דרך חוקיך· רבי מנחם מנדל הרטמן
דרך חוקיך [אות ל]
ר:
שלא לשבע לשוא שנאמר ל"ת את שם י"א לשוא. בחי' כ' לקבוע אמונה כי הקב"ה חי וקים לעד אין קיום כקיומו והחיוב עלינו בזכרנו שמו הגדול לזכרו באימה וביראה לא כמהתלים ומדברים בדבר קל כמו בדברים ההוים ונפסדים כמונו ב"א ע"כ ראוי לקבוע זה בלבבינו להיות יראתו על פנינו בל נזכיר שמו הק' לבטלה עכת"ד ע"ש שהאריך בקדשו. וי"ל מ"ז באות ר' עפמ"ש באודר"ע ר' זה ראשו של הקב"ה שנ' ראשו כתם פז ד"א ר' זה דבורו של הקב"ה שנק' ראש שבו ברא ז' רקיעים וכל פמליא דילי' ומנין שדבורו נק' ראש שנ' ראש דברך אמת ע"כ. לכן רומז שלא לשבע ח"ו לשקר כי הנשבע נשבע בראשו של מלך כביכול שהוא ודבורו אמת. והמוציא דבורו לשוא ושקר בראשו של מלך פוגם באות ר' הנזכר. ונפרע ע"י ר' הרומז ריש וחולי כמ"ש באודר"ע באות ר'. לכן ארז"ל דברים שאין אש ומים מכלים שבועות שוא מכלה. כי נופל באות ר' ריש ועוני וחולי ומכה:
ועוד נרמז לפמ"ש
באודר"ע ר' רומז על מגדול דור הפלגה שראש"ו בשמים. והנה הנפרע מן דור הפלגה אשר הרימו יד במלך כן יפרע מן הנשבע בראשו של מלך לשקר ח"ו שהוא רא"ש דברך אמת כנ"ל. וברקאנטי כ' הנשבע לשוא מקצץ בנטיעות וזה טעם לא תשא כלומר לא תשא החתן מבת זוגו. ונרמז ג"כ באות ר' הרומז הסתלקות היסוד שהוא החתן מן ד שהוא בחי' מלכות כמ"ש בזוה"ק ומובא כ"פ. וכן עולה לשון הקדוש הפרד"ס ר' אין לה עוקץ כלל לרמוז אל העניות ביותר שאפי' היסוד אין עמה אלא היא לבדה עכ"ל הרי כטעם הרקאנטי במצוה זו ל"ת החתן מבת זוגה. וכ' באור החיים כי באמצעות שבועת שוא נושא מעליו שם ה' הנקרא עליו ומתלבש בבחי' הרע הנקרא שוא כי שם ה' אמת והמזכירו לשקר פורח ממנו בחי' ה' לסיבת בחרו בשוא וזה לא תשא מעליך שם ה' אלקיך לסיבת שוא ע"כ ויש לרמוז זה באות ר' הנקרא ר"ע כמ"ש באודר"ע. ובאלשיך כ' כי אין שמו יתב' כשם מלך בשר ודם כ"א במקום אשר שמו שם איכותו כד"א בכ"מ אשר אזכיר את שמי כו' נמצא כי בהזכיר שמו הוא מניע קונו כביכול ע"כ כמו במלך בו"ד אינו דומה העושה דבר רע שלא לרצונו להמניע את המלך עצמו לעשות רע באמצעיתו. יאמר לו לא די שעברת רצוני אלא שהרגזתני לעשות כן על ידי. וכן הענין בממ"ה הקב"ה המזכירו בשבועה לשוא הוא נושא אותו ומניע אותו על שוא ושקר וזהו ל"ת את שם י"א א"ת מרבה א"ע יתברך עם שמו בשבועה אתה נושא כביכול אלקיך ומניע לשוא עכת"ד. ונרמז באות ר' הרומז שקר שהוא מאתוון דשקרא אשר לא רצה עבור זה לברא העולם ברי"ש כמ"ש בזהר והוא מאותיות שאין לו רגלים והעולם מתמוטט כמשארז"ל כל העולם נזדעזעה בשעה שאמר הקדוש ב"ה ל"ת. ולהדבק בראש דברך אמת. ועי"ל עפמ"ש זוה"ק משפטים קט"ז מאן דאומי בשמי' לשקרא כאלו הרס בנינא דשמיא וארעא ואהדר עלמא לתוהו ובוהו דאי ב"נ יעדי קוצא דד מן אחד ישתאר אחר ס"מ באתרא שקר עכ"ד הק' הרי דע"י שבועות שקר גורם הסרת קוץ ד ונעשה ר'. וזהו הנרמז בר' של מצרי"ם: