דרכי שלום· רבי יחיאל מיכל לייטר
סימן נד
שוכ"ט לידידי הרב הגאון הגדול המפורסם על פני תבל מו"ה מאיר שפירא שליט"א אבד"ק פיטראקוב יע"א בהמ"ס אור המאיר:
ספרו היקר אור המאיר הגיע לידי והנני בזה לכתוב לכת"ה איזו הערות מדי עברי בין בתרי אמרותיו:
בסי' ט"ז חידש במה שאמרו במשנה דמכות (דף ה') אמרו להם חכמים והלא כבר נאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ועדיין אחיו קיים דזה רק תשובה להצדוקין דס"ל דשריפת בת כהן שריפה ממש ולפמ"ש התוס' בשם ר"ת דממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא ובגמרא אמרינן דזוממי ב"כ בחנק מיתורא דלאחיו וקשה לדעתם דאין עדי זוממין נהרגין עדי שיהרג הנידון למה לי קרא דלאחיו דממילא ידעינן דבמיתה דידיה אפשר למיבדק ואף בלא רובא חייבים חנק אבל במיתה דידה א"א למיבדק כיון שנשרפה ממש ומוכרח לדונם מכח הרוב וממל"מ לא אזלינן בת"ר אלא ע"כ דמיירי באחיו קיים וגם במיתה דידיה א"א למבדק ורק שדנין מטעם רובא ובכה"ג ל"ה ממל"מ עכ"ד:
[א] במחכת"ה דבריו תמוהים דאין זה תשובה להצדוקין דלעולם אימא לך דעידי זוממין אין נהרגין עד שיהרג הנידון אפילו הכי איצטריך קרא דלאחיו היכא דאחר הבדיקה ומצא זה הנהרג טריפה והרי העדים עכ"פ חייבים מיתה משום שריפה דידה דשוב לא הוי ממיתה למיתה לסברתו ואיצטרך קרא דלאחיו שמיתתם בחנק:
[ב] וכן דבריו נסתרים ממה שכתבו התוס' מכות (דף ב' ד"ה זוממי) היכא שהיה הבועל קטן בן תשע שנים ויום אחד או שלא הכירו הבועל אף על פי כן דינם בחנק ואיצטרך קרא בכה"ג דמפורש שדינם בחנק וא"כ תשובה להצדוקין:
[ג] וגם דבריו נסתרים ממה שכתבו התוס' בחולין (דף י"א ד"ה וכי) על מאי דאמרינן בגמרא וכי תימא דבדקינן ליה והקשו התוס' הרי מ"מ הו"ל התראת ספק אי לא אזלינן בתר רובא וכתבו דאפשר קסבר דהתראת ספק שמה התראה. הרי מפורש דאי נימא דהתראת ספק לא שמה התראה אי אפשר לחייב את העדים גם אחר הבדיקה אי לא אזלינן בתר רובא א"כ בנ"ד אחר שנהרג ונבדק ונמצא שלם ובאין לדון את העדים שהוזמו הרי היה התראת ספק ולא היו מחייבין אותו מיתה כלל בעדותם וע"כ דאזלינן בתר רובא ושוב לא הוי התראת ספק ושפיר קטלינן להו וא"כ גם במיתה דידיה הוא רק ע"י רוב זה דאינם טריפה. ובזה יש לקיים דבריו עפ"י מה שכתבו התוס' (יבמות דף פ' ד"ה נעשה) ועיין משנה למלך (פט"ז מהל' סנהדרין) ואך עכ"פ ליכא תשובה להצדוקין. ועיין בנו"ב מהד"ת או"ח (סוף סי' נ"ג ונ"ז) ועיין בנו"ב מהד"ק חאה"ע (סי' פ' או"כ):
[ד] עוד העלה שם ליישב קושית התוס' (חולין דף י"א) שהקשו דאמאי לא יליף דאזלינן בתר רובא מרוצח גופיה דניחוש שמא טריפה הוא וטריפה שהרג פטור וע"ז כתב דבגמרא מסיק דילמא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר ובגמ' ב"ק (פ"ד) דאלת"ה טריפה שהרג את הנפש מאי עבדינן ליה אלא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר ופטרינן ליה וא"כ כ"ז רק לפי המסקנא בחולין אבל להס"ד דלא מחלקינן בין אפשר ללא אפשר ע"כ גם טריפה שהרג חייב מטעם משפט אחד יהיה לכם וא"כ ליכא למילף מרוצת עכ"ד. זה ליתא, דהרי הגמרא הא דטריפה שהרג וסומא שסימא בחדא מחתא מחתינהו ושניהם לא אפשר דגמרינן אפשר משלא אפשר אבל לגמור שלא אפשר קרי להו וכל הני ילפותות בהא דחולין להס"ד דגמרינן אפשר משאי אפשר ועד כאן לא שמענו אלא מאפשר זה לא שמענו דהרי לא אפשר. ותדע דהרי כמה דס"ל דדנין אפשר משלא אפשר עיין יבמות (דף מ"ו ע"א ופ"א ע"ב) ועיין בנדרים (דף ל"ו ע"א) אלא מעתה יביא אדם פסח על חבירו (וע"ש בר"ן) ובגמרא מקשה בפשיטות דאלת"ה טריפה שהרג את השלם מאי עבדינן ליה ואין חולק בזה. ומה שכתב מטעם משפט אחד יהיה לכם במחכת"ה לא ראה פירש"י שם בבבא קמא וז"ל וכי תימא נשקול ממונא התורה אמרה משפט שוה עכ"ל ועיי"ש בפירש"י ד"ה ופטרינן ליה בולא כלום והוי משפט שוה או ליטול אבר ממש או לפטור לגמרי עכ"ל והבן:
[ה] עוד איתרי בסי' כ"ב שהעלה דברים תמוהים. כת"ה הביא קושית הגאון רבי צבי מהלברשטט ז"ל דאיך משכחת לה בת כהן בשריפה דילמא לאו אביה הוא וממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא והתשובה בקיבל בה אביה קדושין דאי לא ניזל בתר רובא היא פטורה לגמרי ולא הוי ממיתה למיתה. וקשה לפ"ז עמ"ש דדנוה לתמר בשריפה מדין ב"כ דבתו של שם היתה ובסוטה (דף י') אמרו דאמרה יתומה אני והדק"ל. והנה כן יש להקשות מהא דתמר על תשובה אחרת על קושית הגאון הנ"ל דמשכחת לה באחד שקידש ב"כ בעדים קרובים אחי אביה ולא הוי קדושין והלך איש אחר וקידשה בעדים כשרים כדת ואח"כ זינתה עם המקדש הראשון ושפיר אזלינן בתר רובא וחייבת שריפה דאי נימא דלאו אביה הוא הרי היא באמת אשתו ופטורה מכלום. ויוקשה ע"ז מהא דתמר. והנה לכאורה יש לסתור תשובות אלו דיש לומר דזה באמת אביה הוא ורק דאביה זה אביו לאו אביו הזא ואי משום רובא הרי ממל"מ לא אזלינן בת"ר. אמנם באמת ז"א דסוף סוף יש לטעון דלמא אביה זה לאו אביה הוא ופטורה מכלום ושוב לא הוי ממיתה למיתה ודוק:
והד"ג העלה ליישב והקשה למאי דס"ל לרבי מאיר במשנה דתרומות (פ"ג) דב"כ שכבר נתחללה שוב לא הוי מיתתה רק בחנק ובגמרא סנהדרין (דף מ"א) על מה שמקשה שם נערה המאורסה דמקטלה היכי משכחת לה הרי יכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו משני כשזינתה וחזרה וזינתה וקשה לר"מ איך משכחת ב"כ בשריפה דיכולין לומר לאוסרה באנו ואין לתרץ שזינתה וחזרה וזינתה דא"כ אינה בשריפה וע"כ בהתרו בה א"כ למה לי קרא לרבות נשרפין להתראה דממילא ידעינן דאל"כ לא משכחת ב"כ בשריפה ומזה הכריח דלר"מ לא בעינן גבי ב"כ עדות שיכול להזימן עכ"ד. וזה ליתא דלולא הקרא הייתי אומר דמשכחת לה בת כהן בשריפה באינה חברה דבאינו חבר לא נחלקו כלל וקרא דמייתי הש"ס להתראה הוא רק על חבר דבזה נחלקו. ועיין בתוס' סנהדרין (דף מ' ע"ב ד"ה מנין) ולולא הקרא הייתי אומר דבאשה חברה באמת לאו בשריפה היא משום הא דיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו. והא דפריך הש"ס נערה המאורסה היכי משכחת לה כבר ביאר בתומים (סי' ל"ח) וז"ל דודאי צ"ל הא דפריך הש"ס אלא באשה חבירה לריב"י היכי מיקטלא ולא אמרינן באמת לא מיקטלא ומי הכריח לגמרא לומר אוקימתא טובי וצריך לומר דקושית הגמרא היא לרב פפא דמוקי לעיל (דף ח' ע"ב) דמשנה מוציא שם רע רבי מאיר אומר בג' וחכמים אומרים בכ"ג באשה חבירה ובה פליגי דרבנן סברי כריב"י ומיקטלא ולכך בכ"ג ולזה פריך איך משכחת לה הא העדים יאמרו לאוסרה באנו ולית כאן חיוב מיתה דהוי עדות שאין אתה יכול להזימן עכ"ד התומים ומבואר כמו שכתבתי ולפ"ז שפיר איצטרך קרא דחבר צריך התראה וגם אשה חבירה חייבת שריפה כמשפטה:
[ו] וגם איצטרך קרא בראו בית דין דצריכים הב"ד להתרות בה ועיין בגמרא בבא קמא (דף צ') ובגמרא ראש השנה (דף כ"ו) דהיא פלוגתא דתנאים וס"ל לר"מ כרבי טרפון. ועיין בנתיבות (סי' ל"ו) שכתב דאין בבי"ד דין הזמה וע"ש בתשובה. והנה בהא דרבא בסנהדרין (דף ע"ח) דטריפה שהרג בפני ב"ד חייב יש לפלפל אי חולק על רבי עקיבא או לא אבל בנ"ד אין נ"מ כלל בזה דעכ"פ הוא פלוגתא דתנאים ולזה כיוונו התוס' בחולין (דף י"א ד"ה וכי) שהקשו דנילף מרוצח גופיה ותירצו דטעמא דטריפה שהרג פטור דהיינו משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימן ואי קטלינן עדים כשהוזמו לא שפיר קטלינן וא"כ אין להוכיח אלא במאי דקטלינן לעדים עכ"ל. וכוונתן דבאמת טריפה שהרג מצד עצמו הוא חייב ולפ"ז שפיר משכחת לה בראו בית דין וא"כ אין להוכיח אלא מהעדים ודוק היטב ושם בגמרא בסנהדרין כל השקלא וטריא הוא על מימרא דרב חנן דמיירי בעדים כמבואר ויש לפלפל אך לא באתי רק במה שנוגע לכת"ה:
[ז] ואף לפי דבריו לא הועיל כת"ה בזה ליישב מהא דתמר אשר כל פלפולו יסובב ע"ז כי מה שכתב באות ב' דלגבי בת כהן לא בעינן עדות שיכול להזימן וא"כ לא איכפת לן אם טריפה היא משא"כ אם נימא דלאו אביה הוא יהיה מוכרח ליזול בחר רובא דאין טריפה וא"כ בכל אחד א"צ רק לרוב אחד ושוב לא הוי ממיתה למיתה עכ"ד. מה זה ענין להא דתמר הרי כתב הרמב"ם (פ"ב מהלכות עדות הל"ז) עדים שהעידו על איש טריפה שהרג והוזמו נהרגין שאפילו הרגוהו בידיהן אין נהרגין לפי שהוא טריפה עכ"ל. מבואר שאם הרגוהו נהרגין גם כשהוזמו נהרגין וזה פשוט והרי מבואר ברמב"ם (בפ"ט מהל' מלכים הל"ט) שבן נח אם הרג טריפה נהרג ולפ"ז גבי תמר אם היא היתה מיוחסת בתו של שם ועכ"פ העדים אינם מיוחסים ונהרגו על הטריפה כדין ב"נ. ואם היתה בודאי טריפה היו נהרגין אם היו הורגין אותה וא"כ אין נ"מ לנו אם היתה טריפה או לא והדק"ל אמאי דנוה בשריפה דילמא לאו אביה הוא וממל"מ לא אזלינן בת"ר:
[ח] וביותר תמהתי עליו עמ"ש בתשובה הנ"ל (באו"ג) וז"ל אמרתי ליישב קושית התוס' במכות שם שהקשו בהא דאמרינן בסנהדרין דבועלה אינו בשריפה מדכתיב היא ולא בועלה דלמה לי קרא לזה תיפוק ליה דממילא ידעינן דהבועל אינו בשריפה מהא דכתיב לאחיו למעט אחותו עכ"ל והוסיף עוד שם וז"ל והנה התוס' שם תירצו דאיצטרך קרא לרבות שאפילו היכי שאין הבועל נידון כלל ואין לחייב את העדים במיתה דידיה אפ"ה אין העדים נידונים במיתתה ואכן עדיין תקשה לשיטת רש"י ז"ל בסנהדרין ע"א וכו' וא"כ שוב הדק"ל דקרא דהיא למעט בועלה למה לי עכ"ל:
במחכת"ה כתב בשם התוס' דברים שלא היו, התוס' לא הקשו כן לא קשה כלל דלולא הקרא דהוא ולא בועלה הייתי אומר דהא דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ולא לאחותו היינו דבאחותו לא שייך דין זוממים כלל אבל אחר שידענו מהוא ולא בועלה דבועלה אינו בשריפה איכא למידרש לאחיו ולא לאחותו דהזוממין אינם בשריפה אלא בחנק כמיתת הבועל אבל לולא הדרשא דהיא ולא בועלה לא הוה סליק אדעתיה כלל שענין לאחיו יש לו שייכות כלל עם בת כהן. ותמהתי איך הביא התירוץ של התוס' שאין לו שייכות כלל להקושיא הנ"ל שחשב והנני מוכרח לבאר באריכות קצת:
הנה תמצית דברי התוס' הוא דאמרו בסנהדרין (דף צ') על הא דתנן במתני' שם דתניא רבי יוסי אומר וכו' בת כהן היא בשריפה ואין בועלה בשריפה זוממין איני יודע אם לו הוקשו אם לה הוקשו כשהוא אומר לעשות לאחיו, לאחיו ולא לאחותו ע"כ. מבואר, שרבי יוסי דרש מהיא שאין בועלה בשריפה ודרש מלאחיו שאין הזוממין בשריפה. ועוד איתא בברייתא דסנהדרין (דף נ"א) "דדרשינן היא ולא בועלה היא ולא זוממיה". וזה שדרש היא ולא זוממיה בע"כ ס"ל הדרשא דלאחיו ולא לאחותו דאם לא כן לאחיו למה לי אבל רבי יוסי דדרש מהיא רק היא ולא בועלה אינו מוכרח לדרוש היא ולא זוממיה כי אינו מיותר כלל דהיא לדרשא דהיא ולא בועלה. וזוממים הרי יליף מלאחיו ודוק היטב. וזה שכתבו התוס' במכות (דף ב' ד"ה זוממי) וז"ל בועלה דדרשינן היא ולא בועלה וזוממי ב"כ דדרשינן לאחיו ולא לאחותו והקשו התוס' למה לי דרשא דלאחיו ולא לאחותו תיפוק ליה מהיא דנפקא דדרשינן את אביה היא מחללת היא ולא בועלה היא ולא זוממיה והיינו דקושית התוס' הוא מהברייתא דסנהדרין (דף נ"א) דשם דרשינן היא ולא בועלה היא ולא זוממיה ובע"כ אית ליה הדרשא דלאחיו דאל"כ לאחיו למה לי ולמה לי דרשא דלאחיו לא יאמר לאחיו כלל ואנא ידענא מהיא ולא זוממיה. ולא הקשו מהא דרבי יוסי (סנהדרין דף צ'). דמי יימר דהוא ס"ל הדרשא דהיא ולא זוממיה דהרי אמר בפירוש רק היא ולא בועלה. וע"ז תירצו התוס' דאי לא כתיב לאחיו לא יבא לאוקמיה מיעוטא דהיא אלא בבועלה ולא ממעטינן זוממין אבל כיון דכתיב לאחיו דרשינן נמי מהיא למעוטי זוממיה וכ"ז יען-כי "היא" אינו מיותר, כי נחוץ לדרשא דהיא ולא בועלה והבן. ושוב הקשו התוס' כיון דכתיב לאחיו למה לי דרשא דהיא ולא זוממיה ותירצו דאי מלאחיו הוה אמינא דה"מ כשהבועל היה נידון וכו' נמצא לפ"ז לרבי יוסי בברייתא שם (דף צ') דלא דרש מהיא רק היא ולא בועלה לדידיה אינו מוכרח זה הדין מה שהעלו התוס' למעוטי זוממין בכל ענין ודוק היטב. נמצא דיפה פירש"י ז"ל בהא דרבי יוסי וז"ל "כל היכא דבעדותן מחייבין איש ואשה ודינן חלוק כי הכא לו הוקשו". כי התוס' העלו כן רק למאן דדרש היא ולא זוממיה וגם רש"י ז"ל מודה למאן דדריש היא ולא זוממיה לדין זה שהעלו התוס' והראי' לזה דהרי התוס' כתבו ראי' לדין זה מפרק נגמר הדין (דף מ"ו) דקאמר מיתה אחת מעין שתי מיתות כגון בת כהן ובועלה או בת כהן וזוממי זוממיה והשתא למה לי זוממי זוממיה הרי איכא שתי מיתות בלא זוממי זוממין משום הבעל שהוא בחנק וכו' אלמא דהוה זוממין בחנק אעפ"י דליכא מיתה בבועל עכ"ל. ועמ"ש שם בגמרא תרגמה רב חסדא בבת כהן ובועלה או בבת כהן וזוממי זוממיה פירש"י בד"ה ובועלה דהיא בשריפה וכו' דכתיב היא באש תשרף היא ולא בועלה היא ולא זוממיה עכ"ל. ולמה סיים רש"י ז"ל היא ולא זוממיה הרי לפרש ובועלה היה די להביא היא ולא בועלה ועל או בבת כהן וזוממי זוממיה הלא פרש"י דכתיב כאשר זמם לעשות לאחיו ולא לאחותו אלא היינו טעמא דרש"י בא לפרש וליישב קושית התוס' שם במסכת מכות דל"ל זוממי זוממין הרי איכא שתי מיתות משום הבועל שהוא בחנק אלא ע"כ דאיירי כגון דליכא דין מיתה בבועלה ומנא ידעינן דין זה ובע"כ מדרשא דהיא ולא זוממיה וכמו שהעלו בתוס' וא"כ רב חסדא שתרגמה בבת כהן ובועלה או בת כהן וזוממי זוממיה בע"כ ס"ל כהאי ברייתא דדרשינן היא ולא בועלה היא ולא זוממיה שדין זה נובע מהך דרשא ולזה סיים רש"י היא ולא זוממיה נמצא למאן דסובר דרשא זו דהיא ולא זוממיה מודה רש"י לדין זה ולק"מ ודוק היטב: