דרך חוקיך· רבי מנחם מנדל הרטמן
דרך חוקיך [אות קפב]
ש:
שתהא נדה טמא ומטמא שנ' ואשה כי תהי' זבה דם יהי' זובה בבשרה כו'. בחי' כ' בפ' אחרי כלל הענין הש"י הרחיק מאתנו כל לכלוך וטומאה ונזק עכ"ד. ובתיקונים תיקון מ' בגין ההוא זוהמא דהטיל נחש בחוה גרם לערבא מיין דדכיו עם מיין דמסאבא ע"כ ובזוהר הרקיע כמו שיש למלכות אות ד' וש' בחי' נקודת ציון שבה בבחי' שבה כן סט"א יש לה נקודה אמצעות סוד שקר ושקר הוא יסוד דנו"ק דקליפה וכמו שיש בקדושה ה"ג ביסודה לעורר זיוג הק' כן יש בסט"א ה"ג טמאות ביסודה וכשעולות לינק מהקדושה ח"ו בשעתא דאמא קדישא סליקת למלקט עינוגין וכסופין ומומא אשתכח בישראל ואז ינקו ח"ו הקליפות מעידונין אלו כד מטי לגבה טפת דם כחרדל ומיד אעדיעת ויתיבת עלה ז' ימים בנדתה וכו' ואז יונקין הקליפות הפרש והזוהמא ואתפרשת אתתא מבעלה כי גבר השקר נקודה דיסוד דקליפה עכ"ד הק' ובס' מאורי אור דם נדה בא מזוהמת הנחש שהטיל בחוה וכן נדה גי' זוהמא ע"כ ויש לרמוז זה המצוה באות ש' עפ"י מ"ש בזוה"ק ש' הוא מאתוון דקשוט ואתוון דזיופא נטלין לי' ולא אתקיים שקרא אלא אי נטלין ק"ר לאות ש' בקדמיתא מכאן מאן דבעי למימר שקרא יטול יסודא דקשוט בקדמיתא ולבתר יוקים לי' שקרא עכ"ד זוה"ק בהקדמה וכ' שם בזהר"ק דלית סטרא דמסאבי שאין בה נהירו דקיק מסטרא דקדישתא ע"כ. ונראה בעליל דאות ש' הוא ניה"ק אשר במלות שקר המקיים אותו וכן בנח"ש וכן רש"ע. לכן כשבא הנחש לפתות חוה בשקר שלו אמר תחלה דבר אמת וקשוט מבחי' ש' דשקר ואמר אף כי אמר אלקים כו' כאלו הוא מאמין ועי"ז האמינה לדבריו ואתקיים שקר שלו ר"ל. וז"ש חוה הנחש השיאני ר"ל פעל באות שין שהכניס בדבריו עמי וכנ"ל נמצא ע"י אות ש' הטיל זוהמא בחוה ונעשה דם נדה הטמא ומטמא והנה יש בש' בחי' ז' ראשין שהם ב' שינין של ד' ראשין ושל ג' ראשין. כמ"ש במג"ע בענין המזיק שבא עם ז' ראשין בקדושין גבי ראב"י. וע"י ק"ש בטל אותו ע"י ש' דשמע. לכן ז' ימים הוא בנדתה כמנין ז' ראשין שהם מתדמין תמיד לקדושה בבחי' ז' והוא ע"י ש' שקר ולעתיד יוציא הש"י בלעו מפיו ויתבער רוה"ט טומאת נדה וזיבה מן הארץ: