אור ברסלב
דרכי שלום סימן סג

דרכי שלום· רבי יחיאל מיכל לייטר

סימן סג

סימן סב

לרב אחד.

חקר בדין מי שמת לו מת ויש לו חנות ולא מסר חנותו לאחר מקודם והביא כ"ת דברי חת"ס (סי' שכ"ד) מובא בפ"ת יו"ד (סי' ש"פ ס"ק ד') שנשאל מרב אחד שנהגו בעירו דאונן מוכר חנותו לאחר והוא נו"נ כל ימי האבל וכתב כי אין דעתו נוחה מהמקילין מכל מקום אין למחות בכח ומוטב שיהיו שוגגים עכ"ד:

[א] עיין בפ"ת (סי' שמ"א ס"ק ו') שהביא "תשובה מאהבה" שבפראג נוהגין שהאונן מקנה חלקו לשותפו. ועיין בספר שד"ח באס"ד (מערכת אבילות אות ו') שהביא בשם ספר "זכרנו לחיים" שכן עשו מעשה רבני הדור להקנות בעודו אונן. וישנו בנו"ט לפי מה שכתב המבי"ט (ח"א סי' רנ"ו) דאונן מותר במלאכה. ובשד"ח שם האריך להוכיח דאנן קיימא לן דאונן אסור במלאכה. והביא בשם החבי"ף ז"ל שכתב דמסתיין לעשות הערמה זאת טרם יהי' גוסס והביא מהגהת יד שאול (סי' ש"פ) דמיהדר דליהוי הסילוק טרם האנינות ע"ש. והנה מה שהביא מ"יד שאול" כן כתב גם כן בספרו "יוסף דעת" (סי' שפ"א ד"ה והנה בחג הסכות). וכתב שם כל שלא חל אנינות יוכל לסלק עצמו ביה"ש של יו"ט שני. ונראה דעתו דאם כבר תל אנינות לא יוכל לסלק עצמו. אמנם מבואר שם (בסי' הנ"ל) וז"ל והנה בשנת תרי"ט נשאלתי במי שמת לו מת פתאום ולא מסר החנות והוא הפס"מ ואמרתי דאם יש לו אוהבים יוכל לסלק עצמו מהחנות ואותם אוהבים יזכו בזה והם יוכלו לתת לו אח"כ וכעין דאמרו בירושלמי לענין אחר הביעור שיראה לו אוהבים והוא יפקיר עכ"ל:

וזה כמה שנים שמעתי מאדם כשר ונאמן שהגאון הצדיק מו"ה יוסף באב"ד ז"ל בעל מנחת חינוך התיר לאונן למסור חנות לאחר. היות שמותר לו לאונן להיות נו"נ לצרכי המת הותר לו גם בזה. העליתי הדברים כדי שבשעת הדחק במקום הפס"מ יש מקום להתיר:

[ב] מה שכתב בבה"ט (סי' קל"ב ס"ק ה') ויפסיק מלומר קדיש יום א' קודם ולא באותו היום שיהי' היא"צ וכן הוא ב"יוסף דעת" (סי' שע"ו) דאם היא"צ ביום ח' אדר אז ביום ז' שבט גם במנחה יאמר קדיש. עיין בשד"ח באספ"ד (מערכת אבילות אות קס"ב) ועיין פרי מגדים או"ח (סי' תקמ"ז במש"ז ס"ק ג') וז"ל מלשון הב"י משמע דלובשים שחורים עד תום י"ב חודש ואז מסירים ואין זה בכלל קדיש שמפסיק בחודש י"א דזה רק אבילות ולא שייך גיהנם. וראיתי מסירין השחורים גם כן בי"א חודש עכ"ל:

[ג] וע"ד שאלתו אם בנה ישראל ביתו בשבת ע"י פועלים עכו"ם אם מותר לישראל לקנותו הנה בשו"ת שו"מ מהד"ת (ח"ב סי' י"ב) העלה להקל וכתב שם ומכל שכן אם ספק שמא היה ע"י קבלנות ע"ש שביאר טעמו ועיין בשו"ת מהרש"ם ח"ג (סי' ל"ג) שכתב דיש לסמוך להקל בכה"ג שיש ספק:

[ד] ובדין הקונה איזה דבר על תנאי אם מותר לקיים התנאי בשבת מפני שזה גומר הענין. עיין בשו"ת "שערי דעה" (סי' א') העלה דיש למנוע לכתחילה. ועיין בשד"ח באס"ד (מערכת חו"מ סי' ט' אות ל"ה) שהביא שם תשו' הגאון רע"א ז"ל (ונזכר בשו"ת ש"ד הנ"ל) והביא משו"ת שו"מ מהדורא שתיתאה (סי' נ') שכתב וז"ל ואטו אם אחד יקנה לחברו דבר על תנאי שיעשה כך וכך ומתקיים התנאי בשבת יהי' כקונה בשבת הא ודאי ליתא עכ"ל. ועיין בשו"ת אמרי יושר (ח"ב סי' צ"ו):

[ה] ומה שחקר אם מותר לברך על אור אלקטרי להדליק נר של שבת. עיין בשו"ת בי"צ להגאון רי"ש מלבוב ז"ל (ח"א סי' ק"כ אות ה') שפסק דיכול לברך להדליק נר של שבת. ובהדלקת נר חנוכה אינו יוצא בזה ע"ש:

[ו] ובדין מכונות שמחממין בהם באמצעת נפט ששופכין לתוכן והנפט בוער בשבת ומחמם את המאכלים ושואבים בשבת מהכלי הנ"ל. הנה דברתי על אדות זה פא"פ עם הגאונים מו"ה אברהם מענדיל שטיינברג ז"ל אבד"ק בראדי ומו"ה מאיר אריק ז"ל אבד"ק טרנוב וממה שסיים בשו"ת מהרש"מ (ח"ג סי' קס"ה) שסיים בתשו' הנ"ל ולכן ידי אל תהי בזה להסכים בהיתר זה רק אם הוא טוח בטיט ודעת הגאון מבראדי היה נוטה לדעת הגאון מהרש"ם ז"ל והגאון רבי מאיר אריק ז"ל היה נוטה להתיר ועתה נדפס ספרו "אמרי יושר" ושם (בסי' קע"א) מבואר דעתו להתיר ע"ש:

[ז] מה שמבואר באו"ח (סי' קל"ה סעי' ב') בהגה דאם בטלו בשבת אחת קריאת הפרשה בצבור לשבת הבאה קורין אותה פרשה עם פרשה השייכה לאותה שבת. וכתב בספר החיים דוקא אם היה כאן צבור וחל עליהם חובת קריאה אבל אם היה בכפר שיש שם מנין ובשבת אתת אירע שלא היה להם מנין ולא קראו בתורה ובשבת שאחריה בא לידם שנתקבץ מנין א"צ לקרות פרשה שעברה כיון דלא היה שם צבור בשבת שעברה לא חלה עליהם חובת קריאה כלל עכ"ד. ובתשו' תש"י הביא משו"ת חיים שאול (סי' ע"א) ובזכל"א תאו"ח (אות ס') כתבו דצריכין לקרות בשבת שאחריה גם הפרשה הקודמת ע"ש:

[ח] מה ששאל בדין הליבון בכירים אנגליים (ענגלישע קיכען) אשר הטסים (בלעכין) תחובים בהכירה והצדדים אי אפשר ללבן. עיין בספר יוסף דעת (יור"ד סי' צ"ב) שכתב וז"ל ודאי דלא נשאר רק משהו דבהקצוות לא נשאר טעם ברור רק משהו וא"כ הוה כעין תרי משהו שאותו משהו יתפשט עם הפלאטען ויתן טעם בהקדרה זה הוה כתרי משהו שהדרכי משה והט"ז מתירין ואף דאנן מחמירין בתרי משהו כמבואר במג"א (סי' תס"ז) מ"מ בכה"ג אינו רק ספק חרי משהו ושרי ושוב כתב:

אמנם נתיישבתי דבכלי שאין לו פליטה מגופו אף תרי משהו אסור עכ"ד. ובספר שד"ח באספ"ד (מ' חו"מ סי' ז' אות ט"ז) הביא בשם תשו' מנחת ש"י (סי' מ"ו) שכתב דהני טסין דרוב הבליעות ע"י מים יש להקל בהגעלה והקצוות ג"כ נתלבנו עכ"פ ליבון קל והוי כהגעלה ואין צריך להסיר הטסין זולת אם אינם משוקעים בבנין והם מגולים דאז צריך להניח גחלים בוערות על הקצוות עכ"ד:

[ט] במה שנסתפק המחצית השקל (סי' רע"ד ס"ק א') בזה שמדביקים שני לחמים זה עם זה וכן אופין אותם אם אח"כ כשמפרידים אותם כשרים ללחם משנה. ובמנחת פתים שבסוף ספר מנחת קנאות (בסי' תרמ"ח סעי' י"ג) פשט ליה מאתרוג התיום דכשר אף לאחר שנפרד דכל אחד מקרי שלם והוא הדין בלחמים הנ"ל המדבקים אותם ואופין אותם ביחד כשמפרידין אותם זה מזה מיקרי שלם עכ"ד. אבל בספר שד"ח בכללים (מ' הלמ"ד כלל כ"ז) מפקפק בזה שאין לפשוט מזה ספיקו של המחצית השקל דיש לחלק בין נדבקו דרך מקרה בתנור למדביקים אותם יחד בכוונה דבזה יש לומר דאין אחד מהם נקרא לחם שלם דמה שנדבקו בתחילת ברייתן דומה ללחמים שנדבקו בתנור דרך מקרה שגם ל"מחצית השקל" מהני ללחם משנה כמבואר בדבריו עכ"ל ע"ש:

[י] בענין שהביא בפ"ת יור"ד (סי' קי"ב ס"ק א') בשם תפארת למשה (סי' קי"ג ס"ט) שכתב דפת של מומר שרי דמשום חתנות ליכא דאעפ"י שחטא ישראל הוא ומותר לישא בתו עכ"ל. ועיין בשו"ת מהר"ם שיק חאו"ח (סי' רפ"א) שהביא דברי "תפארת למשה" הנ"ל ומפקפק עליו. ועיין בשו"ת טו"ט (ח"ב סי' ט"ז) שכתב דלדינא אסור בישולי מומר ומומרת כשל נכרי ולפ"ז מחללת שבת בפרהסיא אסור לאכול מבישולה ע"ש. והנה מ"ש ב"תפארת למשה" דמשום חתנות ליכא דאעפ"י שחטא ישראל הוא כבר האריכו האחרונים בזה לענין אם מחלל שבת בפרהסיא אוסר יין במגעו, ובשו"ת מהר"י אשכנזי חיור"ד (סי' ט"ז) העלה להקל דעיקר איסור שתיה מעיקרא משום בנותיהם וזה לא שייך בישראל מחלל שבתות עכ"ד. גם בספר יד יהודה בהלכות שחיטה (סי' ב') כתב סברא זו דעיקר הגזירה הוא משום בנותיהם והשוו מגעו לסתם יינם וזה לא שייך בישראל המחלל שבת בפרהסיא שאיסור חיתון אין בו (הובאו דבריהם באריכות גם בשד"ח בכללים מ' המ"ם כלל פ"ו):

אמנם רבו המחמירים. ובשו"ת חת"ס יור"ד (סי' ק"כ) כתב דמה שעושה יין נסך איננו משום חתנות כי מותר להתחתן בבנותיו ולא משום ליתא דע"ז אלא משום קנס עשאוהו כגוי. וכן כתב בשו"ת בנין ציון החדשות (סי' כ"ג) דמומר לחלל שבת בפרהסיא הוא בכלל גזירתם אף שאין בבנותיו איסור חתנות. ובשו"ת מהר"י אסאד (סי' ל"א) פסק דמחלל שבת בפרהסיא אוסר יין במגעו ובישולו אסור ואסור להתחתן עמו ורק לדעתו צריך שיעידו בבי"ד בפניו שחלל שבת בפרהסיא ע"ש. ועיין בתשו' בנין ציון הנ"ל אחר שכתבו דמחלל שבת בפרהסיא אוסר היין במגעו סיים וכ"ז מעיקר הדין אבל לפושעי ישראל שבזמנינו לא ידענא מה אדון בהם אחר שבעוה"ר פשתה הבהרת לרוב עד שברובן חלול שבת נעשה להם כהיתר אם לא יש להם דין אומר מותר שרק קרוב למזיד הוא ויש בהם שהם מתפללים תפלת שבת ומקדשים קידוש היום ואח"כ מחללים שבת והרי מחלל שבת נחשב כמומר מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא וזה מודה ע"י התפלה והקידוש וכו' ולכן דעתי המחמיר להחשיב נגיעת יין של הפושעים הללו לסתם יינם תבוא עליו ברכה אבל גם להמקילים יש להם על מה שיסמכו אם לא שמבורר לנו שיודע דיני שבת ומעיז פניו לחללו בפני עשרה מישראל שזה ודאי כמומר גמור ונגיעת יינו אסור עכ"ל. ובשד"ח כתב שדבריו נראים נכונים. ובתשו' הארכתי בזה:

[יא] ומ"ש לענין שו"ב המגלחים זקנם ע"י סם המשיר אח השער עיין בספר שד"ח בכללים (מערכת הגימ"ל בפאת השדה סי' א') שכתב וז"ל ומרן החבי"ף מסכים והולך דבסם מותר והביא שם בשם הרבנים כבוד חכמים ומנחת אהרן כלל י"ב אות כ' דאינו ראוי להיות שליח צבור דאינו בשלימות דוקנא עילאה וכו' וסיים דאף לדבריהם אין לפסול שו"ב מפני זה ע"ש. (ועיין שו"ת נו"ב חיור"ד סי' פ"א. המגיה):

[יב] בדבר מה שנוהגים לקנות אתרוג סתם מן הבא בידו כמו שהובא ממקומו שלפעמים יצליח הקונה ולפעמים יעלה חרס בידו בשד"ח באספ"ד (מערכת ד' מינים סי' א' או"י) הביא בשם שם ארי' חאו"ח (סי' י"ג) ששומר נפשו ירחק מזה ע"ש:

[יג] ובדין אם מותר לסכך בקנים (הנקראים טראשצעס) והקנים הנ"ל מחוברים ע"י חוט המקשר אותם אשר כורכין בהם את הלולבין שלא יתקלקלו על הדרך עיין בשו"ת אמרי יושר (ח"ב סי' ו') שהעלה להתיר:

[יד] ומה ששאל אם סיכך קודם פתיחת הגג עיין במג"א (סי' תרכ"ו) ועיין בשו"ת נטע שעשועים (סי' י"א) שהעלה להקל בדיעבד אם טריחא ליה לסחור הסכך ולפתוח הגג לחזור ולסכך. ועיין בשו"ת מהר"ם שיק חאו"ח (סי' שכ"ה) שהביא בשם שמן למאור שגם אם צריכין לנעול הגג צריכין לישב שם ואם סגר הגג ופסק הגשם א"צ לברך שנית כשפתחו ע"ש:

[טו] בדין שהביא בפ"ת (יור"ד סי' פ"ז ס"ק י"ט) דברי החת"ס שכתב וכן אנו נוהגין בלולב ומיניו בשבת שבתוך החג להסירו מן המים ע"י עו"כ בסוף היום כדי שלא יהיו כבושים ויופסלו עכ"ל וכתב עליו בפ"ת לכאורה לא שמענו כבוש פסול רק באתרוג דהוא דבר מאכל אבל לא בלולב והדס. עיין בשד"ח (מערכת ד' מינים אות ב') שהביא תשו' כתב סופר שמקיים דברי אביו הגאון ז"ל, ועיין בשו"ת חתן סופר (סי' ל"ז) שהביא תשו' כת"ס הנ"ל ומחזיק בדין זה ע"ש:

ועיין בשד"ח באספ"ד (מערכת ד' מינים סי' ג' אות כ"ח) דיש להסתפק אם הלולב לח מחמת מים שהוא נתן בהם אי הוי חציצה וכתב שנכון לחוש ולנגבו ממי הרחצה ע"ש:

[טז] במה שמבואר באו"ח (סי' תר"ב) בהגה ואין נותנין חרם כשנותנין גט בעשי"ת. כתב בשו"ת תש"י (סי' רכ"א) דיאמר מ"ש בסה"ג (אות רמ"ב) רבותי וכו' וידלג מה שאומרים בסוף "און איך בין אויך גוזר וכו'" ובזה תו אין לחוש דאינו רק הודעה מה שכבר נגזר עכ"ד ע"ש:

תוכן העניינים

דרכי שלום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה