דרך חוקיך· רבי מנחם מנדל הרטמן
דרך חוקיך [אות תקעה]
ת:
לקיים מוצא שפתיו מה שקיבל עליו בנדר ובשבועה שנאמר מוצא שפתיך תשמר. מהר"ם כ' טמ"ז לפי שהדבור יתרון האדם מן בהמה ופיו הכלי שבו יהלל לבוראו לכן אין ראוי לחלל מוצא שפתיו. עכ"ד. יש לרמוז מ"ז באות ת הרומז חותם אמת דהנה ת סוף כ"ב אותיות שהם כוללים כל ה' מוצאות הפה ורומז ת' חותם כל ה' מוצאות הפה לקיים באמת כל מוצא שפתיו, כי הכל הולך אחר החיתום: וי"ל עוד דאותיות פ' ה' שהם פ"ה אין בהם שום שינוי בהברתם כמו שאר אותיות אלף בית גימל שבמבטא הברתם במילואם ישתנו ממה שהם כי בכתיבה הוא א' לבד ובהברה נרגש גם ל"ף וכדומה כל האותיות ואף וו מם נון שלא נרגש אות אחר בהברה מ"מ נרגש וו כפולה וכן מם אבל פא הא אינם נרגשים בשינוי ממה שהם בכתיבה ובשמם והוא רמז נכון שלא ישתנה מוצא פ"ה ולהיות נחתם הפה בחותם אמת וקיים אות ת לכן נרמז בסי"צ המליך ת בחן כו' ויצר פ"ה בנפש שיהי' לו ת חותם אמת לפה שלא ישנה מוצא פה ואז ימצא חן כי אמת יש לו חן. ועוי"ל במצוה זו לשמור מוצא הפה שיהי' שוה עם הלב ולא יהיה אחד בפה וא' בלב ח"ו שלא נאמר מוצא שפתיך תעשה כמ"ש ככל היוצא מפיו יעשה רק מ"ש תשמר, כי שמירה הוא בלב כמו ואביו שמר את הדבר ור"ל שישמר מוצא שפתיו גם בלבבו הן בעסקו עם ב"א וכ"ש בדבורי תורה ותפלה שירות ותשבחות ישמר בלבבו מה שמוציא משפתיו ולא יהי' א' בפה וא' בלב וזה נרמז ג"כ באותיות פ"ה שהברתם בנקוד צירי כזה פא הא וידוע דצירי הוא בבינה ובינה הוא לבא כמ"ש בתיקונים בינה לבא ובה אתמר הלב מבין הרי נרמז במוצא פה שיהי' פה ולב יחד כי האותיות הם פה והנקודות צירי הם רומזים לב. וכן נרמז גם ע"ד הסוד בסוד טנת"א עיין בע"ח הק' שער טנת"א אשר בכללות. הנקודות הם בבינה ואותיות במלכות. ויש לרמוז זה ג"כ באות ת בצורתו דנ כמ"ש בזוהר חקת דהנה ד רומז למלכות פה כנודע ונ' רומז נ' שערי בינה שהוא לב הרי נרמז פה ולב באות אחד אות ת חותם אמת שלא יפרדו זה מזה תמיד ונרמז עוד פה לב גי' נא"ם הוי"ה כי אם ידבר בפה ולב ביחד יהי' בבחי' נאם הויה ב"ה וב"ש, שכל דבריו אמת וצדק ויתייחד יחוד קובה"ו כזה יוד הה וו הה אדנ גי' ג"כ פ"ה ל"ב שהוא גי' נאם ה' והבן בס"ד:
רעך: