דרך חוקיך· רבי מנחם מנדל הרטמן
דרך חוקיך [אות ריח]
ש:
שיעזוב פאה לעניים שנ' לעני ולגר תעזב אותם. ברדב"ז כדי לקבוע בנפשינו מדות הנדיבות והרחמנות בכ"מ אם בשעת הקציר אם בשעת הבציר ואפי' בקערה ארז"ל שצריך לעזוב פאה כדי שלא יהא רעבתון ורע עין כמארז"ל אין שריד במגוריו ע"כ לא יחיל טובו עכ"ל ובעיר מקלט כ' עניים עלולים לקבול על העשירים וקורין תגר על הקב"ה ונענים. ע"כ יניח חלקם וגם שלא יחשוב שהנחלות שלו לעולם והש"י הוא השליט מוריש ומעשיר עכ"ד ונרמז באות ש' הרומז שלום כמ"ש בשעג"ע כי ע"י מצוה זו שלום יעשה בין עניים ולא יקראו תגר על מידותיו כביכול כטעם או יחזוק במעוזי שלום יעשה לי כביכול להקב"ה עם מאנין תבירין דילי' ועוד יש לרמוז דע"י מצות פאה בקציר נעשה שמירה בשדה. כמו בבית שצוה הש"י לקבוע מזוזה שהוא שמירה לבית ברשימת שם שד"י כביכול כי שם הזה הוא שמירה מן החיצונים. יען כי בשם הזה נברא העולם ע"י בחי' צמצום שאמר לעולמו די. והכל הי' עבור ב"י שיקבלו טובות הש"י כדרך המלך שמעמיד שומר איש גבור מלחמה שלא יעזוב זר במחנתו כן שם הזה רומז צמצום בחי' דין שלא יבואו זרים בגבולינו. והנה בשדה מניחים פא"ה גי' אלקים מדת הגבורה לשמירת השד"ה והנה פא"ה עם השד"ה גי' קצי"ר לכן כשמסירים פא"ה מן קצי"ר כראוי אז נשאר שם שד"י ר"ל מספר פאה בהסיר ממספר קציר נשאר שד"י ויש שמירה מעלה להשד"ה הזאת אבל כשאין מסירים פאה מקצי"ר נשאר קצי"ר לבד גי' ת' ושלטין עליו ת' מאות איש דעשו. שהוא גי' ר"ע עי"ן ר"ל כמספר קצי"ר. לכן מסירים פאה בסוף השדה כדרך השומר העומד בסוף הגבול. ועי"ז יהי' מבורך מטוב עין דלעילא. וישמר ע"י שם שד"י כנ"ל כמספר השד"ה ונרמז זה באות ש' הרומז שד"י כמ"ש בזוה"ק. ובפרטות ש' מן ולשמר"י מצותי שיהי' לו שמירה דקדושה ועיין מבוא שערים שער ג' ח"ב פי"ג פאת השדה היא בחי' מלכות והוא בחי' אלקים ונרמז אלקים מלא גי' ש' וכן נרמז בשם מצפ"ץ גי' ש' כמו פאות הרא"ש ע"ש ודו"ק: