אור ברסלב
דרך חוקיך דרך חוקיך [אות עג]

דרך חוקיך· רבי מנחם מנדל הרטמן

דרך חוקיך [אות עג]

דרך חוקיך [אות עב]

פ:

שלא לאכול אדם שום טריפות שנאמר ובשר בשדה טרפה לא תאכלו. בחינוך יען כי הגוף הוא כלי לנפש וכאשר יהי' הפסד לגוף תתבטל פעולת הנפש ע"כ הרחיק אותנו הש"י מדבר הגורם הפסד לנפש וזהו הטעם במאכלות אסורות ואם יש מהן שלא נודע לנו הנזק הנה הרופא החכם שהזהרנו הוא יותר מבין ההפסד עכת"ד. והאברבנאל כ' כי מן הראוי לשמור לבנים האוכלים על שולחן אביהם הקדוש ונאסרה הטרפה מפני הארס והחולי הממית שלא יזיק לאוכליו וכן בהיותה טרפה בחלייה שהם מתעבים ומשקצים ומזיקים לנפש המשכלת ולא קראם הכ' מזיקים ומחליאים כ"א טמאים ותועבה להורות כי טעם אסורם הוא מפאת הנפש ולא מפאת רפואות הגוף ובריאותו כי מולידים רוע מזג אשר ממנו נתהווה רוח המטמא הדעות והמעשים ומגרש רוח הטהרה והקדושה עכ"ד. ומהר"מ כ' כיון שהוא נוטה למות ואינה חי' י"ב חודש מתה הוא מעכשיו ואחר שטרפוה חצינים ונשמתו של אדם פנימית לא תהנה מדבר חיצוני. ובאלשיך כ' שכאשר הבהמה בחיותה שנעשה בה בעצם שאינה טרפה אז היא מאכל אדם שראוי' להיות חלק מהאדם. אך בהיותה טרפה שאינו ראוי לחיות יב"ח אז תשקץ נפש האוכלה ולכלב תשליכון אותה עכ"ד והבחיי כ' ישראל מקודשין לשמו וכיון שגדלה מעלתם כ"כ אין להם לאכול בשר שנלקה מכח צד המשחית והזכיר בשדה לתוס' ביאור ששם כחו של עשו איש שדה כחו של קין ראש המרצחים שנזכר בו ויהי בהיותם בשדה והכלבים מצד ההוא והטרפה ראוי' להם לכן לכלב כו'. ובזוה"ק משפטים קכ"א ע"ב ומשום דישראל אקרוי קודש בשלימוי דכולא לכן ובשר בשדה טרפה לא תאכלו דהא ישראל דאינון שלימין בכולא לא ינקין מדינא קשיא לכלב תשליכון אותו לכלב ודאי דהוא דינא חציפא תקיפא על כולא כיון דדינא קשיא שלטא בי' ואטיל בי' זוהמא אסור להוא לאינון דאקרי קודש עכ"ל. וז"ל לק"ת שמיני וכן מצות טרפה הוא הרע שברפ"ח ניצוצין דקליפות נוגה שנטרפה מן הכלב הרע דקליפה שהוא סוד ב"ן מלכות של הקליפה הרע ]ור"ל רפ"ח עה"כ גי' טרף{ וכשחוזרת למוטב נתקנה בב"ן מלכות דקדושה עכ"ד הק'. וי"ל באות פ מן פס"ל דהוא רומז על הנחש דהוא דינא קשיא דאטיל זוהמא בי' כמ"ש בזוהר בצורת פ' כגוונא דחויא דכפוף רישא ואפיק ידוי וכן רומז פ"ה שהוא פה דקליפה שהוא ב"ן מלכות דקליפה כל"ב הרע לטרוף טר"ף ע"י הרע שברפ"ח. וכ' עוד שם בזוהר פ' דקדושה רומז פדו"ת וכ' שם בזוהר הרקיע דפדות נקרא כשנותנים פדיון וכופר תחתיו לסט"א ע"ש בקדשו. וזה רומז במצוה זו לכלב תשליכון אותו שנותנין להם חלקם ובזה נתבררו ב"י בבחי' הקדושה כטעם ואנשי קודש וזה יש לרמוז במ"ש לק"ת הנ"ל וכשחוזרת למוטב נתקנה בב"ן מלכות דקדושה שרומז על פ"ה דקדושה ע"י ע' דפדו"ת שנותנים לכלב הרע פ"ה דקליפה פ דפסל שהוא פש"ע כנ"ל. ויש לרמוז מ"ש בחינוך בטעמו יען שע"י המאכל יש חיבור לנפש עם הגוף לכן אם המאכל עכור וטמא יוליד דם עכור וטמא ושכל טמא ]וכמ"ש הרמב"ם בתשובתו למדינה א' שכפרו בתחה"מ ואכ"מ{ ונרמז באות פ בתמונה כ"י כמ"ש בתמונה. כ' רומז להגוף שהוא כלי לנפש וכן כ' רומז כלי כמ"ש בפרד"ס וי' רומז לנשמה שבו. וי"ל עוד בזה עד"ש באודר"ע פ' פ"ה אוסר פ"ה חותם ורומז פ"ה אוסר על עצמו מאכלות אסורו' וטרפות וכן פה חותם וסותם פיו מן טרפות ועי"ז נשמר הגוף והנשמה שבתוכו כנרמז באות פ' גוף ונשמה כ"י כנ"ל. ויש לרמוז עוד בצורת פ שכתבו שבתוך הפ' יהי' הלובן בצורת ב הרי כל צורתה כיב במספר ל"ב ע"ד הנ"ל כי מן המאכל יולד דם שהוא הנפש והרוח שבלב כי כל הדמים הולכים לל"ב ושם נתבררים המובחר שבהם לכן בלב רוח החיוני ומקור השכל. ובזה החיות מתחברים הגוף עם הנפש. וזה הנרמז בפ' פ"ה צורת ל"ב שיהי' נשמר הפה מן מאכלות אסורות ואז יהי' הלב זך ונקי בשכל טהור וקדוש משא"כ אם יאכל בפ"ה טרפות יולד בלב דם עכור ושכל טמא וכמו שהשיב הרמב"ם למדינה הנ"ל כי ע"י הטרפות והאסורות יטמטם הלב והשכל דקדושה ואיך יבינו בשכל עכור ועב שכל קודש וטהור שהוא תחה"מ הנרמז בתוה"ק ועד"ש ונטמתם בם ודרשו ונטמטם בם. ונרמז עוד פ' במספר וצורה ומילוי שהם פ' כיב פא גי' אני הויה אלקיכם שנאמר בפ' שמיני בטעם מ"ז בתוה"ק אל תשקצו את נפשותיכם כו' ונטמתם בם כי אנ"י הוי"ה אלקיכ"ם:

תוכן העניינים

דרך חוקיך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה