דרכי שלום· רבי יחיאל מיכל לייטר
סימן לה
לאחי הרה"ג המפורסם הנ"ל (זללה"ה).
כ"ת הביא הערה מבנו הרה"ג מהר"ן שליט"א שהקשה על הנמ"י שכתב ביבמות (ריש פ' האשה רבה) וז"ל וא"ח אמאי לא מייתי ראי' דאפילו היכא דאתחזיק איסורא ע"א נאמן מנדה שהאמינה התורה מדכתיב וספרה לה לעצמה תירצו ז"ל דשאני התם שאי אפשר אלא בכך עכ"ל. וע"ז הקשה מגמ' (גטין דף נ"ד) אמר רבי משום רבי יוסי מה אעשה שהתורה האמינתו היכן האמינתו כהן גדול ביו"כ יוכיח דכי אמר פיגול מהימן והשתא לפי דברי הנמ"י הא התם אי אפשר אלא בכך עכ"ד. מצאתי בשו"ת שו"מ מהד"ת (ח"א סי' י"ט) שהעיר בזה:
ונראה לפענ"ד דשם בגטין הוא מימרא דרבי יוחנן משום ר"י מה אעשה שהתורה האמינתו ורבי יוחנן סבירא ליה (נדרים דף ל"ה) הכל צריכין דעת חוץ ממחוסרי כפרה, שהרי אדם מביא קרבן על בניו ובנותיו הקטנים הרי דיליף משאי אפשר. ועיין שם (דף ל"ו) אלא מעתה יביא אדם פסח על חבירו. ופירש הר"ן וז"ל לדידך דדנית אפשר משאי אפשר ע"ש, והנמ"י קאי לפי מסקנת הש"ס (חולין דף י"ב) אלא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר וע"ש ברש"י ומבואר דאין דנין משאי אפשר. ועיין בתוס' כתובות (דף כ"ב ע"א ד"ה תרי) שכתבו וז"ל וקשה דהכא אליבא דרב הונא קיימא כו' ע"ש והוא מימרא דרב הונא בשם רב ודוק: