דרכי צדק· רבי זכריה מנדל מירוסלב
ספר דרכי צדק הנהגות טובות
לרבי זכריה מנדל מירוסלב ז"ל:
א הדיבורים של בני אדם רומז לעולם הדיבור וכשמדברים טוב ומדבקים המחשבה בזה מדבק עולם הדיבור עם עולם המחשבה וגורם טוב וכשהוא מדבר בטל ח"ו גורם להיפך ח"ו ויזהר מאוד וכשהוא חושב דברים רעים מסטרא דדינא אז מצמצם מחשבתו באותן ההיבורי' ומרחיק א"ע מהתפשטו' החסד ובאים עליו יסורי' ח"ו ובכן אם חושב שקרי' מרחיק את עצמו מן האמת שהוא סטרא דקדושה וכןכשחושב גשמות כל מה שאדם חושב לשם הוא ממשיך על עצמו ע"כ לא ידבר ולא יחשב רע כלל ח"ו:
ב כשמתפלל על אדם העצה הטובה שלא יזכור בפירוש בקשה כי אז מעורר עליו דינים ח"ו מהמלאכי' אם הוא ראוי לעשו' בקשקו רק יכווב מחשבה בעת עוסק בתורה או בתפלהוהבקשה בלב נסתר מהמלאכי' רק הש"י לבד יודע מקשבו' בני אדם ויעשה בקשתו כי שם רחמים גמורי':
ג בכר מקום מהתפלה שמזכיר לשום ישועה עד"מ בשרו מיום אל יום ישועתו יכול לכוין ולבקש במחשבה על ישועה או רחמי' כגון זכור רחמיך כו' או הראנו ה' חסדך להמשיך חסד על איזה אדם שהוא צריך ישועה ורפואה:
ד כוונה
כוללת בעשיית מצוה או תפלה לעשו' נ"ר להבורא ולא יצטער באם אינו יכול לכוין בתתפלה ואי"ן לו נ"ר מהתפלה רק יצטער מפני שאינו פועל נ"ר להש"י:
ה שיעשה המצוה בשמחה ויזכור שהוא עושה נ"ר להבורא עולם ועי"ר יראה לעשו' מצוה מן המובחר כמ"ש זה אלי ואנוהו כדי שיהי' לו יותר נ"ר: הבעש"ט גילה שאע"פ שאדם מתפלל בדביקו' גדול ואהבה ויראה כראוי מ"מ יזהר שיהא לו הכנעה לפני הש"י ג"כ כי פ"א התפלל עם תלמידיו בדביקו' גדול ולא הי' להם הכנעה והי' קטרוג גדול למעלה רק אחד הי' מתפלל בהכנעה ונצולו ע"י זה:
ו כל מה שאדם רואה יזכור בהש"י ויחשוב מאין בא לזה החיו' אם לא מהש"י ויסיר ממנו עי"ז כל מחשבו' חמדה עד"מ בראותו פחאום אשר יחשב מאין בא החיו' מהש"י ואז יכול עליו יראת הש"י וכלל כל החאוות מהאכילה וביוצא בזה בא מתאוות אשה שהיא השורש לכל ההאוות ועי"ו יגרר כל התאוות כי תאוות המשגל גורר כל התאוות הרעו' ומיקר החמד לאשה בא ע"י שאדם נוצר מן התאוה לכן בהרגל אדם לפרוש עצמו מתאוה זו רק לשם מצוה אזי נקל יהי' לו לפרוש עצמו מכל התאות הרעו' רק יראה להגביר כח השכלי ולהרגיל עצמו לאהבת הש"י:
א בניר גדול שלא יהכלל אדם בשום הצטרכו' עליו לבדו רק בשביל כל ישראל שאם לאו דנין אותו ומשגיקין עליו אם יש לו זכות זכות והזהר בזה עד"מ לרפואה יכלול כל חולי ישראל וכיוצא בזה כל בקשה שיצטרך יתפלל על כל ישראל:
ח בכל התפלו' ש"ע. כשיאמר או"א אלהו אברהם ימסר נפשו לקדושת הש"י ויכוין באלקינו שהוא מוסר עצמו כדי ליחד הויה ואדני ובאלקי אבותינו ליחד הויה ואהיה וכן בשמע ישראל יכוין אף אם יענו אותו ויפשטו עורו מעליו יסבול וידמה בנפשו כאלו עושין לו כן וכן שמעתי מהרב זצלה"ה שראוי לחשוב כאלו אש לפניו בוער עד לב השמים והוא בשביל ק"ה זורק א"ע לאש לקיים מ"ע ינקדשתי לשרוף עצמו על ק"ה יתברך או יעשה עינוי לעצמו לסבול ויקבל בשמחה מ"ע זו (ט) בכל זמן פנוי יהא מהרהר במצוה זו וכל יותר שמההר במצוה זו לקיימה יותר עובד להשם יתברך במחשבתו וכל עבדו' הצדיקים מהרהרי' במצוה זו תמיד:
י בעת שיש לו הנאה מדבר גשמו' כגון בשעת זיווג ואכילה אם ירגיל עצמו לחשוב מסירת נפשו למיתה לקיים מ"ע זו ונקדשת ומאוד תועלת לנשמתו וכשזוכה מרגיש אז יותר תענוג ושמחה היא לו אם היו רוצין להרוג אותו על ק"ה ויכוין שיותר היה לו תענוג ושמחה בעשיית מצוה זו מתענוג גשמי הזה וראי' לדבר שיותר היה לו תענוג ממצוה זו שאפי' היו לוקחין אותו באמצע הזיווג או אכילה הי' משמא את עצמו במצוה זו יותר מתענוג הגשמי הזה רק שיהיה דושר אמת בלכבו שיוחק כן בלבבו באמת גמור שתפץ יותר לקדש שמו להיות נשרף על קדוש השם מתענוג הזיווג או אכילה זו ואל יחשוב כפשוטו שהוא עושה רצון קונו והזהר בזה (יא) אמר מ"ו ני' כשיבא לאדם עד"מ
לחמוד חפץ פלוני יצייר לפניו הל"ת של לא תחמוד כאלו היא כתובה לפניו וכן כל עבירו' ובכתבי' כתוב שיאמר בפה הל"ת ובדרך כגולה מצאתי שיאמר הז' עממין כנעני חתי האמורי כו' בכנ כוחו ואז ינצל מן העבירה:
יב כל הנשמה תהלל יה ע"כ נשימה ונשימה תהלל יה כי החיות ברצוא ושוב בא מלמעלה רוחניות עצום והגוף אינו יכול לסבול זה החיות ולזה הוא בסוד מטו ולאגמטו והחיו' רצוא ושוב כי הולך בגוף ומיד הוא חוזר למעלה וזו היא ההבל והבל נרשם בהחיות הן מה שחושב הן מה שעושה ומדבר נרשם זה בהבל וכשהחיו' עולה למעל' נגלה כ"ז למעלה כמשל הצורף המנסה כסף בשפשוף על האבן בותן כמה מהסיגים יש בכסף זה כמו כן נגלה הכל למעלה מהשפשוף החיות שבלב וז"ש לרגעי' תבחננו ולכן ראוי לירא וליבוש מלעשו' שום חטא או אפי' שטות בעלמא כי בעלות ההבל למעלה נתגלה חרפתו מהרהורים רעים ומחשבותיו אשר לא טובים ח"ו לפני מארי דדינין וני ילי הכל:
יג יחשוב שהש"י חושב במעשה בני אדם לרתם עליהם ומצייר גופם למעלה בעולמו' עליונ' ואיך לא יתבייש בראו' הש"י גופו מלוכלך ומטונף בעבירה היתכן להרהר רע במקום עליון ונורא כזה שהי' ראוי לחשוב ולהרהר בהרהורי מצוה ולא בהרהורי עבירה לכן כל מה שרואה ומצייר יצייר מחשבו' טובו' דהיינו בראותו זכר יצייר לפניו שם הויה ב"ה נגד עיניו ובראותו נקבה יצייר שם אדני לפניו וזה סגולה גדולה להנצל מהרהורי עבירה גלה זאת צדיק א' בכתביו והוא בדוק ומנוסה בעזה"י: (יד) כשבא לאדם מחשבה זרה באמצע התפלה ישתוק כי המחשבה רוכבת על הדיבור וח"ו הקליפה גוברת על הדיפור של קדושה לכן ישתוק עד שיסיר המחשבה רעה מלבו נטו) הנהגה גדולה יסחלק חמיד
בהדבורים כשמדברים
מאהבה עד"מ יחשוב באהכת הש"י שאין לאהוב רק לשם יתברך וכשמדברי מן עשירו' יחשוב ג"כ כי מהש"י בא לאדם העושר והכבוד וכן בנוי וז והדר וכן מיראת עה"ז יחשוב שאין לירא רק מהש"י וכן כל הדברים עד"מ ובין תבין את אשר לפניך ובזה לא יפסו' מהדבקו' גם בדברו עם בני אדם: (טז) כשירצה שלא יפסוק מן דביקו' בעת שמדבר יראה שכל מה מה שידבר יהיה הכל להש י גסבשאר צרכים יחשוב שהדבורים באים מהש"י שנותן בו כח הדיבור ובזה לא ישכח מהש"י:
יז גם ירגיל עצמו כשמבקש איזה חסד
מב"א יכוין בעת שאלתו שהוא מבקש מאס הש"י וזו היתה מעלת הצדיקים הקדמוני' ומו דניאל מרי חלמא לשנאך ופשרא לערך עיין ברש"י ז"ל וכן בנחמיה אתפלל והיה כל הדבורים הכל לשמים וכן מצינו בגמ' נאמן עלי הדיין וזה דבר גדול צריך הרגל רב: (יח) אם הוא בדביקו' ויכול לחשוב על כל דיבור שם הויה ב"ה ובזה יוכל לחשוב ג"כ בדבורים ששומע מחבריו ואם זוכה יוכל להכיר עי"כ כל דיבור ששומע אם הוא אמת או שקר או דבר בטל כנודע הסימן בין היודעים רק זה הוא השורש (יט) גם ייכל לחשוב אותיו' שמדבר
בגשמו' יצייר אותה
במחשבתו בציור כתב אשורית ועי"כ יש לאותיו' העלאה ע"י חושבו בציור אותיו' קדושים וזה גלה ג"כ רבו של מ"ו ני' ולזה צריך הרגל רב ע"די מ' כשיאמר לו חבירו גיב מיר) יצויר נגדו כתב אשוריה כזה מיר) לכ צריך לרחם על השכינה שהדבורים ממנה באים והוא לוקח אורם לגשמות והרב בעהשיט ז"ל אמר שמה שהשכינ' היא בגלות הוא שכל הדבורים ממנה וכולם צריכין להיות לעבודת הבורא וכעו"ה לוקחין אותן הדבורים לגשמו' ולדבר בטל ושקרים (רא כעצריך לדבר לעכודת הש"י יחשוב שעושה בזה נ"ר להש"י שמביא שמביא ומעלה הדבורים של חול כי ע"י הדבורים לצאנה הש"י יש להם העלאה לאותיו' כי כל אותיות הם קדושים רק שבני אדם מצרפין אותן לדברי' בטלים וגשמות והם בזה העולם וכחב בכחבי של הצדיק דיש למעלה נ"ר כשמעלין אותן כי יש רחמנו' למעלה על האוחיות שהם בצרופי חול בעו"ה כנזכר בכחבים שהם נק' מ"כ כדאיתא בזוהר ולפ"ז יפה מנהג עולה שמפרשין הלמוד בלשון לע"ז כי ע"י הלימוד עולי' האותיו' הצירופי' של קודש ע"י קדושת התור' וכן מנהג רבותינו:
כב יזכור שיום וסי ביע אומר אמר
רבו של מורי כמו הבעלי מלחמות כשחוזרין מן המלחמה הם מתפארים לפני מלכם ז"א כך עשה השר שלי תחבולה לנצח המלחמה וזה אמר כך עשה השר שלי לנצח שונאו והמלך נהנה מהן כך כל יוסויום של הצדיקים הם מתפאר ם עצמן לפני מלך מלכי המלכים תב"ה ז"א ביומי כך עשה בו הצדיק תחבולה לנצח יצר הרע וז"א גם כן ביומי כ"ע הצדיק כדאיתא ואברהם זקן בא בימים כנזכר בזוהר והש"י יש לו תענוג גדול מזה ע"כ יראה כל אדם שגם עליו ימים ידברו ויספרו מעשיו ברנה לפני קונו וצורו:
כג יזהר כשיפול לו מחשבה זרה
בתור' או בתפלה הן ביום הן בלילה עד"מ אסיכול לו ענין יראה יעלה אובל היראה לשמים וירא ויפחד מפני פחד ה' ומהדר אא ויתחוב שאין לירא באמת כ"א מהש"י ועי"ז יעלה היראה נשמות להש"י וכן כשיבוא לו אהבה המבלבלת אותו יעלה האהבה ויחשוב שאין לאהוב רק הש"י ויהיה עי"ז עלי' למחשבה הקודמת להיכל אהבה וכן בנצוח לעולם הנצחון ובכבוד למלך הכבוד ובגאות יחשוב ה' מלך גאות לבש אם חכמה יחשוב הש"י יהיב חכמה לקכימין ויעלה החכמה לעולם החכמה וכן הדין בתבונה לעולם התבונה והוא דבר עמוק וגדול:
כד כשיוכח לההפלל בדביקות יחשוב שהשכינה מתלכשת בו ומרפללת עמו על בני עלמא דדכורא ובפרט כשיאמר אדני שפתי תפתח וכן מלאמה או במעשה המצוה יכוין לעשות יחוד עליון:
כה יזהר כשצריך לרפואה ילמד בענין רפואה בגמ' וכל ספורי מעשיו יספר מניסי הש"י בעניני רפואה ועי"כ מעורר אל הרחמים לרפואה וכן לשאר דברים להכנעת אויבים או להצלה ולכל וישועהשבי (כו) יחשוב בכל עת בשם המטהי המחשבה הנז' בשע"צ חבלתה ממורי בכל עת שהוא לומד יחשוב הריני עושה א"ע מרכבה לשכינה כדאית' בשע"צ בתיקון הנפש ואפי"א לף פעמים ביום אי כן ואמר מ"ו ני' כי הגוף מתקדש מאוד בזה וכשירגיל עצמו בזה יטה מחשבתו ויסיר ממנו הרהורי עבירה ויזכה להתפלל במחשבות קדושות ב ומקדש ומקדש עצמו כמו בתענית וסגופים:
כו אל יחגאה במה שהחפלל בכוונה ועובד קש"י כדאיתא בחנא דבי אלי' שיאמר אדם מתי יגיעו מעשי למעשה אברהם יצחק ויעקב ובפרט כי לולא השם עוזרו כו' ואיך יתגאה עבד לפני אדוני' וזאת העצה היעוצה בכל עת שהוא פנוי ויבא יו מחשבה המבלבלת ישיב לה שאינו רשאי להפסיק מדביקו' הש"י אף רגע א':
כח כשם רו"מ ני' מבעש"ט אם יפול לאדם מחשבה זרה יחשוב שהכל בא מאותיות והם קדושים רק שנצרפו במחשבתו לשטות ע"כ אם יכול להפוך האותיות הללו לדבורים קדושים היה טוב מאד או ע"י היפוך התיבות מ"ז או בהפסק לשתים והן בר"ת של המ"ז ודוקא שלא יפסיק מהדביקות צ נכט) כבר נזכר לעיל כל מה שיראה יזכור בהש"י עד"מ כלים נאים יחשוב שהש"י בראה וזה מועיל להרהור חמדה וכן בנשי' כדאי' בר"ח שראה כותית נאה ואמר ברוך המקום כו' כדי שלא יבוא לידי הרהור וכשרואה אהבה בין איש לאשתו יחשוב האהבה להש"י צריך להיות ביתר שאת כשלמד בחכמת האמת ינוין ליחד ו' בה' ואז יפרד ממנו וזה כלל לכל אהבות וכן ביראה כנ"ל ושמעתי שיראה היא מבוא גדול להסיר הרהורים רעים בחשכו ביראת השם ובגדולת הבורא:
ל יחשוב בשעת אכילה שמעלה האוכל מעלמא דנוקבא לעלמא דדכורא וע"י לעיסה יחשוב ויצייר כנגדו אותיו' מאכל ואם אפשר יחשוב מספר אותיות מאכל עולה צ"א כמספר הויה ואדני בזיווג גם בספר טהרת קדש כתב בשם האר"י ז"ל שיחשוב השם חב"ו וכן הוא מסוגל להנצל משום חטא ע"י אכילה זו מכח כל שכן ומה או שכבר נפלו יכול שם זה לפעול להעלות הנצוצות ומכ"ש שלא יפלו כלל וכלל ויחשוב באור פני מלך חיים:
לא יש מתפלל ביראה בלא שמחה מתוך שמתגבר עליו מרה שחורה ויש מתפלל בשממה בלא יראה מתוך שמתגבר עליו מרהן אדומה רק שכולל אהבה ויראה ביחד אז הוא כהוגן וג"כ עיקר יראה שיפול עליו מן השמים ולא שמתעורר עצמו ליראה כי הוא מדרגת מ"נ ולפעמי' זוכה שנופל עליו ירא' והמוחין שלו מזדככין ודמעות יורדת מעצמו מפני היראה ואם מסתכל אדם אחר התפלה אם נשאר בו רושם על איזה מדה יותר מקודם התפלה אז לא התפלל כראוי (לב) כשווכה האדם ליראה גדולה ועצומה ונופל עליו יראה כ"כ עד שקרוב למות מגודל היראה יזהר לסבול כי הש"י יתן לו כח לסבול ולא יתפלל שיסיר ממנו היראה ואם ימות אשרי אאא חלקו שמת במיתה זו: (לב) כשיהיה לאדם שמחה ודכיקו' יתפללג"כ על עיאה כי הוא וצר אוצר הש"י כמ"ש יראת ה' היא אוצרו והוא עיקר הפתח לכל והשמחה בלא ירא היא הוללת (לד) לא יאמר אדם בשבת אתפלל ובחול לא כי הוא משל לאחד בזמן [?' שרואה את המלך עובד עבודתו וכשהמלך נסתר אינו עובדו אבל הש"י יודע הכל. שה) רא יאמר אדם כשאוכל להתפלל בדביקות אתפלל ובאם לאו לא רק אדרבה מ"מ יתאמץ ויתפל ע"כ כי אז אין מניחין המקטריגילו מפני שקרוב לדביקו גדול ע"כ יתאמץ אולי יעורר ההתלהבות והוא עד"מ שהאריך רבו ומ"ו של רבי ובפר' על פסוק שומר רוח לא יזרע:
לו בכל המחשבו' עד"מ אהבת רעות יחשוב להעלות אותו אהבה לאהבת הש"י כי אין בעולם רק שבע מחשבות כנגד ז' ימי בראשי' שנאמר בהם ויהי ערב ויהי בקר וכשישמע דברי שחוק יחשוב שהכל הוא חלק מעולם אהבה ומה לו לדבק עצמו בגשמות כו' וכיוצא לכל מחשבו' שבעולם וכן כהאוכל דבר תענוג יחשוב שכל התענוג בא מן הש"י (לז) מות שלפעמים הצדיקים אין פועלין בתפלתן מפני קוטן האמנה שהן אין מאמינין בעצמן שיוכלו לפעול בתפלתם ואדם הישר יאמין אף רי אין אני ראוי להיות נענה בתפלתי אעפ"כ לגודל רחמי הש"י אענה בתפלתי למשל עבור החולה יבטח בה' למען רחמי' גמורי' ירפא את החולה:
לח בזכרו עשיית המצות והתפלה ישמח על שזכהו הש"י לעשות נ"ר גם יכוין לעשות נ"ר ולא יאמר מה אני ספון לחשוב לפני מלך גדול ונורא שפל בזה רק עד"מ עוף המצפצף והוא חשוב לפני המלך ויותר יש לו נ"ר מזה מכל מיני שירה וזמרה כמו כן האדם מחמת שהוא חומר עכור יש להש"י תענוג גדול משיריו ושבחיו יותר מכל שררי מעלה כי הוא חדוש גדול ששפל ברי' כמו האדם יש לו שכל לשבח ולפאר הודו שמו ית' (לט) יכוין בתפלה שמעורר אוחיות שנבראו בהם שמים וארץ וכל הברואים כלם עליונים ותחתונים וכל העולמות כולם וא"כ באמרו התפלה והשבחים הוא אומר עם כל העולמות ועם כל הנבראים כי הוא מעורר האותיות והאוחיות הם החיות של כל הברואים א"כ עם כלם הוא אומר ומעלה כל הנבראים משמים וארץ בכונה זו ועל ידי בני העלי' שמתפללין בכונה הם מעוררין גם האוריות של החיות כחוחי ערך וגם הם יוכלו להתפלל יותר בכונה ובהתלהבות ויחזרו למוטב והבעהש"ט גלה ג"כ ואמר לתלמידיו צריך אתה להתפלל אפילו על עוף הפורח המצפצף וכן לדבר תורה לב"א להוכיחם מועיל כונה זו להועילם והזהר בה הרבה בסיצור (מ בפיפור מרשעים יוכל לבוא להרהורי' רעים וממשיך רע לעולם ח"ו לכן יספר ממדות טובות של הצדיקים וימשוך טובות לעולם:
מא בהאפר ר"ט תמה אם יש בדור הזה
שיודע להוכיח כי אם אינו יודע בנפשו שהוא צדיק גמור לא יוכיח המוקין של הרשע הוא נופל על המוכיח וגורם לו קישו' בעבודת הש"י המגריעה שגורפין בו טינוף א"א שלא ידבק בהמגריפה מעט ליכ מהטנופת כן המוכיח שאינו צדיק גמור:
מב לא יתפלל על עצמו רק על חלק אלוה ממעל שבו שהוא חסר לאותו דבר ואז גאהנא נעשה בקשתו בעולם העשי' עכ"פ נעשה בקשחו בעונמות עליונים בדבר רוחני וע"כ לא יצטער אם לא נעש' בקשתו:. (מג) ראוי לזכור כי עולם הדיבור מדבר בו ווולת זאת א"א לו להתקיים:
הדבור באמרו ה' שפתי תפתח פ' השכינה וגם המחשבה א "א להיות כ"א מעולם המחשבה והאדם בעצמו אינו רק כשופר שאותו קול שקוקעים בו הוא המוציא ואם יפרוש ממנו התוקע לא יוכל להשמיע קול כך האדם בהעדר ממנו הש"י ח"ו אינו יכול לדבר בפרט בעסקו בתורה או בתפלת יחשוב כן ובזה יסיר ממנו הגאוה והתפארת כנ"ל:
מד ראוי לירא ולהתבייש מפני הדיבור גופא כי העול' הדבור מצמצ' צמו בו כאנ מור ה'שפתי תפתח וכדאיתא בסכר יצירה קבען בפה (מה) א' הדברים שאדם שומע וכל המקרים שאירעו לו הן דבר אהבה או יראה או התפארת ונצחון והודות והתקשרות וממשלה הכל בא לעוררן לקדושה ולתשובה כגון לצנותא שחטא בה אף פ"א מפני זה אירע לו שישמע דבר לצנות ויתחרט עתה על מה שעבר פ"א גם במחשבה שיפול לו באמצע תפלה הרהורים רעים הם באים כדי שיתקנם עתה בתפלתו ולהעלותם וזה כלל גדול לעבדות הש"י: (מו) בתורה שלומד יוכל לתקן אם לומד בדבר אהבה יכול לתקן איזה אהבה רע שהי' לו וכן אם פגם ביראה יכול לתחן כשלומד ענין יראה:
מז יום א' מימי השבוע הוא נגד אהבת החסד ידבק באהבת הש"י. יום ב' נגד גבורה ידבק עצמו ביראת השם כל היום יום ג חפארת לפארו אא ד' יראה לנצח עצמו לעבודת הש"י יום ה' הוד להודות לשי"ת יום ו' התקשרות ובדביקות ובצדקה יוה שבת קדש מספר במלכות ובכל משלה ובשבחים אשר ברא את הכל ה' מלך גאות לבש:
מח מה שבא לאדם מ"ז בתפלה כי דנין אוחו בהיכל העליון אם ראוי לעלות תפלחו ע"כ יהרהר בתשובה אולי ירחמועליו מן השמים א בלל (מט) כלל לדעת כי האהבה נותנין לאדם משמים וליראה אדם צריך לעורר מעצמו כמ"ש ועתה מה כו' לכן אל יתגאה באהבה שהיה לו בתפלתו כי אין זה מחמתו רק מן השמים מהש"י:
שמעתי מהקדוש מר' מיכל זצ"ל לחשוב שע"י אותיות שאני לומד לקיים מצות והגית בו ולעורר אותיות הרוחניות שבעולמות העליונים:
נ שמעתי ממו"ר כי האדם בעת התעוררו לתשובה מחמת גודל חרטה שיש לו לפעמים מקלל עצמו ומעורר עליו דינין ויסורים ומבקש שיבוא עליו עבור חטאו אין לעשות כן רק יבקש מהש"י שיחזיק לבו לתשובה ולא לעורר דינין וזהו פיתוי היצר שמבקש לאבדו בלא תשובה כהוגן ויכול למות קודם זמנו ופעם אחד היה תלמוד אחד עושה כן והוכיח אותו מ"ו דרך כלל:
נא לפעמים
יש לאדם יסורים גדולים לבע"ת ואינו מכיר בו אלא הש"י והכל מרחמי הש"י עליו כי זה היה רגיל בתענוג העה"ז ועתה בא עליו התעוררת תשובה ומכיר שאין זה תענוג של אמת ולהתפלל בדביקות ג"כ אינו יכול ואין לו תענוג מקדושה כגון תפלה ותורה ואין לו שום תענוג לא מהעה"ז ולא מתורה רק הוא מיצר וזה לודין גדול וקשה עליו יותר ממיתה ומכפר כעונש מות שממרק עונות של אדם:
נב כשאדם רואה או שומע דבר עבירה פתאום והוא סור מרע שהש"י שולח לו הרהורי תשוב' עבירה זו או כיוצא שמא לעשות תשובה יזכור עתה או אולי הרהר בה ויעשה תשובה עליו:
נג לא ירבה בדבורים שלא לצורך כי הדבורים בזמן חיי האדם קצובים מן השמים ולמה לו לקצר חייו בדבורים שאינן של מצוה ואין צריכין לו כלל כמאמר שלמה בש"ה נפשי יצא' בדברו נפשי שנתתי באד'יוצא בדברו: ננד) גלה רבו של מ"ו בר"ה וי"כ הכתיבה הם המחשבות שחושב לכן ירגיל עצמו ביומי דדינא בר"ה לחשוב ע"ע ועל כל ישראל רק מחשבות טובות לחיים ולשלום ולא ישגיח על כל סימנים רעים ח"ו כי היצר במתכוון זורק במחשבתו מחשבות לרע כגון מחשבות מיתה לכן ירחם ע"ע וידחה אותן המחשבות ע"י שיחשב בעצמו שהוא רוצה למסור נפשו ביד גוים להיות נהרג על ק"ה לקיים מ"ע ונקדשתי ויבטלו אותן המחשבות שחשב או יהפוך אותן המחשבות לצרופים ע"י שם הוי"ה במילוייודין:
נה לא יהיה לו גאוה במה שיתפלל בכונה כי הוא עד"מ כבן כפר שאין: בא בשום פנים לפני המלך אך כשנאבד בן מלך והוא מביא אגרת מבנו למלך מניחים אותו השומרים העאה ואדרבה הכל מקבלין אותו בסבר פנים יפות כן כשאדם מתפלל ומעלה הקדושה למעלה שהוא בן המלך עצמו אז הכל מקרבין אותו:
נו
כשהרב לומד עם תלפיד הוא יחיד וזיווג זעיר ונוקבא הרב משפיע אה וא והתלמיד והתלמיד מקבל וכן במדבר עם אנמל זה מדבר וזה שותק ושומע אם הוא ש"ש ננז) קבלתי שגלה מורי של ר' לרבי כשאדם בא למדרגה הן בראיה הן בשמיעה יסתיר הדברי' תשעה חדשים כי כל הדברים הן בסוד עבור וליד' כמ"ש בכתבי אר"י ז"ל אף באורות עליונים ואם יגלה קודם זמנו הוא בדוגמת נפל:
נח גלה צדיק א' לפעמים אין אדם יכול להתפלל בשמחה ומחמת עסקו בשמחת עה"ז הוא מתעורר עצמו להתפלל בשמחה או לפעמים מתעור' עצמו ליראת עה"ז ועי"ז מתפלל ביראה בחשבו מה לו לדבק ברוחניות אין חטא בדבר:
נט יחשוב שאין עושה שום דבר רק החיות מהש"י הוא עושה זאת שהוא מתפלל ולומד ועי"כ שרה עליו רוח קדושה ולא יתגאה עי"כ:
ס יראת מות אע"פ שהוא יראה רעה כמוזכר בזוהר ובכמה דוכתי לפעמים שהוא טוב שבא עי"כ אח"כ לשוב מאהבה משל לבן שברח מאביו ופגעו לסטים וחזר אצל אביו:
סא אין ראוי לבטוח בהש"י שיתן לו דבר דוקא הדבר גשמית שהוא חושק כיון שאין מענין עה"ב אבל יבקש מהש"י שיעזור לו לעשות כל מצוה כתיקונה:
סב דע
כיכל כלים שיש לאדם הכל בא לתקן חלק הקדושה שבה ומפני כך לפעמים בשכבר העלן הם נאבדו וז"ס פכים קטנים ששכח יעקב ולכן אל יצטער אדם על אבוד ושבו' כליו:
סג לפעמים כשיפול אדם ממדריגה אל יצטער עצמו כי הקב"ה עושה כדי שיתעורר ויעלה למעלה והוא ירידה לצורך עלייה ויהיה להש"י יותר תענוגממנו:
סד לפעמים יפול לאדם מחשבות עבירה ועזבו לעשות מחמת הש"י הענין הוא כי העבירות ג"כ הם במחשבות כמו מצות בי כ"ד הוא קודם במחשבה ומחשבה הוא אותיות ג"כ כי דבר המחשבה הוא ג"כ ע"י אותיות והוא החיות של הדבר וזהו הקדוש' שנפלו בקלופה ע"י מחשבו' חוץ שה"ל מקודם ועכשיו מזו הקדושה בא לו כח תשובה לברר אוכל מתוך פסולת דהיינו שאין רוצה לעשות מעשה עבירה ע"י יראת הש"י והאותיות שהיה כבר במחשבתו תפס אותן מחיצונים:
סה כל כוונת תפלה לעבדו בפסוק שמדבר מאהבה באהבה ופסוק שהוא מדבר מיראה ביראה וכן בשמחה אע"פ שבכל התפלה צריך ידאה ואהבה רק בפסוק שהוא מדבר עד"מ מאהבה צריך להיות האהבה יוסר ורב משמחה ויראה וכן כולם:
סו יחשוב תמיד כמ"ש בח"ה שהגדולה שבטובת הש"י שקרבנו לעבודתו ונתן לנו את תורתו אע"פ שהוא גדול ונורא קרב את השפלים לעבודתו לזאת יגיל וישמח ברעדה:
סז כשמחשב באהבה רעה או גשמיות והוא ג"כ מלובש באותיות רעים יחשוב ויעלה אותן למחשבות טובות וילבש אותן באותיות טובות ויסתכל היטב עליהן ויסיר מהן האותיות רעים ויצייר במחשבתו תיכף האותיו' טובים וזו סגולה להסתיר ממנו הרהורים רעים:
סח כשאדם שותק הוא בעולם המחשבה וכשידבר ראוי שיכוין ולדבק עולם הת ל עולם הדבור ע"י דבורו וכבר נזכר עי נסט) אמר הצדיק רבו של מ"ו מ'
דובערש הק' לא ידבר בשום פעם דבר רע כד"א ותבחר לשון ערומים וכשהוא מדבר בניסי השם ובטובת הוא מעורר כן למעלה ובהיפך ח"ו הוא מעורר להיפך ולפעמים הוא יכול להושיע ולהעלו' אדם בדבורו שהוא מדבר עד"מ אם אדם הוא בשביה אסור בכבלי ברזל ידבר מענין ארבע' צריכין להודות היוצא מבית אסורי' וכיוצא מענינים אלו וכן כשאדם חולה באבר מישמבין ידבר מאותו האבר אותו הענין שהוא בספירה עליונים הרומזים ושייכים לאותו אבר ומזה תבין כל הענינים שאדם צריך לדבר:
ע כשאדם הוא בעל יסורים יקשור
עצמו בהש"י ולא ירגיש הכאב כ"הא לעא) אל ילמוד אדם בספר של אדם רשע כי מקשר עצמו בנשמת הרשע ומזה תבין מעלת הלומד בספרי צדיקים:
עב כשיש לאדם תענוג מהאכילה יעלה התענוג להש"י כיצד יעשה יחשוב שהש"י ברא התענוג הזה ע"כ ראוי לקדש שם אלקיו בזה ברבים וכן כשראה שום דבר חידוש בעולם יחשוב כן שהוא ימסור על קדושתו ובין תבין את אשר לפניך הן בדבר שמיעה או ראיה וכן בסיפורי מלחמות יכול לבא לידי דביקות ע"י מחשבה זו ואם לומד שלא יפסוק מדביקות יחשוב ג"כ כזה כשיש לו תענוג מחכמ' התור' מגפ"ת או שאר ספרי תור' יכול לזכו' עי"ז בפרט כשקורא בכ"ד ספרי נבואה פעולת הש"י ונפלאותיו ובספורי מעשיות בגמרא הוא כלל גדול זה לדביקות:
עג כלל גדול בכל מה שרואה יזכור התר"יג מצות ויחשוב מיד המצוה שבדבר הזה בעמדו במקום נקי וברואה אדם יחשוב ואהבת לרעך כמוך וברואה אשה יחשוב לא תחמוד ולא תתאוה וכן בממון חבירו כשרואה או בית חבירו יחשוב ג"כ לא תחמון וגם מצות מזוזה התלוי בו ומצות מעקה וכן לכל דבר ברואה יחשוב תיגן המצות התלוי בדבר זה וינצל מהרהורים רעים: (עד)
הוי עז לקום בבקר ומיד כשיתעורר משנתו יכוין מיד מ"ע של ציצית אם שוכב בציצית וכן במזוזה וכששוכב בשדה יזכור מצות פאה או מצות מילה כי כל המאורעת של כל היום תלוי בשעה ראשונה בקומו משנתו: (עה) אמר מ"ו ני' שטוב לחשוב בעת אכילת בשר מצות שחיטה ובפת מצות פאה ותרומה ושאר מ"ע התלוים בפת והוא טוב מי שלא יכול לכוין הכוונת: (עו) לפעמים אדם זוכה שמודיעין לו מן השמים ברגע שניעור משנתו נופל לו פסוק במחשבה יחשוב בפ' שנפל לו ויראה שלפעמים מוכיחין אותו בפ' זה או מראין לו איזה דבר ולפעמים על שמירה והוא ענין עצום:
עז יזהר מאוד שכל טובה הבאה לו מב"א יחשוב שהש"י נתן ללבות ב"א לעשות לו טובה זו והם אינן רק שלוחי דרחמנא וראוי שלא יהיה ג"כ כפוי טובה לאיש זה אבל עבור בטחונו בהש"י כי הם אינם עושים רק רצון הבורא כל עולמים:
עח כשיאמר תורה ורוצה להעלות יראה שיעשה ממנו חדושי תורה ירגיל עצמו להזדעזע בעת הזכרת ש"ש כד"א מפני שמי נחת הוא:
עט דע מה שאמרו חז"ל מט"ט תופר מנעלים היה וע"כ תפירה יחוד ' שמו הגדול הענין הוא כך המחט התפורה הוא ו' ושני ידיו הם שני ההין והנקב שבו מכניס חוט התפירה הוא יוד וכן בכתובה הקולמוס הוא ו' ויד שכותב הוא ה' וכשרוצה לעשות אות עושה תחלה נקודה הוא י' והיד הב' המסייע לאחוז הנייר הוא ה' שני' וכן בכל הענינים שהוא עושה יכול לכוין כן: (פ) יזהר שלא לחשוב מחשבות מסטרא דדינא ח"ו כי המחשבה הוא קומה שלימה בכל מקום שחושבים שם הוא וממשיך ע"ע חלילה דינים א קשים לכן יזהר מאוד לחשוב מחשבות טובות:
פא יחשוב בעת התפלה שהוא מהלך בעולמות עליונים כמ"ש בר"ח שיחשוב שהוא בג"ע עליון וע"כ בודאי לא יהיה לו שום, בושה ופני' מב"א וכן בתורה יחשוב כן:
פב אע"פ שבא לאדם דבר רעח"ו יקבל בטובה כי בגמרא מביא שר"ע היה עושה כן תמיד ועי"כ המשיך ברע שיתהפך לטוב והוא דבר גדול:
עוד הנהגות טובות:
א ע"י שאדם מקבל צרה בשמחה מן הצרה רצה:
ב תפלה למתק דין בשרשו להעלות דין למלכות דבינה ולעשות מאותיות צירוף אחר מצרה לרצה יי לצדיק:
ג אם פגם בנפש במעשה צר לו מעבדיו ובהמותיו ואם פגם ברוח ובדבור לה"ר וכיוצא נעשה מדבר זה גלגול באנשים שמדברים ממנו וכן יש לו צער מאשתו ואם פגם בנשמה במחשבה יש לו צער מבניו:
ד ב"א השונאים אותו לא ידחה אותן כי אדרבה יהיה שונאים אותו יותר רק יתפלל עליהם שיחזרו בתשובה ויוצא רוח משם:
לה) כל מה שיראה יחשוב ליקח ממנו לעבודת הבורא מוסר והנהגה וכן כשיראה שלות רשעים יחשוב אם לעוברי רצונו כך כו' ועי"נ גורם שמחה למעלה וממתקין הדינין:
ו אם הזדמן לו לראות דבר עבירה הוא למען יהרהר בתשובה על מה שעשה הוא בדומה לזו עבירה או מקצתה גם לא יתקשה עצמ כשאינו יכול לצייר חותיות שם הויה נגד עיניו דוקא מצויר לפניו אף שאינ עולה מעצמו דזה מקרי לוקח בת מלך לשביה רק שיהיה הש"י תמיד במחשבת פעם פ' זה ופעם פ' זה ויעסוק עד שיבואו אותיות השנ מצוייר לפניו מעצמו אבל לו ידחק עצמו לזה רק שיזכור הבורא ב"ה פעם באהבק או ביראה:
ז ע"י הבכיות שמעוררים הדרשנים ע"י יראת גיהינם לא טוב עושים כ הם ח"ו מעוררים דינים על העולם כמ"ש בזוהר ובר"ח שער היראי רקיעוררם ביראה פנימות:
ח כשרואה מבזים עצמם בשביל מעות יחשוב כ"ש שיש לעשות כמ תחבול' לעבודת הש"י ובפרט נשמה דאצילות שב לעשי' וראה במנהגם מתעוררים יותר ליתן שבח להש"י שאין הוא כמותם (ט) יכול לעשות יחוד עם חבירו גם בספורי דברים שהם לירא שמים:
י עיקר בתורה או בתפלה לכוין שידבק מחשבתו בפנימיות האותיות והו האור א"ס שבאותיות המחיה אותיות עליונים ובזה יכול לבט דינים מעליו: (יא) א' אלופו של עולם טמיר וגניז בגווי' ב' ב' אלפין ג' ג' אל עד תיו ת'אלפין א"כ שורש האותיות התורה שקרוב יותר א"ס הוא הא' שקרוב יותר אל החיות ואח"כ הולך ונתרחק ונתלבש זה ב' ונתרחק מן החיות עד אות ת' שהוא מלכות שבמלכות וע"ש כל הענין שה מתלבשין זב"ז וצדיקים הם שלוחים לקשר א"ע בהאותיות ולהעלותן במחשב העליונה ואז יעלו מתהום ארעא עד רום רקיע ניצוצי השכינה הנופל אקלופות יכול להעלותן: (יב) קודם פרעניות וצער ירגיש הנלבב מ"ז מקודם והוא כח הס"ם ותיקונו שיקדש מחשבתו וידבק בש"י בכל יכלתו ומאמצי כחו:
יג מה דאיתא בגמרא הושיט ידולתוך כים ליקח פרוטה כו' היינו שישים על לבו שהוא מהשגחת הש"י ויהרהר בלבו שיהא לכפרת עוונותיו ויהרהר בתשובה:
יד ידע אדם שהכל מהש"י אע"פ שעתה בגלות נסתר ע"ד הטבע אבל באמתכל דבר הבא על האדם הואמהשגחת הש"י:
טו לא יאמר אדם עתה אני בעצבות ובמ"ז לא אתפלל ואלמוד אלא אח"כ שמא לא תפנה ותתבטל מכל וכל וכן בכל י המצות:
טז כשרוצין לענוש לאדם נוטלין ממנו מדרגת הבטחון ע"כ ראוי להתחזק ולהתפלל לפני הש"י שלא יאבד מדת הבטחון:
) לא יתכוין רק שיהיה לו כח לעבודת הש"י באכילה יכוין גם באכילה להעלות ימציקשה וכבר מובא יחודי' באריז"ל על אכילה ומזה ומזה אל תנח ידך:
ח) גם במוסר לא יתכוין שעי"כ יתעורר אח"כ רק שיכוין לקשור עצמו א בהש"י ואח"כ יקשור עצמו עמהן ע"י האחוה וע"י המוסר וגם אנה יכוין להעלותן עתה וגם כי אז נעשה יחוד משומע ומשמיע הוי"ה ואדנ"י יחוד גמור:
ט) עיקר ליחד יסוד ומלכות בש"ע א' ש"ב ובאכילתו יכוין להעלות ניצוצי הקדוש' מתוך הקליפה ר"ל בתוך היסוד הנקרא בשר ומשם להשפיע למלכות כמ"ש בתיקוני' שובבים להאר"י ז"ל על פ' ובני דן חושים:
השיבו לו מן השמים על בדחני' דאיתא בגמרא בתענית מי שיהיה לו צער ולא היה יכול ליחד מחמת צערו היו הבדחנים משמחו ונתחברו עמו יחד לדבק בו ית"ש:
א משל
למלך ששלח לנסות אחד מעבדיו דומה מורד קצת עשו מלחמה עמו קצת עזרו קצת הבינו שזה מן המלך עושה רצונו נמשל ת ב"א עשו מלחמה עם היצר ע"י סגופים לשבר היצ"הר קצת מרגישים שהוא זה רצון קונו ושם מלובש שמו הגדול והקדוש סא"ל שם א' נוע"ב שמות שהוא ממתיק לס"ם ונפרד ממנו בחשבו כן:
) כל צער בגשמות יחשוב גם בצער זה כ"י הש"י בעצמו אלא שהוא הלבוש ושנודע לו כן הוסר הלבוש ונתבטל הצער וכלגז"ד גם מ"ש בכתבי אריז"ל נין תפלת יום זה אינו דומה לחברו מופת ע"ך מענין מ"ז שבאין מרפ"ח ניצוצין ניצוצין וסוד הברירה שצריך לברר בכל יום ואין דומין ג"כ של היום לשל מחר:
כג הרהורי נשים הוא בחסד יכוין להעלותן ולדבק בשרשן בחסד ומחשבות ע"ז פוגם בת"ת ושל ש"ד בגבורה וכלל להעלות כ"א בשרשן:
כד כל מה שאדם רואה הן בנהירו דאנפין או בשמחה או בעצבות או דין או רחמים כן גורם למעלה:
כה כל מאכליו ומלבושיו ודירתו ומו"מ הכל להעלות ניצוצי הק' של נשמתו שהם ניצוצי שכינ' ואם הפסיד עדיין לא תיקן ואם מרויח בסחורתו ל8 א מעלה ניצוצו הקדושה:
כו כשעושין עד"מ בגד ונתקלקל ונמצא שאין לניה"ק של חלק זה עלי' יתן לפדותן צדקה ולהעלותן:
כז כשמתפלל יחידי יכוין גם עוברי דרכים ובני הכפרים מתפללין ביחידות ויכלול עצמו עמהם וה"ל ג"כ רבים וכן בעושי תשובה יכוין לכלול עצמו עם כל עושי תשובה:
כח העיקר שיתעורר האדם עצמו לתפילה בכוונה ולא שיהיה לו התעוררת מלמעלה:
כט כל הרפתקאות שיבא לו ידע שבא לו כדי להתפלל עבור השכינה וידע שהוא שם בשכינה כעין דוגמא זו:
ל בכל השבוע יהיה לויראה יותר ובשבת וי"ט אהבה יותר אע"פ ששניהם צריכים זמנים יש שזה צריך להיות ביותר וזמנים שזה צריך להיות יותרי:
לא לצרוף מעשה גשמות עם המחשבה הוי יחוד קב"ה כן הוא בר"ח בכל דרכיך דעהו ור"ל לחבר מ"ל שבמ"ל שמרומז בעשי' גשמות והיא אות ת' להמחשבה שהיא בחינת א' שבא"ב ודוק בזה:
לב כל המלחמות שבעולם ומ"ז הוא בשביל שמ"ל אינה ביחוד עם דודה ת"ת וכאשר ידע אדם זה יראה ורעד יבוא בו ויחוד יראה עם נורא נעשה ויתפרדו כל פועלי און:
לג בס' יצירה שבע כפולת להמשיך למ"ל ושבע תמורת להפריד ממנה וכן בלימוד תורה טומאה טהרה אסור פסול:
לד כלל
כמו שבעולם הבנין יש ז' מדריגות כך מיני ב"א יש ז' מדריגות חסד שעושין עם ב"א לש"ש ולא לכבוד גבורה לענוש לעוברי דת לש"ש ולא להתפאר על ידה שהוא מושל תפארת קולו בתורה יהיה לש"ש ולא לתפארת מן אדם סמכי קשוט ע"ה לתקנם ע"י מ"ומ באמונה רק לש"ש וכשיש לו תענוג בתורה או בב נגד מדת יסוד ולא יחשוב כמה נאים מעשיו א מי הי מי שהוא ראש הוא במידת מלכות ויהיה הכל לש"ש ובהכנעה ובזה תבין איך להעלות כל מ"ז בתפלה:
לה יתפלל הצדיק שיסורים שלו יהיה ע"י יחודים וקשוטים לשכינה: (לו) האדם השלם מיחד יחודים אפי' במעשיו הגשמיים כמו מאכל ומשתה ומשגל ומשא ומתן וכל דברים גשמיים שבין אדם לחברו כאשר קבלתי מחכם אחד שאמר סוד זה שהגדול נכנע לקטן ממנו כדי להגביה הוא כריעת ו' לגבי ה':
לז ביטול תורה ותפלה לפעמים שיזדמן לאדם כדי שיתעורר ויתקרב יותר בחוזק כל מעשה רומז לנפש דעשיי' מלכות לקשר באהבה ת"ת:
לח נחום איש גם זו שהלך בתחלה למלכות בלא טעם רק משום אמונת גם זו לטובה היה אצלו במוטבע כן וכל ציור שהוא מצד שמאל חשבו תמיד שהוא לימין ועי"כ נעשה לו חסדים:
לט כל ב"ד רומז לג' ראשונות והן יכולין לעשות משמאל ימין כי הו"ק שם הם שמאל וימין ובג"ר הם אחדות פשוט ובזה הבנתי מה שקבלתי מצדיק אחד ר' דוד ממעזבוש תלמוד מובהק של הבעש"ט על ביטל דינים למקום שיקח ב"ד:
מ צריך להתפלל על גלגול נר"נ שאצל יצה"ר:
מא מה שמקרב ב"א לתורה ומע"ט הוא ו' כורע לגבי ה' להעלותה: (מב) יוכל להתפלל ע"י דבורים כ"א מה שצריך כי כל הספורים ע"י א"ב כמ"ש ואתפלל אל אלקי השמים כנ"ל בח"א:
מג ע"י שם שדי יכול להעלות כל הדברים לשרשן ולהמתיק
דינים וע"י חלופו שם כה"ת ע"ש שהאריך בזה:
מד מה שחסר לאדם ידע שזה החסרון בשכינה הק' בעו"ה דוגמתו ויתפלל שמא החסרון שם ולא שיכוין להנאת עצמו כי הצדיקים שלוחא דמטרוניתא: (מה) נאמר לומן השמים עיכוב הגאולה על שאין מאריכין העולם בברכו' באהבה רבה שהם נשיקין:
מו בכל גשמות יוכל ליתן בדעת להעלותן ולחברן ולקשרן את האהל להיות א' וכדי להבינך אפס קצהו דהיינו אם לומד דבר עמוק ואין מבין הוא מלכות וכשנותן דעת להבינו ולירד לעומקו של תורה מקשר מלכות בבינה והוא ד"מ וכן מובא בכל מעשה גשמי פ' אל נקמות כ' רש"י משל לבן כפר שמרד במלך עשה המלך אותו לראש עד לא משנה למלך אעיא מצער "ע א"ע תמיד איך מרדתי במלך גדול כזה וכל ימי חייו בצער משא"כ מיתה היא רק לשעה:
מז כשגופל לאדם יראה מחמת ב"א רעים או לסטים או שאר יראת עונש ידבק עצמו בשרש היראה לירא מן הש"י בגין דהוא רב ושליט עקרא דכל עלמיי וזה היראה שנפל לו כדי לעוכנו שיש לו לירא מעונותיו וליתן לב לשוב ליראתו ואז מקשר כל מדרגת היראה בשרשן ואז יסתלק מעליו יראה הנ"ל כי נמתק בשורשו וכן מדרגת אהבה לדבק בשורשו וכן הרהור המשגל ידבק בשרשו וכן כיוצא:
מח יחשוב הוי"ה ע"כ דבור עלמאדוירה אדני ע"כ יהי' מיחד הדבורים מעלה (מט) כל מ"ע הוא בחסד ול"ת בגבורה דברים הרעים או ספר מא"הע ושמות אה"ע כגון עשובלעם להעלות הכל לדין שהוא גבורא וכל הנבראים מחיות ובהמות טהורות מחסד וטמאים ואסורים מגבורא שרשם להעלות אותן ודוק בזה לכל התורה כלה (נ) כשיאמר תורה יקשר עצמו בשי"ת בתחילה ונשמת חבירו ג"כ ויחשוב שאין אומר דבר זה לפני חברו כי מה נ"מ אם ישבחהו או יגנהו (נא) יכוין
להעלות אותיות שלומד ומתפלל אל אותיותשנבראו בהם שמים וארץ וכל עולמות וצרופם אל צרופם:
נב ב"א לא יסמוך א"ע על קישור מחשבתו כי אולי לא השיג עדיין אל מדרגת נשמה רק בקול ודבור יהית עיקר עבודתו ולא ילך תמיד במחשבתו לענוני יועל להזיק אסנאין לו נשמה:
נג שם אל"ד הוא טוב ליולדת כשיודע הפנימיות של השם שא' רומז לחו"ב והל' לג' קוים והד' רומז לשכינת ה' ויכון להמשיך ממעלה למטה ויועיל וצ"ע ב"כ ה"צ מ"ז בערש ז"ל כ' ג"כ זה:
נד האדם כל מה שרואה ידע שהוא רואה כדי שיזכור
המדו אהבה ויראה כנ"ל וידבק עצמו ברוחניות הדבר:
נה אסור להרהר בד"ת במקום טנופת אם לא לאפרושי מאיסורא כדאי' במרא משום מלכותו בבל משלה ומזכיר שם ד"ת כדי להכניען:
נו שם בי"ט היוצא מפסוק כי בי חשק ואפלטהו ומתמונת ה'יביט מסוגל להכניע ומעלה ניצוצין (נז) לכ"א כשמכוון בלי מ"ז או בדו"ר כ"א לפי מעלתו אז ידע שנתקבל תפלתו:
נח צריך לטרוח בהכנת לתפלה ואל יתיאש בבא לו בטולי' ומ"ז כי יחשוב בזה הבחינה יריד' ח"ו כי יש כמה אנשי' במדה זו והם אברי דשכינתא וזה השלם ירד להתחבר עמהן ולהעלותן:
נט מקום שנחדבה של פ"י שם הוא כלו ומהם ימעורר לעוב ויחשוב ויחשוב תמיד:
ס אף כשיבא לאד' עוני ועינוי ח"ו אעפ"כ יתפלל ויכלכל דבריו במשפט שיהא לרצון לפני ה' ולא בהכרח ח"ו (סא) כשנתעורר השמחה בעולם הצדיקים לוקחים אות' לעבודת הבורא והרשע לוקח להוללות ואם יש עצבות בעולם הצדיק נעצב על עונותיו והרשע מתקוטט עם אשתו וב"ב והצדיק נעצב על ביטול תורה ותפלה ומהרהר לעשות מע"ט וזה מרגישים בבו' לאדם פתאום עצבות בלי דבר גורם:
סב בשהי' דה"מ ע"ה נרדף
והיה עני התפלל במדת עניו' וכשהי' מתגבר על אויביו אמר כי חסיד אני ונלמד מזה לאדם שנרדף שיתפלל בהכנעה אם ילמוד או יתפלל או יעש' מצוה לא יכניס בליבו שום התפארות כי אני שהוא מלכות עשתה זאת אני מן אדני:
תקון בעל תשובה עיקר ע"י גדולי הדו' שיכול לקשרו לשרש' ומועיל לב"ת מאוד כי החיות רצוא ושוב וחיות של אדם בסוד קטנו' וגדלו' וכאשר יתן האדם דעת לידע שהוא בקטנות ע"י דעת זה נמתק דין בשרשו כי ה' גבורות מנצפך הוא בדעת דז"א:
אם ירצה לקום בבקר יחשוב לעמוד לעשות צרכיו ואח"כ
אם יקו' יהפוך עצמו מעסקיו וילך ללמוד כמ"ש דהע"ה חשבתי דרכי כו':
כשיש לאדם דביקו' אינו מתבייש מהמלעיגים ובאם לאו אם כשנפ' ממדרגתו אז מתבייש בפניהם וזה סימן מובהק:
יקשור מלכות אל אבא ע"ב ואמא קס"א ושניהם גימטריא זכור:
בהקדמה בשם חס"ל נהר מ"ג צריך להמשיך הרוחניות ממדריגה העליונה אל האותיות שהוא מזכיר כדי שיוכלו האותיות לעלות אל מדריגה העליונה לעשות את שאלותיו:
גם כתב העיקר שיכוין בעשיית המצוה או תורה או תפלה שיקשור מחשבתו בעולמות העליונים אשר שם שורש מצוה ותורה ותפלה ואם לא הו"ל מקצץ בנטיעות עוד כתב בכל דבר יש יראה ואהבה מתחיל בתחילה למטה יראת גבור על חלש וכן מחיות רעות וכן מב"א רעים שורש יראה עד למעלה למעלה כל העולמות יראת השם וכן אהבה לאכילה ומשגל וכיוצא שורש האהבה עד אהבת השי"ת ואדם השלם מדבק א"ע אל פנימיו' אהבה והיראה היסח הדעת אסור בשבת ק"ו מתפילין קושית הרמב"ן איך שייך שינוי רצון ע"י תפלה ותירוץ הבעש"ט בשם רבו שהתפלה הוא למתוק את המלכות בשרשו לקשרו בכונה ושם הוא אדם אחר והבעש"ט ביאורו כי הגז"ד הוא באותיות ויכול השליח לעשות צירוף אחר מן האותיו' אלו וביאר שם שע"י תפלה יקדים ר' לצ' ויהפוך מן צרה לרצה יש באדם יסוד מ"ל צער ועוני ויסורים שרגלי' יורדות מות ונ"ה אמונה ויסוד התענוג בעבודת הש"י יותר מכל שעשוע ועונג להמוכיח צבא א"מ מבינה ולהסיר אאאוא יפקח באיזה באיזה עסק וג"כ יחוד עיקר עסק תורה ותפלה שידבק א"ע אל פנימיו' רוחנית א"ס שמאיר בתוך אותיות התורה ותפלה הזה והוא תפלה לשמה ולימוד לשמה מיתו' הדינים קו שמאל בשרשו ע"י הבינה הנ"ק חכמ"ה פי' הברכה בא"י אלקינו כי גבור' המלכות הנק' דינא רפיא למת' תחילה ע"י הת"ת הנ"ק נורא ואז אח"כ יכול למתק ג"כ את אלקים דינא קשיא ע"י הת"ת עד החסד באדם יש חסדים וגבורות שיחשוב תמיד גריעותו ושפלתו וחסרונות שיש לו וחסדים שיחשוב חסדי המקום עמו עיין של"ה דף קע"ה ע"א שינה ה"ס דורמיטא ומו"מ בסוד ל"ט מלאכות לגמול חסד לשכינה ה':
מה ששמעתי בשם מורי נ"י בענין הדינין ש"ך ופ"ר והמתקת הרהורים ע"י שם שדי וחלופו כה"ת וגם שם הוי"ה הצירוף כשהוא מיחד ע"י סיפורים גשמיים יחודו קו ימין חכמה יש למתק ולהעלות כל הדברים לשורשן ע"י שם שדי ע"ל:
א יש בחינת דרך שם ס"ג ושם אהיה קס"א גי' דרך אשר משם אין נידונין אפי' רשעים גמורים כי עד שם אין מגיעין פגם וחטא אם חטא בזנות לא מתעורר שם רק בחי' אהבה רק למטה עשה רשימות רעות והעושה תשובה עושה רשימות טובות ונתקן הכל כי העלה מדרגות עד הבינה שהוא אהי': (ב) לפעמים נופל על האדם יראה מבני אדם וכיוצא אז יתעורר על יראה מעונותיו ויתן לב לשוב ולקשר א"ע ביראת ה' ואז שום מורא לא יעלה על ראשו כי נמת' בשורשו:
ג קבלה לא יאמר הנוסע למלוין
אותו שיחזורו ממנו:
ד כשמתעורר א"ע לתפלה נק' בחי' נר"נ וכשבא לו מן השמים נ"ק מ"ן (ה) האדם הוא עולם קטן ובעת אשר שליט אדם באדם לרע ר"ל עונות אדם מיוסרים ופעמים ע"י עונותיונברא אדם להצר לו עד שיפרע על עוונותיו ואז מוציא ניצוצי אדם הזה ואז אין לו חיות להמיצר:
ו לפעמים שיורדין נצוצי הקדושה ע"י עונותיו בדומה כמובב"ח: (ז) כי השכינה נק' זאת אות בלילה מכ"ב אותיות יכוין לחבר עמה הז"ס שלה גם לחבר עמה מדרגות מ"ל שבמלכות הוא אות ת' עם ז, מדרגות אל אות א' והבן הטיב:
ח כלל בכל צער יתפלל עבור השכינה ואם הוא בצער גדול ח"ו ולא יכול להתאפק מלהתפלל על עצמו והשי"ת בוחן לבבות יתפלל כפשוטו כ"א יאמר שמותפנ וגבורה ולבו בל עמו כראוי אז דובר שקרים כו':
ט עיקר חיות של ז"א הוא א' דאהיה ונעש' מ"ה דאלפין גימ' אדם ומשם נתפשט המילוי שהוא י"א א"א גי' אהבה שישלם השם מ"ה ע"י א' אחרונה שבשם מ"ה:
י אין אדם יכול להמשיך שפע כ"א ממקום שרש נשמתו לכן בזה הזמן לא שכיחי נשמות דאצילו' ואין יכול להמשיך מאצילו' לכן תקנתו שיקשור וידבק לנשמתו עם נשמות הצדיקים הידועים לו כפי מדרגת נשמתם מאצילות
וזה כלל גדול בתורה ובמע"ט ופדיון וכל המצות:
יא כשעושים טוב לא יתפאר בו כי מלכות עשתה זאת ע"ד ד' שפתי תפתח נותן מתנה לחברו משפיע בסוד קו ימין חכמה ומקיף קו שמאל בסוד בינה: (יב) יש זמן שאדם הוא בבחי' קטנות וכשהוא מדבק עצמו לגדולי ישראל שהם בבחי' דות ומצדהתחברות במקום קטנות יש גדלות (יג) הוי"ה בניקוד אלקים ממתיק דיני' בשורשן כשמקבל יסורים בשמחה ממתיק דינין שורש תאוה הוא חסד שורש מחשבות ע"ז ג"ע ש"ד קו שמאל:
יד בעת צרה יבקש כעני רק מתנת חנם ולא יתרעם על מדותיו של הקב"ה ועל צערו הגדול כי לא יועיל ח"ו:
טו כלל מהרמב"ן להתנהג בעסקיו בהזדמן דבר ונפשו חשקה לעשותה ואינו יודע אם כשר הדבר בעיני השם אז יסיר כל צד הנאה המגיע לגוף שלו ואז יראה ויכול להשכיל לעשותה אם לא:
יח אם נתעורר מדת פחד שהוא גבורות יתפלל וידבק בשורשן שהוא בינה למתק דינין בשורשן ואם נתעורר בו מדת אהבה או יראה או שמחהידע שמדה זו נתעורר למעלה וידבק בשורש אהבה ויראה ושמחה:
יט סימן למה נתן השי"ת לאדם ממון אם לחסד יראה כשהוא חושק תמיד לג"ח ואם לנסיון כשחושק לשמור אותו מפגעים ואם אקמא כשחושק לעסוק עם הממון בתענוגי העוה"ד אל יתפלל בהתפארות כי מבד השבירה מן מדת ת"ת שבתוך הקליפה אדם מתפאר:
כ יתפלל תמיד לגאול ניצוצי הקדושה שלו מיד היצה"ר ובפרט בימים נוראים כי אז עת רצון:
לא) יראה חצוניות הבאה לאדם הוא לעוררו ליראה פנימיות וכשאדם מחשב זה ומזכיר המקום שמעוררו ליראתו ומקבל יראה חיצונית באהבה גמורה אז נעשית מיראה אהנה פנימיות ונפטר מן יראה חיצוני' אך אם כונתו לפטור מיראה חיצוניות לא מהני כ' (ב) מחשבה הבאה להעלותה ודחאה ההורג נפש והסימן אם להעלותה בא מיד מ"ז ועלה במחשבה במה לתקנה ולהעלותה [אז יקרבנו ולא ידחנו כי הבא להרגך כו':
ג אם אמר אדם תיבות ק"ש והתפלה בלא כונה אל יחזור פעם שנית לאמרו דוקא רק יהרהר התיבות בכונה ובמחשבה התיבות שאמר בלי כונה הרגיל לדבר שקר תיקונו שלא לדבר שקר רק אמת ולעשות שלום פי' סור מרע וכו' כי ירמיה נענש להשליכו לבור ע"י שלא התפלל בנבואה על ישראל מה שא"כ ישעי' ואדם יכול להפוך חלום או נבואה מרעה לטובה כמו שרא' בחלום מת יכול להפוך ולעשות תם וכן כיוצא בזה והמשכיל יבין כפה עליהם הרכגיגית ללמד אף שאינו חושק לתורה ולעבודה מ"מ אין נעשה בן חורין לבטל ממנה רק יעשה בע"כ וידמה כמו שכפאו לעשות והוא דרך טוב לימי הקטנות שלא יבטל מהלימוד אף שאינו חושק האדם לא נברא רק לשבור כעסו ותאוותו וטבעו כגון מי שהוא בטבע כעסן ישבור כעסו וכן בטבע עצבן יראה לשמוח בעבודת הש"י שמעתי הנהגה שיראה כאלו איש עומד עליו ומעורר בכל פעם לאהוב השם יתברך ולירא מלפניו ומעוררו שלא יחטא ולתשובה וכן למצות עשה ול"ת ועי"כ בהרגילו יבוא לו התעוררות מצד נשמתו אף שישכח נוחמת טרדה יבוא לו התעוררות לזוכרו שמעתי שנהג אב"ד דק' כמ"ש בר"ח שער הקדושה שבכל הימים ימשוך מקדושת שבת ויהיה נוהג בכל יום שלא למשות מלאכה כמו בשבת רק יעסוק בתורה שמעתי מגדול אחד שורש מ"ש בכתבי האריז"ל שקליפות נוגה כו' גונבות מקדושה הוא שמפתה אותו לעשות מצוה שבא לידי עבירה ולכן צריך ליזהר מאד לראות הנולד והאריך בזה יוכל האדם לגלות לפעמים דבר גדול שעשה מפני יצרו שמבלבלו בגדלות ויוכל לבוא לידי גדלות וגאוה יפרסם הדבר לא בסתר ויכוין הדבר לשם שמים כדי שיהא לו מנוחה מגדלות עי"כ והוא רור שאז יניח לו היצ"הר ולא יבוא לידי גאוה כי כשהדבר נסתר מאוד אז יכול יצרו לבלבלו יותר וזה מצד הסגולה והוא בדוק:
ב יכול לידע ע"י קריאה ועליה לתורה מה שקוראין לפניו מהות האדם א והנהגתו לפעמים בגלוי ולפעמים נסתר וצריך הבנה לזה הבנתה שטוב להיות שותק לתקן פה עליון שפגם בה וזהו שכתבו המקובלים ובפרט ס' עיר מקלט מצוה ס"ט תיקון לתקן מדת פה עליון ע"כ חונקין אותו ושיסתום פיו לא יוכל לדבר ג"ז שהי' ליסו' המים ה' יסוד אש ו' יסוד הרוחה' אחרונה יסוד עפר:
ועוד הנהגת לעבודת הבורא יתברך עמו לא) אם יפול לאדם במחשבה מפני מה חביריו צדיקים והוא עושה כל התאמצות ואינו יכול להתפלל בטוב ולהיות סור מרע כי מסתמא עונותיו גורמים ועוד אינו שייך להתרעם על המלך שלוקח עבדים למה אינו אינו לוקח אותי לעבד כי יוכל להיות שנשמת חבירו ממקום גבוה יותר מנשמתו גם אפשר שגלגולו גרם לו שבגלגול הראשון היה חבירו יותר טוב ממנו או מחשבת אביו גרם גדול בענין זה בשעת הזיווג אם לטוב או להיפוך ח"ו כדאי' בזוהר הקדוש ובכתבי האר"י גם בשמעו הראיו' והשמיעו' הכרוזים מה שחביריו רואים ושומעים לבל ישים לבו אתפלל ואעשה מ"ט כדי שאהי' גם אני כן זו מפותי היצרכי חבריו לא עלו על מנת שיעלו למדרג' רק הם עשו סתם וממיל' זכו לזה לכן הזהר מאוד בזה לעבוד ה' באמת לא לשום פני' לעלות במדרגות רק לעשות נחת רוח להש"י:
דע שאימת הקב"ה גדול כל כך עד שבעו"הב לא היה אדם יכול לבקש מחילה רק בעולם הזה שהוא כפרוזדור כמובן מתפוס בתפוסה שקודם בואו לפני המלך מבקש מן השר אבל בעת בואו לדין לפני המלך עצמו מגודל הפחד נסתתמו טענותיו ואמתלאותיו ואינו יכול לדבר כלל לכן התקן עצמך בפרוזדור יחשוב אדם בחסד השי"ת עליו שכמה ב"א יש שמוטלים על ערש דוי על חולי הרגלים וידים והוא בחסד השם בריא כאולם ואם ח"ו הוא חולה יש חולה רעה מזה כי משפטי ה' תהום רבה וכל דעביד רחמנא לטב ומוטל עליו להודות כי טוב שמעתי מצדיק אחד שטוב לטהר מחשבתו יכוין בשם המטהר המחשבה וגם יוכל ליחד יחודים עי"כ בדבורים כשמרגיל עצמו ויודע הדבורים כשמדבר בלשון חול לחשוב מחשבתו בלה"ק כל דבורים שמדבר בלשון חול באכילה יאמר מקודם ליקב"ה הריני אוכל כדי שיהא גופי בריא לעבודת הש"י ואל יעכב שום חטא והרהור רע ותענוג את היחוד קב"ה ושכינתיה ע"י ניצוצות הקדושה של אכילה ושתי' הזה וישים במחשבתו שאם הי' יכול לחיות בלא אכילה יותר נוח לו רק הקב"ה גזר בטבע להתאוות לאכילה ושתי' כדי שיעלו ניצוצי הק' מתוך האוכל ולעשות לו נ"ר ובשביל זה ירחיק מתענוגים כי מה איכפת לי' כיון שאוכל על כונה זאת גורם להעלות ניצוצי הק' ואם יזכה יהי' נזהר לאכול רק בשביל כן שיעלה נה"ק כי הוא מחויב בעבודת הש"י באכילה ושתי' להעלות נה"ק וכבר האריך האר"י זלה"ה בכונת האכילה ואם אוכל בדביקות הש"י בשעת האכילה ומכוין רק להעלות נה"ק ולעשו' לו נ"ר כי העיקר העבדות הוא האכילה כן שמעתי מרבותי והוא בדוגמת התפלה שהוא ג"כ להעלות נה"ק וכן כתב בכתבי האר"י ז"ל יחודי' גדולי' להעלות נה"ק בשעת אכילה והצדיקים חושבים ואוכלים באהבה ויראת השם כמו בתפלה וכבר האריך זוהר הק' וספרי המקובלים מה שגורם השולחן של אדם וברכתו של יעקב אע"ה ויצחק גרם רק התעוררת רה"ק ע"י אכילה וכדאיתא בשע"צ בתיקון סעודה שכתב הזוהר וזכור נא ב"א במה שזכית שע"י אכילה גשמית יזכה לעשות נ"ר להש"י ויזכור שהש"י השתלשל כל העולמות ועוה"ז מאכל ומשתה רק בשביל ישראל הצדיקים שמעלים נה"ק והש"י והש"י שמח בהם עי"כ יפנה לבבו מתאות המאכל ומשתה רק לעשות נ"ר להש"י ולהעלות נה"ק מתוך המאכל לפעמים מפיל היצה"ר לאדם מצבות יומם ולילה שהוא רשע ח"ו ואין מניח לו לשמוח במצות הש"י כי מראה לו הפרש שבינו ובין הצדיקים הגדולים ומעשיהם הטובים לזאת יראה וישכיל ההפרש שבינו ובין עכו"ם אשר הוא יודע את הבורא באמת ועושה מעשיות אף בלי כונה ישמח בגורלו וידחה העצבות מלבו ויעבוד הש"י בשמחה עכ"פ במה שזוכה לעשות רק בלבו יקנא לצדיקי' שעושים במעשיהם הטובי' קישוטים לשכינה הק' כשזוכה לחדש דבר יכוין לטהר מחשבתו כי רבו של מו' אמר כי חידושי' בגפ"ת מטהר המחשבה לעבודת השי"ת וביותר אם מכוין לעשות קשוטין לשכינה כמ"ש בשע"צ לשיקבה"ו קודם לימוד הלכה לקשט שם אדני שהיא הלכה בעליונה בכ"ד קישוטין ע"ש ובזה יסור הפניות מן החידושים שהוא מחדש כי כיון שאינו מחדש רק לעשות קישוטין וביותר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה וזהו עיקר תורה לשמה כדאיתא בכתבי' לשם ה' וכשיזכה ישמח מאוד מה שזכה לעשות קישוטין לשכינה כי אם שמח סתם על שחידש לשמחה מה זו עושה ובאמת שאלו לבעש"ט ז"ל מה לעשות לזה כשהם מחדשים חידושי תורה שמחים ומ"ה יש להם צער ע"ז השמחה אולי עבירה הוא והשיב הבעש"ט מה לעשות פקודי ה' ישרים משמחי לב הם בעצמם משמחים הלב וכשהם שמחי' מה שעשו קישוטין לשכינה באמת אין רע ובודאי למצוה רבה יחשב לו לפעמים יש לאדם יראה מהשי"ת עד שא"י להיות לבדו בחדר מחמת גודל הפחד עד"מ כשאדם עם ב"א בפני המלך אינו מפחד כל כך כמו שאם בא לבדו לפני המלך יכול לכוין כשמדבר עם אביו ואמו יחוד עליון וכן עם אשתו ובניו וכשיושב עם אשתו בקרבות יכוין שמיחד ד' אותיו' הוי"ה סוד עשן הוא סוד קישור העולמות להש"י כמבואר בסוד ענן הקטורת וגם מצינו בזוהר כשהיו רואין עשן היו צדיקים מדברים מהתעוררת עשן דוגמא למעלה וכן ענין זה כשאדם לומד בספר יריאים או מקובלים יכול להתעורר ע"י כל הראיות שאינם רעים ח"ו רק שהם בגשמיות דוגמא למעלה רמיזתן ובפרט בזוהר הק' ובכתבים ובס' מאורו' נתן הנ"ז רבים ובשע"א ובפרדס ע"ש וכשאדם רוצה בהליכתו יכוי לתקן עולמת נ"ה ובפרט כשהולך לדבר מצוה כמ"ש בכתבי האר"י יא ובראי' יכוין מ"ע של והתקדשתם כו' ע"י טביעתמים ואש שריפה אבנים סקילה ברואה ברזל הרג חבלים חנק ועי"כ יזכור הש"י תמיד ובמ"ע ונקדשתי והוא דבר גדול למרגיל בהם בכל הדברים גם הוזכר בספר ' יריאים:
כשאדם הולך בשוק אזי יהרהרשמצוי' בשוק לחטוא יותר מבית יעול לכוין ליחוד כמ"ש בשע"צ בתיקון הנפש ברינחברו ידו לגופו וידו לראשו בשעת שירות וכיוצא לל המצות מעשיות יכוין שעבור כל הנשמות עושה עושה כן ומאוד לזכור כל הנשמות בחשבו כן וכן יותר לפעמים מעשה אשר הוא עושה לבדו והם לא עשו כלל:
כשאדם מתפלל על שום דבר ואין בא לו אל יצער את עצמו ח"ו כי הוא ח"ו כמחזיק עצמו לאלקי על זה נאמר האנוש מאלוה יצדק וכי הוא רחמן יותר ממנו יתברך: