דרך חוקיך· רבי מנחם מנדל הרטמן
דרך חוקיך [אות קלח]
ת:
שלא תאכל מנחת כהן שנאמר וכל מנחת כהן כליל תהי' לא תאכל. בחינוך כ' יען כי כוונת הקרבן לעורר לב המקריב ואם יאכל הכהן מנחתו לא תעורר לבו כי דומה בעיניו שאפה לצורכו. ואף אם יאכל מנחת חבירו וחבירו יאכל שלו יעלה הכל לחשבון א' ע"כ צוה כליל תהי' לא תאכל עכ"ד. ומהר"ם כ' מנחה לשון נחת רוח ושקט ומנוחה למקטריגים שהוא מנחה שלוחה מן הכה"ג ליוצר כל ב"ה לפיכך הוא קודש לה' וכולה כליל שהאוכל מדורון המלך חייב עונש גם כליל לשון נזר כלומר לכתר מלכות היא ואין לשום א' חלק בה כולה כליל לגבוה ולאחרים לא תאכל עכ"ל. ובס' אמרת הצרופה כ' בטמ"ז דלכל ענין צריך להיות התיקון ע"י מה שלמעלה ממנו לכן במנחת ישראל או לוי יכול הכהן שהוא למעלה מהם לתקן ע"י הקומץ משא"כ במנחת הכהן אין מי שיקמצנה עכ"ד. ור"ל שע"י שאין מי שיקמצנה נשאר הקומץ תוך המנחה והוה כולה בחי' הקומץ לקדושה העליונה לכן כולה כליל. והנה יש לרמוז זה באות ת בצורת די כי י' רומז על הקומץ כמ"ש בתיקונים וד' הוא המנחה שהוא מלכות דלית לה מגרמא כ"א מהקומץ שבה. והקומץ נשאר מחובר בה כמו באות ת הי' מחובר בהד' לכן כולה כליל כקומץ ויש להעמיס בדברי מהר"מ הנ"ל שאמר כלומר לכת"ר מלכו"ת הו"א ואי"ן לשום א' חל"ק ומג"ע ב"ה ר"ל כתר הוא הקומץ בחי' קמץ. ומלכות היא המנחה שמנחה במלכות כנ"ל לכן אין לשום א' חלק ומגע בה כי הוא כולה בחי' כתר ששם אין מגע זר והמקטריגים בטלים. ועוד הוא נחת רוח להם כי נתעלה המנחה שיש להם יניקה משם עד בחי' כתר. ונרמז עוד באות ת כזה תא"ו כמ"ש באודר"ע ת רומז על המנחה שהיא בחי' מלכות א שבה רומז לכתר הקומץ שבה והו' מחברם יחד כי ו' הוא חיבור בכל הענינים כמ"ש בלק"ש לכן כליל תהי' כולה שהכתר שבה נתפשט בכולה מן אות ת עד אות א' פלא כמש"ל בשם זו"ח א' נחתא לגבי ת לאמשכא לגבי' וכן הקומץ במנחה: