אור ברסלב
דרכי שלום סימן לח

דרכי שלום· רבי יחיאל מיכל לייטר

סימן לח

סימן לז

[ז] ובהיותי בזה אמרתי לבאר הא דמבואר ביור"ד (סי' צ"ח) דאם נתערב במינו ובשאינו מינו ונשפך רואין את שאינו מינו כאלו אינו. והוא מהרשב"א דיליף מהא דאמרו בגמרא לר"י. ומהרש"ל חולק על הרשב"א דבאינו מינו נרגש טעם האיסור. והט"ז חולק על מהרש"ל דטעם הנרגש הוא טעמא דהיתרא מאחר שנתבטל ברובא ע"ש. וראיתי בספר יד המלך (פט"ו מהלמ"א הלכה כ"ב) האריך לבאר דדעת מהרש"ל נכונה וז"ל ונוראות נפלאתי על הט"ז דעלה במחשבה לפניו לדמות ביטול דאורייתא של מין במינו ברובא לדידן למין בשאינו מינו לר"י בטעמא הלא נראה בעליל דאין תכונת עניניהם שוות בשום צד דמבשא"מ היכי דאין מרגישין טעם האיסור אין ההיתר מטעם ביטול כלל רק דע"י ריבוי טעם ההיתר כ"כ נגד האיסור נאבד מן האיסור תבניתו ומראיתו וטעמו הראשון שהיה לו וממילא פקע איסורא מיניה וכו' משא"כ במב"מ לדידן דאף דבטל ברובא בכ"ז אין בידינו לומר דמחמת רוב ההיתר הוי כאילו האיסור נאבד מן העולם עכ"ד בקיצור:

וכל הרעש הזה לפי מה דנראה ס"ל לבעל יד המלך דביטול בששים אין אנו צריכין לבוא לתורת ביטול כלל כמפורש בדבריו אלו. אמנם לדעת האחרונים שהבאתי דגם ביטול בששים צריכין אנו לבוא לדין ביטול ברוב מתורת אחרי רבים להטות ולולא תורת הביטול לא היה מועיל מה שאין מרגישין טעם האיסור כמו בבלע איסור. לפ"ז יש לומר דדעת הט"ז בדעת הרשב"א דכל ביטול בששים אנו צריכין בהכרח לבוא לתורת ביטול ברוב לבטל הממש וא"כ שפיר יליף הרשב"א ז"ל מהא דר"י דהרי גם שם אנו משתמשין בתורת ביטול וחזינן דתערובות מינו אינו מעכב לדון תורת ביטול ברוב לבטל הממש של אינו מינו וא"כ ה"ה לדידן תערובות אינו מינו אינו מעכב לדון דין ביטול ברובא במינו ומאחר שאינו מעכב ואנו דנים דין ביטול ברובא במינו והותר, ממילא לא איכפת לן בטעם הנרגש באינו מינו אחר שהוא טעמא דהיתרא שהרי נתבטל ברוב מינו ודברי הט"ז נכונים:

תוכן העניינים

דרכי שלום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה