דרך חוקיך· רבי מנחם מנדל הרטמן
דרך חוקיך [אות רלא]
א:
שלא לאחר שכר שכיר שנ' ולא תלין פעולת שכיר. בחינוך לפי שחפץ הש"י בקיום האדם וידוע כי באיחור המזונות יאבד הגוף ע"כ צונו לתת שכר שכיר כי אליו הוא נושא את נפשו להתפרנס בו ושם גבולו יום א' כי דרך ב"א לפעמים להתענות יום אחד עכ"ד. ומהר"ם כ' ונצטוינו לתת ש"ש ביומו לאשר סיכן א"ע עבור מזונו ונרמז אחר שהנה שס"ה מל"ת הם נגד ימות החמה והאדם שהוא שכיר יום צריך לתת לו חוקו בתורה ומצות ואם לאו היום עצמו צועק ותובע עלבונו ולא לאחר השכירות כי המלאך הממונה על אותו יום מקרבו לפני יוצר כל ודן אותו כמו שעבר על גזרת המלך שגזר שפועל זה יאכל אותו יום משכירותו ונראה ככופר בשכר ועונש שאלו הי' מאמין הי' נותן לו שכירתו עכ"ד. ובזוה"ק ת"ח לית לך יומא ויומא דלא שלטא בו יומא עילאה אחרא ואי איהו לא יהיב לי' נפשא דילי' בההוא יומא כמאן דפגים לההוא יומא עילאה ובג"כ ביומו תתן שכרו עכ"ל הק'. ויש לרמוז מצוה זו באות א שיש בצורתה יום ולילה בצורתה יום ולילה בצורת יוד י' הראשונה בוקר עד חצות שהוא ו' המחלקת היום ששה שעות קודם חצות וששה שעות עד הערב שהוא ד דלית לה מגרמא. ורומז יום ולילה כי פועל היום זמנו כל הלילה ופועל לילה זמנו כל היום וע"ז נאמר לא תביא עלי' השמש ונרמז באל"ף מן תש"א כטעם כי אליו הוא נוש"א את נפשו. ולפי טעם מהר"מ הנ"ל שנראה כופר בשכר ועונש שאלו הי' מאמין הי' משלם לו יש לרמוז בא' הרומז אמונה כמ"ש באודר"ע אלף ר"ת אמונתי לישראל פקדתי. ורומז א עולם שהוא הבעה"ב המשלם לכל פועל שכר ועונש בהשגחה נפלאה בזמנו לכן לא תלין פעולת שכיר:
את: