דרך חוקיך· רבי מנחם מנדל הרטמן
דרך חוקיך [אות ערה]
ש:
שלא יבעל כה"ג אלמנה אף בלא קדושין שנאמר ולא יחלל זרעו בעמיו. בזוה"ק הטעם דאשה היא כוס של ברכה וקיי"ל טעמו פגמו ואסור לשתות ממנו כי הוא פגום. וכה"ג אסור לו להשתמש בכלים פגומים ע"כ. וי"ל אלמנה גי' פגם עם ג' אותיות. והנה אף אם היא אלמנה מן הארוסין ולא שייך טעמו פגמו עם זאת יען כי קבלה אור מקיף מבעלה ע"י הקידושין נעשית פגימה ע"י מיתת הבעל. וכה"ג צריך להיות בתכלית השלימות. ונרמז באות ש' הרומז שלימות ושררה ושלוה כמ"ש בס' שערי ג"ע באות ש' והנה הדין זה הוא רק באלמנה אבל גרושה זונה חללה אין לאו דחילול באם בעלן בלא קיחה וקידושין. נמצא בצד זה חמור אלמנה מן גח"ז. אף דהם אסורים אף בכהן הדיוט. ואלמנה מותרת בכה"ד מ"מ לענין זה חמור אלמנה לכה"ג דיש לאו אף בבעילה בעלמא ושייך חלול ואף דגם בגרושה וזונה שייך ענין טעמו פגמו. אמנם שם לא הי' הפירוד ע"י מיתה רק ע"י גט משא"כ מיתת הבעל המות יפריד ביותר ועושה פרוד בעצמותה ונעשית בחי' נקודה להיותה נסוג אחורים ועי"ל משום דבגרושה י"ל כיון שנתגרשה לא הי' זיווג שלו מתחלה בעצם לכן גם הפירוד אינו בעצם כי לפי החבור והיחוד יפעל הפרוד ביניהם מכ"ש זונה לא הי' לה שום חיבור לכן י"ל דל"ש לומר טעמו פגמו לפי שהי' בלתי חבור בעצם אינו מזיק טעימה שלו כמו אם נבעלה מקודם לכשר לה. גם י"ל לענין זה הטעם טעמו פגמו לא הי' בלאו רק באיסור בעלמא דבאמת אסור לכה"ג לבעול גם בעולה ומכ"ש גח"ז. אך בלאו אינו עובר והוא הטעם לפי שלא הי' חוברה היוצר מתחלה ועיין לקמן מצוה תק"פ שהבאתי ראיות לזה שבגרושה שייך לומר שלא הי' זיוגו בתחלה. אבל אלמנה לגודל החבור שהי' ביניהם והפירוד היא ע"י מיתה לכן הוה חלול לענין כה"ג לכן אסרה התורה בלאו דלא יחלל. ונרמז באות ש מן לשוא שהוא ש' שקר היפוך השלימות והשלום הנרמז באות ש' ובזה מחלל זיו הכהונה הנרמז בשי"ן כמש"ל: