דרך חוקיך· רבי מנחם מנדל הרטמן
דרך חוקיך [אות קעט]
ל:
שיהי' הזב טמא ומטמא שנאמר איש איש כי יהי' זב מבשרו זובו טמא הוא. בחי' כ' לפי שהש"י הזהירנו מאוד מן המותרות ואין ספק כי הזיבה באה ע"י מותרות מאכל ומשקה שיגדל בגופו אותו מותר המאוס וכמשארז"ל דרכא דמיכלא יתירא להביא לידי זיבה ותודיענו התורה שהאדם הזה הוא טמא ובהרחקנו מזה נקנה מידת היושר לכן אינו טמא כ"כ בראי' א' כי לא נתחזקה בו עוד אותו הליחה אבל בצאתו הרבה הוא טמא ביותר עכ"ד. ויש לרמוז דהנה זיבה שהוא ממותרות מאכל ומשתה וע"י זה בא לפגם הברית כמ"ש במאו"א וז"ל ז"ב מורה על פגם הברית גי' ט' רומז ספירה ט' שהוא היסוד עכ"ל. והנה שורש הדבר בא מן מעשה בהמיות באכילה ושתיה יתירה. וכן תאות משגל וזימה יתירה וע"ז נאמר גם נפש בלא דעת לא טוב. כי ענין המבדיל בין אדם לבהמה הוא הדעת להתנהג בפרישות וקדושה. וז"ש בס"י המליך אות ל בתשמיש כי למד רומז לב מבין דעת להתנהג בקדושה ובפרישות עד"ש והאדם יד"ע את חוה ותפסה התורה בלשון ידיעה שהוא דעת זה טהרות. לכן הזב שנהג עצמו בלי דעת הוא טמא ומטמא שידיעת ההפכים אחד הוא להתנהג בפרישות ובדעת כהוראות למ"ד כמ"ש בשעג"ע למד רומז למדני כי רצונך ר"צ לתקן הצנור יסוד אותיות רצון ע"י הדעת שהוא למ"ד כנ"ל:
שלשים: