דרך חוקיך· רבי מנחם מנדל הרטמן
דרך חוקיך [אות ריו]
ו:
שלא לאכול נותר שנ' ואם האכל יאכל ביום השלישי כו'. בחינוך כ' שורשו כתבתי למעלה באיסור פגול מה שידעתי ע"כ והנה בפיגול כ' הטעם משום דהקרבן בא להכשיר מחשבות ב"א כו' לכן ראוי להפסל במחשבה הנטויה מן היושר בכל מעשיו עכ"ד שם. והנה טעם הזה לא יצדק בנותר דהמחשב' הי' כהוגן בעת ההקרבה ואח"כ נתותר במעשה לא במחשבה. אבל שם בפגול מיירי דהי' הפסול רק במחשבה לבד לאכלו חוץ לזמנו. ואסור אף לאכול בזמנו. א"כ איך שייך הטעם דשם לכאן ונראה לפע"ד ע"ד שכתב בפרדס הק' סדר זמנים הם ת"ת ומלכות מידות יום ומידות לילה ובהם נכלל כל ההיקף ולפי שהם קדמו במחשבה תחלה ארז"ל מלמד שהי' סדר זמנים לפניו קודם לכן עכ"ד הק'. הרי דסדר זמנים שהם יום ולילה הם בחי' מחשבה נמצא אם נעשה איזה שינוי בזמן נעשו פגם במחשבה כי זמן הוא בחי' מחשבה. לכן אף אם השינוי הוא במעשה בפועל נקרא שינוי בבחי' מחשבה. ויש להעמיס כן בדברי החינוך באמרו בהיות סיבתו של דבר המחשבה ראוי להפסל במחשבה הנטוי' מן היושר בכל מעשי"ו ר"ל אף במעשה של בחי' מחשבה כגון נותר דהשינוי בזמן דהוא מחשבה. ויש לרמוז מ"ז באות ו המושכות עוד וו דהם ת"ת ומלכות כמש"ל במצוה קס"ז בשם ס' רז"מ. וכן ו רומז ז"א שהוא בחי' זמן כמ"ש בזהר אחרי מאי שנה דא קוב"ה וכן שנ"ה גי' מחשבה וכן מ"ה ב"ן גי' זמ"ן שהם תו"מ הנכלל בוו כנ"ל: ומהר"ם כ' טמ"ז שלכל יום מלאך מיוחד הפועל בו אין להותיר מזה על זה שנראה כמזמנו על השירים ועל הנותר דומיא דאין יו"ט מכין לחבירו לפיכך אין להשאיר לחברו מה שזכה בו יום הקודם ולפי שהחטא הנעשה באותו יום מקטרג עליו הוא והממונה על אותו יום לכן משנתקלקלה סעודתו רע בעיניו וכ"ש אם יאכלו סעודתו אחרים עכ"ד. ונרמז זה באות ו מן ולשמרי מצותי רומז לשמור המצות בזמנם. והרמב"ן כ' והמחשב לאכול או להקטיר חוץ למקומו הוה כאלו הוציאו ממקום הקדושה למקום הטומאה וכן החושב חוץ לזמנו הוציאו מאותן שהי' הקרבן מזומן להם והכניסו ברשות אחרים ואינו בכלל סדר הזמנים וטעון שרפה כע"ז לפי שמחשב בהם מחשבה רעה כאלו הקריבו לע"ז ופוגם במחשבה עליונה והנותר הוא אינו לרצון שהרי יצא מכלל סדר הזמנים ונכנס בכלל כחות החיצונות לכן מצוה לשורפם כע"ז עכ"ל הרי דבנותר יוצא ג"כ מסדר הזמנים והוא כע"ז הפוגם במחשבה. והוא כמש"ל שכל סדר זמנים היה במחשבה תחלה וכן המליך אות ו בהרהור ומחשבה בסדר הזמן שהוא ו כנ"ל: