אור ברסלב
דרך חוקיך דרך חוקיך [אות ב]

דרך חוקיך· רבי מנחם מנדל הרטמן

דרך חוקיך [אות ב]

דרך חוקיך [אות א]

ג:

שימול כל זכר בן שמונת ימים. שנ' ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר. בחינוך טמ"ז שרצה הש"י לקבוע בעם אשר הבדיל להיות נקראים על שמו. אות קבוע בגופם להבדילם משאר האומות בצורת גופם כמו שמובדלים בצורת נפשותם ונקבע ההבדל בגולת הזהב (ר"ל במילה) לפי שהוא סיבה לקיום המין מלבד שיש בו תשלום צורת הגוף כמו שאמרנו והעם הנבחר חפץ ה' להשלים תכונתם ע"י אדם ולא בראו שלם מבטן לרמוז כי כמו תשלום צורה גופו על ידו כן בידו להשלים צורת נפשו בהכשר פעולותיו עכ"ד. והבחיי כ' שהמילה אות קבוע בבשר על אמונת ה' ויחודו ולא ישתנה ולא יסור ממנו בין בחיים בין לאחר מיתה וכשם שדם הקרבן מכפר כן דם מילה מכפר לכן מצותו בשמיני כמו קרבן וגדול מקרבן שהוא בממונו והמילה בגופו באבר שכל גידי האברים נקשרים בו ומט"ז נק' ראש הגויה שהוא ראש כל הגוף וידוע שחתוך אבר מחליש כוחו של אבר ע"כ באה מצות מילה להחליש התאוה והנאת תשמיש ונשמר מן המותרות ע"כ. והרדב"ז כ' טמ"ז כי הכסוי זה מוסיף חום באבר ובהסיר הכסוי יוסר החום הרב ובזה יהיו נשמרים זרע אברהם מלהתגאל בזימת הארץ ע"כ. והרלב"ג כ' שרצה הקב"ה להבדיל עמו משאר העמים בגו"נ כדי לתת להם א"י כי א"א לזכות לא"י כ"א ע"י המילה בהסרת הקליפה ונצטוינו למול ביום ח' שבזה ישפיעו כל ז' כוכבי לכת כוחם בהנולד וביום ח' צוה למולם להתיש כחם להש"י לבד עכ"ד ובעיר מקלט ז"ל הוסיף עוד על החינוך הנ"ל שהוא דמיון כריתות ברית בין שני אוהבים. ובס' אורות המצות כל עבדי המלך נושאים עליהם כבלא דעבדא לסימן כי עבדיו הם אמנם הקרוב למלך מוסר לו חותמו ממש אמנם אומר לו הזהר בחותם זה שהוא חותמי כו' והטעם שנימול לשמונה שא"א שתתיישב עליו הקדושה אם לא יעבור עליו ז' ימים ושבת בכלל ואח"כ יוכל הקדושה להאיר עליו בעת המילה. ובספרי ז"ל היות אות הברית בזה האבר המסבב נצחיות המין יורה על נצחיות הברית והיותו באבר התולדה יורה המשך הברית על הבנים והיותו בשמיני כי אז נתעכל דם הנדות הטמא אשר ממנו ניזון הולד במעי אמו ונטהר הולד להכנס בברית קדש עכ"ד וכ' בס' הפליאה כל מה שברא הקב"ה בהמות חיות עופות הבדיל בין טמאות לטהורות. לכן צוה במצות מילה לעשות הבדל. וכ' ע"ז בס' נחלת בנימן שלכן לא נבראו ב"י משוללי ערלה כדי שלא יאמרו ב' רשיות יש ח"ו. והנה הערלה היא תרומה מגופו וע"י השבת שעובר על הולד נטהר טומאת הערלה ואף שאחר השבת חוזר הטומאה ואין תורמין מטמא על הטהור תמן תנינן דאם הי' לו שעת הכושר תרומתו תרומה ומנהג ישראל בליל שבת שקודם המילה הולכין לבית התינוק ועושים סעודה וקורין לסעודה זכור והוא דהואיל וע"י השבת סר הטומאה מהילד וכדי שלא יהא חוזר אחר השבת מזכירים ברית אלקינו על הילד להיות מוכן לקדושה וזה שקורין זכור בפה והאי הכנה עושה רושם מקום מוכן לקדושה כי הקדש נקנה באמירה לגבוה והוה שפיר תורמין מן הטהור על הטהור עכ"ד. ולפ"ז יונח מ"ש בט"ז שמבקרין בשבת התינוק שהוא אבל על תורתו ששכח וקשה למה דוקא מבקרין בשבת גם למה נק' זה זכור. ולהנ"ל יונח לפי שכח השכחה הוא מבחי' הסט"א שהוא הערלה והוא הנחש הכרוך בגופו. גם מקום הערלה הוא בין הירכים שהם אשר נפגמו מאז שנגע הס"ם בתרין ירכין דקשוט. ונקרא גיד הנשה דקא מנשא מפולחנא דמארי'. והנה יתבאר אי"ה במצות ג"ה שע"י שגיד הזה סמוך לברית קודש תקע עצמו שם. הרי דבערלה כח שורש השכחה. אך בבוא ש"ק שהוא זכור נחלש כח הטומאה מהילד ושוב אינו חוזר וניעור ויוכל לבוא לידי זכירה ע"י המילה שחותך ממנו כח הערלה שהוא הנחש. לכן מבקרין התינוק בשבת דייקא בחי' זכו"ר להסיר השכחה. וי"ל במה שמביא הטו"ז מקודם. המדרש משל למלך שאמר לא יראו פני עד שיראה פני המטרוניתא תחלה. ויש לרמוז באמרו לא יראו פנ"י דידוע ב' שמות ע"ב קס"א שהם הוי"ה אהי"ה מלאים בחי' או"א גי' זכו"ר. והוא בחי' פני"ם ושם בחי' הזכירה ואחורים של ע"ב קס"א כזה יוד יוד הי יוד הי ויו יוד הי ויו הי. אלף אלף הי אלף הי יוד אלף הי יוד הי שהם קפ"ד קדמ"ת גי' תשכ"ח ר"ל. והנה בהילד הי' שולט בחי' שכחה שהוא אחורים בחי' הערלה. אבל בבוא שבת שהוא זכו"ר הוא בחי' פנים כנ"ל. ובזה מבקרים אותו שיבוא לידי זכירה. כי כ' בסה"ק שכל מה שהאדם זוכר ומשיג בתורה הוא בכח מה שלמדו אותו קודם בואו לעולם. אך ששכח מיד בבואו לעולם ע"י הערלה. לכן מבקרין אותו בשבת דייקא כדי שע"י המילה אח"כ יחזיר לבחי' זכירה והצלחה בלימוד. ויש לרמוז מש"כ בטמ"ז דהיא אות והיכר להבדילם מן עכו"ם והוא חותם המלך. באות נ עפמ"ש בתמונה נ מורכב מן ו"ז ומספרו אחד פי' חותמו של הקב"ה אמת ומודיע שהוא אחד כי מן א עד מ (דאמת) י"ג אותיות מנין אחד (מנין זו) לכך סמך הנו"ן אצל המ"ם כי חותם המלך צ"ל אצלו ומנין החותם מן א עד ת ב"פ י"ג שהם ב"פ אחד הראשון מפני הש"י שהוא אחד והשני נגד ישראל גוי אחד בארץ ע"כ הרי נ' הוא חותם הש"י כטעמי מילה כנ"ל. ונרמז עוד לפי הנ"ל צורת נ ז"ו רומז עם ז"ו יצרתי לי ורומז להבדילם משאר האומות. גם נרמז מש"ל שהוא אות להבדילם בצורת נפשותם ונשמתם ג"כ בהכשר נרמז באות נ' עפמש"ל באודר"ע שאמרה נ' להקב"ה שבי אתה נותן נשמ"ה. ונאמר נר ה' נשמת אדם. הרי נ' רומז נפש ונשמה. גם עפמ"ש בכוונת שע"י המילה זוכה התינוק לנשמה. ונרמז משכ"ל דהמילה אות על אמונת הש"י באלקותו ואחדותו י"ל עפמ"ש בגמ' נ' נאמן כפוף כו' וכן נאמר לאאע"ה קודם ציווי המילה התהלך לפני והיה תמים באמונה פשוטה וכן נרמז ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכרות עמו הברית. כי ע"י הברית יזכה לאמונה. וכן אמר בקדשו הרב הק' מאפטע זצוק"ל ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם. ואז לא תקשו עוד קושיות על אמונת הש"י ותורתו ומצותיו הק'. וכן מילה העיקר למול ערלת לבבו מן דעות מזויפות וחקירות שהוא הנחש הכרוך בלבבו אך להאמין ולהיות נאמן כפוף להש"י ולתוה"ק. ונרמז זה באות נ' מאנכ"י י"א והבן. ובחסד לאברהם כ' הערלה הוא הטומאה החופף על הברית מצד עה"ד טו"ר שבאה מחטא אדה"ר ע"י הנחש ומזה נעשה כופר ומין רחוק מן אמונת הש"י. לכן ציוונו הש"י להסיר הרע הזה מגופינו ולכנוס בברית האמונה היפוך דעת שוטים דעה"ד טו"ר עכ"ל הק'. לכן יש לרמוז ג"כ באות נ' הרומז אמונה כנ"ל הזוכה ע"י המילה. וכ' בסה"ק בערלה הם ג' קליפות נגד ג' קליפות הידועים שהם מבחי' הנחש ועור הפריעה היא קליפת נוגה המטין אותו לצד הקדושה. לכן כורתין ג' עורות הערלה לגמרי והקליפה הד' מטין לצד הקדושה. ונרמז זה באות נ' הרומז נחש כמ"ש בזו"ח, גם רומז נוגה. ועי"ל לפי מ"ש בכוונת מילה שע"י הפריעה נתגלה העטרה שהוא בחי' מלכות דוד. וזה נרמז ב"נ דאשרי הנופלת והוא סוכת דוד וסומכים אותה ע"י התגלות חסד בפי אמה כנודע. ויש לרמוז עוד עפמ"ש בלק"ת לך טעם מילה בשמיני להורות על ז' מלכים דמיתו ולא אתקיימו עד בוא מלך הח' ואתגלי חסד עילאה בפי אמה עכ"ל. והנה שבירת הכלים הי' שנפלו ונשברו וע"י מלך הח' נעשה להם קימה וסמיכה מעט מעט עד עת קץ. ונרמז ג"כ בנון דאשרי הרומז נפילה וסמיכה ואפ"ה סמכן דוד כנודע. והנה זהו בחי' תחה"מ כמ"ש בע"ח היכל ז"א שער א' לכן ארז"ל שע"י המילה זוכים לתחה"מ. ויש לרמוז באות נ' במספר ובצורה ובמילוי. הנה מספרו נ' וצירתו ו"ז הרי ס"ג ומילואו נון ב"נ רבתי דמנצפ"ך גי' תשנ"ו ועם ס"ג הרי תתי"ט גי' דוד מלך ישראל חי וקים, סוד העטרה שעטרה לו אמו. וכן נרמז בסוד ברית ועטרה שהם י' ו' כמ"ש בלק"ת לך. והוא סוד דוד מלך ישראל רומז עטרה. וחי וקים רומז יסוד שהוא ברית ו'. הנקרא יוסף ח"י גי' ח"י וקי"ם צדיק ח"י. ונרמז עוד במספר הזה וב"ן שמנ"ה ימו"ל א"ב כ"ל זכ"ר. גי' תתי"ט כי המצוה על האב מקודם. ובאוצה"ח כי המלכות דאצילות נ' כפופה ונפילה בהתמעטה וירדה להתלבש בתוכם (ר"ל בבי"ע) אז נקרא עה"ד בהיות רגליה יורדות מות ונ' יורה על עת המילה שאוסרות רגליו ויורדות אורה אליו שלא יתאחזו בה החיצונים היונקים מעה"ד טו"ר עכ"ד ודו"ק:

תוכן העניינים

דרך חוקיך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה