אור ברסלב
דרך ימה דרוש לשבת תשובה פ' וילך

דרך ימה· רבי יעקב מאיר צבי פרידלנדר

דרוש לשבת תשובה פ' וילך

דרוש לתשובה קצ"ו לפ"ק

קצ"ג לפ"ק:

(חגיגה ה) ר"י כי מטי להאי קרא בכי והי' כי תמצאנו אותו רעות רבות וצרות ואמר עבד שרבו ממצי לו רעות וצרות כלום יש לו תקנה מאי רעות רבות וצרות אמר רב רעות שנעשו צרות זו לזו כגון זיבורא ועקרבא פירש רש"י ותוס' רפואה לנשוכה זו קשה לזו דאמרי חמימי לעקרבא וקרירי לזיבורא ושמואל אמר זה הממציא מעות לעני רק בשעת דוחקו ופירש"י דקאי אלעיל על הפסוק אם טוב ואם רע שממציא לעני רק בשעת דחקו ולא מקודם שיוכל לקנות בזול, ותמה ר"ת למה נטר ע"כ ואפסקי' בדרשת הפ' והי' לכן פירש הממציא לעני בשעת דחקו כגון שתפסו המושל ובא זה ואמר לו שילוה לו מעות על קרקעותיו ואם לא הי' זה בא המושל הי' מיקל לו בפדיונו לפי שהוא דחוק ועני ואם הי' רוצה לקנות תבואה לאכילה לא הי' ממציא לו וזהו צרות ורעות ע"כ:

והמפרשים הרבו לתמוה במאמרים האלו א] הלא בפרשה הלזו נאמר מקודם והי' לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות ולמה לא הי' ר"י מתעורר לבכות ורב לדרשתו כפי מה שביארו המפרשים שעיקר יסוד דרשתו הוא מדהפסוק בתיבת רבות בין רעות וצרות על הפסוק הקודם ב] דברי הש"ס דנקטו הלשון ושמואל אמר זה נראה לעין כי הוא ג"כ נתעורר ליישב הערתו של רב למה הפסיק בין הדבקי' וזה גם לפי' ר"ת אינו מובן איך יתישב בדרשתו טעם להפסיק בתיבת רבות בין רעות לצרות. גם בפרשה יש כמה דקדוקים א] תיבת וקם לכאורה הוא מיותר ולא הול"ל רק הנך שוכב עם אבותיך וזנה העם הזה אחרי וגו', וכבר הרגישו בזה חכמז"ל (סנהדרין צ"ג) ורצו ללמוד מכאן רמז לתחיית המתים והאי וקם קאי למעלה על משה גם אמרו שהוא מה' מקראות שאין להם הכרע ב] קושית המפרשי' כיון שהתודו ואמרו על כי אין אלקי בקרבי וגו' על מה זה יחרה אף ה' בם עוד על המעשה הטוב ההיא כמשה"כ על זה ואנכי הסתיר אסתיר את פני ביום ההוא, ויש מהם שפירשו שאין בדברים האלו כונת וידוי דברים רק נתנו סיבה אל הרעות אשר מצאתם הוא ההסרת ה' השגחתו מעליהם ועזבם על טבע המקראות והמערכות וזהו אמרם על כי אין אלקי בקרבי ולכן חרה אף ה' על שלא שמו לבם לדרוש את ה' ומעלליו. אכן צ"ב למה יכפיל ה' ענשם כפי אשר יורה כפל לשון ההסתרה במעל הזה יותר מן הראשון שעבדו ע"ז וזנה אחרי אלקים אחרים בפועל והפרו ברית ה' ג] מתחילה אמר והסתרתי פני מהם ושוב לא נאמר מהם רק אסתיר את פני ביום ההוא וגו' ד] כפל הענין בענין החטא והעונשים הבאים עליהם בפסוק כי אביאנו שהוא מיותר לגמרי ה] בתחלה כתיב ועזבונו והפר את בריתי שוב אמר ונאצוני והפר ועוד שארי דקדוקים וקושית רבות יבוארו בדברי'. הנה כפי מה שהתבוננתי וראיתי בדברי רז"ל ובספרי הקדמוני' ז"ל מצאתי בדבריהם כי הרעות והפורעניות הבאים על יושבי תבל על עונם המה על ארבעה דרכים שונים, אכן לא ראיתי אחד בהם המאסף אותם יחד לחקור ולהתבונן עליהם אך זה ידבר על זה המין וזה ידבר בכה ולא שמו לבם על הענינים שונים לכן פעם נתתי לבי לתור ולדרוש בחכמה למצוא דרך מסוקל לארבעה אופנים אשר יתגלגלו בדבריהם: ואלו הן הד' דרכים אשר ראו עיני הא' כי היסורים או הרעות האלו אינו דרך עונש על מה שנעשה ועל המעל רק לעורר את האדם לשוב לפניו ית' ויעזוב רשע דרכו. ועד"ז מצינו דברי רז"ל (ברכות ה') אמר רבא ואיתמא ר"ח אם רואה אדם שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו שנאמר נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה ושם ע"ב ר"ה תקיפא לי' ת' דני חמרא על לגבי ר"י אחוה דרב סלא חסידא ורבין ואמרו לי' לעיין מר במילי א"ל ומי חשידנא בעינייכו וא"ל ומי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא א"ל אי איכא מאן דשמיע עלי מלתא לימא א"ל הכי שמיע לי למר דלא יהיב מר שיבשא לארוסא א"ל קבילנא עלי דיהיבנא א"ד הדר חלא והי' חמרא וא"ד אייקר חלא ואזדבן בדמי חמרא ע"כ. הרי גלוי דבריהם שהרעה ההיא לא היתה לעונש רק לעורר לבם לשוב מדרכם ולא יעשו עוד כמעשיהם:

ועד"ז ביארנו הפסוק בפרשת עקב וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסריך ושמרת את מצות ה' וגו' ר"ל תכלית היסורין אינם דרך עונש על העבר רק לעורר לבו על להבא כדי שתשמור את מצות ה' וזהו ושמרתם וגו' ע"ש. ב' הוא ראש אשר יפרד לשלשה דרכים שווים והוא עונש גמור על פועל ידיו וגמול ידיו ישוב לו אכן מציאת דרך על ג' דרכים בפנים שונים והוא הא שאין הקב"ה מעניש אותם עצמו רק הוא מסלק השגחתו מעליהם ועזבם לפגעי הזמן ומקרי טבעי תהלוכת המזלות והמה לרוע להם וכדרך שביארו הפ' ומכבדי אכבד ובוזי יקלו ר"ל הכונה אני נותן בידי ממש למכבדי אכן ובוזי יקלו מעצמם כיון שאסלק שכינתי מהם ובפ' בלק בארתי הכונה בפ' לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל שהוא עד"ז לא הביט כשיש און ביעקב ולא ראה כשיש עמל בישראל ר"ל כל העונש הוא רק שלא הביט ולא ראה אליהם להשגיח עליהם בעת עונם ע"ש באריכות. ג' הוא דרך עונש גמור מיד ה' על מה שעבר אכן גם הוא יפרד לשני ראשים הא' הוא שהלביש וסיבב דרך טבע שיראה עון האדם את המעשה ההיא לפועל הטבע וכמו שמצינו ביעקב אבינו ע"ה שנענש על ביטול כיבוד אב ואם שהי' ג"כ נעדר ממנו בנו הנחמד והנעים לו כ"ב שנים ולא הי' ניכר במעשה מכירת יוסף יד ה' לעין גלוי והכל הי' מעוטף במעיל הטבע וכן מעשה המן שהי' דרך עונש גמור מאת ה' רק הי' מסבב דדכו הטבע לבצע מעשהו', הב' הוא דרך עונש מוחלט חוץ לטבע ולכל עון ניכר כי יד ה' עשתה זאת כמו מי המבול ומכות מצרים וכדומה בתנ"ך בכמה עונשים וכן מצאנו השכר מתחלק לאלו דרכים וזה פלוגתת הלשונות רז"ל הנ"ל אלו אמרו חזר חלא והוה חמרא והוא שכר הניכר לכל שהוא מיד ה' שהוא חוץ לטבע וא"ד אייקר חלא והי' השכר מעוטף במעיל הטבע אלו הדרכים מצאתי וראיתי. אין גם אחד מאשר קדמוני אשר הניף ידו לאסוף כלם יחד ולחקור על שנייהם ולברר האם כלם יחדיו יכונו ועל מה הוטבעו שורשם להודיע לנו דרכי האופנים הללו באיזו יכין כל א' מהם ועל איזה בחינה לכן שמתי עיוני עליהם ולתת משקל לכל א' וא' לפי מקומו הנכון והראוי לפי שכלינו, ומצאתי כי הדרך הא' בא לעורר את האדם לשוב בתשובה שלימה ולעזוב דרכו אין שום בחינה לחלקו לענינים שוים כפי בחינת החטאים ולדעת כלם שוים בזה טרם ישלח ידו הבורא ית"ש להעניש ישלח ידו וירפאה' על ידי התעוררת לבו וישוב וינחם על הרעה אשר עשה כי חפץ חסד הוא ית"ש ורוצה להצדיק בריותיו כמש"ה יחזקאל ל"ג אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע וחי' ר"ל זה שאני שולח לו יסורין אינם להענישו ולהמיתו כי אם לעורר לבו ישוב מדרכו ויחי'. ולדעתי זה כונת הנביא (הושע ו') באמרו לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו ר"ל כי הוא טרף רק לתכלית שירפאנו ולא בתורת עונש יך ויחבשינו ר"ל שהוא לא הכה רק למען יחבשינו אכן אם לא תשמע לקול ה' הדופק עליו לשים על לבו לשוב בתשובה אזי הוא ית' מענישו באחד מג' דרכי' הנ"ל דרך טבעי דרך השגחה דרך משותף משניהם ויוחלקו כפי בחינת החטא כל א' וא' על אופנו וסדורו:

ולבאר חקירתם נשוב לחקור ענין התשובה לשוב לה' ולעזוב דרכי רשע הרי מעלתם מבואר באר היטב במקראות בתנ"ך כאשר כבר האריכו בזה בעל חבה"ל ובעל עקרים ושל"ה הקדוש ושאר ספרי הקדמונים אכן כמעט כלם הסכימו שעיקר מעלתה היא רק בתורת חסד ורחמים אשר כוננו אצבעותיו ית"ש להתחסד עם בריותיו אכן שורת הדין ודרכי הטבע אינם מסכימים עליו להתם חטא ופשע קרוצי חומר אשר המרה נגד כבודו ית"ש וכי אפי' מלך בו"ד אם צוה על אחד מעבדיו דבר מה והוא עובר מצות פי המלך קטנה או גדולה האמור יאמר עבד למלך אדוני המלך עברתי על מצותיך וגם קשיתו תשובה על זה ודאי לא יועילו לו דברי התשובה רק אחת דתו להמית ככל הממרה ומורד במלכות ק"ו בן בנו של ק"ו מי שעובר על מצות הקב"ה ולכן כששאל הקב"ה לחכמה ולנבואה ולתורה על תקנת החוטא אין גם אחד מהם הסכים על ענין התשובה עד שהשיב כן הקב"ה ברוב חסדו יעשה תשובה ויכפר לו וכן כתיב (תהלים נ"א) ורוח נדיבה תסמכנו שאין ענין לשאול ע"ז תשובה לפי גדרי הטבע והשכל אם לא ברוב רחמיו אכן לבבי לא כן ידמה אך בחלקים אשות למו כי יש ענין חטאים אשר גם השכל והדין יחייב מעלת התשובה ויש ענין בחטאים אשר תועלת התשובה איננה עליהם רק מטובו וחסדו ית"ש והוא לפי מה שחקרו ענין תועלת התשובה היות כי עיר פרא אדם יולד ולפתח חטאת רובץ ומחשבות לבו רק רע כל היום והאדם הוא קרוץ מחומר לכך הוא בטבעו ובתולדתו עלול לחטוא וכמש"כ בחב"הל ריש שער התשובה וביארו בזה הפ' עפר אתה ואל עפר תשוב הכונה כי מאחר שהתולדות אדם הוא מעפר לכן ישוב תשוקתו אליו בטבעו ואין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא וחטא כפי טבע הרכבתו ומזגו וכאשר העידו על זה המון הכתובים בתנ"ך, וכן אמרו רז"ל עלובה עיסה שהנחתום אומר עליה' שהוא רעה (סוכה נ"ב) ואם לא הי' צרי ומזור התשובה הי' ח"ו כל בריאת האדם שהוא תכלית הברואים כלם לתוהו וכל פועל כוסף וחושק תמיד שיגיע מפעלותיו התכלית המכוון. ועד"ז ביאר העקרים פ' כי עמך הסליחה למען תורא (תהלים ק"ל) ולכאורה נראה להיפך שאחר שיודע האדם שהשי"ת ימחול לו לא ירא מלחטוא אכן באמת אל ירא לבב האדם מן הדבר ההכרחי שלא יירא מהמות אחר שהוא לאדם הכרחי ואם הוי העונש הכרחי על החטא ולא יועיל שום תשובה לא הי' האדם ירא מהשי"ת אחר שהי' יודע שאין מנוס לו להנצל מן העונש שא"א שלא יחטא אבל עכשיו שהוא יודע שהשי"ת הוא מוחל ע"י התשובה ואפשר לו להנצל מן העונש הנה יירא בזה מלפני כבודו אם לא ישום לבו לשוב ע"ז:

והנה הר"ן דרוש יו"ד כתב כי לאדם יש ב' כוחות הא' הוא הדמיון והוא כח החמרי זה מטה בטבעו אל התאות הגשמיות מג' סיבות א] מהדמיון אשר ביניהם שהמה כלם גשמיים ב] שהמה נגלים ונראים והמושכלים הם נעלמים הגן קדימתו בזמן והרגלו בהם אכן הכח השכל אשר בנפשו יש לו נטי' אל הדברים השכלים ובוחר תמיד הדברים הנאות ובורח מן המגונים אוהב השם ית' וכוסף למצותו ובורח מכל מה שימנעהו ה' כבורח מן הנחש בטבעו. ואמרו רבינו ז"ל הרהורי עבירה קשה מעבירה. ופירש הרמב"ם הטעם כיון שהמחשבות והרעיונים אינם מעשה הגוף רק פעולת הנפש ואין בטבעה לחטוא לעשות הרע בעיני ה' משא"כ מעשה העבירה הנפעל בכלי הגוף אשר טבעו נוטה לעשות מעשה הרע לכן יותר יש להאשים על הרהורים רעים שהם באים מכח הנפש שאין בטבעה לחטוא ומעתה לדעתי אם האדם עושה הרע בפתע פתאום בלי התבוננות נפש השכל והרהורי הלב רק למלאות תאות הגוף אשר טבעו נוטה אל הגשמים ואין להנפש השכלי חלק בזה כי המעשה ההיא הנפעל רק בכח הגוף תתייחס כמעט אל הקרי וההזדמן היות כי טבעו נטה אלי' ומעט מזעיר המה בני עלי' אשר לא יפעלו בלו התבוננת השכל וכמש"כ טעם על שהרחיק המקום דרך ג' ימים לאברהם אבינו ע"ה בעת צאתו לשחוט בנו למען לא תתייחס אליו לפעולה פתאומית מבלי הסתכלות וישוב הדעת והשכל וכל מה שיוכרח אליו הטבע גם דרך הדין יסכים להיות לו צרי ומזור דאם לא, לא ימלט שיהי' ח"ו הבריאה לתוהו אכן כשיחטא האדם בהרהור הלב ובהתבוננת השכל ויחשוב מחשבות און לכפור בעקרי הדת שאין טבעה נוטה לעבור את פי המלך ית' אזי אין שורת הדין והטבע מסכימים לתועלת התשובה בזה היות החוטא הוא נגד הטבע בתולדה. אכן הוא ית"ש גם חסדו עליהם נקבל תשובתם גם בענין הזה מגודל טובו ורחמיו על כל ברואיו: ומעתה הסכת ושמע דברי רז"ל במדרש ששאל הקב"ה לחכמה ונבואה ותורה אמרו לשון השאלה נפש החוטאת מה תהא עלי'. הכונה לדעתי בדיוק אמרו כן ששאלתו לא הי' רק על חטא הנפש דוקא ובזה לא הסכימו המה על ענין התשובה רק הקב"ה בעצמו מרוב רחמיו אבל אם החטא הי' רק בפועל הגוף לבד גם המה יסכימו לתועלת התשובה, והנה חטא הנפש יופטל על שני אפנים הא' הבאה מכח תאות הגוף להתיר לעצמו תאותיו אשר גופו נוטה אליהם הוא שמביאה לכפור בעיקר ח"ו לומר לית דין ולית דיין ולית חשבון ח"ו הרי עיקר הסיבה הגוף אך הכח השכלי יכנס בו רוח שטות להמשיך גם הוא אחר הפחת הרעה והב' הוא כשנפשו אותה רע כמו שאמר הכתוב (משלי כ"א) נפש רשע אותה רע ר"ל שהוא בגדר רשע כ"כ עד שגם נפש היא מקולקת ואותה ר"ל מעצמה בלי תאוות הגוף שאין לו בו הנאה של כלום ומזה המין לדעתי המה ההולכי רכיל ומוציא דיבה שנאמר עליו מה יתרון לבעל הלשון ודומה לנחש קהלת י':

והנה לפי"ז יולד לנו שהאדם יחטא באחד מג' פנים או בכלי הגוף לבד בלי התבוננות השכל והוא מטבעו החטא ההוא וקרא חטא הטבע והב' הוא בשותפות שהנפש היא החוטאת עם הגוף ונמשך עמו אחר תאותיו לכפור בעיקרי הדת וא"כ הוא יקרא חטא המעורב ר"ל החוץ לטבע עם הטבע כיון שהחטא לנפש הוא חוץ לטבעה ולהגוף הוא בטבעו והג' הוא בנפש לבדו בלי תאות וטבעי הגוף ולו יקרא חטא חוץ לגדר הטבעי כיון שאין לו נטי' כלל בטבעו אליו ולאלה יחלק סדרי העונשים להחטא הטבע לבד יענש עם הטבע ר"ל בסילוק השגחתו ית"ש כיון שהוא כרוך אחר טבעו לכן גם ה' יעזבהו על טבע המערכות השמים כפי אשר יפעלו בו כוכבים ממסילותם וכמשה"כ בפרשת בחקתי אם תלכו עמי בקרי אף אני אלך עמכם בקרי אבל חטא הטבעי וחוץ לטבעי המעורב גם הוא ית' ישלח ידו בענין למעלה מטבע ויעטהו במעיל הטבע בענין שגם העונש יקרא עונש המעורב, ולחטאת הנפש לבדו שהוא כולו למעלה מן הטבע ושלח הקב"ה ידו אליו לעין כל להענישו בעונש למעלה מן הטבע וכבר מסרו לנו חכמז"ל דרכי היצר הרע שהוא מסית מן המותר אל האסור ומן הקל להחמור, וכן הוא מפתה ומסית את האדם בשפתי חלקות מעט מעט עד שמביאו לתרבות רעה עיין בר"ח ובעל עקרים מ"ג פ' כ"ח שביאר בזה דברי קהלת וא"כ לפי ענין החטאים הוא מסות תחלה לחטאות הגוף לבד למלאות תאותו ומזה יעבירהו לצרוף גם מחשבות לבו והרהורי הנפש למצוא הותר לתאוותו ושוב יעלה בגדר שנפשו אותה רע מכחה בלי תאות הגוף כלל וכדרך שכ' העקרים:

ועל כונה זו כוונו רז"ל באמרם כי בתחלת בריאה לאחר שראה שאין העולם מתקיים שיתף מדת הרחמים למדה"ד וענין השיתוף הוא על פי הנ"ל שגם מדה"ד יסכים על תשובת חטא הטבע ומזה יולד ויועתק גם לחטא הנפש אשר לא יועיל התשובה רק במידת הרחמים ושתפם כי בהסכמת הדין על תשובה הא' יוכרח להסכים גם על אחרים היות כולם המה אגודים ונאחזים עפ"י דרכי יצר הרע וכבר כתב השל"ה הק' שהשיתוף הי' על ענין התשובה:

והנה ענין לשון קימה מורה על המעשה הפתאומית אשר נעשה מהרה בלי התבוננת הלב וכעין שביארו על הפסוק ויקם וילך ויבז עשו את הבכורה ר"ל שענין הקמה בזריזות בלי התבוננת על מה נתן הבכורה בזה גילה דעתו הפחותה כי היא בזוי' בעיניו. והנה הפורענות הבאים על דרך הא' הנ"ל לעורר את האדם לשוב בתשובה ההסתרה ההוא היא רק מהמוכה ולא מן המכה שהרי בעיניו ירמוז לו מתו ירפה ידו מהם הן בשומו אל לבו לשוב או בהקשה את ערפו לרמוז על מעמדו הלא לא ינוקה עונו כיון שאינם דרך עונש אכן כשיהי' הסתר פנים דרך עונש אזי יסלק פניו לגמרי גם מהמכה עד שיקבל החוטא שיעורו:

והנה השם ניאוץ כתבו שהונח על הממאס ומבזה ברצון הדבר היקר והמעולה בלי שום תועלת רק מגאוה וזדון לבו כמש"ה (תהלים י') כי הלל רשע על תאות נפשו דייקא שאותה רט ובוצע ברך נאץ את ה' ר"ל שהוא מתברך בלבבו על אשר נאץ את השם שהגיע לגדר הרע עד שמנאץ את השם בלי תאות הגוף ועוד כי עיקר הגילוי לעין כל בבוא ח"ו רעה מיד ה' למעלה מהטבע ניכר שיד ה' עשתה זאת אם הי' אמר ותהי רק המעותדים לפי מעשיהם לכך ונגע לא יקרב באהלי צדיקים כמו שמצינו בעשרה מכות שהביא הקב"ה על המצרים שרק להם לבדם ירדו האותות והמופתים האלו כמש"ה ולכל בני ישראל הי' אור במושבותם וכן בשארי המכות כלם לפי קבלת חכמינו ז"ל וכן אם הקב"ה רצה להעניש את ב"א לא יתערבו הגוים והאומות עמהם ורק להם לבדם יגיע ידו וכמו שעלה לנו בעת החורבן מקדשינו בעוה"ר. והנה בלשון הקודש אם רוצה למעט ולשלול במעשה מה שהי' לבד להאיש ההוא ולא לאחרים הונח בזה תיבת אותו וכמו שדרשו רז"ל כמה פעמים אותו ולא לזולתו. ואחר ההקדמות הנ"ל יבוארו פסוקי הפרשה הלזו דבר דבר על אופניו והוא ויאמר ה' אל משה הנך שכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה וגו' ר"ל מיד שתשכב וקומו בלי התבוננת השכל וזנה אחרי כי כל דרך יצר הרע להתחיל מן הקל שבדרכים ועזבונו והפר את בריתי וחרה אפי וגו' והסתרתי פני מהם ולא מן המכה כיון שהוא רק לנסיון ולעורר לבם אכן הם מלבד שלא ישומו על לבם לשוב עוד רוע ירעו לחשוב מחשבת פגול לכפור בעיקר ההשגחה ואמרו ופן כי אין אלקי בקרבו וגו' דלית השגחה בעולם והוא למלאות תאותם אשר החלו לעשות בענין שיחטאו בנפשותם לחשוב מחשבת און רק למלא תאות הגוף ויהי' חטא המשותף ויגדל עונם בזה לכן ואנכי הסתר אסתיר את פני לגמרי גם מהמכה כיון שהוא לתת להם כגמול ידם דרך עונש גמור או על פי מערכות השמים על תאות גופם שהוא בטבעו או שיהי' מעוטף בדרכי הטבע על שניהם חטאת הגוף והנפש עפ"י דרכינו הנ"ל. אכן בעונש הזה עדיין לא הי' מקום לעדות השירה שהיא רק לעורר על יד ה' כי עשה כאשר זמם עליהם בדברי השירה ועדיין אינה ניכרת כי יד ה' פעל כל אלה לכן אמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת לעד וגו' כי ידעתי כי לא יניח שבט הרשע מעליהם להדיחם ולהסיתם עוד בחלקלקות לשוב מעל פני לגמרי והוא אמרו כי אביאנו ופנה וגו' ונאצונה והפר את בריתו ר"ל שיעבדו את הע"ז לא לתאות גופם רק לנאץ את ה' ולמרות עיני כבודו ית"ש ויגיע בזה לגדר נפש רשע אותה רע. ומעתה הוכרח ית"ש לשדד עליהם הטבע ולהענישם בעונש שניכר לכל כי ידו כבדה עליהם ובמה יוכר ידו כי להם לבדם יגיעו הרעות והצרות ההם לכן אמר והי' כי תמצאנו אתו דייקא רעות רבות וצרות ואזי יוכר להם יד ה' לכן וענתה השירה הזאת להם לעד כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה ר"ל ידעתי את היצר הזה כי יעתיקם וידיחם מעט מעט עד כי יגרשו מעל פני:

ומעתה יתבארו דברי ר"י במאמר שהתחלנו שלא בכה על הקרא הראשון שנאמר ומצאוהו רעות רבות וצרות ולומר שאין לו תקנה שהרי זה נאמר על שימצאהו על פי טבע מערכות השמים ואינו ניכר שיד ה' פעל את כל אלה גם אין לומר עליו כלום יש לו תקנה שהרי עדיין יש לו תקנה ע"י סיבוב המזלות בעת גלגולם יסור המכה ההיא מעליו שהרי היא מכת המדינה וכאשר יקרהו כן יקרא לכל העמים גם יש לו תקנה לילך למקום אחר וכדרך שאמרו חכמינו ז"ל דבר בעיר פזר רגליך ובפר לדברנו שהפסוק הזה נאמר רק על הרעות הנסיון הבאים לעורר לבו הרי יש לו מנוסה לשום על לבו ולשוב בתשובה ומיד יסיר ממנו כל המחלה אכן כשהגיע לפסוק הלזה שנאמר בו והי' כי תמצאנו אתו וכו' ר"ל לו לבדו שרק לו יקראנה כאלה וזהו למופת כי נגעה בו יד ה' להכות אותו דרך עונש זה אין לו תקנה להמלט ממנה עוד לכן בכה ר"י ואמר עבד שרבו ממציא לו רעות רבות כלום תקנה יש לו להמלט ממנה אם לא כי ישלח ידו הוא ית"ש וירפאם והנה שם צר הונח על האויב וכבר ביארו המפרשים כי הצר הוא יותר מן האויב וכל א' המציא לו דרך לחלק ביניהם ולדעתי החילוק ביניהם בענין הכוונה כי הצר הוא החושב מחשבות און תמיד להרע לשונאו בכוונה מיוחדת והוא השונא המוחלט לא ינוח ולא ישקוט עד כי יבצע מעשהו להרע לזולתו וכמש"ה בנכליהם אשר נכלו להם ר"ל שיצרור בכוונה מיוחדת את המדינים להכות אותם דייקא ונתן טעם לזה כי גם הם צוררים לכם בכוונה אשר נכלו לכם בדבר פעור ר"ל כל כוונתם הי' רק להחטיא אתכם אבל לא לתועלת עצמן או לתאותם לכן גם אתה לא תשקוד ולא תנוח עד אשר הכיתם אותם, ומעתה הפעולה הנעשה ע"י הצר הצורר תקרא צרה שהיא רק לנאץ ולצרור אותו בכוונה מיוחדת להכעיסו אכן אם הרע ההיא אינה להכעיסו רק דרך עונש שיכופר בזה עונו לא יקרא שמה צרה שהיא אינה להכעיסו רק להטיב עמו וכל שם יקרא כפי תכלית דבר ההיא ולכן הוי קשה לרב על הקרא הזה שנאמר על העונש הבא מיד ה' כדברי ר"י הנ"ל לא יפול עליו שם צרות שהרי אין כוונתו ח"ו להרע לבני אדם רק לכפר על עונו אבל בהפ' המוקדם שנאמר בו צרות אין קושיא דקאי על הרעות הבאים ע"י מערכת המזלות ויפול בהם שם צרות כיון שכוונתם לצרור ולגלול רעות על הבאים תחתיהם ולא לכפר עליהם ולהטיב עמם ובפרט לבני ישראל עלולים חקות השמים ומסילות הכוכבים לרוע להם כמו שכ' הבעל י"ד ח' א' דרוש כי צאצאי אברהם לא הסכימה המזל שילדו רק הקב"ה א"ל צא מאצטגנינות שלך וא"כ לפי משפט וגזירת הכוכבים לא הי' להם קיום בעולם לכן צריך רב לדרשהו שהרעות נעשו צרות זו לזו אה שהוא טוב לזה הוא לרע לזה:

ובזה יבואר גם תירץ שמואל על נכון דהנה עוד יש ליתן מקום שיחולו שני מיני פורעניות ח"ו גם שניהם על ענין אחד והוא עם יעבור על אחד ממצות השכליות כמו כיבד אב ואם או שארי גמילת חסדים הרי בזה החטא הוא חוטא נגד הטבע גם נגד הבורא ית"ש שהרי גם הטבע הי' מחייב לעשות מצות האלו גם אם לא ציוום השם ואם יעבור עליו אחר שציוום השם הוא ממרה את פיו ית' גם הוא חוטא לעשות נגד הטבע לכן ענש יענש בשני העונשים יחד ר"ל מיד ה' למעלה מהטבע גם מכו' הטבעי באים מכח מערכת השמים לא יבצע זממם היות כי הוא התריז גם נגדה לכן נקט שמואל לדוגמה אחד מהם והוא הממציא לעני בשעת דחקו דהוא חטא גם נגד הטבע גם נגד עיני כבודו ית' לכן מצאוהו רעות רבות גם צרות ר"ל הרעות המה הבאים מיד ה' לכפר על עונות והצרות הם הבאים מסדר הטבע ההיפוך בההפוך ר"ל המחזיק ידו לגמול חסד מלבד שהקב"ה לא ישלח ידו להענישו למעלה מן הטבע גם יצילהו וימלטהו מהרעות המתרגשות לבא מילידי היום ר"ל מטבע מערכת השמים וכן הוא כוונת המשורר (תהלים מ"א) אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' ר"ל אם היום מצד טבע תהלוכת המזל יוליד רעה ע"פ תבל ח"ו ומלטה' ה' כן ימלטה' ה' מכל רעה ונגע לא יקרב באהלים ויתעשרת אותם וכל הנלווים עליהם לטוב למו כל הימים בימי הדין והכפורים והוא רחום יכפר עון חי חי יזכור למו עד ביאת גואלים במהרה בימינו אמן:

בסוף הפ' נאמר בדברי מרע"ה לישראל הקהילו אלי וגו' כי ידעתי אחרי מותו כי השחת תשחיתון וסרתם מן הדרך אשר צויתי אתכם וקראת אתכם הרעה באחרית הימים כי תעשו את הרע בעיני ה' להכעיסו במעשה ידיכם וזה מבואר לדרכינו הנ"ל ולכן אמר כפל לשון ההשחתה ר"ל מיד אחרי מותי יתחילו לשחת והי' הלוך וגדול בהשחתה עד כי באחרית הימים יעשו הרע בעיני ה' להכעיסו ר"ל בלי תאות הגוף כלל ואז יקראוהו הרעה המעותד מיד ה' ואז יקראו דברי השירה הזאת:

תוכן העניינים

דרך ימה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה