דרך חוקיך· רבי מנחם מנדל הרטמן
דרך חוקיך [אות תקכד]
א:
להשיב לעדים זוממין כאשר חשבו לעשות לזולתם שנאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו. בחי' כ' כדי ליסר לאיש אשר מלאו לבו להעיד בדבר שא"י בו באמת והתורה האמינה לב' עדים כשרים אפי' יכחישום המרובים להיות המה בעלי דבר והראשונים עדים. ובעדים זוממין האחרונים מעידים עמנו הייתם חזרו הראשונים להיות בע"ד והאחרונים עדים עכ"ד. ויש לרמוז באות א חכמה הרומז מחשבה כי זוממין מלשון זממו אל תפק והוא ענין מחשבה ורצון והנה הם הפיקו זממם ומחשבתם הרעה לחייב הזכאי ולעשות מן שקר אמת ומן אמת שהוא תורת אמת עשו משפט שקר ופגמו באלף הרומז אלף עולם אמת ותורתו אלוף מלשון למוד תורה היא אמת והם גרמו להפוך אמת לשקר. והנה יש לתת טעם מדוע אם כבר נעשה מעשה על ידיהם אין חייבים רק דוקא על המחשבה לבד שנפסק הדין. כי אם כבר נעשה מעשה אסור להוציא לעז על משפטי ה' אמת כמ"ש בסה"ק דגל מ"א בשם הבעש"ט על מ"ש בזוה"ק ואלה המשפטים דא סדורא דגלגולא שאל יפלא בעיני האדם אם ידע בבירור שנתחייב שלא כדין כי הדין מרומה ולמה יצא זאת בדת אמת ע"י עדים שקרים כי בודאי בגלגול העבר נתחייב הוא לרעהו וכן י"ל בזוממין בדיני נפשות לכן אין להעניש העדים זוממין אם כבר נעשה הדין ע"פ הב"ד שנהרג כבר כיון שנתגלה שהי' האיש בן מות הוה כהורג את הטרפה. ובממון יש בהחזרה אבל בד"נ שכבר נעשה בודאי הי' ראוי לכך ]ועיין בחינוך באריכות{ ומשפטי ה' אמת וצדק לכן עוברים רק על לא תענה משא"כ אם לא נעשה מעשה א"כ הועילו בדבורם ומחשבתם להפוך דת אמת לשקר שנפסק לשקר ע"י עדותם והפיקו זממם בזה לכן חייבים עונש כאשר זממו: