דרך חוקיך· רבי מנחם מנדל הרטמן
דרך חוקיך [אות רנג]
י:
שלא להשחית פאת זקנו שנ' ולא תשחית את פאת זקנך. בחינוך כ' בזה ג"כ כנ"ל בפאות הראש להרחיק חוקי ע"ז עכ"ד והאבן עזרא כ' טמ"ז שלא יבטל ההבדל בין ישראל לעכו"ם והבחיי כ' שלא לבטל הסימן בין זכר לנקבה והעושה כן הוא כמו שזורע כלאים בכרם. דבכל מה שעשה במ"ב נאמר למינהו. ור"ל דטעם כלאים הוא לפי שמחליף סוד היצירה ומערב כוחם הראוי להם ומחסיר שלימותם עי"ז כמש"ל במצות כלאים ואין זה למינהו כן המגלח זקנו מערב הסימן בין זכר ונקבה. והנה המשחית הזקן עובר גם על בחקותיהם לא תלכו וזהו לפי טעם א"ע הנ"ל שמבטל ההבדל בין ישראל לעכו"ם. והנה לכל הטעמים נרמז מ"ז באות י הרומז ביטול ע"ז ורומז יחיד בעולמו כמ"ש באודר"ע וכן י' שרותא דהויה המהוה כל הויות. וכן יו"ד רומז נקודה יהודות נקודה פנימית ואף שהוא בעל עבירה ר"ל מ"מ טמונה בו נקודה היהודית אשר מוכן לשוב אל הש"י לבל ידח ממנו נדח אמנם המשחית הזקן ומבטל הסימן הזה שהוא נקודה יהודית הוא פוגם גם בנקודה הזאת ואין לו תקוה ומשחי"ת נפשו הוא יעשנה ועי"ז יבא לידי מינות וכפירה ח"ו. גם לטעם הבחיי שמבטל סי' בין איש לאשה פוגם באות י' הרומז על בחי' משפיע תמיד שהוא האיש המשפיע באות יוד כטעם פותח את יודך והאשה הוא המקבלת באות ה והמשחית הסימן הזה פוגם באות יוד שלו. ותפס התוה"ק מל"ת זו בלשון השחתה. עד"ש רז"ל כ"מ שנאמר השחתה אינו אלא ע"ז או ערוה. והנה בעבירה זו יש ע"א כמ"ש בחינוך הנ"ל ולטעם הבחיי שמבטל הסימן בין זו"נ הרי עי"ז בא לדבר ערוה כמו שמצינו זה הטעם בלאו דלא ילבש גבר שמלת אשה שעי"ז יבוא לידי זמה וניאוף ר"ל. לכן נאמר בלשון ולא תשחי"ת: