובמק"מ בדיני החלב שבסוף סי' הנזכר אות ד' שהביא דעת האוסרין כל הולדות של פרה שיש בה טריפות דיתר או חסר או חילוף כשנודע קודם שחיטה שילדה בחייה כמה ולדות דס"ל להאוסרין הנ"ל דכל הולדות אסורין כמו האם וכ' דלכאורה מסתבר לחוש לדבריהם להחמיר אמנם לא שמענו מעולם להיות נזהר בזה ולחקור בפרה שנטרפה ע"י חסר ויתר וחלוף אחר ולדותי' ואפי' אם הפרה ודאי טריפה אין חוקרין כלל מה נעשה בילדותיה ואיה איפה הם ועיי"ש במ"ש הטעם למה שמקילין בזה עיי"ש:
טו שנעשו וכו'. ע' בשו"ת בית יעקב סי' י' שעמד על המחקר בתרנגולת שנשבר בה אבר א' באופן שהעוף מותר רק האבר אסור משום מצות פרוש וילדה ביצה אם נאסר אותה ביצה משום תערובות איסור פרוש שיש בתרנגולת (וכן בפרה כה"ג לענין החלב) והאריך בזה והעלה דלדינא אין לחוש להחמיר עיי"ש ועי' בגליון מהרש"א לעיל סי' י"ד סעי' ה' מ"ש ע"ד הבי"ע בזה וע' בשו"ת שבות יעקב חלק א' ביו"ד סי' נ"ג ועי' בלב"ש בפתיחתו לטריפות עצמות אות נ"ז שהביא דברי הבי"ע בזה ועיי"ש במ"ש ע"ד בזה ולדינא העלה דהעיקר כהבי"ע דאין להחמיר בזה כלל עיי"ש וכ"כ בכנפי יונה להלן סי' פ"ו עיי'ש מלתא בטעמא:
טז מחלב בהמה ונמצא טריפה. עי' בד"ק בדיני החלב שבסוף סי' ל"ט ובמק"מ בדיני החלב שבסוף סי' הנ"ל אות א' שכ' דמדינא שרי לחלוב הבהמה ולאכול החלב אף שיודע שתשחט היום אך טוב לישראל ממדת חסידות שלא לאכול החלב שנחלבה בתוך ג' ימים לפני השחיטה עד שיוודע לו שלא היתה טריפה בריאה מסירכא וכיוצא וכל זה הוא כשתשחט במקומו או בקירוב מקום באופן שיוודע לו מהטריפות אבל כששחיטתה תהיה בריחוק מקום או באופן אחר שלא יהיה לו ידיעה אם תטרוף אין לחוש כלל ויכול לאכול החלב עד סמוך לשחיטתה ורשאי אף לכתחלה למכרה למקום רחוק שלא יוודע לו מה נעשה בדינה וכ"ז הוא קודם שנשחטה אבל משנשחטה אסור לאכול מה שנחלב תוך ג' ימים קודם שחיטה עד שתבדוק הריאה ובכ"מ אין צריכין לזהר להמתין רק עד שתבדוק הריאה וכאמור אבל אחר שאר טריפות א"צ לחוש להמתין עד שתבדוק אפי' להחמירים שלא לאכול מבשרה עד אחר הפשט וניתוח ותיבדק משאר טריפות השכיחות קצת מ"מ לענין החלב א"צ להמתין אפי' במה שנחלב ממנה בתוך ג' ימים עד סמוך לשחיטה עיי"ש ובגה"ק שם אות י"ד באריכות:
יז בהמה. ע' בד"ק שם בסוף בס' (בד"ה ולומר) שכ' דאין סברה דחלב מבהמה של עכו"ם שאינה עומדת לימכר והחלב שייך ליהודי שיש להחמיר לענין החלב שלא לצרף החזקת כשרות של הבהמה והו"ל כאלו אין להחלב חזקת היתר דז"א דהרי אם יתן להעכו"ם ממון הרבה עבור הבהמה ימכרנה הרי גם הבהמה בחזקת היתר לאכילה לישראל ועוד דבאמת גם על החלב גרידא יש חזקת כשרות דרוב חלב מבהמות כשרות הן כשלא היה ודאי ריעותא המוציאה מן הרוב עיי"ש:
יח ונמצא טריפה. עפת"ש מ"ש מתשו' תפארת צבי במקום דשכיחות טריפות כמו כשרות וכו' וע' בכסא אלי' אות א' שעמד ג"כ בזה לאשר בעירו ק"ק נ"א אמו"ן עינינו רואות דרוב בהמות הם טריפות על. מה סמכו לגבן גבינות מחלב שלהם והביא מדברי הפר"ח לעיל סי' ל"ט סק"ג שכ' דרוב הטריפות אינם מעיקר הדין ורובן הם רק מחמת חומרא וכמה הם מחמת ספק וכו' עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' ל"ט (ס"ק ז') וע' בד"ק בריש דיני חלב שעמד ג"כ בזה וכ' דבמה שכעת רוב בהמות טריפות ובפרט הבהמות השותין בראיע אין להחמיר לענין החלב דכל הטריפות שנטרפים ע"פ רוב הוא רק ע"י ספיקות וחומרות שרבו כ"כ עיי"ש לדרכו:
יט טריפה. עש"ך סק"ה דבטריפה הבא ודאי מבטן כגון יתרת מגבה וכיוצא אפי' חיתה הבהמה כמה שנים אסור החלב והגבינות מיום שנולדה ועי' בכרתי סק"ד שכ' דכל זה בדבר שהוא ודאי טריפה אבל בטריפה שיש בה פלוגתא אם הוא מטריף או לאו מותר החלב של קודם יב"ח עיי"ש ועי' בשפ"ד סוף סק"ה ולעיל סי' נ"ז סוף ס"ק מ"ח שדעתו דטריפות דרוב הפוסקים מחמירים ומיעוט מכשירים לא מהני יב"ח עיי"ש ועי' בלב"ש בחידושי דינים ס"ק כ' שהביאו ג"כ דאע"ג דהפרמ"ג החמיר דלא מהני יב"ח זה דוקא לענין הבהמה עצמה כיון דאין בה אלא מיעוט המכשירין ומיעוט חיה ג"כ הוי ספק השקול ולא מהני להכשיר בדאורייתא משא"כ לענין החלב והביצים שיש עוד מיעוט הג' שאינם נולדים כך וא"כ הרי יש ג' מיעוטים להכשיר ומיעוט א' להטריף דהיינו מיעוט דטריפה חיה והוי רוב להכשיר ע"כ אף דהבהמה טריפה מ"מ החלב מן קודם יב"ח מותר עיי"ש ועי' בגה"ק לעיל סי' ל"ה סוף ס"ק כ"ו מ"ש בביאור דברי הכו"פ הנ"ל ומבואר מדבריו שם ובמק"מ בדיני החלב שבסוף סי' ל"ט אות ג' דדוקא בטריפות דיתרת מבטן הוא דיש להקל בספק פלוגתא וכאמור אבל בשאר טריפות כגון בסירכא וכיוצא לענין החלב שבתוך ג' ימים אין חילוק בין אם היא אסורה רק מפני פלוגתת הפוסקים או מפני חסרון ידיעותינו מפני שאין אנו בקיאין בבדיקה בכ"מ החלב שבתוך ג' ימים אסורה עיי"ש ועי' בס' משמרת שלום בשפ"ד כאן מ"ש בזה באריכות:
כ אם הוא טריפות וכו'. עי' במק"מ בדיני החלב שבסוף סי' ל"ה אות ב' שכ' דרך כלל חסר ויתיר וחליף שיש ספק במציאות אי הוי הענין על דרך שהוא טריפה או על דרך שהוא כשר או שיש בנידון ההוא פלוגתא דרבוותא יש להתיר החלב וגבינות שנעשה ממנה עד י"ב חודש קודם שחיטה. וה"מ טריפות פנימי שיכול להיות בדרך רחוק שנעשה בתוך משך י"ב חודש קודם לשחיטה אבל טריפות יתיר או חסר רגל הניכר בחוץ וראינו שנולד בטריפות זו אזי אסור החלב גם מקודם יב"ח אא"כ ראינו שנעשה הטריפות אח"כ כגון שניטל רגלה או ניטל צומת הגידין אף שידעינן שנעשה לה זה יותר מי"ב חודש קודם שנשחטה אפ"ה גם בודאי טריפה החלב דקודם יב"ח מותר. אמנם לדעת המהרש"ל שהביא הש"ך שם אין להתיר החלב דקודם י"ב חודש אפי' בכה"ג רק בספק טריפה או ספק פלוגתא דרבוותא עיי"ש:
ועיין עוד במק"מ באות שאח"ז שכ' דרך כלל דכל הטריפות דסי' ל"ה אפי' מספק פלוגתא דין החלב דקודם יב"ח כדין הבהמה אם לא בחסר וניכר לעין שהחסרון נעשה ע"י חולי מקרוב דאז דינו כדין הוגלד פי המכה דאוסרין רק עד ג' ימים קודם שחיטה ועיי"ש עוד במ"ש בזה לדעת המהרש"ל: (כא) אם הוא טריפות שאפשר שלא אירע לה. עי' בס' פני יהושע בכתובות סוף פרק המדיר שכ' דאף מאן דמטריף הגבינות למפרע לעולם אינו אלא בטריפות דאתא מגופה כגון ניקב הקרום של מוח ונראה שהוא ע"י חולי דאפשר שנולדה כך משא"כ בטריפות דאתא מעלמא כגון ע"י מחט או קוץ דלא שייך לומר שנולד עמו כ"ע מודים דהגבינות כשרות עיי"ש וכ"כ בתב"ש לעיל סי' כ"ט והביאו במ"ז כאן סק"ב והסכים לדבריו עיי"ש ועי' בהגהות יד אברהם כאן מ"ש בזה:
כב אלא עתה. עי' בדברינו לעיל סי' ל"ג (ס"ק צ"א) מ"ש מתשו' מהר"ם שיק בפרה שניכר נגד הסימנים אדמימות והי' ניכר שהי' גרר בצפורין ולמעלה שם נגררו השערות ומעט מן העור מה דין החלב ממנה עיי"ש: (כג) עתה. עפת"ש מ"ש מתשו' בית אפרים בצמקה הריאה לענין החלב ועי' במק"מ סי' ל"ו ס"ק קמ"ד ובדיני החלב שבסוף סי' הנזכר אות א' מ"ש בדברי הבית אפרים בזה ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בס' דברי יוסף סי' תקי"ג מ"ש בענין זה והעלה דטריפות שאינו מסיג הוגלד פי המכה כגון צמקה וכיוצא בה ג"כ לא אסור אל תוך ג' ימים וביש ספק בסוג זה יש להקל לענין החלב אפי' של תוך ג' ימים עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' ל"ו (ס"ק שע"ה וס"ק שפ"ו):
כד כגון. עפת"ש לעיל סי' ל"ב סק"ב מ"ש מתשו' תולדות יצחק לענין החלב מבהמה שהכו אותה בכח על חוט השדרה וכו' וע' בדברינו שם (ס"ק מ"ט) מ"ש בזה מתשו' טוטו"ד:
כה ניקב קרום של מוח. כ' בשפ"ד סק"ד וז"ל ומ"מ איכא לעיונא בבהמה שהיתה מנענע בראשה כמה זמנים (שקורין שווינד"ל או דרילינ"ג) דמסתמא יש לה מים בראש כמ"ש האחרונים וכו' ואח"כ שחטו ולא הי' המוח מקיף דיש להטריף למפרע וכו' כיון שיצאה מחזקת רוב כמה שנים וכו' א"כ יש לאסור החלב אף קודם יב"ח וכו' וצ"ע עכ"ד ועי' בס' דברי יוסף סי' תק"י שהשיג ע"ד הפרי מגדים בזה וכ' סברות להקל עיי"ש וע' בשו"ת אבני צדק חיו"ד סוף סי' ב"ד שכ' להשואל שרצה להקל נגד הפרמ"ג בזה וכתב וז"ל בהמה שהיתה מנענעת בראשה בחייה ונשחטה ונמצא מים במוח ולא הי' מקיף ראיתי כי כבר הורה זקן הפרמ"ג לאסור בסי' פ"א ומי יבא אחריו להתיר פלפל שבקל יכול ליפול ולא באלה גורלנו לסמוך ע"פ דרך זה להתיר עכ"ל וע' בדברינו לעיל סי' ל"א (ס"ק מ') מ"ש עוד מזה:
כו וכיוצא בו. עי' בלב"ש סי' ל"ז ס"ק פ"ט מ"ש לענין חלב מבהמה שהי' בהריאה בועא בשיפולי והבאתי דבריו בסי' ל"ז (ס"ק קפ"ח). ועיי"ש עוד בלב"ש בס"ק קט"ו מ"ש לענין החלב מבהמה שהי' בה בועא מעלע"ב והבאתי דבריו שם (ס"ק רע"ד) ועיי"ש במ"ש מהמק"מ מ"ש ע"ד הלב"ש בזה לדינא:
כז בו. עי' בדברינו לעיל סי' ל"ח(ס"ק ל') דבהמה שנטרפה מחמת מראה טריפה בריאה לא נאסר החלב למפרע כלל וכ"ז אם לא הי' כנגדה מכה בדופן אבל אם יש מכה בדופן כנגדה ע' בדברינו שם (ס"ק ק"י וס"ק קט"ז): (כח) השתא הוא דנטרפה. עפת"ש מ"ש מהלב"ש דלפעמים חלב מבהמה כשרה אסורה י"ב חודש למפרע וכו' ועי' בספרו שו"ת נאות דשא סי' קכ"ז שהאריך בענין זה לחזק פסק זה בכמה ראיות עיי"ש אמנם יעוין בד"ק לעיל סי' מ"א סק"י שהשיג על הלב"ש וכ' דאין לחדש להחמיר בזה אלא דכל שלפנינו נסרך הנקב שבטרפש ונסתם ומכשירין הבהמה גם החלב יש להכשיר עיי"ש ובדברי אברהם ס"ק ל"ח וע' בגה"ק אות ה' ובמק"מ ס"ק כ"ד מ"ש לחזק דברי הד"ק ולדחות ראיות הלב"ש והעלה לדינא דאין לחוש בזה להחמיר כלל עיי"ש וע' בשו"ת בנין עולם חיו"ד סי' כ"ז שהתפלא ג"כ ע"ד הלב"ש בזה והעלה ג"כ דאין לחוש להחמיר בזה עיי"ש וכ"כ בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' ו' ובדעת תורה סי' מ"א ס"ק ל"א בהחלט לדינא להקל בזה עיי"ש:
כט אבל אם ירוע וכו' ולענין החלב של בהמה שנמצא בה ב' וורדות עי' בדברינו לעיל סי' ל"ה (ס"ק ס"ח) ועיי"ש עוד בדברינו (ס"ק ע"ג) מ"ש לענין החלב מבהמה שחסר הוורדא שלה ועיי"ש עוד (בס"ק ע"ו) מ"ש לענין חלב וגבינות מבהמה ששינתה הוורדא מקומה ועיי"ש עוד (ס"ק פ"ה) מ"ש לענין החלב שנתפצלה הוורדא לשנים ואין לה שורש א' כעא"צ. אכן אם יש להם שורש א' כעא"צ רק שא' קטנה וא' גדולה והגדולה הפוכה או שינתה תוארה לענין החלב עי' בדברינו שם להלן (ס"ק קי"א) ולענין החלב שבהמה שחסר כיס הוורדא עיי"ש בדברינו (ס"ק קי"ז):
ל אם ידוע וכו'. עי' בדברינו לעיל סי' ל"ה (ס"ק כ"ו) מס' לענין החלב של בהמה שנטרפה מחמת החלופים הנזכרים ברמ"א שם סעי' ב' ועיי"ש מזה עוד בדברינו לעיל שם (ס"ק מ"ו) ומ"ש שם לענין החלב דפלוגתת האחרונים לענין החילוף דאונות למטה ואומות למעלה. ועי' עוד בדברינו להלן שם (ס"ק רכ"ח) לענין החלב מבהמה שהי' לה ד' אונות בשמאל וג' בימין ועוד א' בימין בסוף שיפולי האומא מ"ש בזה מהס' אוצרות שלמה ועיי"ש עוד ובס"ק רל"ט) מ"ש לענין החלב של בהמה שנטרפה מחמת החילופים דדינא דרב אחאי בכל האופנים שמבואר שלא להכשיר אפי' בהפ"מ דלענין החלב צ"ע אם יש להתיר עכ"פ של קודם יב"ח עיי"ש:
לא כגון יתרת אבר. עי' במק"מ בדיני החלב שבסוף סי' ל"ו אות ה' שעמד על המחקר בריאה שנמצאת נפוחה מה דין החלב למפרע דלפי' הרמב"ם דהטריפות הוא משום יתר כחסר לכאורה דינו כשאר יתרת הבא מבטן לאסור החלב מיום שנולד אך לפי שהדין של נפוחה הוי ספק פלוגתא וזה הטריפות של חולי הוא די"ל דהשתא סמוך לשחיטה הוא דנעשה כן ע"כ יש להתיר החלב וגבינות שנעשו ממנו קודם יב"ח עיי"ש והבאתי דבריו לעיל סי' ל"ו (ס"ק שד"מ):
לב או הוגלד פי המכה. אבל אם לא הוגלד לא אסרינן למפרע כלל. לב"ש סי' ל"ו סק"ט. ומה"ט כ' שם ולהלן סוף סי' הנ"ל ס"ק קל"ב דכל שנטרפה בהמה מחמת נקב שהיה בריאה אע"פ שרואין שיש שם קורט דם במקום הנקב מ"מ אם רואין שלא התחיל עדיין להגליד ולהתרפאות החלב שלה מותר ואפי' ראינו שבלעה מחט ואחר כמה מים מצאו מחט זו בריאה או בשאר אברים ונקב מפולש לא אמרינן דמסתמא ניקבה המחט אותו האבר מיד אחר הבליעה אלא דתלינן דקודם לשחיטה וסמוך לה נגמר הנקב במפולש עם הק"ד עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' ל"ו (ס"ק תכ"ז) עוד מזה. ועיי"ש עוד בלב"ש להלן ס"ק י"ט דה"ה בנקרע מחמת הנפיחה אע"פ שאנו אוסרין הבהמה מ"מ החלב מותר מיד עיי"ש ועי' בדברינו שם (ס"ק נ"ה). ועיי"ש עוד בלב"ש ס"ק קל"ב דלאו דוקא בנקב ממש דה"ה בכל הטריפות דסי' ל"ו אשר אסורים מטעם נקב אין לאסור החלב למפרע. וכ' דבטריפות דיבש לכאורה יש לאסור החלב למפרע ביבשה כולה חי רובה אמנה לדינא אין להחמיר גם בזה ואמרינן דברגע אחרונה קודם שחיטה נגמר היובש עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' ל"ו (ס"ק ש"ס) מ"ש בזה מהס' דברי יוסף:
לג הוגלד פי המכה. עי' בלב"ש שם בסוף, סי' הנ"ל דה"ה בכל מקום שאוסרין בניקב ועלה קרום מחמת מכה הוי בכלל הוגלד פי המכה ואסור החלב עד ג"י קודם שחיטה ומה"ט כ' שם דה"ה בטריפות משום תרלרי"ע כגון בועא על מקום שנגלד עור העליון יש לאסור החלב עד ג' ימים קודם כיון דענין תרלרי"ע הוא שהריעותות מעידים על שהי' נקב וכיון שעכשיו ליכא נקב בע"כ היינו שנתרפא הרי הו"ל נגלד מחמת מכה עיי"ש ועי' במק"מ בדיני החלב שבסוף סי' ל"ו אות א' מ"ש בזה וכ' שם ודע דלאו כל תרלרי"ע שוים בזה דבועא על נגלד עור עליון וכן נגלד על יתרת בדרי או נגלד על גבשושית מגבה דטעם האיסור הוא משום דהתרלי"ע מעיד שכבר ניקב אלא שלא ניכר הנקב משום שעלה קרום בכל מקום יש לאסור החלב ג"כ למפרע אבל תרליר"ע שטעמם משום שסופו לנקוב יש מהם שהחלב אסור למפרע ג' ימים ויש מהם שמותר החלב עד סמוך ממש לשחיטה. והוא דבבועא אגבשושית או יתרת בזה שפיר יש לאסור החלב ג"י לפני השחיטה כיון דהגבשושית מתולדה הוא והבועא ג"כ א"א בפחות מג' ימים דהרי יש בה כיס וכו' אבל מראה או נגלד אגבשושית ויתרת יש לסמוך ולהתיר החלב עד סמוך ממש לשחיטה עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' ל"ז ס"ק ס"ו). ועי' שם עוד במק"מ באות שאח"ז שכ' דגם בנמצא נקב שע"י משמוש ידא דטבחא במקום סירכא העוברות ע"י מועומ"ש החלב טריפה ג"י למפרע. וכ' שם שיש לעיין עוד בנמצא מחט בריאה וק"ד מבחוץ נגד הריאה דקיי"ל להטריף אם יש להטריף החלב ג"י למפרע וכ' וז"ל והא פשיטא לי אם לא בדקוה שם בנפיחה ולא בראיית עין היטב ודאי החלב כשר דאמרינן אף דק"ד שנגד פי המחט מורה דמחיים ניקב בפילוש מ"מ י"ל דהשתא סמוך לשחיטה הוא דניקב אבל אם נבדק במקום הק"ד בנפיחה או בראיית עין היטב אע"ג דגם בזה אנו אוסרין הבהמה מ"מ לענין החלב צ"ע אם יש להתיר בתוך ג"י דהא מדחזינן דהקרום אין בו נקב והק"ד מכריח שניקב וצ"ל שהבריא ונתרפא וזה א"א בפחות מג' ימים א"כ החלב אסור ג' ימים לפני השחיטה ולפ"ז בנבדק והי' שלם חמור יותר מבלא נבדק לענין החלב שבתוך הג' ימים וכו' ונראה דאם בדק רק בראיית עין או בנפיחה בלי רוק יש לסמוך בהפ"מ להתיר החלב עד סמוך לשחיטה אבל אם בדק בשומת פושרין במקום הק"ד דבדיקה ברורה הוא דסמכינן עלי' בש"ס להקל מכ"ש דנסמוך עלי' להחמיר ואסור החלב ג' ימים קודם עכת"ד (ועי' בדברינו לעיל סי' ל"ו ס"ק תל"ט):
לד פי המכה עי' בדברי שאול ויוסף דעת בעובדא שנמצא מחט בכבד התרנגולת וניקב מעלע"ב ונטרפה העוף ונודע אח"כ שנתערבה הביצה מיום ג' לפני השחיטה בין כמה ביצים והטריף המורה מטעם דביצה הוא דבר שבמנין ותוך ג' ימים חוששין שמא נטרפה מקודם ולמדן א' עירער על הוראה זו דכיון שלא נתערב רק ממה שהטילה יום ראשון מהג' ימים יש להתיר דהא אמרינן בש"ס ריש ביצה כל ביצה דמתיילדא האידנא מאתמול גמרה לה א"כ אין לאסור בביצה רק מב' ימים קודם שחיטה והוא ז"ל מדחה דברי המערער בזה דזה לא נאמר רק אליבי' דרבה ובפרט בכה"ג יש לחוש גם מיותר מג"י קודם וכמ"ש הב"ח בתשו' דבמכה ישינה יש לחוש להחלב גם מקודם ג' ימים עיי"ש ולפמש"ל (ס"ק כ"ז) בע"כ צריך לומר שהיה שם העובדא שהוגלד במקום תחיבת המחט דאל"כ בלא"ה לא הי' לו להטריף הביצים מן ג"י קודם דהא תלינן דסמוך לשחיטה ניקב ולפ"ז ממילא שדברי המערער תמוהין ואין ממש בדבריו:
לה המכה עבאה"ט מ"ש מהש"ך ועי' בפר"ח סק"י ועי' בשו"ת ברית אברהם חיו"ד סי' כ' וכ"א מ"ש בזה והעלה דבע"כ שמא שאמרו דמקודם ג"י אין לחוש לחלבה הוא בסתם בהמה שנשחטה ונמצאת טריפה עון דנסתפק לנו אימת יצאה מן הרוב ומן חזקת כשרותה ולזה אמרינן כיון דלהוגלד פי המכה יש שיעור קבוע ג"י ע"כ אמרינן דעד התחלת ג"י היא בחזקת כשרות וכאמור אבל בבהמה שנולד בה איזה ספק טריפה בחייה ואח"כ לאחר שנשחטה נמצאת טריפה יש לאסור החלב מזמן שנולד בה הריעותא בחיים עיי"ש באריכות וכדברים האלה כתב גם הרא"פ והבאתי דבריו לעיל סי' ל"ט (ס"ק נ"ג) עיי"ש וע' בס' בגדי ישע (למהר"י עטייה הספרדי) מדף כ"א עד דף כ"ו באריכות מזה:
לו אסורות. מה"ת. ועי' בשו"ת עמק הלכה (להה"ג מזיטל ז"ל) חיו"ד סי' ל"א מ"ש בביאור דין זה באריכות:
לז תוך ג' ימים. עפת"ש מ"ש מהבית אפרים דהג' ימים הם נחשבים ג' מעל"ע דוקא וע' מזה בחמודי דניאל הלכות תערובות הנכפל אות ל"ח ועי' בשו"ת השיב משה חיו"ד סי' ל"ג שנשאל בענין זה והשיב דבדבר זה אין להסתפק אלא על דרך משל אם נחלב ביום ג' באמצע היום ונשחטה הבהמה באור ליום וא"ו או ביום ו' בבוקר דעדיין לא הי' ג' מעל"ע ובחלוקת הימים הוי יום רביעי אבל אם גם בחלוקת הימים לא הי' רק יום ג' אין מקום להסתפק כלל עיי"ש אמנם בגוף הדין הנה יעוין בשו"ת אבן הראשה סי' י"ב שמצדד לענין החלב שנחלב בתחלת הג' מעל"ע שכבר הי' החלב כנוס בדדיה מקודם הג"י י"ל כיון שכבר הי' יכולין לחלוב אותה מקודם ואז הי' החלב בפ"ע ובחזקת היתר א"כ י"ל דלא נטרפה עם הבהמה אף ששהה החלב עוד בדדיה עד שנכנס תוך זמן הג' מעל"ע של קודם שחיטה (עי' בדברינו להלן ס"ק נ"ו) אמנם הנה הוא בעצמו כתב שם דמלשון הטוש"ע משמע דאין חילוק בדבר עיי"ש ועי' ביד אפרים לעיל ריש סי' ל"ט שכ' ג"כ בפשיטות דבעינן ג' ימים מעל"ע וכ"כ בד"ק סוף סי' ל"ט בדיני חלב אך כ' שם דבהפ"מ י"ל דכל משך זמן מהפירכוס שאחר שחיטה נחשב בתוך הג"י כי יוכל אז להגליד עדיין ואין אסור אלא ג' ימים שלפני סוף הפירכוס עיי"ש אמנם יעוין במק"מ בדיני חלב שבסי' ל"ט אות ב' שהעלה דבע"כ חשבינן הג"י משעת השחיטה ולא משעת הפרכוס עיי"ש:
לח אכל מה שנעשה וכו'. עפת"ש מ"ש מתשו' תולדות יצחק דלא תקשה ממ"ש הרמ"א לעיל סי' נ' ר"ל כי בתשו' תולדות יצחק כתב שם לתרץ קושיות הכו"פ לעיל סי' נ' (בפלתי סק"א בד"ה הן שהקשה שם קושיא זו) אמנם בגוף ענין זה עי' בתב"ש סי' כ"ט ובבכור שור חולין דף י"א ועי' בתשובת ברית אברהם שם מה שכתב בענין זה באורך:
ומ"ש הפת"ש מהתולדות יצחק דלא התיר הרמ"א בהוגלד פי המכה קודם ג"י אלא בהפ"מ דוקא דע שדברי התולדות יצחק הם תמוהין לפענ"ד כי קשה להעמיס דבריו בפשטות לשון הרמ"א שכ' בהגה א' דאין לאסור רק הנעשה ממנה תוך ג' ימים דמשמע דלאחר ג"י מותר להדיא אפי' שלא בהפ"מ ודוחק לומר שהרמ"א סמך עצמו על מ"ש אח"כ בהגה ג' דשלא בהפ"מ יש לחוש לדעת האוסרין דכל כי האי הו"ל להרמ"א לבאר להדיא בהגה א' ולא לסמוך עצמו על מה שנשמע ממשמעות דבריו שאח"כ בהגה ג' ומפסיק באמצע בדין אחר בהגה ב' שאין זה דרך הרמ"א ז"ל. וכן אנו רואין גם בת"ח כלל ע"ב דין ג' שכ' ג"כ כדברים אלו דבהוגלד פי המכה מה שנעשה קודם ג"י מותרות ודלא כהב"י דאוסר גם הנעשה ממנו ג"י עיי"ש ולא זכר כלל דדוקא בהפ"מ מותרות ואח"כ בדין ה' בדין סירכא הביא קודם דעת המתירין החלב ובסוף סיים כדברי הרשב"א והאו"ה האוסרים ולא הכריע כלל ונראה שם מדהביא דעתם באחרונה שכן נוטה דעתו אך במנח"י שם ס"ק י"ט הביא מדברי הרמ"א הנזכר דרק שלא בהפ"מ הוא שחשש להחמיר אבל במקום הפ"מ ס"ל שאין להחמיר עיי"ש הרי דגם מלשון הת"ח מבואר דלדידיה חמור דין סירכא מהוגלד פי המכה וא"כ אם אמת הדבר כמ"ש בתולדות יצחק בכוונת הרמ"א לא הו"ל להרמ"א לסתום וכמש"ל ובע"כ דאין הדבר יוצא מידי פשיטא דנגלד פי המכה דקיל הוא לדעת הרמ"א דעתו להקל בזה קודם ג"י אף בלא הפ"מ. וכן נראה מסתימת כל האחרונים הבאים אחר הרמ"א שהסכימו כולם בכל הטריפות דקודם ג"י שרי ולא הוצרכו כלל הפ"מ:
לט אבל ביתרת. עש"ך סק"ה מגבה אסור החלב והגבינות גם מקודם יב"ח ועי' בלב"ש סי' ל"ה ס"ק כ"ד שנסתפק ביתרת בדרי ושופעת לקמא ולגבה ואינו נודע נטייתה להיכן ולא נפחוה לראות לאחר הנפיחה לאן הוא נוטה מה דין החלב ממנה וכ' שם דזה פשוט הוא דהחלב של קודם יב"ח יש להכשיר דדוקא היכא דחזינן להדיא שנוטה לגבה הוא דלא מהני יב"ח משום שהוא ודאי טריפה ודמי ליתרת מגבה משא"כ בזה דהוי רק ספק טריפה דשמא בשעת נפיחה הי' נוטה לגבה ולזה מהני היב"ח לראי' שקודם יב"ח הי' נוטה לקמא ורק אח"כ נתעקם אכן לענין החלב של תוך יב"ח יש להסתפק דשמא דמי לסירכא ושרו עד ג' ימים ולדינא העלה דיש להקל ולהתיר עד ג' ימים קודם שחיטה עיי"ש:
ובדין יתרת בדרי שמתעקמת לגבה ולא נפחוה לידע אם הוא כט"ד לענין החלב עי' בדברינו שם (ס"ק קפ"ח). ועי' עוד בדברינו שם (ס"ק רנ"ו) מ"ש לענין חלב מבהמה שנתפצלה האונא בעוביא. ועיי"ש עוד בדברינו (ס"ק רפ"ד) מ"ש בדין החלב מבהמה שיש לה פיצול מגבה שאינו נכנס לתוך הגומא ואינו שוה לשאר הריאה. ועיי"ש עוד בדברינו (ס"ק ש"ב) מ"ש לענין חלב מבהמה שיש לה פיצול מקמא הקצר מהגומא או ארוך מהגומא:
מ ביתרת. עש"ך דיתרת הוי ודאי טריפה מבטן. וכ' במק"מ בדיני החלב שבסוף סי' ל"ה אות א' וז"ל ונ"ל דה"ה חסר אונא או אומא כל שלא ניכר במקומה שום שינוי וסימן שהיה שם אונא ונעדרה משם ע"י חולי ע"י שנתרוקן בשרה ונדבק קרומה להריאה אמרינן מתולדה חסרה עכ"ל. ועי' בדברינו לעיל סי' ל"ה (ס"ק של"ה) מ"ש לענין החלב מבהמה שהריאה דמיא לאופתא שאין לה חתיכה דאונא:
מא או שאר טריפות. עמ"ז סק"ג שכ' דבהמה שנדרסה ולא נודע רק אחר איזה ימים לא אמרינן כיון שיצאה מחזקת כשרות שלה זה איזה ימים מיום שנדרסה אבדה חזקת כשרות שלה למפרע מיום שנולדה דז"א דכיון דעד זמן שלא נדרסה היה חזקתה מבוררת דבודאי לא נולדה דרוסה אין מחזיקין לאסור החלב למפרע כלל עיי"ש ועי' בדברי שאול ויוסף דעת מ"ש בענין זה עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תקי"ד מ"ש בדברי הפרמ"ג בזה וכ' דפשוט הוא דאף שלא נודע לו שנדרסה רק אחר איזה ימים אח"כ לא אמרינן דכל החלב שנחלב קודם היום שנודע מותר כיון שהיתה עומדת לפנינו בחזקת כשרות דז"א אלא דיש לאסור החלב מזמן הדרוסה ואילך ואף שלא נודע לו רק אחר כמה ימים מ"מ כשנודע לנו שנדרסה איתרע חזקתה למפרע מיום שנדרסה עיין שם:
מב שאר טריפות. עי' בשו"ת שבות יעקב חלק ב' סי' נ"ז שנשאל במקום א' שהיה שם דבר בין הבהמית אם מותר החלב מחיים מבהמות הבריאות והטובות והשיב דכל זמן שאין אנו רואין שום נגע בבהמה למראה עינינו אין לאסור החלב ואם לא היתה חולה בשעת חליבה החלב מותרת אכן אם היתה חולה יש לאסור משום סכנה אבל מדינא אין לאסור שהרי צריך קרא לאסור אפי' חלב טמאה וכ"ש זו שהיתה בחזקת כשרות בשעת חליבה עיי"ש ועי' מזה בשו"ת דבר הלכה סי' ל"ד:
מג טריפות. עפת"ש מ"ש מהלב"ש בבהמה או עוף שחסרה המרה ועי' בכנפי יונה שהביא מדברי הד"מ שכתב בלשונו בטריפות חסר ויתיר נראה שהוא טריפות הבא מן הבטן וכו' וכן הוא במרדכי ובאו"ה ובמהרי"ל ודקדק על דברי הרמ"א שכ' רק יתרת והשמיט תיבת חסר וכ' דמש"ה לא העתיק הרמ"א גם חסר משום דחסר לאו כללא הוא דבא מן הבטן דהכל הוא לפי הענין כי שכיח הדבר להתחסר ע"י חולי וסיים וז"ל ופ"א בא לפנינו תרנגולת שלא נרגש לה מרה גם בהרגשת הכבד ואסרנו לה הביצים הנולדים לה מקודם כיון שלא מצאנו שום כיס ולא שום זכר למרה ולא הרגשנו מרירות כלל לכן לא תלינן שהיה לה הרגשות מר בכבד עד עתה כמי שתולין בשאר טריפות דבלא"ה היתר קל הוא לסמוך על המתירין בהרגשת טעם מר וכו' עכ"ל ועי' מזה עוד בדברינו להלן סי' פ"ו (ס"ק ל"ח):
מד הבא מן הבטן. עי' בתשו' שבסוף הס' משנת דר' עקיבא סי' פ"א שכ' שיש לעיין דאם בא לפנינו טחול שיש בו נקב ונראה דמתולדתו נבראת כך דרבו דעת האוסרין היכא דלא ידעינן בבירור דרוב העגלים שבאותו גליל כך הוא אם נחוש בזה דהוי כיתר שנראה דמתולדתו כך הוא וכיון דרוב הפוסקים אסרוה ממילא כל חלבה אסור למפרע או נימא אם כיון דדעת הט"ז וסייעתו להתיר לגמרי עכ"פ נסמוך עליהם שלא לאסור החלב למפרע ובפרט שיש לומר סברת הנקה"כ שם דמנ"ל דנבראת כך ועיי"ש וצ"ע לדינא עכ"ד ועי' בדברינו לעיל סי' מ"ג (סק"ח):
מה ואם היתה בעדר וכו'. עי' במנח"י שם ס"ק י"א שכ' מתשו' מהר"מ מלובלין סי' ק"ד שאם הי' בדיר ספק דרוסות ונחלבו ע"י עכו"ם עם בהמות כשרות אם יש ס' נגד החלב מהדרוסות יש להכשיר ולא מקרי מבטל איסור לכתחלה עכ"ל:
מו הולכים בו אחר שיעור ששים. ר"ל אף אם נחלבו הבהמות כסדר החולבים שחולבים מן הבהמות לתוך כלי אחד ואם חלבו מתחלה מן בהמה הטריפה ואח"כ חלבו לתוך הכלי מן הבהמות אחרות ה"א דנימא ראשון ראשון בטל להחמיר קמ"ל דלענין איסור דתליא בנ"ט לא אמרינן ראשון ראשון בטל הן להקל והן להחמיר. כו"פ:
מז ואם יש ס' בהמות וכו'. עבאה"ט ססק"ו מ"ש מהש"ך בשם הת"ח דאע"ג דלא בדקו האחרות עדיין דרוב בהמות בחזקת כשרות הן וכ' בשפ"ד דאינו ר"ל דאע"ג דכולן נשחטין א"צ לבדוק אותם דז"א וכמ"ש בתשו' הב"ח סי' קנ"ז דבכ"מ אסור לאכול החלב מפרה שנשחטה עד שיבדק הריאה אלא ר"ל שהאחרות חיות הנה ולא נשחטו עיי"ש:
מח אמרינן מסתמא דאיכא ששים. עבאה"ט ומ"ש מאחר דשיעור ס' הוא מדרבנן וכו' ר"ל אף שיכולין לברר אפ"ה אמרינן דספיקו לקולא. שפ"ד סק"ח. ומ"ש הבאה"ט מהט"ז באם יש שם בהמות אחרות משובחות וכו' עי' בפרי תואר סק"ה שכ' דכ"ז בידוע שיש שם חלב יותר אבל בסתמא אי לא ידעינן לי' אמרינן דשקולין הם ואי איכא דחלבו טובא איכא נמי דלא חלבו כ"כ כמו הטריפה וא' משלמת לחברתה והא ליכא ס' ולא דמי למין במינו ונשפך דהתם אין צד נוטה לאיסור ע"כ אין להתיר אא"כ יש שם ס' בהמות דוקא עיי"ש ועש"ך ס"ק ז' שכ' דמ"מ אף שיש ס' בהמות אם ידעינן בודאי שחלב הטריפה היא יותר מאחת מהכשרות אע"פ שאין אנו יודעים בודאי שהוא יותר מחלק ס' נגד החלב מכל בהמות הכשרות דאפשר יש שם בשאר הבהמות הרבה יותר כדי שיהא ס' בין כולם נגד חלב הטריפה מ"מ כיון שראינו שהוא יותר מא' מהכשרות אמרינן מסתמא אין האחרות נותנים יותר חלב מזאת האחת הכשרה ומסתמא כל הכשרות שוין והכל אסיר עכ"ד. והנה בנקה"כ כ' בנו של הש"ך ז"ל שט"ס נפל בש"ך והגי' שם גירסא אחרינא עיי"ש אמנם יעוין במנח"י כלל ע"ב ס"ק י"ד ובשפ"ד שכ' דאין לשבש לשון הש"ך ללא צורך כי דברי הש"ך פשוטין וברורין כמו שהן לפנינו עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ה שכ' דכ"ז בסתמא אבל אם ידעינן ג"כ שחלב אחת מהכשרות הוא יותר מחלב הטריפה כשיעור מה שהוא יותר חלב מהטריפה מאותה כשרה שרי ולא חיישינן שכשם שהטריפה גדולה מאחת הכשרה כן היא גדולה משאר הכשרות חוץ מהא' שהיא קטנה דאין לחוש לזה עיי"ש: (מט) דאיכא ששים. עבאה"ט מ"ש דלא תקשה מדלהלן סי' פ"ו דצריך ס"א ביצים וכ' בפר"ח סק"ז ודע דאף שהחלב הוא מודאי טריפה מ"מ משערין בס' בהמות וא"צ ס"א עיי"ש ועי' בפרי תואר שם שכ' דלאו דוקא בחלב מטריפה הדין כן אלא אף אם נתערב חלב בהמה טמאה עם חלב ס' בהמות טהורים אם אין ידוע המרבה והממעטת הכל שרי עיי"ש:
נ אם נתערבו הגבינות. עבאה"ט ועי' בדברינו להלן סי' ק"א (ס"ק כ"ג) וכ' במ"ז סק"ד ודע דגבינה שלימה הוא דבר שבמנין אף שאינה חהר"ל כמו גבינה לחה שבמקום ההוא אינה חהר"ל אפ"ה הוי דבר שבמנין וכו' ה"ה חתיכת חמאה גדולה שראויה להתכבד או כלי גדול מלא חמאה דלא בטלה ופשוט הוא עכ"ל (ועי' מזה בדברינו להלן שם ס"ק מ"ג) ועי' בפרי תואר סק"ו שכ' דכל מ"ש דאם נתערבו הגבינות אינם בטילות היינו שהי' ניכר וידוע החלב של טמאה קודם שעשו הגבינות ועשו ממנה גבינה ואח"כ נתערבה הגבינה האסורה בין הכשרות או שהתחיל הספק אחר שהי' האיסור עשוי גבינה אבל אם נתערב חלבה עם חלב האחרות (ר"ל שהי' חולב מכל בהמה בכלי בפ"ע) ונודע הספק ונתבטל חד בתרי אע"ג שעשו גבינה מכל א' וא' בפ"ע שרי עכת"ד וכ"כ במ"ז כם וז"ל אמנם ראוי שתדע דאף שעשו גבינות מכל א' בפ"ע ובשעה שעשו לא נודע מטריפות ולאחר שחיטה נמצא א' טריפה אפ"ה אינה בטלה וכו' והוא פשיט ובהכי מיירי ג"כ הרמ"א עכ"ל. וכ' שם עוד ומיהו אם נתערבו ג' כלים של חלב ולא נודע איזה מהם של הטריפה שרי כיון דהוי כיבש ביבש כלי בכלי אף שעשו גבינות אינו חוזר וניעור כמבואר לקמן סי' ק"ט עכ"ל:
נא אין אוסרין הגבינות וכו'. עבגה"ק בדיני החלב שבסוף סי' ל"ט אות י"ז ובמק"מ אות ח' שכתב דבכ"מ דמכשירין בסתם סירכא המטרפת את החלב דקודם ג' ימים דוקא כשנחלבה אחר שחיתה הבהמה יב"ח מיום שנולדה או שילדה ולד קודם שנחלבה כדרך רוב פרות שאין חולבין עד שיולדין דאז אנו רואין שבשעה שנולדה היתה ודאי כשרה ויש לה חזקה דלא נשתנה גופה ער רגע האחרונה וחזקה זו מבוררת בידינו שתיכף משנולדה עד שנשחטה היינו מחזיקין אותה כל רגע בחזקת היתר מכח מה דרוב בהמות כשרות אבל עז וכיוצא בזה שחלבה בתוך שנתה ולא ילדה מקודם ונשחטה קודם כלות השנה ונמצא בה סירכא המטרפת אסור החלב מספק למפרע משעה ראשונה שחלבה עיי"ש:
נב דהוי ס"ס. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דודאי איכא סירכות טובא דטריפות משום ודאי ועי' בד"ק סי' ל"ט ס"ק נ"ט שכ' דמ"ש הש"ך בסי' פ"א שיש סירכות שהן ודאי עריפה נראה כוונתו כגון עולה בנפיחה או מלאה דם וה"ה הלכה במיעוך בלא כח ובצבצה עיי"ש אמנם יעוין בלב"ש שם ס"ק כ"ו שהשיג על הש"ך בזה והעלה מדברי הפוסקים שאין שום סירכא שתהי' ודאי טריפה עיי"ש ועיין בפרמ"ג בפתיחה לסי' ל"ח שהעלה דרק הסירכות שמטריפין מפני חסרון בקיאותינו ומדינא דש"ס מהני בדיקה זהו רק ספק וכן סירכות שיש בהם פלוגתת הפוסקים או חומרות שהחמירו אינהו הוי רק מדרבנן אבל הסירכות שהם מדינא דש"ס הוי ודאי טריפה וכ' שם דמגב לגב הוי ודאי טריפה אך מגב לחיתוך צ"ע אם נחשב לודאי עיי"ש וע' בגה"ק סי' ל"ט אות י"א מ"ש להשיב ע"ד הלב"ש ולחזק דעת הש"ך וסיעתו בזה עיי"ש ועי' בשו"ת צמח צדק החדשות חיו"ד סי' נ"ח מ"ש בזה בעובדא דידיה בבהמה שנשחטה ונמצאת טריפה ע"י סירכא מחיתוך לגב מה דין החלב שלה והאריך בזה והעלה דעכ"פ כשהסירכא בתרי אוני דסמינו מחיתוך לגב י"ל דהוי רק ספק טריפה ועכ"פ לענין החלב יש לצדד להקל עיי"ש: (נג) ויש אוסרין וכו' עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאנן קיי"ל אפי' בודאי סירכא להתיר הגבינות דקודם ג' ימים ועבאה"ט לעיל סי' ל"ט סק"ה במוסגר מ"ש מתשו' הב"ח בענין זה ועי' בדברינו שם (ס"ק נ"ג) מ"ש בזה כמה חלוקי דינים ועי' בפרי תבואה סי' ל"ט סעי' קס"ג וברא"פ ס"ק קצ"ו שכ' וז"ל יראה לי שאם הסירכא עבה הרבה עד שלפי אומד הדעת לא נעשית מקרוב אלא זה ימים כביר שנסתרכה אז כל הגבינות שנעשו ממנה אסורים למפרע עד י"ב חודש אבל אותן שנעשו קודם י"ב חודש מותרין עיי"ש ועי' בדעת תורה סי' ל"ט ס"ק ק"א ובמי הדעת שם שהעלה דמ"מ אין להחמיר בזה אא"כ היתה הסירכא עבה ורחבה והיתה דבוקה בחוזק בכל משך רחבה בהריאה וא"א לקלוף מחמת שבצבצה בכל מקום דבוקה בהריאה שטת רחב וכאמור וגם צ"ל שבמקום דבקותה לדופן או לשומן הי' הדיבוק ברוחב ובחוזק בכל משך רחבה אבל אם רוב מהסירכא נקלף אלא שמעוטה נדבק בחוזק ובצבצה יש להקל בהפ"מ לענין החלב כמו בכל סירכא דקה די"ל דכל העובי שמסביב מקום ההוא הי' תלויה עד עתה ונדבק עכשיו עיי"ש. איברא כי דעת הרא"פ שם לא נראה כן שהוכיח מלשון הסמ"ע בחו"מ סי' רל"ב ס"ק כ"ו דבסירכא עבה לא תלינן שהיתה תלויה מקדם ונדבקה עכשיו עיי"ש ומשמע דכל שהסירכא עבה ורחבה ולא עברה כו' ע"י מיעומ"ש כראוי לא תלינן שהיתה תלויה קודם ונדבקה אח"כ וצ"ע לדינא לפענ"ד:
וכתב שם עוד בפרת"ב ורא"פ דמ"מ אף שהי' סירכא עבה ורחבה אם ילדה הבהמה ולד קרוב לזמן שנשחטה אז הגבינות שנעשו ממנה קודם שנתעברה כשרים דזה האות שבאותה זמן כשרה היתה שאולי היתה הסירכא אז לא היתה מתעברת ויולדת ושיעור עיבור הבהמה עד הלידה הוא תשעה חדשים בגסה וחמשה חדשים בדקה וכן במקומות שנוהגין להחמיר בכל סירכות ודאי שטריפות מדין התלמוד לאסור החלב והגבינות למפרע עד יב"ח אז אם נתעברה וילדה יש להתיר מה שנעשה קודם העיבור אע"פ שהוא עדיין תוך יב"ח וכמו שביארנו עכ"ל:
נד אפי' בסירכא. ואם נמצא בבהמה נקב בא' מאבריה וע"ג הנקב סירכא או שנמצא מחט וקוץ תחובים בפנים וסירכא כנגדה מבחוץ יש לאסור החלב ממנה ג' ימים לפני השחיטה. אא"כ כשהסירכא עבה אז יש לאסור עד יב"ח. מק"מ בדיני החלב שבסוף סי' ל"ט אות י"א עיי"ש:
נה וכן יש לנהוג. עמ"ז סק"ה שמצדד דבנחלב בתוך ג"י ונתערבה זו החלב ברוב חלב היתר יש להקל אפי' שלא בהפ"מ כיון דמה"ת מין במינו חד בתרי בטל ורק מדרבנן בעינן ס' הו"ל ספק בדרבנן וכו' עיי"ש ועי' בדברי שאול ויסף דעת (סוף ד"ה ס"ב) מ"ש ע"ד הפרמ"ג בזה מדברי הנו"ב תניינא חיו"ד סי' נ' וסיים בצ"ע ועי' בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' כ"ג בשאלה השני' שפקפק על דברי הפרמ"ג בזה והניחו בצ"ע דהא קיי"ל דבלח בלח גם בנתערב מין במינו ברוב אין להקל אפי' בלא נודע עד לאחר שנתערב וסיים אמנם יען כי כבר הורה המורה להקל בהפ"מ אין לערער עליו דודאי כדאי הוא הפרמ"ג לסמוך עליו בהפ"מ בזה עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת כתב סופר חיו"ד סימן מ"ד מ"ש בזה וכ' דמ"מ אין לסמוך להקל רק בנתערב ברוב מין במינו כנ"ל קודם שנודע האיסור וכל זה בחלב שנחלבה ביום ב' וביום ג' קודם שנשחטה אבל חלב שנחלבה ביום השחיטה אין להתיר גם בכה"ג בסירכות ודאית עיי"ש באריכות ועי' בס' דברי יוסף סי' תקט"ו מה שכ' סמוכין לדברי הפרמ"ג בזה עיי"ש אמנם בדעת תורה לעיל שם ובס"ק קי"ד כתב לדינא כמו שכתוב בתשו' כתב סופר עיי"ש ועי' מזה בשו"ת בית ישראל סי' מ"ב באריכות:
ועיין בד"ק בדיני החלב שבסוף סי' ל"ט (סוף ד"ה סירכות) שכ' דגם לענין סירכה עבה דנוהגין להחמיר לאסור החלב עד י"ב חודש וכן אם איסור הסירכא הוא רק מטעם תרתי לריעותא אם נתערבה זו החלב ברוב חלב היתר דאין לאסור למפרע יב"ח ועי' במק"מ שם אות ז' שכ' בביאור דברי הד"ק בזה דאינו ר"ל דבנתערב יש להתיר החלב עד ג"י אלא דר"ל עד"מ אם לפי אומדין הדעת סירכא עבה כזו אינה יכולה להתהוות בפחות מג' חדשים ובג' חדשים יכולה להתהוות אלא דהפרמ"ג החמיר עד יב"ח משום דכיון דאפקתיה מג' ימים חזרנו לגבול שגבלו ראשונים י"ב חודש דאין לחדש זמנים מעצמינו וע"ז קאמר הד"ק כיון דלאסור החלב מקודם ג' חדשים יותר מכפי אומדן דעת הנ"ל הוי רק חומרא בעלמא אין להחמיר בנתערבה ברוב חלב היתר. וכן הדין אם האיסור רק משום תרתי לריעותא עיי"ש: (נו) אם אין הפ"מ. עבאה"ט מ"ש שהש"ך חולק דבתוך ג"י אפי' בהפ"מ אסור ועי' במנח"י כלל ע"ב שהעלה דהעיקר כהרמ"א להקל בהפ"מ בתוך ג"י עיי"ש אמנם יעוין בפר"ח סק"ד ובבכור שור לחולין דף י"א (השייך לש"ע יו"ד כאן) שכ' דהעיקר לדינא כהש"ך לאסור תוך ג"י אפי' בהפ"מ עיי"ש ועי' בלב"ש סוף סי' ל"ט ס"ק ר"ז שכתב ג"כ שאין לסמוך על המנח"י בזה אפי' בהפ"מ עיי"ש ועי' בשו"ת כתב סופר חיו"ד סימן מ"ד שיצא לדין כמה קולות בענין החלב של בהמה שנמצא בה סירכא גם בתוך ג' ימים בהפ"מ עיי"ש באריכות אמנם יעוין בס' דברי יוסף סי' תקט"ו שהביאו והרבה להשיב על כל דבריו בזה והעלה שאין לסמוך ע"ד להקל בזה נגד גדולי האחרונים המחמירים בזה אפי' בהפ"מ עיי"ש:
ועיי"ש עוד בלב"ש שכ' דמשמע מדברי הש"ך דאפי' בספק סירכות אין להתיר החלב של תוך ג"י אפי' בהפ"מ עיי"ש ועי' ברא"פ סוף סי' ל"ט ס"ק קצ"ד שכ' דאפי' בסירכא שיש כמה פוסקים המתירין אותה מ"מ כל שרבו הפוסקים האוסרין אין לעשות מזה ס"ס ואין להתיר החלב של תוך ג' ימים ואפי' בסירכא מחוד לחיתוך יש להחמיר עיי"ש ועי' בד"ק בדיני חלב שבסוף סי' ל"ט (בד"ה ג' ימים גלד) ובמק"מ שם אות ג' שכ' דאף שאין לחלק בזה בין סירכא שהיא טריפה מדינא דגמרא ובין סירכא שהיא טריפה רק מפלוגתת הפוסקים מ"מ יש עכ"פ נ"מ לענין החלב שנחלב ברגע הראשונה של התחלת ג' ימים של קודם שחיטה שאז הי' החלב כבר כנוסה ונתקבצה בהדדים דבטריפות שיש בה פלוגתת הפוסקים אף שאנו מחמירים ומורים הבהמה עצמה כדעת המטריפים מ"מ לענין זה בודאי כדאי המה המקילים לסמוך עליהם שלא להחמיר ואמרינן שהחלב שמקובצת כבר בהדדים לא נטרפה ע"י שנטרפה הבהמה משא"כ בסירכא דליכא פלוגתת הפוסקים ולכ"ע אסורה יש לחוש לענין החלב גם בחלב שכבר כנוסה ונתקבצה בהדדים עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק ל"ז):
אמנם דע דמבואר שם בבכור שור דכ"ז הוא רק עכ"פ בסירכא גמורה דבהא שייך לומר אין סירכא פחות מג' ימים אבל בסירכא המתנתקות ע"י מיעוך והיא סירכא דקה כמו ריר בעלמא אם אירע כך אע"פ שאוסרין הבהמה כמבואר בסי' ל"ט סעי' כ"ו מ"מ יש להתיר החלב אפי' תוך ג' ימים אפי' בלא הפ"מ עיי"ש ועי' בפרמ"ג בפתיחה לסי' ל"ט שכ' דה"ה אותן הסירכות הנזכרות בסי' ל"ט מסעי' י"ח ואילך שכ' הרמ"א דאין אנו נוהגין להתירן זה רק לענין הבהמה עצמה אבל החלב יש להתיר תוך ג' ימים וכן סירכא כפולה ודבוקה אח"כ מינה ובה דהוי רק ספק טריפה בכל זה מתירין החלב של תוך ג"י עיי"ש ועי' ברא"פ ס"ק קצ"ח שהביאו וכ' שם ובפרת"ב סעי' קמ"ה דה"ה בסירכא מחיתוך אונא לחיתוך אונא שאצלה אלא שהוא למעלה מחציין שאנו אוסרין אותה מספק שמא השיפולי הגיע לשם יש ג"כ להתיר החלב של תוך ג' ימים אפי' שלא בהפ"מ וזה קיל עוד מסירכא מריאה לדופן במיצר החזה במקום האונות כנ"ל דבנטרפה ע"י סירכא מריאה לדופן במיצר החזה במקום האונות אז אם הריאה לפנינו צריך להחמיר עכ"פ לבודקה בנפיחה ובפושרין דכל מה שאפשר צריכין לברר אולי יש נקב בריאה אבל אם הסירכא היא מחיתוך אונא לחיתוך אונא שאצלה למעלה מחציין כנ"ל בזה יש להתיר החלב והגבינות גם בלא בדיקת הריאה אפי' כשהיא לפנינו עיי"ש ועי' בס' מנחת הזבח כלל ל"ח בקומץ סעי' ג' ועשרון שם שכ' דאם נטרפה הבהמה מחמת אונס שנקרעה מקום הסירכא בסכין או ביד עד שא"א תו למעכה ומצבצבת ועי"ז הטריפוהו אז יש לחלק לענין החלב דאם היתה הסירכא מדין התלמוד וש"ע אז אין היתר להחלב של תוך ג' ימים אבל אם הוא מאותן הסירכות שהם כשרים מדינא דש"ס בלא בדיקה אלא דאנן מחמרינן בהו ע"פ דעת הרמ"א והנמשכין עמו שלא להתירן כ"א ע"י מעומ"ש כגון הני דבסי' ל"ט מסעי' י"ח ולהלן או סירכא שהוא בין החתוכים למעלה מחציין או סירכא שהוא למטה מחציין ויוצאות ממנה עוד סרכא ונדבקת בגב דאחת מהן ע"פ האופנים שנתבארו לעיל וכו' בסירכות הללו אם נטרפה מצד שקרעה וא"א תו לבדוק יש להתיר החלב והגבינה אף שבתוך ג"י לפי שיש כאן ס"ס וכו' וכן במקום שנוהגין להטריף כל סירכות ואין ממעכין בהם אם אירע להם סירכות הללו יש להתיר החלב אף של תוך ג"י מטעם ס"ס אלא דבאיתא הריאה יש לבודקה כך עם הסירכא (היינו שלא ימעך בה כלל ולא יעבירנה) בנפיחה ובפושרין שמא תבצבץ דאז יש לאסור החלב שבתוך ג"י עיי"ש: וכתב עוד בפרי תבואה שם בסעי' שאח"ז ורא"פ ס"ק קצ"ד יראה לי שאפי' אם נמצא סירכא כסדרן ממש דהיינו מחיתוך לחיתוך למטה מחציין אלא שכשחתכו הסירכא נמצא שם נקב בריאה ולכן נטרפה יש להטריף החלב והגבינות שנעשו תוך ג"י עיי"ש ועי' מזה בגה"ק בדיני החלב שבסוף סי' ל"ט אות ח' ובמק"מ שם אות ה' :
נז אין הפסד מרובה. עבאה"ט לעיל סי' ל"ט סק"ה מ"ש מתשו' הב"ח לענין ריאה שנסרכה לצלעות ויש מכה בצלעות שאסור החלב אפי' של קודם ג"י והכלים אין לאסור של קודם ג"י ועי' במ"ז ריש סי' ל"ח שחולק על הב"ח בהיתר הכלים כיון דהספק הוא בדאורייתא ומצד אחר בא לו שהוא מדרבנן עיי"ש ועי' בדברינו שם (ס"ק נ"ג) מ"ש בזה ועי' ברא"פ ריש סי' ל"ט שדעתו כדעת הב"ח להתיר הכלים שנשתמש בהם החלב של קודם ג' ימים גם במכה ישנה ע"י שהי' מעל"ע עיי"ש ועי' במק"מ ריש סי' ל"ט ס"ק ט"ו שכ' ממשמעות לשון הרא"פ הנזכר דדוקא כשנאבדה הריאה ולא ראינו סרוכה להמכה שבדופן ואוסרין הבהמה רק מספק שמא היתה סרוכה להמכה בזה הוא שמקיל אבל אם ראינו שיש סירכה להמכה או שיש תלוי' נגד המכה שבדופן משמע מדבריו שמודה להפרמ"ג לאסור הכלים גם לאחר מעל"ע ועיי"ש בגה"ק אות י"ט ובדיני החלב שבסוף סי' ל"ט אות ו' שכ' שיש להקל בזה בהפ"מ ושעת הדחק ולהתיר הכלים אפי' מה שנשתמשו בהם החלב של תוך ג' ימים והכלים שנשתמשו בהם החלב של קודם ג"י מותר אפי' בלא הפסד מרובה ושעהד"ח ועיי"ש עוד במק"מ אות ט' שכ' דמ"מ אין להקל בזה אפי' בהפ"מ ושעת הדחק להתיר הכלים אחר ששהו מעל"ע מזמן שנשתמשו בהם בחלב הנ"ל אפי' בתוך ג"י כאמור אלא דוקא אם בדקו עכ"פ הריאה בנפיחה ובפושרין במקום הסירכה וראו לפי דעתם שהוא יפה עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' כלי ראשון אות ד' מה שהאריך בזה וכתב שדין זה צ"ע ומ"מ לענין דינא סיים דגם במכה ישנה אם עבר מזמן שנשתמשו מן החלב כמו ד' או ה' שבועות מקודם וכפי אומדן דעתינו נראה דיכול להתהוות מכה כזה בתוך אותו זמן יש להכשיר החלב דמקודם ואם ירצה מי להחמיר לענין גוף החלב מ"מ לענין הכלים שלאחר מעל"ע שבשלו מהן החלב ודאי יש להקל ולהתירן אכן הכלים של תוך ד' או ה' שבועות שלפי אומדן דעתינו בודאי היתה טריפה באופן שהחלב בודאי טריפה אז הכלים שלאחר מעל"ע דינם כך שכל כלי שאין בה שום צד להתירא דליכא שום פוסק לסמוך עליו להתיר כגון קדירות שבשלו בהן החלב דלכ"ע אסורים יש לאסור אפי' לאחר מעל"מ אבל הכלים שיש פוסקים המתירין אותם כגון כלי שני יש להתיר ואפי' בדבר גוש יש להקל בכלי שני אכן בסכין שחתכו הבשר יש להחמיר אף בכ"ש וצריך להגעילו עיי"ש: (נח) הפסד. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דתוך ג"י יש לאסור אפי' בהפ"מ. ולענין הכלים שבשלו בה חלב מבהמה שנטרפה עי' במ"ז לעיל ריש סי' ל"ט שכ' מתשובת הב"ח בנמצא מכה ישנה בצלעות שצריכין לאסור החלב עד י"ב חודש אבל הכלים שנתבשלו בהם קודם ג"י אין לאוסרם שהם נטל"פ ולא הוי רק מדרבנן והפרמ"ג גמגם בזה מחמת שגוף הספק הוא בדאורייתא ורק ע"י גלגול נעשה דרבנן עיי"ש ועי' בשו"ת כתב סופר חיו"ד סוף סי' מ"ד מ"ש בענין זה וסיים דכשיש עוד צדדים להתיר המקיל לענין הכלים ע"י שהייה מעל"ע אפי' בכלים שנתבשל בהם החלב שנחלבה ביום השחיטה לא הפסיד עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תקט"ו שהביאו ודחה דבריו והעלה דאין להמקיל על מי לסמוך להתיר הכלים ולא מהני בזה שהייה מעל"ע ואין להקל כלל עיי"ש ועי' בס' זר זהב על האו"ה כלל מ"ט סק"א מ"ש בענין זה והביא דברי הפרמ"ג הנזכר וכ' סמוכין לדעת הב"ח להתיר עכ"פ הכלים של קודם ג"י וכ' דכל זה הוא לענין הכלים אבל לענין התבשיל שבשלו בכלים הללו לאחר שבשלו בהן החלב אפי' כשנתבשל בתוך הכלים דבר חריף או שנשתמשו בהכלים כל הג' ימים דלא נעשה לפגם או אפי' נשתייר מהחלב שנחלב קודם ג"י ונתבשל עתה ואח"כ בישל בהכלי דבר היתר יש להתיר התבשיל עיי"ש ועי' בשו"ת השיב משה סי' ל"ג שהעלה דגם בנטרפה הבהמה ע"י סירכות שהן ודאי טריפה כל זמן שלא ראינו נקב ברור תחתיהן שע"י הנקב העלתה הסירכא אם לא נשתמש בהחלב שתוך ג"י אלא ע"י תערובות מין במינו ברוב ולא נודע האיסור עד אחר שנעשה התערובות יש להתיר הכלים בשהיה מעל"ע ואם נשתמש בהחלב בעין בלא תערובות אז אם לא נודע עד אחר מעל"ע יש להתיר הכלים בהפ"מ אבל בנודע בתוך מעל"ע אין להקל כלל אפי' בהפ"מ עיי"ש באריכות וע' בדעת תורה שם שהעלה בזה תבנא לדינא כך דאם הסירכא היא טריפה ודאית אז אם נשתמשו בהכלים חלב של תוך ג' ימים בעין בלא תערובות חלב אחר אין להתיר אלא בלא נודע האיסור עד אחר ששהו מעל"ע ואם נשתמשו בהחלב בתערובות ברוב חלב היתר יש להתיר הכלים ע"י שהיי' מעל"ע גם בנודע קודם המעל"ע וכ"ז הוא בודאי סירכא אכן בספק סירכא יש להתירן ע"י שהיי' מעל"ע גם בבישלו החלב בעין בלי תערובות חלב אחר. וכ"ז הוא בבשלו בהן החלב של יום ב' וג' קודם שחיטה אכן הכלים שבשלו בהן החלב של אותו יום שנשחטה אין להתיר רק בסירכות המותרין מדין הש"ס ורק מצד המנהג אסורים אז יש להתירן ע"י שהי' מעל"ע ואם לא נודע עד ששהו מעל"ע יש להתיר אפי' בהחלב של אותו היום בסירכות שהן ספק טריפה עיי"ש באריכות ועי' בגה"ק בדיני תרלר"ע אות י"ט ובמק"מ שם אות יו"ד מ"ש בזה והעלה לדינא להחמיר לענין הכלים דבכ"מ שהסירכא טריפה מדינא מספק פלוגתא בספק השקול או בענין הטריפות ואין שם צדדים אחרים להתיר דקיי"ל לאסור החלב מספק מה שנחלק תוך ג"י אז יש לאסור גם הכלים שנשתמשו בהם החלב אף ששהו מעל"ע ונעשה עתה רק דרבנן או שנתערב החלב ברוב חלב אחרת מ"מ אסורים הכלים ואין חילוק בזה בין אם שהו הכלים מעל"ע קודם שנשחטה הבהמה ונתערבה החלב ברוב קודם שנשחטה הבהמה ובין אם אחר שנשחטה הבהמה, ורק אם הורה א' להקל בהפ"מ אם שהו הכלים מעל"ע או שנתערבה החלב ברוב טרם שנודע הספק טריפות אין מוחין בידו עיי"ש:
ועיין בשו"ת השיב משה חיו"ד סי' ל"ג באמצע התשו' שכ' דמ"מ חין להחמיר לאסור רק אלו הכלים שנשתמשו בודאי בהם מאותו החלב אבל הכלים שאין ידוע שנשתמשו בהם מאותו החלב בודאי יש להתירן לאחר מעל"ע עכ"פ אע"פ שהיה בבהמה ודאי טריפות דאין להחזיק איסור עיי"ש:
נט מרובה. עי' בבינת אדם שער רוב וחזקה סי' כ"ח שכ' דזה אינו עולה על הדעת לומר דבאם קנה ראובן פרה שחלבה משמעון וראובן שחטה ונמצאת טריפה דנימא דהחלב של שמעון מותר משום דאמרינן כאן נמצא כאן היה דזה אינו דהיכא דאגלאי מלתא למפרע לא אמרינן כאן נמצא וכו' וה"נ בטריפה מן הבטן או בהוגלד פי המכה דאגלאי מלתא למפרע שבהמה זו לא היתה מן הרוב וכתב דלפ"ז צ"ע דבלא הוגלד פי מכה וכיוצא היכא דנוכל לומר דברגע קודם שמכר ראובן הפרה נטרפה יש סברא להכשיר החלב של ראובן מה"ט עיי"ש ועי' בדעת תורה סי' ל"ט סוף ס"ק קי"ד שעמד על זה מדעת עצמו ולא הביא דברי הבינת אדם הנ"ל וכ' שם ודע דאפי' בסירכא עבה וכיוצא דאסרינן החלב של תוך י"ב חודש מ"מ אם קנה ישראל הפרה מישראל אחר באמצע השנה יש להתיר החלב של ישראל המוכר משום דאין מחזיקין מרשות לרשות וגם אם היתה הפרה באיזה זמן במקום אחר יש לדין קצת מהא דאין מחזיקין ממקום למקום וכו' עיי"ש אמנם לדינא חלילה לפענ"ד לסמוך עליו דלא מיבעיא לפמש"ל סי' ק"ה (ס"ק ל') מהיד יהודה דמ"מ אין לומר דאין מחזיקין איסור ממקום למקום או מרשות לרשות זולת אם יש לתלות סיבת הנפילה במקום הב' עיי"ש א"כ בנ"ד בודאי לא שייך לתלות הסירכא שנעשה אצל הבעה"ב הב' כל שרואין שהסירכא עבה ונעשה זה זמן כביר ואיך ידעה הריאה השתנות הבעה"ב שלה שתעשה בה סירכא אצל הבעה"ב הב'. אמנם חוץ מדברי היד יהודה הנזכר לפי מ"ש שם בשם הפרמ"ג דגם בטילטלו הכלי ממקום למקום אין לומר דאין מחזיקין איסור ממקום למקום אא"כ אפשר עתה ברגע זו ממש נפל ויש חזקה מבוררת לההיתר כשהיה המקום הראשון כגון שבדקו אותו כשהיה במקום הראשון וכו' רק שיש מעל"ע מזמן שבדקו ויש ספק אם תיכף לאחר הבדיקה נפלה למקום האחד או אח"כ אבל היכא דא"א לומר דעתה ברגע זו ממש נפל כגון שיש הוכחה שנשתהה האיסור שם זמן מה או שאין לו חזקה מבוררת שלא בדקו כשהיה במקום הראשון קודם המעל"ע אז מחזיקין ממקום למקום עיי"ש ומעתה בנ"ד כ"ש הוא שאין להקל ויש להחזיק איסור מרשות לרשות וממקום למקום כיון שחסר ב' התנאים דמעולם לא בדקנו בהמה זו בפנים אם לא היה לה בפני בעה"ב הראשון הסירכא וגם א"א לומר דעתה באותה רגע נעשה הסירכא כיון דהוגלד פי המכה ובפרט בסירכא עבה שיש משמעות שנעשה זה זמן כביר דבודאי דאין להקל כלל והוא ברור: סעיף ג:
ס יאלי דיחמורתא. בפרק קמא דבכורות מפרש שהוא זרעא דאילא דאזיל בתר אילתא ואיידי דרחמה צר לא מזדקקא ואזיל יחמורתא ושופך בה זרע הרבה ונקרש ונעשה כעין ביצי זכר וכיון שתחלת ש"ז הו"ל כנבילה מוסרחת וכו' ולפיכך מותרים. פר"ח סדק י"א. וע' בדברי זקיני הלבוש שכתב בלשונו שאינם אלא זרע שנשאר תוך רחמה ונרקב וכו' עיי"ש ומבואר מדבריו דוקא כשנרקב אבל אם אירע שהיחמורתא משלכת אותה תיכף כאשר שפך בה הזכר ונקרש בטרם שנרקב אין להקל ודינו כשאר דבר הפורש מן החי דאסור אפי' כשהן מן האיל הטהור הבא ליחמורתא טהורה משום דבר הפורש מן החי. אמנם בב"י ובב"ח ובדו"פ לא כתבו תיבת שנרקב וזה מורה שאף אם לא נרקב הוי כפירשא תיכף מתחלת ברייתו כיון שהוא ש"ז טפה סרוחה הו"ל כנבילה מוסרחת כמש"ל מהפר"ח. ועי' פרי תואר סק"ז שסיים הטעם שזה לכל הדעות מותר משום דהוי פירשא גמורא מעיקרא מעת שנאסרו ונתהוו בעולם עכ"ל. ומ"ש מעת שנתהוו בעולם פשוט הוא דאינו ר"ל בעת שהיחמורתא משלכת אותה מרחמה דאף אם לא השליכהו מרחמה ונשחטה כך מותר דאף שבא מן האיל החי וחל עליו איסור דבר הפורש מן החי וי"ל שדינו כדין דג טמא שנמצא בדג טהור דלהלן סוף סי' פ"ג דלא חשוב כמעוכל ואסור דז"א דזה חשוב כדבר המעוכל תיכף מתחלת ברייתו והוייתו בעולם ובא לרחם היחמורתא וממילא דאף אם לא השלכתו ושחטו אותה תיכף והוציא משם מותר דחשוב כפירשא וכדבר המעוכל וה"פ:
סא משלכת מרחמה. עי' בשלחן גבוה ס"ק י"א שהביא מהערוך דאגב דרחמה של היחמורתא צר ובורחת מן הזכר נתקרש הזרע של האיל בשעה שבא עליה ואינו נבלע בגופה ומוציאתו לחוץ עם הריעי שלה עכ"ד הערוך. והוכיח השלחן גבוה דמדקאמר עם הריעי שלה משמע דלאו היינו אותן שמוציאה אחר העיבור דאותן ודאי לאו פירשא נינהו ואסור ולהכי נקיט יחמורתא דאותן הביצים (ר"ל כעין ביצים ולא ביצים ממש) לא נמצאים רק ביחמורתא ולא בבהמה אחרת מטעם הנ"ל משא"כ בשאר בהמות ולפ"ז ממילא דאותן הביצים שמשלכת היחמורתא מרחמה אחר שילדה הן אסורין דאותן לאו פירשא נינהו דבבהמה טהורה אוכלין אותה כששוחטין את המעוברת והם דבוקים תוך השליא שהולד מונח בתוכה. וכתב דמ"ש הערוך ומוציאה לחוץ עם הריעי שלה אין ר"ל עם הריעי דמה מקום לזרע זה עם הריעי דריעי יוצא דרך החלחולת וזרע זה יוצא דרך הרחם במקום שנכנסה אלא דבע"כ א"ל דכשדוחקת עצמה להוציא הריעי מוציאה דרך רחמה זרע זה ע"י הדחק עכת"ד:
סב מותרים. ועי' בסידור הגאון יעב"ץ בחלק מגדל עוז בדיני בע"ח סי' א' אות ט' שכתב בדין זה וז"ל וצ"ע בטעם ההיתר וכי זרע של בהמה מותר באכילה ואפי' אינו נחשב בשר מן החי מ"מ משים בל תשקצו איכא ודאי ונ"ל שבאמת אין מותרין באכילה אלא שאינן אוסרין תערובתן עכ"ל: סעיף ד:
סג שליא שהחמור נוצר בו. עי' בטור שכתב דר"ל עור הבא נגד פניו של החמור ועי' בשו"ת הרשב"א סי' י"ז וסי' תרמ"ג דהיינו כשנולד החמור נוצר על פניו עור אחד כעין מסוה והוא כעין מה שנמצא לפעמים גם כנגד פניו של אדם בשעת לידה עיי"ש והביאו בפר"ח סוף ס"ק י"ב כ' דכן עיקר ומה שקראו בשם שליא אינו ר"ל שליא ממש דבשליא ממש מסתבר דאף בשר חמור יש להחמיר כיון דהוא אבר מאברי אם הולד (ע"ל סי' מ"ה) דכי היכי דמספקא לן בש"ס בעור של חמור ששלקו אע"ג דמאוס וקיי"ל להחמיר ה"נ אית לן לספוקי בשליא של חמור ולהחמיר מספיקא אלא דבע"כ ר"ל העור הנ"ל שאינו שליא ממש אלא ר"ל כעין שליא ודוקא אותו העור הוא דשרי מטעם המבואר בתוס' חולין דף ס"ד משום דאתי מש"ז של חמור שנקרש מעצמו ונעשה עור ולא שייך ליצירת הולד מידי וגם אינו מאברי אם הולד ולכך מותר כיון דתחלתו בא מחמת ש"ז דהוי כנבילה מוסרחת עיי"ש ועי' בפרי תואר סוף סק"ח שהוכיח כן מלשון הרמב"ם דשליא גופה בין של חמור ובין של שאר בהמות נבילות וטריפות וטמאות אסור ודוקא עור הבא נגד פניו של חמור דאינו שליא באמת הוא דשרי עיי"ש:
אך בזה מחולקים הפר"ח והפר"ת דהנה בהגה"א כ' שהר"י הלוי דן על שליא של נבילה וטריפה שנתבשלה עם בשר כשרה שאינה אוסרת וכתב הפר"ח דהיינו בדאיכא רובא דהתירא בביטולה דבזה א"צ ס' אבל רוב היתר צריכין עכ"פ לבטל טעם השליא עיי"ש והפר"ח השיג עליו דז"א כי בהג"א לא נזכר דבעינן רוב וגם אין הדעת נותנת דכיון דטעמה פגום ועל גופה גזרו שהיא עצמה אסורה אבל לא על טעמה כיון דהוי טעם פגום יותר מטעם הבלוע בכלי שאינה ב"י ע"כ יש להתיר התבשיל שנתבשל עמה אפילו בדליכא רוב עיי"ש: (סד) שהחמור נוצר בו. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דכ"ש שליא של בהמות טמאות וכתב בכנה"ג בהגהות הטור אות ט"ז וה"ה שליא של אדם שמותר כדמוכח שם בגמרא וכמ"ש הרשב"א בתשו'. אמנם בגוף דברי הש"ך דפשוט ליה דשליא של בהמות טמאות מותרות עי' מנח"י כלל ס"ה ס"ק י"ד ובפר"ח ובפר"ת שהאריכו בראיות להשיג עליו והעלו כולם דלענין זה חמור של שאר בהמה טמאה משל חמור ולא התירו אלא עור הבא נגד פניו של חמור דוקא אבל עור הבא נגד פניו של שאר בהמות טמאות אסור אע"ג דאינו מגוף הבהמה כנ"ל (בס"ק הקודם) אפ"ה אסורות עיי"ש והנה בכו"פ כתב להמליץ בעד הש"ך ומתרץ דבריו עיי"ש אמנם יעוין בשפ"ד ס"ק י"א שהשיג ע"ד הכו"פ וכתב לדינא כמ"ש המנח"י והפר"ת להחמיר עיי"ש וכ"כ ביד אברהם ובגליון מהרש"א עיי"ש:
סה מותר. עי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' ב' (בד"ה ומה שהקשה) ועי' בסידור של הגאון יעב"ץ ז"ל בחלק מגדל עוז שם אות י' וי"א דבין שליא של חמור ובין שאר שליא שיוצאה לא התירו בכ"מ רק לענין שאינן אוסרין תערובתן אבל לאכלן בעינה בודאי בכ"מ אסור משום בל תשקצו עיי"ש: סעיף ה:
סו וחלב. עפת"ש ונחלת צבי מ"ש בענין פרה חולבות שיוצא ממנה דם עם החלב ומ"ש מתשובת נחלת שבעה ועי' בחמודי דניאל הלכות תערובות הנכפל סוף אות י"א שכתב וז"ל וחלב הבא מפרה עם דם אסיר לבשל החלב וכו' דודאי יש לה מכה דמשם בא הדם עכ"ל ועי' בספר מאורי אור חלק קן טהור בחידושיו ליו"ד שבסוף מסכת חולין בסי' זה (בדף ק"ז) שכתב שזה יותר מארבעים שנה שהוא מורה בענין זה לאסור החלב אבל הכלים שבשלו בהם הוא מתיר לאחר שהיית מעל"ע עיי"ש. אמנם יעוין בשו"ת צמח צדק החדשות חיו"ד סי' נ"ד שכתב לדחות דברי המחמירים בזה וצידד להתיר גם החלב דאין לחוש בזה משום טריפות רק משום שלא נעכר הדה עדיין לגמרי ונשאר עוד מקצת דם שלא נעשה חלב וצריך ס' כנגדו ובודאי יש בהחלב ס' כנגד הדם ע"ש ועיין בשו"ת גור אריה יהודה חיו"ד סי' ק' שהאריך ג"כ להתיר החלב אפי' ביש בה דם ממש עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת מרן דברי חיים חלק ב' ביו"ד סי' ל"ח שדחה היתר זה בשתי ידים עיי"ש ועי' בשו"ת אבני צדק חיו"ד סי' כ"ה וסי' כ"ז וכ"ח שהרבה להשיב ע"ד המקיל ודעתו ג"כ להחמיר בזה לגמרי עיי"ש איברא כי בשו"ת רשמי שאלה חיו"ד סי' ל' ובשו"ת בנין עולם חיו"ד סי' ל' האריכו להקל בזה עיי"ש באריכות ועי' בס' טוב החיים בסוף חיו"ד שהעלה דאם הדם נופל למטה על השומנים והחלב היה נקי למעלה בלי שום מראה דם באופן שלא עמדה החלב עם הדם מעל"ע כשיעור כבושה אז אם באפשרו לשפוך החלב נקי והדם ישאר למטה אין להחמיר ובפרט לאחר הבישול כיון דדם שבשלו אינו אלא מדרבנן דלאחר הבישול יש להקל גם אם נשאר מעט דם שלא נשקע למטה ונשאר מעורב בהחלב כיון שהוא ספק בדרבנן וכדין נשפך דלהלן סי' צ"ח ובסוף דבריו סיים שם עוד בדין זה דמ"מ אף שהדם נופל למטה בשוליים והחלב למראית עין הוא נקי כנ"ל אפ"ה כיון שיש מחמירין בדין זה יש לעשות עוד תקנה מהיות טוב אל תקרא רע שיטעום מקודם החלב ויבלע פחות פחות מכשיעור ויראה אם אין בה טעם דם כיון דחלב ודם הוי מין בשאינו מינו ועל טעימת ישראל בודאי סמכינן ואם כן כשיראה שאין בה טעם דם אין בו עוד שום בית מיחוש עיי"ש ועי' בס' זר זהב על האו"ה כלל מ"ט סוף סק"ב שהביאו והשיב ע"ד והעלה שהרב טוב חיים במחכ"ת לא דיבר נכונה בזה עיי"ש ועי' בשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סי' צ"ה ובשו"ת עמודי אור סי' נ"א מ"ש בזה לדינא ועי' בס' יד יהודה הלכות תערובות סי' ק"ב בפיה"א ס"ק י"ח מה שהאריך בענין זה ולדינא העלה דהיכא שאנו רואין שהדם נפל למטה והחלב הוא לבן לגמרי אין לחוש כל שיש ס' בהחלב נגד הדם וכן החמאה הנעשה ממנה אם הוא לבן ויפה בלי שום מראה אדמימות אין לחוש דאם היה כ"כ דם עד שאין ס' בהחלב נגדה בודאי דהיה ניכר בהחמאה אדמימות ואף לכתחלה מותר להעמיד החלב בכלי כדי שיפול הדם למטה ויאכל החלב שלמעלה עד המקום שמתחיל להאדים קצת וכתב דאפילו נראה שאין ששים בהחלב נגד הדם אין לאסור החלב אך הכלים יש לאסור אם יש חשש שאין ס' נגד הדם עיי"ש ועי' בד"ק סי' ס"ו ס"ק א' מ"ש בדברי הג"ש בזה ומצדד דהיכא דלא היה דם ממש רק מראה אודם יש להקל וכתב ג"כ דאם הסירו ממנו זה האודם דהיינו שהעמידו הכלי עם החלב זמן מה עד שהדם נפל למטה בשולי הכלי והחלב נשאר לבן ונקי מאדמימות יש להקל גם באין בשאר החלב ששים נגדו והכלים יש ג"כ להתיר אם לא היה עומד כך כשיעור כבוש או בחמין שהיס"ב עיי"ש ובנה"ק שם סק"א ועיי"ש עוד בד"ק סי' ס"ז סק"א ובנה"ק שם סק"א ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' קמ"ה ובספרו קנאת סופרים בסוף הספר בהשמטות לטוטו"ד ויוס"ד סי' ל"א שדעתו להחמיר בזה והעלה דאפילו החמאה הנקלט למעלה אסור משום שגם גוף החלב בלא הדם אסור ע"כ גם אם רואין שהחמאה הוא נקי אסור ועיי"ש עוד בטוטו"ד בסי' שאח"ז מה שהתפלא על תשובת גור אריה יהודה המקיל בזה עיי"ש אמנם יעוין בס' מגדים חדשים אות ה' שהביאו ועיי"ש במ"ש להשיג על כל הטעמים שכתב לאסור שאין בשום אחד מהטעמים כדאי לסמוך לאסור עיי"ש ועיין בשו"ת נהרי אפרסמון חיו"ד סי' נ"ה שכתב ג"כ להקל בזה עיי"ש באריכות ועי' בס' דברי יוסף סי' תקכ"א שכתב ג"כ צדדים להקל בזה היכא שהדם ירד למטה דמסתבר דלא נשאר בתוך החלב מן הדם מאומה כיון שדרך הדם לירד למטה וכתב דאם כי מסתפינא להתיר החלב עצמה אמנם לענין התערובות יש להקל בהפ"מ אכן הקדירה שעמד בה החלב מעל"ע שנמצא בה הדם אסורה מפני שהדם בעין ירד, למטה לשולי הקדירה ובלעה הקדירה מהדם בעין וכתב שם דאם עמדה החלב כך בהכלי עד שירד הדם למטה כנזכר והוריקו החלב נקי לקדירה אחרת ועמדה החלב שם מעל"ע בהקדירה יש להתיר הכלי הב' להעמיד בה חלב כשרה מעל"ע אע"פ שנשאר כבוש ויש חשש שיפליט הקדירה טעם הדם דז"א דהא לא נעשה כבוש רק לאחר מעל"ע ואז נעשה פגום ואע"ג דבעלמא קיי"ל להחמיר בכה"ג משום דגם נטל"פ אסור לכתחלה מ"מ בזה יש להקל ובפרט להעמיד בה חלב דידוע דהקדירות כאלו משתמשין בהם לעולם בשפע שמעמידין אותם מלאים חלב וגם כתב דאם נראה בגבינה מראה ירוק געה"ל אין לחוש אלא ישליך אותו מקצת שנשתנה מראיתו והשאר מותר דיש לתלות המראה בדבר אחר ולא מחמת דם עיי"ש אמנם יעוין בדברי שאול ויוסף דעת מ"ש בענין זה והעלה דכל שיש מראה אדמימות בהחלב אין מקום להתיר ואפי' יש ס' בחלב נגד האדמימות כל שמראה האדמימות נראה יש לאסור עיי"ש ועי' בשו"ת אבני צדק חיו"ד סי' כ"ה שהעלה ג"כ דהעיקר כדעת המחמירים בזה עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סי' צ"ו שנשאל ע"ד החלב שנמצא בה דם ואדמימות ומה דין הכלים והתערובות והאריך בזה והעלה דהחלב שנמצא בה הדם בודאי אסורה וממילא דאם נשתהה בכלי מעל"ע או שנתבשל בה בודאי דהכלי אסור אכן בעובדא דידיה שנפל הדם למטה ולקחו מן החלב שלמעלה שלא היה בו שום מראה אדמימות ונתערב באחרים ויש הפ"מ בזה כתב כיון שראו שהחלב שלקחו מקודם לא הי' בו שום אדמימות רק שנחוש לדעת החינוך ב"י דכל שיש מעט שורייקי סומקא הוא סימן שלא נגמר ונשלם עדיין החלב הנה יש בזה כמה ספיקות וכו' ונהי' דע"י הספיקות האלו אין יכולין להתיר מחמת דהוי ספק חסרון ידיעה מ"מ בנ"ד שנטלו מן החלב ונתערב באחרים ויש הפ"מ הנה קיי"ל דבמקום הפ"מ מהני ס"ס אף שספק אחד הוא משום חסרון ידיעה וכן הכלים שלא נתבשל בהם או נכבש בהם הדם ההוא בעין אלא החלב יש להתיר ועיי"ש עוד בסי' קכ"ד מזה ועי' בדבריו עוד לעיל סי' צ"ה שכתב שכן הוא מורה תמיד להכשיר הכלים שלא ראו בהם דם וכתב שם עוד בדבר שנשאל בדם שנמצא בחלב שהועמד לחמאה וכבר בישלו מאותו חלב ואז לא ראו בתוכו דם אמנם בשעת שתייה הרגישו שהיה החלב משונה בריחה וטעמה והשיב שאין לאסור הכלים למפרע מחשש שמא היה שם דם רק שלא שמו על לבם לראות דאחזוקי ריעותא למפרע לא מחזקינן עיי"ש ועי' בשו"ת שם אריה חיו"ד סי' ס"ט שנשאל ג"כ בחלב שהעמידו אותה בקדירות ואחר ב' או ג' ימים נמצא בהם תערובות דם והטריף החלב כי א"א לדעת אם יש ס' בחלב והוי ספיקא דאורייתא אמנם לענין הכלים שבשלו מחלב זו והיה תערובות גדול בכל הכלים והפ"מ וכתב דהכלים שנתבשל בהם ע"י כ"ר או עירוי מחלב זו שהיה מעורב בדם אף שהיה ספק אולי יש ששים אם נודע האיסור בתוך מעל"ע מהבישול א"א להתיר אך אם לא נודע עד אחר מעל"ע מהבישול יש להתיר עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת שאילת שלום קמא סי' קצ"ג באריכות מדין זה ועי' בס' תיבת גמא הנדפס מחדש עם ביאור פתח התיבה וצוהר התיבה שכתב שם המבאר בריש הס' שהיה עובדא כזו לפניו שבשלו חלב בקדירה א' ואח"כ שפכו מעט מהחלב לתבשיל אחר ואח"כ ראו מעט אודם בהחלב ואחר החקירה נודע שבא הדם מדד א' באופן שהחלב משאר הדדים לא היה בה חשש זה אך לא נודע אם היה ששים בהחלב נגד הדם והביא דברי השם אריה הנ"ל וכתב ג"כ להחמיר בזה לדינא דאף לאחר הבישול דהוי דם שבשלו הוי ספיקא דאורייתא שדם מן החי אסור אפי' לאחר הבישול מה"ת ע"כ אסור הקדירה הראשונה אבל הקדירה השניה מותרת דשם יש בודאי ששים נגד מעט הדם דבשאר איסורים לא אמרינן חנ"נ בלח בלח בהפ"מ עיי"ש ועי' בשו"ת רשמי שאלה חיו"ד סי' ל' ובשו"ת דברי מלכיאל חלק ב' סי' ל"ח באריכות:
ועיין בשו"ת שאילת שלום תניינא סי' קצ"ב באמצע התשובה שכ' באם אירע בבהמה שהחלב שלה יש בה אדמימות דאסרינן החלב שלה אזי אף אם רואין אח"כ שהחלב הוא שוב לבן וזך למראה עינינו כמקודם מ"מ אין מתירין עד אחר שיבחינו ליקח מעט חלב בכלי ויעמוד כך יום שלם ובאם לא נשקע בשוליו שום אדמימות אזי הוא סימן שחזרה הבהמה לבריאתה ומתירין החלב עיי"ש וכ"כ במשמרת שלום בחידושי דינים שבסוף סי' זה ששמע ממורי הוראות שכן הוא המנהג עיי"ש:
ועיין בשו"ת מרן דברי חיים חלק ב' ביו"ד סי' ל"ח שנשאל בבהמה שיוצא מדד א' חלב מעורב עם דם ומג' דדים האחרים יוצא החלב נקי כשאר חלב דעלמא ודעת השואל דגם החלב משאר דדים אסור דכיון דמדד א' יוצא דם הרי לא נהפך כל הדם של הבהמה לחלב ובכה"ג לא התירה התורה והוא זצ"ל מדחה דברי השואל דמה לנו בזה שלא נתהפכה הדם מדד זו לחלב לאסור החלב מדד אחר שנתהפכה לחלב דאם איתא שלא נתהפכה כולו הי' הדם נראה גם בשאר הדדים אלא ע"כ דתלינן שהדם בא מחמת גידי' שנתעקרו בדד האחת וכו' וסיים וז"ל לפענ"ד נראה להתיר אם יחלבו לחוד אותן הדדין שמהם יוצא חלב נקי וזכה בלי שום מראות דם כשר החלב כנלענ"ד אם יסכים עמי עוד איזה גדול בתורה עכ"ד ועי' בשו"ת שאילת שלום קמא סוף סי' ע"א ובשו"ת שערי צדק חיו"ד סי' פ"ד שכ' כן בהחלט להתיר החלב של שאר הדדים שהחלב מהם נקי ואין בו שום חשש רק הדד שיוצא ממנו דם יחליבו לארץ עד שיראה שנתרפאות ויוצא החלב נקי בלי תערובות דם אזי יחליבו גם ממנה עיי"ש ועי' במשמרת שלום בחידושי דינים בסוף סי' זה שהעתיק תשו' הגאון מבערזאן נ"י בזה שכ' ג"כ להתיר החלב משאר הדדים עיי"ש ועי' בשו"ת מהרי"א הלוי חלק א' סי' קכ"ה:
ועיין בשו"ת אבני צדק חיו"ד סי' כ"ה שנשאל באשה שחלבה הפרה ושפכה החלב לקדירה ובתוך החליבה פסקה מחמת העגל שהי' צריך לינוק ואח"כ חלבה עוד והחלב השני' נתנה לקדירה אחרת כי הקדירה היתה מלאה ואחר איזה ימים מצאה באותה קדירה שנתנה שם החלב אחר הנקת העגל שהי' שם דם בשולייה אבל בהחלב ששפכה קודם הנקת העגל לא מצאה שום דם ועתה יש לספק הואיל בהחלב ששפכה קודם ההנקה לא נמצא שום דם מסתמא נתהווה הדם שנמצא אחר ההנקה מחמת שהעגל דחף בדדיה נתעקרו איזה גידים ומזה בא הדם ולכן בחלב הראשונה לא הי' דם ועיי"ש במ"ש בזה ובסוף בדבריו סיים וז"ל וגם עיקר התלוי' בהנקת העגל לא נהירא שהרי העגל ינק זה כמה זמן ולפעמים דוחק אותה ואפ"ה לא נמצא שום ריעותא בהחלב עד עתה ומה נשתנה היום מיומים לתלות בזה כו' ומכ"ש כאן שמי שעמד על החליבה לא אומר כלל שראה מהעגל איזה דחיפה בכח משונה באותו שעה לתלות בו שעל ידי זה נעקר הגידים וליכא אומדנא למתלי בדחיפה ודאי מעיקרא הי' הדם בעת האסף להדד לכן לדעתי גם החלב הראשונה והכלים אסורים עכ"ל:
ועיין בסלת למנחה כלל ס"ה דמ"מ אף דקיי"ל לאסור החלב שנמצא בה דם מעורב מ"מ אם נתבשלה החלב עם הדם שבה מותר בהנאה דאין בדם עם חלב איסור בב"ח ועי' בס' תיבת גומא הנדפס מחדש שכתב שם המפרש בריש הספר דבבישול חלב כזה וספק אם הי' ששים בחלב נגד הדם יש להחמיר כיון דיש בזה עוד איסור משום בשר בחלב שדם בחלב אסור מה"ת וא"כ הו"ל ספיקא דאורייתא עיי"ש ובמח"כ לא ראה דברי הסלת למנחה הנ"ל:
סז ויש מי שאוסר. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דהיש מי שאוסר קאי על מי חלב ומ"ש להלן סי' רי"ז דהנודר מן החלב מותר במי חלב היינו בהנאה אבל באכילה גם שם אסור ועי' במנחת יעקב כלל ס"ה סק"ד שהשיג על הט"ז בתרתי א' דהי"א קאי רק על מימי חלב דהיינו לאחר שנתבשל הנסיובא אבל המי חלב דהיינו הנסיובי דחלבא לכ"ע מותרת וממילא דלא קשה מדלקמן סימן רי"ז דשם מיירי ממי חלב דהיינו הנסיובא דזה הוי כמו הלב וגם השיג על מ"ש הט"ז דשם לא שרי כ"א בהנאה דגם זה אינו דשם מותר גם באכילה עיי"ש ועי' במ"ז סק"ז מ"ש לתרץ דברי הט"ז מהשגת המנח"י הנזכר וכתב דמ"ש הט"ז דהי"א קאי על מי חלב לאו דוקא אלא דר"ל על מימי חלב וכמ"ש הט"ז בעצמו דהיינו לאחר שבשלו הנסיובא וכו' עיי"ש ועי' בכו"פ שנסתפק לדעת הי"א אלו אי שרי להושיט לב"נ ממי חלב משום שיש בה משום אבמה"ח וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בשפ"ד סקי"ב מ"ש בזה: