דרך חוקיך· רבי מנחם מנדל הרטמן
דרך חוקיך [אות תקפז]
ת:
להשיב משכון לבעליו בעת הצורך דהיינו כסות יום ביום וכסות לילה בלילה שנאמר השב תשיב לו את העבוט. הנה מצוה זו כדי לקנות מידות ענוה ושפלות לידע אשר גם מה שיש לו אינו שלו בעצם והכל ברשות הנותן לו כח לעשות חיל וכן מה שהלוה לחבירו לא הי' שלו רק טובת הנאה שזיכהו הש"י לעשות חסד לכן מהראוי להחזיר המשכון לעת הצורך ולא יחזיק בו וזה יש לרמוז באות ת אות האחרון מכל האותיות וסוף כל המדרגות והוא מקבלת מכולם כן יחזיק עצמו האדם שהוא רק בחי' מקבל ולא נותן כי ממך הכל ומידך נתנו. ועוי"ל ע"ד שכתבתי במצוה תקפ"ה שיזכור האדם איך הש"י מחזיר לו בכל יום פקדונו ומשכונו שהוא נשמתו אשר הפקיד בידו ועוד מחזיר לו ביתר שאת ויתר עז כמו שמברכין ע"ז הנותן ליעף כח ואף שהוא חייב להש"י כמה וכמה עם זאת מחזירה לו וכן ידבוק האדם במדותיו להחזיר המשכון למי שחייב לו וזה נרמז באות ת הרומז חותמו של הקב"ה אמ"ת ואמונה בסוד רבה אמונתך לכן מחזיר הפקדון. ויש לרמוז ג' מצות דמשכון הנ"ל נגד הצדיקים שמגיע להם שכר מצות של הרשעים העומדים עליהם לצערם. והנה ע"פ התורה מגיע להם גם חלקם של מע"ט שלהם כמאמר רז"ל זכה נוטל חלק חבירו בג"ע אבל הם מוחלים להם חלקם ואינם רוצים שכר של זולתם כמ"ש בסידור בפירוש ותן שכר טוב לכל הבוטחים כו' ושים חלקנו עמהם ע"ש והמה מחזירים השכר לכל מי שחייב להם שהוא כסות יום וכסות לילה של הנשמה כמ"ש בזוה"ק בפסוק אם חבל תחבל שלמת רעך כו' ונרמז ג' מצות אלו באותיות אש"ת דהנה אש"ת רומז בחי' מקבל שכל מקבל הוא בחי' נוקבא והצדיקים אינם רוצים אש"ת שהוא שכר של רעהו ומחזירים להם וזה שנרמזו מצות אלו בפסוק לא תחמד אש"ת רעך שאינם חומדים שכר רעהו וכן יש לנהוג עם מי שחייב לו:
רעך: