דרך חוקיך· רבי מנחם מנדל הרטמן
דרך חוקיך [אות שצט]
ת:
שיהיה המת טמא ומטמא באהל שנאמר אדם כי ימות באהל כל הבא אל האהל כו' יטמא. בחי' כ' גוף אדם המת הוא אבי אבות הטומאה כי בהפרד מעליו צורת השכלי נשאר הוא לבדו בשגם הוא בשר גרוע וברעתו החטיא הנפש היקרה ובהתפשט מעליו הודו וזהו נפשו ולא נשאר רק החומר הרע ראוי שיטמא כל סביביו עכ"ד הק'. והרדב"ז כ' ודע כי הישראל בעודו בחיים רוח טהרה שורה עליו וכשמת נסתלקים ממנו ובעודו בחיים תאבים רוה"ט להדבק בו אלא שרוח הטהרה דוחה אותם וכשמת מצאו מקום הכתות הטמאים להדבק בו עכ"ד. ומהר"ם כ' כי בראות כח הטומאה הגוף פנוי מרוה"ק באים הם לשרות בו כי הם תאבים להשלמת יצירתם שקידש עליהם היום ונשארו חסרים ]גוף{ עכ"ד והרמב"ן כ' וטומאת המת הוא בעטיו של נחש והנפטרים בנשיקה לא יטמאו וז"ש צדיקים אינם מטמאים ע"כ ויש לרמוז טעם החינוך באות ת עפמ"ש באודר"ע א"ת ת' אלא תא"ו זהו תאותו של בו"ד שהוא מתאוה בעוה"ז בכל יום לכל דבר עכ"ד והוא רומז כנ"ל יען דהאדם החטיא את הנפש בתאוות הנמאסות ונשאר חומר גרוע לכן מטמא. ולפמ"ש הרדב"ז יען דהאדם בחיים רוח טהרה וקדושה עליו לכן משתוקקים כחות הטומאה להדבק בו וכ"כ אוה"ח הק' דלכן קברי עכו"ם אינם מטמאים באהל כי כל דבר יתפעל בהפכו ויען דהם טמאים גם בחייהם אין רוצים כחות הטומאה להדבק אח"כ משא"כ ישראל. ויש לרמוז באות ת עד"ש רז"ל ת' תחי' ת' תמות ויש להבין מדוע בחר הש"י באות ת לעשות סימן מיתה הלא ת רומז חותם אמת של הקב"ה אמנם הוא הגורם יען דרומז חותם אמת שהוא ת' תחיה כי קושטא קאי לכן לעת מצוא שחטאו האנשים בנפשותם ונתחייבו מיתה לשמים הנה התיו בעצמה שהוא חותם חיים נתהפך ונעשה ת תמות בסוד רגל עקום רגלי' יורדות מות וכן מצינו בתורה זכה סם חיים לא זכה סם המות והוא ג"כ לטעם הנ"ל יען דיש שם רושם קדושת התורה תאבים כחות הסט"א לשלוט שם ונעשה ת' תמות ב"מ:
ימים: