דרך חוקיך· רבי מנחם מנדל הרטמן
דרך חוקיך [אות רנא]
ל:
שלא לעונן היינו לתת עתים ושעות לומר עת הזה טוב לעשות זה או להפך שנאמר ולא תעוננו. בחינוך כ' לפי שישיבו אצל המון דברים אפשריים ויערב לדעתם לקבל הנמנע היות אפשרי מבלי היות הענין נס אצל הבורא ואולי יצא להם כפירה בעיקר ח"ו עכ"ל. ר"ל שיאמרו כי העת גורם כן וכן ע"פ מערכות כו"ם ולא יאמינו כי הש"י משדד המערכות ומשנה עתים וכ"כ בשל"ה הקדוש לפי שמסיר בטחונו מהש"י ומשים בטחון בשעות ידיעות לפי המזל ע"כ ומהר"ם כ' כי ברצונו ית' להטיב או להרע כפי פעליו לא בחיוב השעות ז"ש בידך עתותי להטיב לי בהם עכ"ד. והרדב"ז כ' כל האומר שעה זו טובה או רעה מכחיש סדר בראשית כי הכל יפה עשה בעתו ושלמה המלך ע"ה פירש לנו כ"ח עתים י"ד לטובה י"ד לרעה וזה שאומר שעה זו רעה אפשר היא טובה לעולם וגם למעלה היא טובה נמצא מחליף עת רצון בעת רעה ומביא רעה לעולם אלא צריך להשליך על ה' יהבו כו' ועז"נ תמים תהי' עם ה' אלקיך. ויש לרמוז מל"ת זו באות ל הרומז לב מבין דעת כמ"ש באודר"ע והוא סוד המלמ"ד לאדם דעת. והנה יש דעת דקדושה אל דעות ה' כמה בחי' דעת והנה מבואר בכתבי האריז"ל כ"פ סוד י"פ הוי"ה י"פ אהי"ה גי' ע"ת ועם ד"כ של ד"א הויה הרי דעת והוא המכריע בין או"א שהם הוי"ה אהי"ה בכל י' כללותיהם עיין לק"ת שמות וכן יש דעת מכריע בין חו"ג שהם י"ד ע"ת לטובה חסדים וי"ד עת להיפוך גבורות וכ"ח עתים ההם הם ביד היוצר כל בידך עתותי המשנה עתים ומחליף את הזמנים לכן מי שיש בו מדעת קונו דעת דקדושה מאמין שבחי' כ"ח עתים שרשם בדעת עליון אבל הטפשים שהם בחי' דעת עמל"ק ר"ל עי"ן מ"ם למ"ד קו"ף גי' ע"ת ועם ד"א עמלק דע"ת שוטים זלע"ז והם מאמינים בעת רעה דעות מזיופות ר"ל. ויש לרמוז במספר ל"א תעוננ"ו גי' שמות הדעת כזה אהו"ה עם ד"מ שבו אלף הי ויו הי, אלף הי ואו הי, אלף הא ואו הא, אלף הה וו ה"ה גי' בשוה ל"א תעוננ"ו וכן גי' בשוה תרי"ג מצות התורה כי משים בטחונו ואמונתו רק על פי התורה והמצות שהם קבעו לנו עתים וזמנים לכל דבר ועל ידיהם נזכה ללמ"ד דע"ת ע"ת טוב ע"ת רצון להפוך י"ד עתים הרעים לטובה כ"ח אותיות הוי"ה מד"מ ועוד נרמז באות למ"ד מידת הבטחון בהש"י כי למ"ד גי' ע"ד גי' עה"כ בטחו"ן כטעם בטחו בה' עדי ע"ד. ובאוצה"ח מעונן הוא המחשב עתים לטובה ולרעה ושורש עת הוא מלכות הנחקקת בדעת דרדל"א ושם שורש י"ב מזלות הנמשך מהם רזא דזמן ועת לכל חפץ וצריך כל משכיל לקשר מלכות בשורש הדעת דקדושה והעושה אחיזת עינים במרמה או שמביט על עת שאינו קבוע ע"פ התורה פוגם בדעת דקדושה ומושך ע"ע דע"ת קליפה ר"ל וזהו נרמז בלמד המלמד לאדם דעת: