דרך חוקיך· רבי מנחם מנדל הרטמן
דרך חוקיך [אות תעח]
ש:
לנגוש הנכרי להכריחו לפרוע חובו בין בשביעית בין בכ"ז שנאמר את הנכרי תגוש. בחינוך כ' שלא נלמד לחמול עליהם למען לא נמשך אחר עצתם ואחר מעשיהם עכ"ל. ויש לרמוז מצוה זו באות ש עפמ"ש הבעש"ט הק' דכל מה שיש לאדם הן בית והון ורכוש וכל הכלים הכל שייך לשורשו שהניה"ק אשר בהם מתייחסים אל שורש נשמתו לכן אם יש לא' מישראל איזה חוב ופקדון אצל עכו"ם מצוה גדולה להוציא הניה"ק מרשות הטמא לרשות הקודש ויהי' להם עלי' כמ"ש ויקם שדה עפרון ופירש"י תקומה היתה לו שיצא מיד הדיוט ליד מלך כי מקודם הי' ברשות עפרון והי' השדה בגלות אצל הקליפה ויצא לרשות אברהם ונתעלו הניה"ק שבו אל הקדושה ונרמז זה באות ש שהוא ניצוץ הקדוש שהוא מאתוון דקשוט המובלע בין הקליפות להיות להם חיות כמ"ש בסה"ק בפסוק אוי לרשע רע כי כל חיות הרשע בהיות בו אות ש ובהוציא בלעו ניה"ק מפיו דהוא ש נשאר ר"ע כל היום. לכן המצוה להוציא חוב מיד נכרי נרמז באות ש להוציא ניה"ק ממנו וכמש"ל כ"פ דשין היא חיות סט"א דנח"ש וש"קר רשע שט"ן וכדומה ונרמז בשין מן ויקדש"הו ר"ל להחזיר ש' לקדושה שלו ובאוצה"ח תוכן דה"ק מ"ע לנגוש הנכרי לפרוע חובו אות ש להוציא ניה"ק שהוא חייב להחזיר לקדושה שכל ש אף של שקר קדוש לה' אלא שאחזו בו הקליפות ואות ש אות קשוט נהירו דקיק שיש לסט"א וצריך להחזירו לקדושה עכת"ד וברוך שכוונתי: