אור ברסלב
דרך חוקיך דרך חוקיך [אות רצה]

דרך חוקיך· רבי מנחם מנדל הרטמן

דרך חוקיך [אות רצה]

דרך חוקיך [אות רצד]

ו:

שלא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד שנאמר אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. בחינוך כ' כדי שיתן אל לבו השגחתו על כל בע"ח שלא יתבטל א' מן המינים לעולם ע"כ מנענו מלכלות האילן והענפים יחד לרמז זה ועוד כדי לקבוע בנפשותינו מידת החמלה ולהרחיק אותנו ממדת אכזריות עכ"ד. ומהר"ם כ' טמ"ז שלא לכלות האילן והענפים יחד כדי שלא יעקר מין א' מן העולם וממה שת"א ותורתא ושייתא נראה דסובר דאין חוששין לזרע האב ]א"כ אין אסור אב ובנו רק אם ובנה לכן פי' התרגום לשון נקיבה{ ורמז גדול שלא להזכיר מכירת יוסף בכור שור ]לכן מתרגם על שור ותורתא שהיא פרה ולא שור{ ושה פזורה ישראל רומז על דוד המלך ששניהם מזומנים להושיע את ישראל בית יעקב אש ובית יוסף להבה ]והם תרין משיחין מב"ד ומב"י והם שור ושה{ ביום א' יזרחו שניהם וא' יקים את חברו ומ"ש אותו ]ר"ל אם ע"פ הלכה אינו חייב רק תורתא ושייתא נקבה מדוע לא נאמר אותה{ נראה דהממונה תובע עלבון אכזריות של אותו וא"ב אם ישחטו ביום אחד ]ר"ל משיח ב"ד ומשיח ב"י הם שו"ר וש"ה והם אותו ובנו כי יעקב הוא דוד שהוא בחי' ש"ה ר"ת "שכינה "הקדושה ושור הוא יוסף{ עכ"ד בתוס' ביאור. ויש לרמוז באות ו' דהוא ת"ת מדת הרחמים כטעם החינוך לעורר חמלה בנפשותינו להתנהג מדה"ר. ונרמז גם מ"ש מהר"ם שרומז ליעקב ויוסף אותו ואת בנו והם תרין משיחין. נרמז באות וו כזה ו' ראשונה הוא יעקב ו' שניה הוא יוסף כמ"ש בזוהר וישב קפ"ב ע"ב ובזוה"ק משפטים הקם תקים עמו הקם ו' עילאה משיח ראשון תקים עמו עם ו' שני' דהוא צדיק. ולכן נרמז בתורה לשון זכר לרמוז על זה כמ"ש מהר"ם הנ"ל וזהו אותו ואת בנו משב"י ומשב"ד לא תשחטו ביום אחד היינו באלף הששי שהוא יום אחד להקב"ה וז"ש מהר"ם שהממונה תובע עלבון אכזריות של או"ב ובזוה"ק אמור צ"ב בגין דלית לך יומא לתתא דלא שלטא בי' יומא אחרא עילאה כו' ואי אתער ב"נ לרחמא לתתא אתער רחמא על ההוא יומא כו' איתער ב"נ עובדא דאכזרי הכי איתער בההוא יומא ופגים לי' כו' זכאה מאן דאחזי עובדא דכשרא לתתא דהא בעובדא תליא מילתא לאתערא מלה אחרא עכ"ד הק' ונראה דנותן טעם מדוע דוקא תליא מלתא ביום אחד ואם שחט הראשון קודם הלילה והב' תיכף בתחלת הלילה שאין ביניהם כ"א רבע שעה מותר ולא הוה אכזריות ואם שחט הא' תחלת הלילה והב' סוף היום דהוה ביניהם שעות הרבה אסור והוה אכזריות לכן אמר בזוה"ק דיומא גרים. והנה לטעם החינוך לקבוע בנפשינו מידת החמלה יש לישב קושיות תוס' מגלה כ"ה על פיוט יום ב' דפסח צדקו אותו וא"ב ביום א' בל תשחטו דמשמע דבא להצדיק דינו של הקב"ה שהוא מדה"ר והקשו הלא אסור לומר כשם שחסת על או"ב כן חוס עלינו כיון שהמצות אינם אלא גזרות לא מצד רחמנות ע"ש ולהנ"ל יונח דהכוונה הוא להצדיק הש"י על שרצה להרגיל אותנו במה"ר כטעם החינוך וכמ"ש הפייטין אח"ז מיד מחשבותיך לרחמינו ר"ל כדי לקבוע בנפשותינו הרחמים והחמלה אבל מצותיו הם רק גז"רות לא רחמנות. אבל על תרגום יונתן שתרגום היכמא דאבינן רחמן בשמיא כן תהוו רחמנים ק' קושיא הנ"ל וכן הקשה מהרש"א בדבור תוספת הנ"ל ואין לתרץ כנ"ל לפי שאמר זה על הקב"ה היכמא דאבינן רחמן כו'. ולפמ"ש בחינוך במצות שלוח הקן במ"ש רז"ל האומר על קן צפור יגיע רחמיך שמשתקין אותו מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינם אלא גזרות כ' בחינוך דא"ל דאין הקב"ה מרחם ח"ו אבל כוונתם לומר שאין מדת הרחמנות בו חלילה כמו בב"א שהרחמנות בהם מוכרח בטבעם אבל הרחמנות אליו מחפצו הפשוט שחייבה חכמתו לרחם מפני שהוא מדה טובה וכל הטובות נמצאות מאתו ואלו רצה בהיפוך מזה לא יכריחנו דבר ולא ימנענו סיבה כמונו שסיבת הרחמנות תעכבנו זהו ענין אמרם אינן אלא גזרות כי הרחמנות לא יכריחנו עכת"ד הק'. ובזה יונח גם התרגום יונתן היכמא דאבינון רחמן בשמיא כי באמת חייבה חכמתו לרחם בזה וזהו טעם הגזירה שלו אך לא הכריחוהו הרחמנות לזה כן תהוו אתם ב"י רחמנים בכל ענינים אבל המצוה בעצם הוא מצד הגזירה וכנ"ל. אבל האומר על קן צפור יגיעו רחמיך טועה שאומר שטעם הציווי הוא מצד הרחמנות הטבעי שאומר כן תחוס עלינו כי טעם הרחמנות שוה בכל לכן הוא טועה כי הרחמנות אינו בטבע רק גזרה במצוה זו חייבה חכמתו הרחמנות והבן:

ששת:

תוכן העניינים

דרך חוקיך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה