אור ברסלב
דרך המלך קונטרס תפארת בנים

דרך המלך· רבי קלונימוס קלמיש שפירא מפיאסצנה

קונטרס תפארת בנים

הקדמה

קונטרס

תפארת בנים אבותם

לקוט דברי תורה מאת אדמו"ר הצה"ק מוהר"ר אלימלן מגראזיסק זצלה"ה אשר לא נדפסו בספריו אמרי אלימלך ודברי אלימלך

הכת"י הנ"ל הגיע לידינו עם גמר הדפסת הספר דרך המלך, ראינו בזה אות ההשגחה העליונה לצרף דבריו של אדמו"ר הצה"ק מוהר"ר אלימלך מגראזיסק ביחד עם דברי בנו מרן הקדוש האדמו"ר מפיאסעצנא זצלקה"ה.

בחסדי השי"ת ובהשגחתו הגדולה כאשר ממש בגמר הדפסת הספר הנוכחי דרך המלך, אינה ה' לידינו כת''י דברי תורה ממרן הקדוש והטהור מורינו ר' אלימלך מגראדזיסק זצלה''ה שנכתבו בידי אחד מחסידיו כמובא להלן לשונו.

וראינו בזה אות ההשגחה העליונה שיבואו דברי קודש ממרן זצוק"ל בכרך אחד עם מאמרים מכבוד קדושת אביו זצלה''ה, מאמרים שלא נדפסו עד כה בספריו אמרי אלימלך ודברי אלימלך, ובטח יהא זה לנחת רוח ולרצון נשמותיהם הקדושות והטהורות. וקראנו הקונטרס בשם תפארת בנים אבותם.

וזה לשון הכותב בכתב היד :

לקוטי תורה

אתן לא-ל שבח והודי'ה אשר זיכני לדברי מתוקים אלו, להוציא מפי אדומו"ר מק"ק גראדזיסק באספקלריא המאירה אשר כל איש יפלו נחלי דמעות בראות את דברי קדשו ובפרט איש נבון וחכם ויראת ד' בו הוא לו כאוצר נחמד.

דוד יהודה מגלאוונא

הרב החסיד המפורסם ר' דוד ליב בערגהאלץ מגלאוונא (ברז'ין) העתיק הכתבים הנ"ל ממורו הקדוש ר' בערל עילוי זצ"ל הנזכר בספר אמרי אלימלך וז"ל:

והנה נתפזרו הגליונות וכו' ובפרט הנמצאות במגילות סתרים של המנוח האברך החריף חסידא ופרישא מהר"י בערל זצ"ל מפק"ק אשר ביראתו הקודמת לחכמתו כתב לעצמו מה ששמע מפי,

לעילוי נשמת נכדו הרה"ח ר' יחיאל פנחס ז"ל בן ר' אברהם חנוך ז"ל, ובתו שרה אסתר הי"ד קוטיינר נלב"ע כ"א מרחשון תשנ"א

בראשית

פרשת בראשית

בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ וגו', נראה לפרש ע"ד ששמעתי מאאמו"ר שפי' הפסוק זאת תורת העולה ע"ד ששמע ממורו ורבו הה"ק ממעזבוז זצלה"ה שאמר מיד וראשית התחלת האדם בימי נעוריו לקבל עליו עול עבדות השי"ת, בל ימנע מלעבוד בשביל גלות השכינה באומרו כי עבודה הגבוה והרמה הזאת אינו שייך רק לגדולי ערך ולצדיקים הגדולים ולא לפחותי ערך כמוני, ומי אנכי לבא עד הלום, כי באמת אינו כן, כי כל אדם צריך להשתתף בצערה ולסייע בפדיונה ולאקמא שכינת' מעפרא, וז"פ זאת היא מלכותא קדישא כנודע, יהי' תורת העולה, תיכף בתחילת עלייתו לעולה יראה להעלותה ולהקימה עכדה"ק דפח"ח והנה ענין גלות השכינה מבואר בספרים כי היא החיות והשפע אשר ירד ממקור חיי החיים א"ס ב"ה ונתלבש במשכא דחוי' הרחוק מאור פני המלך בתכלית ההרחק, ונתלבש במדריגות התחתונים בחומריות וגסות העוה"ז, וכל אדם צריך לברר זה החיות והשפע הקודש ולהעלות אל מקום הרמתה ולשורשה, והנה זה הוא ג"כ ענין המתקת הדינים, כי נודע כי בשורשן המה אורות רוחניים זכים ובהירים וחסדים גמורים, רק בהשתלשלותן לעולמות התחתונים נעשו מהם דינים וגבורות, וכשהאדם יודע ומבין את זאת שהכל מהקב"ה ומלכותו בכל משלה, ושב בתשובה שלימה לפניו ית', בזה הוא מעלה הגבורות והדינים לשורשן ושם נמתקו הגבורות בחסדים, כי במקומן ושורשן המה תסדים גמורים ועפ"י כל הנ"ל נבוא לביאור פי' הפסוק שהתחלנו, בראשית, ר"ל מיד וראשית כניסת האדם לעבודה, ברא אלקים, צריך אדם ללבן ולזכך תוקף אודם הדין ולהעלותן למקור מחצבתן ושם יומתקו, [וברא הוא כמו מצות ה' ברה] את השמים ואת הארץ ר"ל בין שהאדם העובד הוא בבחי' שמים מדרגה רמה ומעלה עליונה, ובין שהוא בחי' ארץ מדרגה תחתונה, עכ"ז החוב מוטל עליו למתק הגבורות בתסדים ולהעלותם לשורשם, ושמא תאמר כי מי אנכי לבא עד הלום להכניס עצמי לעבודה גבוהה כזה ואיככה אוכל לפעול דבר גדול כזה, לזה בא הכתוב ואמר והארץ היתה תוהו ובוהו וגו', וירצה הלא מאז כשהיתה הארץ עדיין תוהו ובוהו עכ''ז ורוח אלקים מרחפת על פני המים, מזה חזינן גם כשהית' הארץ בחי' תוהו ובוהו בשפל המדרגה מ''מ ההשגחה האלקית ורוח ושפע אלקי מרחפת בו, כן האדם גם שהוא בחי' ארץ מצב ודרגא התחתונה, עכ"ז יכול למשוך ע"ע הקדושה עליונה וחיות ושפע אלקית, ולהיות לאל ידו להעלות הדינים והגבורות לשורשן ולמתקן אכי"ר.

או יאמר כי הנה אמרו חז"ל ישראל עלה במחשבה תחלה, וירצה כי עיקר כוונת הבריאה הי' מחמת שעלה ברצונו הפשוט השעשועים והתענוג והנח"ר שיקבל מנשמת ישראל ע"י בחירתם הטוב, שיבחרו בטוב וימאסו ברע, ועי"ז יוכל להיטב להם כי מדרך הטוב להיטב, וסוף מעשה במחשבה תחילה, נמצא ראשית הרצון ותחלת המחשבה הי' הבחירה שצפה והביט שיבחרו בטוב, וז"פ בראשית, ר"ל ראשית הכל ברא אלקים את השמים ואת הארץ, ר"ל ברא השי"ת בחי' בחירה טוב ורע ושכר ועונש כנ"ל.

בפסוק וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ, ותרגם אונקלוס ותב ה' במימריה וגו', נראה לפרש כי הענין נודע מהבעש"ט זצלה"ה שפי' הכתוב לעולם ה' דברך נצב בשמים, כי התיבות והאותיות שאמר השי"ת יהי רקיע בתוך המים הם נצבים ועומדים לעולם בתוך רקיע השמים והם חיותם וקיומם, וכן בכל הברואים שבכל העולמות עליונים ותחתונים ובחי' דצח"מ חיותם וקיומם הם האותיות מעשרה מאמרות כדכתיב ודבר אלקנו יקום לעולם, ואילו יצוייר ח"ו העדר והסתלקות האותיות כרגע וחוזרות למקורן היו כל העולמות כאין ואפס ממש והיו כלא היו כמו קודם ב"ע, והנה שמעתי מאאמו"ר זצללה"ה ששאל אח מורו ורבו הה"ק הנ"ל מה שאמר אלי' בתיקוני זוהר במאמר פתח אלי' וכד אנת תסתלק מנייהו אשתארו כולהון שמהן כגופא בלא נשמתא, ושאל הוא ז"ל הלא אם יצוייר העדר והסתלקות חיותן וקיומן הנשפע מאתו ית' א"ס ב"ה היו כלא היו כלל ואין ואפס ממש ואשתארו כולהון גם בלא גופא, והשיב לו מורו ורבו הקדוש זצ"ל כי יש ב' מיני חיות מהבורא ית' לנבראים, א' הוא החיות מהאותיות עשרה מאמרות שמתלבשים בהנבראים כנז' בשם הבעש"ט זצ"ל, והאותיות של העשרה מאמרות הם שורש וחיות וקיום אך למצב ויסוד בחי' גולמו וחומרו של כל דבר נברא, אולם יש עוד השגתה ושפע אלקי לחיות וכח נעלם שבכל דבר בחי' חיות נפשי, וזאת החיות נשפע מאתו ית' בלחי הפסק רגע כמ"ש ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, ועל החיות וההשגתה הזה היתה כוונת אלי' שבאם אנת תסתלק מנייהו אשתארו כולהון כגופא בלא נשמתא עכ"ד הקדושים. ועפ"י דברים האלה אפשר לכוון כאן בכוונת התרגום והוא עפ"י המבואר במדרש כי נחמתים כי עשיתים ונח אלא שמצא חן בעיני ה', וזה ג"כ כוונת התרגום ותב ה' במימרי', וירצה שהשי"ת הי' רוצה להשיב ולהחזיר למקורן ושורשן החיות והאותיות של עשרה מאמרות, וממילא הי' ביטול והעדר גם לנח ולכלל העולם והיו אין ואפס ממש כמו קודם ב"ע, לזה בא הכתוב ואמר ונח מצא חן בעיני ה' כלומר ולכן לא החזיר השי"ת חיות המאמרות כיון שאז הי' ביטול גם לנח, והוא מצא חן בעיני ה' ואך הי' מסתלק מהם החיות ושפע הב' ומשתארין כולהון כגופין בלא נשמתין ולכלל העולם לא הי' ביטול והעדר והיו קיום לנח ובניו והבן.

תולדות

פרשת תולדות

א"י דהנה איתא בספר עבודת ישראל על מה שאמרו ז"ל הדבק במידותיו מה הוא רחום אף אתה רחום, ואיך שייך מידת יראה כביכול אצלו ית"ש, ואך שהענין הוא שהבורא ב"ה חפץ חסד הוא וזהו תענוגו כשמשפיע לעמו ב"י כ"ט, ועי"ז שייך אצלו ית"ש בחי' יראה היינו שירא שלא יחטא אדם ח"ו ולא יוכל לקבל השפעות טובות והנה בהתבונן האדם במעוז שכלו איך שאין לשער ואין לספר כמה וכמה הוא גודל ועוצם אהבת הבורא ית"ש לכל איש ואיש הישראלי, שע"י גודל אהבתו להאיש הישראלי שייך אצלו כביכול בחי' יראה כנ"ל, וכמה וכמה צריך להיות בגודל היראה והפחד והרעדה לעשות שום דבר קטנה או גדולה שהוא ח"ו נגד רצון אלקים חיים ומלך עולם ב"ה אשר כ"כ הגדיל אהבתו ית"ש אליו, וזהו ויזרע יצחק, מצות ומע"ט נקראים בשם זריעה תולדותיהן של צדיקים מעש"ט היינו שע"ז וכל האדם לבוא לבחי' יצחק בחי' יראה. בארץ ההיא, מרומז לבחי' מלכות בחי' יראה. ההיא מרומז לבורא עולם ב"ה, היינו שתתבונן ותדע שאצלו ת"ש כביכול שייך בחי' יראה והוא רק בשביל גודל אהבתו להאיש הישראלי ועי"ז תוכל לבוא לבחי' יראה וכנ"ל.

ויצא

פרשת ויצא

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, כבר נאמרו ונישנית מקדושים אשר בארץ המה כי מתחילה צריך אדם לתקן את כל מידותיו ולקשט את מלא קומתו בתורה ועבודה ולא לשום פני', ואך בלתי לה' לבדו, ואח"כ צריך לתקן מה שקלקל ומה שחטא נגד יוצרו, כמו שנשמע מפה קדוש אאמו"ר זצללה"ה על פסוק כי תקנה עבד עברי עפ"י משל ששמע מפה קדוש אא"ז ההמ"ג זצללה"ה [המשל מובא באמרי אלימלך פרשה זו באיש מלחמה הנרדף מאיש גבור חייל והוכה בפצעים כאשר יעמוד לרפאות פצעיו ישיגהו ויכהו נפש, לכן צריך אך להמלט נפשו עד שיהא בטוח כי לא יירא עוד מהמבקש נפשו אז יעשה מזור למחלתו, קודם צריך לצאת משבע תועבות ואח"כ יתקן פגמיו, וזה אפשר לכוון כאן בפי' הכתוב, ויצא יעקב מבאר שבע, וירצה אחר שיצא מלתקן את שבע המדות לבל יהי' שום מגע נכרי במלא קומתו לשבע מדות תועבות, הפכיים לשבע מדות הקדושים זי"ה, כי זה לעומת זה עשה אלקים, גבול הרשעה לעומת גבול הקדושה, אז כשכבר קישט את מלא קומתו ותיקן את כל מדותיו וילך חרנה, ר"ל יתקן החרון אף ר"ל, מה שחטא והעוה נגד יוצרו ית' ועשה חרון אף. ויפגע במקום, ירצה ע"ד ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל שפי' הפסוק ואני אראה בשונאי שר"ל ואני אראה ואתחשב בעיני השי"ת [כמו רואה אני את דברי אדמון] בשביל שונאי ע"י עבירות שעשיתי, כי זדונות נעשו כזכיות, וז"פ ויפגע במקום, ר"ל אחר שעשה תשובה ותיקן החרון אף, והזדונות נהפכו לזכיות, ואז ע"י הזכיות האלו יש לאל ידו לעמוד לפני ה' ית' לבקש ולהחחנן אליו ית'. וזה ויפגע במקום, ע"י המקום עצמו שעשה החרון אף ר"ל, עתה כחו רב וזכות בידו להתפלל אליו ית' כי נהפכו לזכות ורחמים, וילן שם כי בא השמש, וירצה שיעקב אבינו ע"ה הי' כמתרעם ומיצר וחשש כאשר בא השמש והוא יעקב, אולי לא יהי' מצב והעמדה לכח זה לדורות הבאים שיהי' לאל ידו גם להם, וכוחם חזק שיהפכו גם המה החרון אף לרחמים וחסדים, [כי וילן לשון וילינו], ויקח מאבני המקום ר"ל שלקח זה הכח והזכות מהבנין והפעולה אשר פעל ועשה וישם מראשותיו לדורות הבאים להגן עליהם ולשמרם בגלותם מתיות רעות ומכל צורריהם המעיקים אותם. ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ור"ל שהשי"ת הראה לו בנבואה שגם לדורות הבאים לכל א' מישראל עם קדושו אף שמוצב ארצה בתוך ארציות וגשמיות עכ"ז ידיו רב לו וכחו חזק בגבהי מרומים וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלקים עולים, ויש לכ"א מישראל כח בידו להעלות הנ"ק המפוזרים בכל חלקי המדריגות הנמוכים, ויורדים בו ומורידים עי"ז חיות ושפע לכל העולמות אכי"ר.

בפסוק וישא יעקב רגליו וגו', ירצה שיעקב אבינו ע"ה תיקן את כל מלא קומתו מראש עד רגל אפילו מדריגות ובחי' העקביים שלו העלה והרים אותם למעלה. וילך ארצה בני קדם, ר"ל ועי"ז הי' ידיו רב לו וכחו יפה לילך אל מקום הקליפה והטומאה להוציא מהם בולעם ולברר מהם אורות ההתפשטות אשר נתפשטו מרום המעלות ונפלו לתוך הקליפות, כי ארץ בני קדם מרומזים למקום הקליפות כמבואר בזהר. וירא והנה באר בשדה, הוא נביעת השפעה הנשפע מאתו ית'. ובשדה רומז לחקל תפוחין קדישין, ושלשה עדרי צאן רובצים עלי', המה השלשה קליפות רובצים עלי' ומונעים ההשפעה מלכת לקדושה והמה יונקים ממימי השפע ונוטלים חלק בראש. כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים שלהם ויונקים מנביע הלז. והאבן גדולה עפ"י הבאר, ר"ל ולא יניחו הורדת השפע מבאר ונביעה זו ונאספו שמה כל העדרים, רומז לכ"י שהם כללות כל העדרים ורצה כי כאשר נאספו ויקרבו הכ"י ע"י מעשיהם הטובים וגללו את האבן מעל פי הבאר לבל להמניע חשרת מים מימי החסדים, ואך להיות מקום ההתפשטות ליהנות מזיו נועם קדושתו ית' [וכאשר אין כן] אז מוליכין הקליפות השפעה הלז ר"ל דרך עקלתון למקום אשפה וטומאה והשקו את הצאן, צאן שלהם והמה יונקים מחיות ושפע ההוא, ושפחה תירש גבירת' ר"ל, והנה כאשר ראה יעקב אע"ה את כל הרעה הזאת, כי שתים רעות עשו כי עזבו את מימי מקור מים חיים ועכבו מלהיות מקום ההתפשטות ליהנות מרב טובו, ולא עוד אלא שמוליכין את החיות והשפע הקדושה דרך עקלתון שחצוב להם בורות נשברים למקום אשפה וטומאה ר"ל, ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם, ר"ל מאיזה כח אתם, אם אתם מבחי' גבורה, מאין לכם כח לינק ממימי החסדים ממקור מים חיים, ואם אתם מבחי' חסד, א"כ למה אתם מונעים מלהשפיע חשרת מים מימי החסד לכ"י וליהנות מזיו נועם השפעת קדשו ית', ויאמרו מחרן אנחנו, ר"ל ע"י החרון אף ר"ל שהם גורמים ע"י מעשיהם אשר לא טובים המה עי"ז יש לנו כח לשתי אלה הפעולות יחד, ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור, וירצה אם הכח שלכם מחמת לבן בן נחור המפורסם ברשע והוא עושה החרון אף ר"ל והוא הגורם את כל הרעה הזאת, ויאמרו ידענו, מחוברים אנחנו עמו, והוא הגורם ונותן לנו כח לעשות חיל, ויאמר להם השלום לו, אם יש בו חיות ונ"ק לאותיות התורה, ויאמרו שלום, מלובשים אצלו חיות ושפע אלקי ואותיות התורה בבחי' שבי', וראי' והנה רתל בתו באה עם הצאן, וירצה כי הנה רחל הצדיקת באה ממנו, וכיון שראה יעקב כי כל טוב אדונו בידו ונ"ק ושפע אלקי המה נמצאים אצלו, ועי"ז כחו חזק וידיו רב לו לגרום את כל הרעה הנ"ל לכן ראה יעקב להיות אצלו בכדי לברר וללקט הנה"ק ממנו ולהוציא בולעו מתוך פיו וכחו יחליף ויעבור אכי"ר.

וישב

פרשת וישב

בפסוק ותשא אשת אדוניו עיני' אל יוסף ותאמר שכבה עמי, כי הנה מדרך ערמת היצר בראותו כי לא יוכל להפיל לאדם לחמורות, אז מתחכם נגדו להפילו ברשת העצבות, באמרו כי כל עבודתו ותורתו אינו במחשבות טהורות וזכות והמה מלא פניות ומחשבות רעות, ואיש המשכיל צריך להיות איש חיל לעמוד נגדו ולהתחזק ולאזור כח בשמחה נגדו, ואף את אמור לו הלא הקב"ה אינו דן על המחשבה כמעשה, ומחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, ואם הגם כי עכ"פ תורתו ועבודתו אינו בדו"ר כראוי וכל פקודא דלאו איהו בדו"ר לא פרחת לעילא, לזה יש ג"כ מזור ותעלה, בהתתזק מכאן ולהבא בעבודה בדו"ר בכל אשר לאל ידו, אזי יש תיקון ועלי' ג"כ לראשונות הגם שלא היתה בדו"ר כראוי, וזה אפשר לרמז בהכתוב, ותשא אשת אדוניו, הוא היצה"ר כמבואר בספרים, אל יוסף, הוא הצדיק, בראותו כי לא יוכל לו, ותאמר שכבה עמי, ר"ל שתאמר לו טענות ודין ודברים כנ"ל, וכל כוונתה בכדי להפילו ולהשכיבו בעצבות ומ"ש, ובזה חשבה כי יהי' עמו, כי ע"י עצבות יוכל לבא לכל רע ר"ל כנודע, וימאן ויאמר הן אדוני לא ידע אתי מה בבית, ר"ל כי האדון המלך ה' צבאות אינו דן על מה שיש אתי בביתי ר"ל בפנימית מחשבתי, כי מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, וכל אשר יש לו נתן בידי, ר"ל הכל נתן השי"ת בידי לתקנו כנ"ל, ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי, ר"ל לפעמים תפס היצר אותו להפילו ולהשכיבו ברשת העצבות ומ"ש, ע"י עבירות ובגידות שעשה ר"ל, ויעזוב בגדו אצלה וינס ויצא החוצה, הכוונה שגם מזה בל יפול לב האדם וכמו שכתבתי לעיל פ' ויצא בשם אאמו"ר ז"ל כי העיקר שלא להשגיח כלל במה שעשה מקודם, ואך להתחזק מעתה בתורה ועבודה ולתקן מדותיו, ולנוס בכל כחו החוצה מפתוי היצר, וזהו ויעזוב בגדו אצלה וינס ויצא החוצה כמובן, ואח"ז כשכבר תיקן כל מדותיו, ויראה את עצמו רחוק מתאות וחמדת היצר ונכון לבו בטוח שלא ישוב עוד לכסלה, אזי יראה לתקן מה שפגם מקודם בעונותיו.

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען וגו' נראה לפרש בעזה"י כי הנה נודע מספרי קודש כי היראות הרעות וסבות אשר לא טובות המה ר"ל הבאים לאדם, המה לבושים לבחי' יראת ה' המשתלשל מלמעלה מגבהי מרומים דרך העולמות עד עולם העשיה הלז, והמה שלוחי דין מלמעלה אשר המה באים לעורר לאדם ליראה האמיתית בחי' יראת ה', ואיש המשכיל כשמבין את זאת, ושם אל לבו להתעורר עצמו ליראה את השם אזי היראות החיצונית חלפו ועברו והי' כלא הי', כי כבר עשו שליחותן. והנה יעקב אע"ה כשראה אלופי עשו תמה ואמר מי יכול לכבוש את כולן כמאמרם ז"ל, והי' לו איזה בחי' יראה חיצונית מהם, והבין שזה הוא רק לבוש ליראת ה' לעוררו ליראה האמיתית, ומיד הי' פושט הלבוש, והי' מדבק עצמו בהשורש פנימית היראה יראת ה', ועי"ז הי' לו ישיבה וקיום ושקט ושאנן באין מחריד מבחי' יראה החיצונית כי חלפו ועברו כנ"ל, וזה בא הכתוב להורות לנו להיותנו אוחזין מעשה אבותינו בידינו, וסיפר לנו עצת יעקב אע"ה, וזהו וישב יעקב שהי' לו ישיבה וקיום כנ"ל בארץ מגורי אביו, ע"י שהשכיל לידע ולהבין שבחי' יראת הארציות והחיצונית, הם מגורי אביו, ר"ל שנתלבש בהם הראת אביו שבשמים יראת ה', ובא הכתוב להורות לנו איזה הדרך ישכין אור יראת ה' ואמר, בארץ כנען, וירצה ע"י הכנעת הארציות וענוה יוכל לבא לבחי' יראת ה', כמ"ש עקב ענוה יראת ה', ועתה סיפר לנו הכתוב עוד משבח מעלת הענוה ואמר ואלה תולדות יעקב יוסף, והכוונה כי מי שמתגאה בקרבו כל דרך ישר בעיניו, ומעט התעסק בתורה ועבודה, די והותר בעיניו, והתברך בלבבו לאמר, כי עובד השם אנכי, וממילא לא יוסף אומץ בעבודת ה', וכיום כן מחר, אמנם ע"י הכנעה וענוה כל יום יוסיף אומץ בעבודתו, מחמת כי מוצא תמיד גרעון בעבודתו ופוסל את הראשונות, והשכיל לידע כי עוד לא יצא ידי חובתו, כי מעט ומזער הוא העסקו בעבודה, ועי"ז מוסיף תמיד בעבודתו ית', וזהו אלה תולדות יעקב, ר"ל תולדות מה שנצמח מעקב וענוה, יוסף, שמוסיף תמיד עי"ז בתורה ועבודה, בן שבע עשרה שנה ר"ל ועי"ז הוא בונה ותיקן את כל שנותיו כולן שוין לטובה, את שבע עשריות שנה כי ימי שנותינו שבעים שנה, וסיפר הכתוב עוד ממעלת הענוה, ואמר הי' רועה את אחיו בצאן, וירצה ע"י הכנעה וענוה הוא מחבר עצמו לכל איש מגדול ועד קטן באתוה וריעות, ועי"ז יכול להשפיע גם להם מקדושתו, וזה היה רועה שיכול לרעות ולהשפיע להם מחמת, את אחיו בצאן, כי הוא מחובר באחוה וריעות בצאן קדשים כללות ישראל, והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה, ר"ל כי ע"י ענוה הוא מחובר ומדובק אפילו עם פחותי ערך קטני ישראל, ועי"ז הוא משפיע להם מקדושתו אכי"ר.

בפסוק ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים וישימני לאב לפרעה, מלת ועתה לכאורה אינו מובן, ונקדים לפרש הפסוק עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר והוא עפ"י מאמר הזוה"ק פ' ויקרא וז"ל אבל הא כתיב זבחי אלהים רוח נשברה וגו' זבחי אלקים כתיב ולא זבחי ה', ודאי הכי הוא קרבן אלקים לא כתב אלא זבח אלקים דהא זביחא דא בגין אלקים ההוא סטר גבורה דיתבסם ויתבר רוחא דדנא לתברא חילא דדינא קשיא למהוי ההוא רוחא תקיפא נשברה עכ"ל הצריך לענינינו והנה באמת ענין כוונת תקיעת שופר לאו כל מוחא סביל דא וראיתי בני עליה והמה מועטים, אמנם על דרך כלל, דבר השוה לכל נפש, עקר כוונה הוא לעורר לבו בתשובה שלימה לפניו ית' ולהיות לו לב נשבר ונדכה, כמ''ש לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה וע"י שבירת לבו באמת, יתבר חילא דדינא קשיא כהנ"ל וגם ע"י לב נשבר ונדכה, יתמשך עליו השראת קדושה עליונה, כמ"ש אשכון את דכא ועי"ז לא יהיה רשות לשטן להסטין ולקטרג, כיון שהשי"ת שורה באיש ההוא ונמצא כי קדושת השי"ת שורה ג"כ בהבל השופר היוצא מפיו, והרי הוא כאלו השי''ת עצמו כביכול תוקע בהשופר, וממילא אין שטן ואין פגע, וזה עלה אלקים בתרועה, ר"ל שנסתלק חילא דדינא ע"י תרועת ושבירת לבו, ה' בקול שופר ר"ל גם כי קדושת השי"ת שורה בקול שופר ע"י שבירת לבו באמת, ובדרך זה נוכל לפרש הכתוב שהתחלנו כי נודע כי אין ועתה אלא תשובה, וירצה כי עיקר התשובה הוא לא אתם, שתהיו אתם בחי' לא ואין, מדת שפלות וענוה ושברות רוח, ועי"ז שלחתם אותי הנה, ר"ל עי"ז אתם ממשיכים השראת קדושתי אליכם, כי האלקים וגו', יבואר עפ"י ששמעתי בשם אאמו"ר הה"ק זצללה"ה שאמר כי בדור הזה עיקר עבדות להיות לו מדת שפלות ונוכל להבין קצת דבריו הקדושים עפ"י מאמר הזוה"ק הנ"ל, כי מחמת בדור הזה נתרבה בעו"ה גזירות רעות ר"ל, ושורה גבורות ודינים על העולם, לכן צריכים אנחנו למתבר חילא דדינא קשיא ע"י שפלות ורוח נשברה, וזהו כי האלקים, וירצה גם כי שורה על העולם מדת הדין ר"ל, צריכים ג"כ לאחוז במדת שפלות ואין, ובזה וישימני לאב לפרעה, ר"ל עי"ז יהי' לו לאב ולפטרון על מדת הדין אכי"ר.

ויחי

פרשת ויחי

בפסוק ויהי אחר הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה וגו' [ופרש"י אחד מן המגידים] ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך וגו', ופרש"י ויגד המגיד, וצריך להבין השינוי לשון רש"י ז"ל, שלעיל פי' א' מן המגידים, וכאן פי' המגיד, כי ודאי כל דבריו הקדושים המה בכוונה מדויקת, ונראה לפרש בדרך השכל ומוסר, כי איתא מצוה גוררת מצוה, כי ע"י עשיית מצוה שאדם עושה, עי"ז זכות המצוה מסייעתו, ואור קדושת המצוה מביאו להאדם העושה לב טהרה ורוח נכון לעשות תשובה שלימה לפניו ית', וזהו ויהי אחר הדברים האלה, כי אפשר לרמז כי תיבת אלה מורה על התשובה, כי כ"מ שנאמר אלה פוסל את הראשונים, וירצה כי אחרי הדברים הגורמים לבא לבחי' אלה בחי' תשובה, ויאמר ליוסף, היא הנפש כמבואר בספרים, וירצה, כי זכות וקדושת המצוה מסייעתו לאמר לו הנה אביך חולה, ר"ל ראה כמה עון גורם וכמה אתה צריך לשוב בתשובה שלימה לפניו ית', כי ע"י עון מתיש כח של מעלה אבינו שבשמים כביכול, ויקח את שני בניו עמו את מנשה ואת אפרים, ר"ל וע"י תשובה שלימה כהוגן יכול לתקן ולהעלות כל תורתו ועבודתו עד עתה שעשה בלא דביקות ה' ובלא דו"ר וזה אפשר לכנות בשם מנשה, לשון שכחה, ואת אפרים, ר"ל גם מה שהפרה והרבה בעשיית הרע, הכל יוכל לתקן כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה, ויגד ליעקב, ר"ל עיקר התשובה היא למשוך עצמו לבחי' עקב וענוה ולהיות לו לב נשבר ונדכה, ולכן לעיל פי' רש"י ויאמר אחד מן המגידים, כי באמת הרבה ריוח והצלה לפניו ית', ויש כמה בחי' שונות מעניני הרהורי תשובה, מינים ממינים שונים, ואך שזה התעוררות התשובה שכתוב כאן הנה אביך חולה הוא אחד מן המגידים, אחד מהתעוררות הרהורי תשובה הנצמח בקרב איש, אמנם כאן פי' ויגד המגיד, כי באמת זה הוא עיקר גדול ויתד שהכל תלוי בו, כי כל אדם החפץ בעבודה צריך לשית עצות בנפשו, להמשיך אליו בחי' עקב וענוה, ואך כי לכאורה אם באמת כאשר עשה אדם החובת גברא המוטל עליו, באיזה דרך יוכל להחזיק עצמו כאין, הלא ידע בנפשו כי בכל כחו עבד את אביו שבשמים, לזה בא הכתוב ואמר, הנה בנך וגו', ור''ל כי באמת אינו כן, ואך כי הנה בנך, פי' כי בכל מה שאתה מתבונן יותר בעבודתו ובגדולתו ית', יוסף בא אליך, תשכיל ותדע כי עוד צריך שתוסיף יותר ויותר בעבודת ה', כי אין סוף לגדולתו ועבודתו, ותכלית שנדע שלא נדעך, וא''כ כל מה שתוסיף להתבונן יותר בעבודה תשכיל ותבין יותר, כי עדיין לא יצאת ידי חובתך ממה שנתחייבת בעבודתו ית', וא''כ תוכל בודאי לבא לבחי' עקב וענוה, ואך לפעמים ע''י שפלוח יתירה יוכל לבא לבחי' עצבות ומ''ש, ולרפיון ידים מעבודה, לזה יגיד הכתוב באזהרה, ויתחזק ישראל, ר''ל שצריך שוב לחזק עצמו, כי אעפ''כ הוא בבחי' ישראל, זרע קודש מחצבתו, נשמת חלק אלקי ממעל, וישב על המטה, ר''ל ולסמוך עצמו על השכינה הקדושה או וישב על המטה, ירצה שיהי' לו ישיבה וקיום בבחי' הטיה, שיוכל להטות עצמו לכל צד, פעם למדת הכנעה ושפלות, ופעם למדת התחזקות ולהיות גבה לבו בדרכי ה' והבן

בפסוק ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, ופרש''י בקש יעקב לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה, נראה לפרש כי הנה יעקב אע''ה ע''י גודל קדושתו והשראת השכינה עליו, ובצירוף קדושת י''ב שבטי י''ה, הי' כחו חזק וידיו רב לו להמשיך הגאולה בזמנו, ולברר וללקט את כל אורות הנ''ק תיכף ומיד הצריכים להתברר כל ימי משך גלותינו, וזהו ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ר''ל האספו כולכם באגודה אחת, ואז בצירוף אור קדושתכם, ואגידה לכם, ר''ל אמשיך לכם היום, את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, ר''ל הגאולה אשר יקרא אתכם באחרית הימים, אמשיך לכם היום, הקבצו ושמעו בני יעקב, ר''ל תקבצו את הנ''ק המכונים בשם בנ''י, ושמעו אל ישראל אביכם, ר''ל תקבצו את הנ''ק לשורשם ישראל סבא כנודע [ושמעו הוא כמו וישמע שאול כ''ז הי' כחו חזק לקרב עת דודים, בעת אשר השראת השכינה הי' חופף עלי ראשו, וידיד ה' הי' שוכן עליו כל היום וזה ביקש יעקב לגלות את הקץ, וירצה כי ביקש יעקב לגלות שתהי' תיכף ומיד הקץ, ונסתלקה ממנו שכינה, ושוב לא הי' בכחו ובעוצם ידו לפעול זאת והבן

שמות

פרשת שמות

בפ' ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו, י"ל הפי' בעזה"י דהנה עיקר העבדות האיש הישראלי צ"ל שיתקן בחי' מלכותו ית"ש, שעיקר בריאת כל העולמות העליונים ותחתונים הי' רק כדי שיתגלה מלכותו ית"ש וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור וכו' ויאמר כל אשר נשמה באפו וכו' ומלכותו בכל משלה ולא ברא שום דבר כדי שיזכה האדם לעוה"ב רק שע"י עבודתו יתגלה מלכותו ית"ש שהכל ברא לכבודו, וע"י מה יוכל האדם לבוא לזה היא שיתבונן האדם במעוז שכלו איך אין שום ענין חיות בשום דבר רק לכבודו ית"ש ואף אם ח"ו חטא האדם ומ"מ ע"י תשובה יוכל להתתקן העשי' זאת שע"י זה גופא יתתקן ויתגלה בחי' מלכותו ית"ש, וכמו שאמר אבי ז"ל פיר' הפסוק ואני אראה בשנאי, שר"ל שבאותם הדברים בעצמם שהייתי ח"ו משנאי בהם ע"י תשובה יתתקן שאראה בהם היינו שנעשה מהזדונות זכיות, וכשאדם התנדב לבו שישוב בתשובה צריך להאמין באמת שאף מה שעשה ח"ו נגד רצונו ית"ש גם זה הי' בידיעת הבוב"ה וכדי שע"י בחי' תשובה יתתקן הדבר ההוא שע"י יתגלה בחי' מלכותו ית"ש, וכמו שמבואר ברמב"ם דידיעה אינו מכחיש הבחירה, וכשידע האדם ויתבונן בגודל רחמנות ואהבת הבוב"ה אליו שאף [אם] ח"ו מרד באלקים חיים ומלך עולם ב"ה ולא חס על עצמו והפיל א"ע מאיגרא רמא לבירא עמיקתא ומ"מ מגודל אהבת הבוב"ה אליו יוכל עוד להתתקן הדבר ההוא ושיהי' קשוטין למלך מלכו ש"ע שיתתקן ויתגלה מלכותו ית"ש ע"י, וכמה וכמה יתמלא בגודל הבושה וכלימה בהתבונן כן, וזהו ותתצב אחותו מרחוק, אחותו מרומז לבחי' מלכ' היינו שעל זה צריך להיות האיש הישראלי שתתצב אחותו ר"ל שיתקן הבחי' מלכות מרחוק ר"ל ואף ממה שח"ו נדחק ממנו יח"ש ומ"מ ע"י עשית תשובה יתקן הדבר שע"י זה גופא יתתקן בחי' מלכות וכנ"ל, וע"י מה יוכל לבוא לזה לדעה מה יעשה לו ר"ל שידע ויתבונן מה יעשה ר"ל שכל מה שנעשה בעולם הוא רק לו כ"ז בשבילו ית"ש שהכל ברא לכבודו ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ולזה הי' בריאת הכל רק שיתגלה מלכותו ית"ש וכנ"ל.

א"י דהנה כל איש ואיש הישראלי צריך לתקן א"ע בבחי' נרנח"י שהם נגד ד' עולמות עויב"א וכנגד ד' אותיות הוי' ב"ה עם קוצו של יוד וע"י שאדם מברר טוב מרע עי"ז זוכה לבחי' נפש וע"י לימוד התורה זוכה לבחי' רוח ואח"כ יוכל לזכות לבחי' נשמה ומ"מ אף שזוכה האדם לבחי' נר"נ צריך להיות עוד בגודל הרצון והשתקקת שיזכה לבחי' ח"י בחי' חכמה וע"י מה יוכל אדם לזכות לזה ע"י שיראה שלא יעשה שום דבר רק להשלים רצון הבוב"ה, ואף לא בשביל עוה"ב רק כל כוונתו בכל עשיותיו רק בשבילו ית"ש, וע"י זה זוכה לבחי' ח"י בחי' הכתר, וזהו ותתצב אחותו מרחוק, אחותו הוא לשון אחוה והתחברות, מרחק מרומז לבחי' חכמה כמבואר בזהר ובספרים, היינו שצריך האדם לראות שיתחבר לבחי' רחוק בחי' חכמה בחי' ח"י, וע"י מה יבא לזה, לדעה מה יעשה לו היינו שכל מה שיעשה יהי' כל מגמתו רק לו ר"ל בשבילו ית"ש ועי"ז יוכל לזכות לבחי' ח"י וכנ"ל.

א"י לדעה מה יעשה לו, דהנה כשיש לשום איש הישראלי שום צער ח"ו מגיע הצער כביכול אליו ית"ש כמ"ש בצרתם לו צר, וכשמשפיע לעמו ב"י כל השפעות טובות מגיע מזה גודל החדוה והתענוג והשעשועים כביכול למעלה, הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו, וממילא כשיתגלה זאת בכל העולמות שכמו שנעשה למטה באיש הישראלי ככה יתעורר כביכול למעלה אליו ית"ש, עי"ז ממילא נמשך לישראל כל השפעות טובות כדי שלא ימשך הצער ח"ו כבי' אליו ית"ש, וזהו לדעה מה יעשה לו, היינו שיתגלה וידעו כל העולמות העליונים ותחתונים שמה יעשה, ר"ל שכל מה שיעשה למטה באיש הישראלי, לו, ר"ל שמגיע ג"כ הדבר אליו ית"ש. יהי רצון שימשיך לעמו בני ישראל תמיד רק כל השפעות טובות ויסיר מב"י כל מיני יסורים וכל מיני חולאים רק תמיד ישפיע כ"ט.

וארא

פרשת וארא

וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם וגו' פרש"י הבטחתים הבטחות ובכולן אמרתי להם אני אל שדי ושמי לא נודעתי להם, לא נכרתי להם במדת אמיתית שלי שעלי' נקרא שמי ה' שהרי הבטחתי ולא קיימתי עכ"ל. ולכאורה הלא בברית בין הבתרים הי' הבטחת הארץ בשם המיוחד, דכתיב אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את ארץ כנען לרשתה, אמנם כי זה מכוון עפ"י מאמר זוה"ק לך, שמבואר שם כי לא הי' [אברהם אבינו] אלא בדרגא דשם שדי דכתיב שם הי' דבר ה' אל אברם במחזה, כמ"ד מחזה שדי יחזה, שקודם שנימול לא הי' ממלל עמי' אלא דרגא חדא דשם שדי ע"ש, עיין במזרחי שהקשה על פרש"י דמאי נ"מ מזה שהבטיח להם בשם שדי ע"ש. ונראה עפ"י ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל שאמר בשם מו"ר הה"ק ממעזבוז על מאמרם ז"ל שדי שאמר לעולמו די, כי העולם כל מה שהי' מתפשט יותר, נתרחק יותר מהמאציל העליון ונתצמצם יותר מקדושה עליונה, וראה השי"ת כי כאשר יתפשט הארץ יותר, יתרבה גשמיות הארץ מאוד, ויתמעט חיות ושפע אלקי ממנה ושוב לא יוכל הארץ לחזור ולדבק בשורש עליון המאציל ית', ולא יהי' קיום לעולם, ולכן אמר די שלא יתפשט יותר. והנה רש"י פי' ולא לחנם שלחתיך כ"א לקיים דברי לאבות הראשונים, ולכאורה הלא הבטחת הארץ לא הי' אלא לאחר ד' מאות שנה שיהי' בארץ לא להם, אמנם נודע דקושי השעבוד הי' משלים, וצריך להבין למה באמת עשה ה' ככה לדחוק את הקץ ולרדותן בפרך בקושי השעבוד בחומר ולבנים, אמנם כבר מודעת זאת כי ישראל הי' במצרים משוקעים מאוד בטומאת גלולי מצרים במ"ט שערי טומאה, ואלו הי' מתעכבים עוד כמעט רגע ח''ו לא הי' להם תקומה עוד לצאת חפשי מטומאת וקליפות מצרים, כי כבר הי' נכנסים בשער הנו"ן משערי הטומאה, ולא הי' באפשרי עוד להם לחזור ולדבק בשורש קדושה העליונה, לכן מיהר הקב"ה את הקץ וגזירת ד' מאות שנה ה' שלים בקושי השעבוד, ואת אורות הנ"ק הנצרכים להתברר במשך ד' מאות שנה, הי' נתבררים ע"י קושי השעבוד כנודע. ועפי''ז נוכל לומר דזה הי' כוונת השי"ת במה שהבטיח להם ירושת הארץ בשם אל שדי, לומר דגזירת ד' מאות שנה היא על תנאי באם יהי' באפשרי להם להיות ד' מאות שנה לא כן אם יהי' ישראל במצב רע ח"ו באופן שאם יהי' מעוכבים עוד, יאבדו תקותם ח''ו ולא יהיה יכולת להם לחזור לשרשם, אזי מיד יגאל אותם ויכניסם תחת כנפי קדושתו לארץ הקדושה, ויאמר לצרותיהם די. אמנם אם הי' מבטיח להם בשם הוי' ב"ה המורה על מדת האמת, אז אפשר הי' מוכרחים להתעכב ד' אות שנה כפשוטו, וזה וידבר ה' אל משה ויאמר אליו אני ה', הנאמן בהבטחתי, ולא תאמר כי הבטחתי לא הי' אלא על אחר ד' מאות שנה שיהי' במצרים [כאשר באמת שאל משה להקב''ה ואמר למה הרעות כו' ולמה זה שלחתני, כיון שבע''כ הוצרכו להתעכב עד ד' מאות שנה כמבואר בספרים] כי הלא וארא אל אברהם כו' באל שדי, נמצא דהגזירה של ד' מאות שנה לא הי' אלא על תנאי כנ''ל ושמי ה' לא נודעתי להם, לא נכרתי להם במדת אמיתית שלי שהרי הבטחתי להם ולא קיימתי, וירצה כיון שהבטחתי להם באל שדי המורה שיאמר לצרותיהם די ולבל יתעכבו יותר באם יהיו בענין רע כאשר באמת המה עתה וכנ''ל, א''כ זה הוא מדת אמת שאגאל אותם מיד. וגם הקמותי את בריתי, וצריך אני לקיים. וגם אני שמעתי, אני ר''ל הנ''ק שהם חלק אלקי ממעל. שמעתי [כמו וישמע שאול] את נאקת ב''י אשר מצרים מעבידים אותם, וירצה הנ''ק הצריכים להתברר במשך ד' מאות שנה, קבצתי אתם ע''י נאקת ב''י וגו' ע''י קושי השעבוד כנ''ל, לכן אמור לב''י אני ה' המורה על מדת האמת וזה היא מדת אמיתית שאגאל אותם תיכף ומיד ולא יתעכבו עוד, שלא יאבדו ח''ו בטומאת גלולי מצרים והבן

בא

פרשת בא

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה וגו' נראה לפרש בדרך מוסר עפ"י ששמעתי מאאמו"ר ז"ל שאמר בשם אא"ז הה"מ זצ"ל על מאמרם ז"ל בכ"י ב"ק יוצאת מהר חורב ואומרת שובו בנים שובבים, ואמר כי מזה הקול נמשך לאדם הרהורי תשובה, כי הגם דאיהו לא חזי מזלי' חזי, רק לאיזה אנשים [כש]יוצמח בקרבם איזה בחי' הרהורי תשובה מסבת הרגשת הב"ק, נדמה להם שהוא בחי' מ"ש ועצבות והכבדת הלב, ומחמת זה יסיחו דעתם ממנו עכדה"ק. וזה נראה לרמז בא אל פרעה, ר"ל כי ידוע תדע כי באמת תוכל לבא בכ"י אל התגלות קדושה עליונה מכח הרהורי תשובה הנמשך לנפש האדם בכ"י. כי אני הכבדתי את לבו ר"ל כי תדע נאמנה שאין זה בחי' עצבות והכבדת הלב, ואך כי אני הממשיך לו מקדושה העליונה לעוררו לתשובה הנדמה לו להכבדת הלב ומ"ש, כמ"ש אני ישינה ולבי ער קול דודי דופק וכו'. למען שתי אותותי אלה בקרבו, כדי שאשית אני את אותיות התורה בקרבו ויהי' כלי זך ונקי לשרות בו קדושת התורה, כי לרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי. ולמען תספר באזני בנך ובן בנך יפורש עפ"י מה דאיתא בזוה"ק כי משכן הנשמה במוח, ומוח הוא בחי' חכמה המתפשט מחכמה עילאה כמ"ש בתיקונים חכמה מוחא, ומשכן הנפש בלב והיא בחי' בינה כמ"ש שם בינה לבא ובה הלב מבין. נמצא הנשמה ומוח המה בחי' כלי לבחי' חכמה עילאה, והנפש והלב המה בחי' כלי לבחי' בינה. והנה מבואר ברש"י משלי חכם מבין מה שלמד ונבון מבין דבר מתוך דבר. ועפי"ז יפורש למען תספר כו' לשון ספיר ובהירות. וירצה כי אני שולח לנפש האדם הרהורי תשובה בכל יום כמו שנרמז בפסוק הקודם כנ"ל, בכדי שע"י התשובה תמשיך בהירות הקדושה העליונה. באזני בנך, ר"ל למוח ונשמה אשר המה אזנים וכלים לבחי' חכמה. ובן בנך, היינו להנפש והלב שהם כלים לבחי' בינה והבן. את אשר התעללתי במצרים וירצה כי הנה איתא למה נקרא פסוקי דזמרה שמזמרין הקליפות, ובודאי אין הכוונה על אותן ב"א שלא זיככו והוטהרו ממדותיהם ומזמרין וצועקים ולבם בל עמם, כי לא דברה תורה מאנשים כאלה, ואך הכונה על ב"א שכבר קדשו וזככו עצמן ממדותיהם הגשמיות, וע"י שמשבחין ומפארין למלך הכבוד, עי"ז נתעלה הקדושה, וממילא נשפלו ונתבזו הסט"א ויתפרדו כל פועלי און, וזהו את אשר כו' וירצה כי ע"י התשובה והזדככות הנפש והנשמה כנ"ל תגרום ג"כ את אשר ר"ל ע"י אשוריו ותהלותיו של זה האדם שמשבח ומפאר לפניו ית' התעללתי מצרים, ר"ל אבזה ואשפיל הקליפות, ואת אותותי אשר שמתי בם ור''ל גם ע''י אור קדושת אותיות התורה אשר שמתי בם, ע"י הרהורי תשובה כנ"ל תגרום ג"כ את כל הנ"ל הנרמז עד הנה, ועי"ז וידעתם כי אני ה'. והבן.

בפסוק כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים וכו' ומת כל בכור כו'. ולכאורה הו"ל למכתב אני בא למצרים, אמנם יובן הענין כי איתא בזוה"ק דעד חצות הם תגבורות הדינים, ומחצות הלילה ואילך הוא עת רצון ורחמים גוברים כנודע, ובחצי הלילה ממש הוא עת שליטת דין ורחמים יחד. והנה איתא בזוה"ק שהשכינה וכל רתיכא קדישא ירדו עם יעקב למצרים, והנה בלילה הזה עת גאולת מצרים הי' הקב"ה צריך לפעול ב' פעולות יחד, דהיינו דינים וגבורות על מצרים, ורחמים ורצון יחולו על ראש ישראל לגאול אותם ואת השכינה הקדושה מתוך קליפת וטומאת מצרים, וזהו כחצות הלילה, ר"ל כמו שחצות הלילה היא בחי' שניהם יחד דין ורחמים כנ"ל, כמו כן גם אני אפעל בלילה הזה בשני המידות יחד, כי אני יוצא, ר"ל אני הוא השכינה יוצא ממצרים, בתוך מצרים, ר"ל עם כל הנ"ק אשר המה בתוך מצרים והוא פעולות רחמים ורצון. ומת כל בכור, והוא פעולת דין. והבן.

בפסוק ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד הבוקר. אפשר לרמז כי נודע שאין רשות לאדם לתפוס דרך העבודה הגבוה אשר היא למעלה ממדרגתו, כי לא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול, וזה יגיד הכתוב באזהרה, ואתם אל תצאו איש מפתת ביתו, וירצה לבל תדחקו עצמיכם לצאת מפתת גדר קדושתכם עד הבוקר עד שתבקרו ותבדקו היטב אם ראויים אתם לכך לצאת ולעלות מזאת המדרגה לאחוז ולתפוס את הדרגא היותר גדולה. והבן.

בשלח

פרשת בשלח

ויהי בשלח פרעה את העם וגו', נראה לפרש עפ"י אמרם ז"ל צדיקים תחלתן יסורים וסופן שלוה, ור"ל בתחלתו כאשר אינו מרגיש עוד מתורתו ועבודתו נועם זיו קדושתו ית' ליהנות מזיו נעימות ידידות אורו, ואור קדושתו עדיין לא נגה עליו, ועי"ז אין כחו חזק לדחות מעליו חלקי הרע ותאוותיו הגשמיות, ולהתחזק ולעמוד על נפשו ללחום נגד היצר ולגרשו מאבריו, ועי"ז נפשו מרה לו ויש לו יסורין גדולים, ואוי לו מיוצרו ואוי לו מיצרו, כמאמרם ז"ל, ובהיות כן יוכל לבא ח"ו לידי רפיון ידים, בראותו כי לא יוכל לו, ומאד רע ומר לו ונפשו עליו תאבל בתשבה כי בודאי אינו חפץ בו השי"ת ותורתו ועבודתו אינו לרצון לפניו ית', לזאת בא הכתוב לחזק מתניים ולאמץ כח, כי באמת גם זה הוא רצונו ית' ובהשגחתו שיעבוד אותו באופן זה וזה הוא לו לרצון ולנח"ר, וזהו ויהי בשלח כו', וירצה כי באמת הוא כן דב"א המתחילים בעבודה, בא להם בצער גדול [כי כ"מ שנאמר ויהי אינו אלא צער] לשלח ולגרש מעליהם בחי' פרעה הוא היצה"ר. ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים, וירצה כי האדם העובד כנ"ל אשר מלחמת היצר עוד תסובבהו, ועדיין לא זיכך עצמו כראוי, לפעמים כאשר בא עליו מקרי ופגעי הזמן, וסבות אשר לא טובות המה, מדינים וגבורות אשר שורין עליו ר"ל, יוכל בקל ח"ו ליסוג אחור ולהדחות ולהתגרש מלהסתפח בנחלת ה' מתורה ועבודה ח"ו [כדאיתא בזוה"ק ויצא והי' ה' לי לאלקים אר"א אמר יעקב השתא לא אצטריכנא לדינא כד איתוב לבית אבא אתכלילנא בדינא ואתקשר בי'] לזאת יגיד הכתוב עצה נכונה לאחוז ולתפוס מדת הענוה ושפלות ועי"ז יודחה מעליו כל הגבורות והדינים [כמ"ש בזוה"ק ויקרא ע"פ זבחי אלקים כו', העתקתי לשונו לעיל פ' ויגש ע"ש] כמ''ש קרוב ה' לנשברי לב, ובזה הוא משלחם אלי ארץ גזירה אל האומות ושונאי ישראל, כי שם מקומם. וזהו ולא נחם אלקים כו', ר"ל ע"י מדת לא ואין, שיהי' בעיניו כאין, יוליך וינחם הדינים והגבורות, ד"א פלשתים, ר"ל על האומות, כי קרוב הוא, כי השי"ת קרוב לו כנ"ל. כי אמר אלקים, וירצה כי ע"כ הורה לנו השי"ת עצה נכונה לדבק עצמינו במדת ענוה כי אמר אלקים פן ינחם העם בראוחם מלחמה ושבו מצרימה, וירצה פן כאשר יבאו מלחמת היצר עליהם, ומלחמת הדינים והגבורות ר"ל, ושבו מצרימה לבחי' הרע ח"ו כנ"ל, ולכן צריך האדם לראות ולקנות לעצמו מדת הענוה והשפלות ולהיות לו רוח נשברה בכדי לדחות מעליו כל בחי' הרע ודינים ר"ל. אכי"ר.

יתרו

פרשת יתרו

ביום הזה באו מדבר סיני, ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר. לכאורה ויחנו במדבר מיוחד, וגם מעקרא קורא הכתוב מדבר סיני וכאן מדבר סתם. וגם מה שפי' רש"י להקיש נסיעתן מרפידים לביאתן למדבר סיני מה ביאתן למ"ס בתשובה אף נסיעתן מרפידים בתשובה. לכאורה מה בעי קרא להשמיענו בזה ומאי נ"מ לנו בזה, אמנם כבר מודעת זאת וזכרתי לעיל פ' ויצא בשם אאמו"ר ע"פ כי תקנה עבד עברי עפ"י משל מאא"ז הה"מ זצ"ל, כי העיקר הוא מקודם לתקן המדות, ואח"כ כשנכנס ויצא בשלום ותיקן כל המדות, יתקן מה שפגם והעוה ע"י חטאותיו. ע"ש באריכות. והנה איתא שוב יום א' לפני מיתתך, כי איש הנלבב צריך להתיישב עצמו ולשום אל לבו, כי מבלעדי שפעו וחיותו אשר הוא ית' משפיע ומשגיח בכ"י תמיד לא הי' לו קיום כלל כמ"ש ובטובו מחדש בכ"י תמיד מע"ב, ואדם צריך לידע ולהבין כי באמת בכל יום אין לו אלא אותו יום בלבד, ועי"ז ישוב בתשובה שלימה לפניו ית', וזהו ביום הזה, ר"ל ע"י שישים האדם אל לבו שאין לו אלא יום הזה בלבד, וירא וידאג אולי בא יומו ועי"ז ישוב בתשובה לפניו ית'. באו מדבר סיני, עי"ז באו למדרגה וקדושה עליונה המכונה מדבר סיני, בחי' קבלת התורה. ויסעו מרפידים, ר"ל דהכתוב בא להורות לנו איזה הדרך ישכון אור התשובה, ואמר דהעיקר רק ליסע מרפידים בחי' רפיון ידים מתורה ועבודה, ולא להשגיח כלל על מה שעשה עד הנה. ואין להם אלא ליסע ולברוח מבחי' רפידים, ולהתחזק מכאן ולהבא בעבודה, עד אשר, ויבאו מדבר סיני, בחי' הזדככות וקדושה כנ"ל, ואז יתקן את פגמיו, ויחנו במדבר, ר"ל אם יעשה בדרך הזה וכסדר הזה, אזי יהא לו תני' וקיום גם ע"י עונותיו, בחי' מדבר מקום ציה ושממה מדור הקליפות, כי העושה תשובה מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות, כמו שהזכרתי לעיל בשם אאמו"ר זצ"ל על פסוק ואני אראה בשנאי, וגם ויחן שם ישראל נגד ההר, ר"ל וגם עי"ז יהא לו חני' וקיום נגד ההר, נגד היצה"ר הנדמה להר כמבואר בגמ', לא כן אם יעשה תשובה קודם שיתקן המדות אז צריך לירא ולדאג מהיצר האורב עליו כנ"ל בהמשל של אא"ז ז"ל.

ועפי"ז יפורש היטב מה שפי' רש"י להקיש נסיעתן מרפידים כו', וכוונתו כי בודאי לא הותרה הרצועה שלא יהא נפשו מרה לו על חטאותיו ולא יהרהר בתשובה כלל כל עוד שלא תיקן מידותיו, כי באמת ידע ויבין כי רע ומר עזבו את ה' אלקיך, ומאד יהא נפשו מרה לו, ואם הי' באפשרי לתקן מיד את כל פגמיו, אזי מה טוב ומה נעים, אמנם מה אעשה כי כן מוכרח הדבר לבל לשנות סדרי התשובה, וזהו להקיש כו' מה ביאתן למ"ס בתשובה, וירצה כי האדם אשר כבר בא לבחי' מ"ס ותיקן את כל מדותיו, אז בודאי צריך לשוב בתשובה ולתקן את כל חטאותיו ופגמיו, אף נסיעתן מרפידים בתשובה, כמובן. והבן.

משפטים

פרשת משפטים

כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד וגו'. אפשר לרמז בפסוק הזה, כי שמעתי מאאמו"ר ז"ל שהוכיח לאדם א' על אשר חטף לאכול איזה דבר מאכל בש"ק, והשיב לו שכוונתו לכבוד ש"ק, ואמר לו כי כל עוד שלא תיקן את מדותיו, ולהיות נמאס אצלו גשמיות המאכל בתכלית המיאוס יוכל להתדמות לו שאוכל לכבוד שבת, ובאמת כבוד עצמו הוא דורש. וזה כי תקנה ע"ע וירצה אם תרצה לתקן שהא כל העבדות שלך זך ונקי בלי תערובות מחשבות חוץ, ואך בלתי לה' לבדו שש שנם יעבוד יראה מקודם לתקן השש מדות, ובשביעית יצא לחפשי חנם, ר"ל כשתבא למדה השביעית היא חסד ממטה למעלה, והוא בחי' אהבת ה', אז יהא לבו נכון בטוח בה' שכבר יצא חפשי מכל בחי' היצה"ר הנק' חנם, כמבואר בזוה"ק שהיצה"ר נקרא חנם. אכי"ר.

תצוה

פרשת תצוה

ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור. נראה לפרש עפ"י מ"ש בזוה"ק ויחי דף רל"ד, וז"ל שם, כל צלותין דעלמא צלותא, וצלותא דד לא עיל קמי מלכא קדישא אלא בחילא תקיפא דעד לא אעלת כו' אשגח בה קוב"ה ואסתכי בתובוי ובזכותי' דהאי ב"נ מה דלא עביד כן בצלותין דסגיאין כו' ולא אשגח בחובייהו בג"ד פנה אל תפלת הערער מהפך ואסתכי בה ואסתכי במה רעות אתעבד ומאן ההוא ב"נ דצלי צלותא דא ומאן אינין עובדוי כו', הנה בודא תועלת צלותא דצבורא הוא ג"כ לאותן הראוין וזכאין שיקובל תפלתם אפילו בתפלת יחיד שע"י התכללותם בצלותין דסגיאין יעלה תפלתם יותר לרצון ולנח"ר לפנ הש"ת מול זה בא הכתוב באזהרה לכל בר ישראל מקטן ועד גדול, ואמר ואתה תצוה את בני ישראל וירצה שאתה תחבר עצמך ולהיות בצוותא חדא עם כל בנ"י ויקחו אליך ר"ל והם יגרמו אליך, שמן זית כנוי לחכמה כנודע, וירצה שגם אם אתה בבחי' חכמה מ"מ יקחו ויגרמו אליך, זך, שתפלתך יהי' יותר זך ונקי ויקובל יותר לרצון ולנח"ר כתית, ר"ל ומי אשר עדיין אינו בבחי' זאת והוא בבחי' כתית שנדחה ונכתת קצת מקדושה, למאור, מועיל ג"כ התפלה בצבור להאיר את תפלתו ביתר שאת ויתר עוז ממה שהוא מתפלל ביחיד.

כי תשא

פרשת כי תשא

בפסוק כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לד' בפקוד אותם. נ"ל פירש דבר זה בעזה"י דהנה עיקר העבדות האיש הישר צ"ל רק על הקמת המלכות כמ"ש מקים מעפר דל, דהיינו שצריך לקדש ולטהר א"ע בכל מידותיו שלא לעשות בהם כי אם שיחשוב מקודם אם הוא רצון הבוב"ה דעיקר היחוד הוא בדעת, שהמעשה שהוא ח"ו נגד רצון הבוב"ה היא נפרד מן הדעת כמ"ש אין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שטות, והמעשה זאת גורם פירוד וקיצוץ ח"ו והוא ח"ו השפלת המלכות, וכשאדם מייחד המעשה עם הדעת אזי הוא גורם הקמת המלכות ובאיזה אופן יבא אדם לבחינה זו לייחד המעשה עם הדעת הוא ע"י בחינת יראה, והנה יש כמה בחינות בענין היראה, יש יראת עונש ואף שמבואר בזוהר שהוא רצועה בישא לאלקאה מ"מ להכניע החומריות צריך יראת עונש, וגם יש מדרגת יראה שהיא מבחי' אלקים שהוא דין ומ"מ הוא טוב כמבואר בכ"מ, וביארנו פירושו דהיינו שיחשוב אדם גודל רחמנותו ואהבתו ית"ש אלינו, וכשיש לאיש הישראלי ח"ו צער מגיע ח"ו הצער כביכול אליו ית"ש כמ"ש בכל צרתו לו צר, ואפ"כ כתב עונשים בתורה מזה יבין וישכיל גודל הפגם שגם אליו כביכול מגיע ח"ו הצער ע"י זה, וממילא כמה צריך להיות מלא יראה ופחד ובושה וכלימה שלא לעשות שום דבר נגד רצון הבורא ב"ה, וגם זה אינו עיקר מדרגת יראה ויש מדרגה למעלה מזו דהיינו שיהא היראה רק מבחי' חסד, שיחשוב אדם שעיקר תענוג ורצון הבורא ב"ה הוא רק להיטיב לישראל ועיקר בריאת עולמות הי' בשביל זה שיוכר חסדו וטובו בעולם, ובחטא גורם ח"ו מניעת החסד ומונע התענוג מבורא ית"ש, וכמה צריך להיות מלא יראה ופחד שלא לגרום ח"ו מניעת התענוג ממנו ית"ש וזהו עיקר היראה, וכשבא אדם לבחינה זאת ממילא הוא ירא לעשות שום דבר מה שלא בדעת, וע"י זה הוא מייחד המעשה עם הדעת והוא גורם הקמת המלכות. וזהו פירוש כי תשא את, תשא הוא לשון הרמה ובחי' מלכות יקרא את, דהיינו כשתרצה לרומם קרן המלכות, ראש בנ"י לפקודיהם, ראש הוא בחי' דעת ובני ישראל נקרא המידות ולפקודיהם הוא לשון התחברות כמו חייב אדם לפקוד וכנ"ל.

ויקרא

פרשת ויקרא

א"י מעם הארץ וגו' דהנה הבוב"ה גודל רחמנותו ואהבתו על כל איש ואיש הישראלי הוא בלי שום שיעור, ואף אם האדם עושה תשובה במדרגה פחותה היינו שהוא בגודל הבושה והכנעה ממה שמתבונן גודל ועוצם שפלותו, והאיך לא יהי' בגודל הבושה וכלימה כשמתבונן האיך הוא רחוק מן התכלית, שעיקר תכלית האדם לקרב עצמו בכל פעם ופעם יותר ויותר לאלקים חיים ומלך עולם ב"ה והאיך הוא רחוק מן התכלית שהוא מלוכלך בגודל חלאת חטא ועון וח"ו מלכלך א"ע בכל פעם יותר, שהלא כשיגרור ויסחב אותו בשווקים וברתובות באשפתות אזי בודאי יהי' מ"ב [מלא בושה], והאיך לא יהי' בגודל הבושה וכלימה שנפשו שהוא המחשבה והוא חיותו ואיך היצה"ר גורר וסוחב אותו תמיד בחלאת חטא ועון, ואף שבח' הכנעה זו הוא מדרגה פחותה ומ"מ הבוב"ה בגודל רחמנותו ואהבתו עלי' נחשב אלי' כאילו עשה תשובה מאהבה ונעשה מהזדונות זכיות, וזהו מעם הארץ עם הו' לשון הכנעה מלשון גתלים עוממות, וארץ מרומז לארציות וגשמיות היינו כשהוא בבחי' הכנעה רק מפני שיודע ומבין בגודל הארציות והגשמיות וכנ"ל ואף שהוא מדרגה פחותה מ"מ בעשותה אחת ממצוות ד' וגו' היינו שמגודל רחמנותו ית"ש נחשב כתשובה מאהבה ונעשה מאשר לא תעשנה כאחת ממצות ד' וד"ל.

א"י ואם נפש אחת וגומר. ע"פ פשוט דהנה אחז"ל דהעושה תשובה מיראה זדונות נעשה לו כשגגות וע"י תשובה מאהבה זדונות נעשה לו כזכיות, וזהו ואם נפש אחת נפש לשון רצון כמו אם יש את נפשכם, היינו אם אדם זכה לבטל כל רצונותיו ואין לו כי אם רצון ותשוקה אחת להבוב"ה דהוא בחי' אהבה, אזי עי"ז תחטא בשגגה תחטא הו' לשון חסרון כנ"ל היינו שהו' מחסר גם השגגות, מעם הארץ כמו שאחז"ל יחיד ששב מוחלין לו ולכל העולם כולו, מפני מה בעשותה אחת ממצות ד' אשר לא תעשנה היינו העבירה אשר לא תעשנה נעשה כאחת ממצות ד' וממילא נחסרין גם השגגות וד"ל.

שמיני

פרשת שמיני

בפסוק זה הדבר אשר צוה ד' תעשו וירא אליכם כבוד ד'. י"ל הפירוש בעזה"י דהנה איתא בזוה"ק [בלק קצ"א] על פסוק גבורי כח עשי דברו לשמוע בקול דברו דלפעמים הבחי' מלכות בחי' ה' היא בחי' נקודה קטנה ואז אומרת אל תראוני שאני שחרחורת, וכשהצדיקים מבינים זה הם צועקים לבוב"ה והבוב"ה מרחם עלהם ונתעלה הבחי' מלכות ונעשה בבחי' ה', וזהו גבורי כח עשי דברו, ר"ל גבורי כח הם העושים ובונים דברו היינו הבחי' מלכות, לשמוע בקול דברו ר"ל שע"י שהבחי' מלכות נתעלה עי"ז נתגלה וניכר הנהגת המלכות, וע"י מה יוכל האדם לעורר זה שיהי' תיקון ובנין המלכות הו' ע"י בחי' יראה, היינו שיראה כל איש ואיש הישראלי להתבונן במעוז שכלו ודעתו איך שהאדם הוא בבחי' לבוש והתגלות אלקים, היינו שאם האדם זוכה לקדש ולטהר א"ע ברמ"ח אברי' ושס"ה גידים הוא נעשה בבחי' לבוש להתגלות אלקית, ואם האדם ח"ו עושה שום דבר נגד רצונו ית"ש עי"ז נעשה ח"ו לבושים צואים, ובהתבונן כן תמיד כמה וכמה צריך להיות בגודל הבושה וכלימה ובגודל היראה והפחד איך שהאדם השפל הקרוץ מחומר יוכל לזכות להיות בבחי' לבוש כביכול אליו ית"ש, וכשח"ו הוא פוגם כמה וכמה מגיע גודל הפגם על ידו ח"ו, וזה זה הדבר אשר צוה ד' תעשו, ר"ל זה שיהי' הבחי' מלכות בחי' דבר מצוה ומנהגת, שח"ו כשהוא בגודל ההעלם אזי אינו מצוה ומנהגת, וכשנתעלה לבחי' ה' אזי הו' מצוה ומנהגת, וזה תעשו היינו שאתם האישים הישראלים צריכים לעשות זה שיתתקן ויתבנה בנין המלכות, וע"י מה תוכלו לעורר זה וירא אליכם כבוד ד', כבוד מרומז לבחי' לבוש שר"י [שר' יוחנן] קרא למאנא מכבדותא היינו שתבואו לבחי' יראה מזה שתדעו ותתבונ' שאליכם כבוד ד', ר"ל שהלבוש הבוב"ה כביכול הוא בכם ועי"ז תבואו לגודל היראה וכנ"ל, ויתתקן ויתבנה בנין המלכות

א"י זה הדבר וגו', דהנה צריך כל איש ואיש הישראלי להדמות ליוצרו, כמו שהבוב"ה ברא העולם דינא ברחמי, דבחי' חסד הוא התפשטות בלי גבול לכך ברא בחי' גבורה שיהי' גבול וצימצום להשפעה, וכמ"כ צריך האדם להיות עבודתו אלי' ית"ש באהבה ויראה, היינו שמגודל אהבה ותשוקה אליו ית"ש ולבו בוער בקרבו כלפיד אש עד שכמעט הוא בטל ממציאות ממש, והבחי' יראה יהא בחי' צמצום ואם האדם זוכה לזה אזי נתגלה שכל העולמות אצילות בריאה יצירה עשיה הכל נבראו רק בשביל הישראל ומוכרחים לעשות מה שברצונו, וזה זה הדבר אשר צוה ד' תעשו, ר"ל שבזה הדבר אשר הבוב"ה ברא כל העולמות היינו חסד וגבורה, וזהו אשר צוה ד' דהכל נברא במאמר, פי' תעשו ר"ל שגם אתם תראו לעבוד אליו ית"ש באהבה ויראה, וירא אליכם כבוד ד', ר"ל שיתגלה שאליכם כבוד ד' ר"ל שכל כבוד הוא רק אליכם היינו בשבילכם וכל העולמות העליונים ותחתונים מוכרחים לעשות רצון ישראל ויסור מאתנו כל היסורים והמניעות אמן.

קדושים

פרשת קדושים

בפסוק ואהבת לרעך כמוך אני ה' ופרש"י אר"ע זה כלל גדול בתורה. ולכאורה הלא כל מצוה ומצוה הוא כלל גדול בתורה, כמו שאנו אומרים בכל מצוה ותרי"ג מצות התלוין בה, ונראה לפרש כי הנה כתיב ונתן לך רחמים ורחמך, ופי' הרמב"ן דהכוונה שהשי"ת יתן בקרבך מדת הרחמנות שאתה מרחם על אחרים ועי"ז ורחמך, ירחם השי"ת עליך, כי במדה שאדם מודד מודדין לו, וגם נודע המדרש על פסוק ה' צלך, כמו הצל מה שאדם עושה, השי"ת עושה עמו, כי ה' ית' מתנהג עם האדם מדה במדה. וזה אפשר לכוון בפסוק הזה, ואהבת לרעך, שהכתוב יצוה באזהרה על מדת אהבת רעים, כי ידוע תדע, כמוך אני ה', כי אני ה' מתנהג עמך כמוך, כמו שאתה מתנהג, וממילא אם אתה אוהב לרעך, תעורר שגם אני אאהב אותך כי ה' צלך כנ"ל ואל זה בא ר"ע ואמר זה כלל גדול בתורה וירצה הגם כי בהכתוב לא נרמז זה אלא במדה זו של אהבת בין אדם לחברו אעפ"כ הוא זה כלל גדול בכל התורה ובכל המדות והנהגות כמו שאדם מתנהג בין לטב בין לביש כמו כן השי"ת מתנהג עמו.

שבועות

לחג השבועות

בפסוק אשת חיל מי ימצא וגו'. דהנה כל איש ואיש הישראלי צריך לראות לתקן דירה נאה בלבי' וכמש"כ ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, וע"י מה יוכל האדם לזכות לזה הוא בהתבונן האדם במעוז שכלו איך שאין שום תענוג ושום חיות בעולם רק התדבקות לבורא עולם ב"ה שהוא מקור כל התענוגים, וכל החיות בעולם העליון בג"ע גם שם כל ההתדבקות אליו ב"ה, וההיפך בגיהנום עיקר הוא ההתרחקות מבורא עולם ב"ה ח"ו, שאין שום רע ומר בעולם כמו התפרדות מאלקים חיים ומלך עולם ב"ה, וכשאדם יודע ומבין זה תמיד עי"ז יכול לזכות להיות משכן לשכינת עוזו ית'. וזהו אשת חיל מי ימצא ר"ל מי הוא זה שזכה ומצא לבחי' אשת חיל להיות שוכנת בתוכו וכנ"ל, ורחוק מפנינים מכרה, מכרה הוא לשון חילוף ופנינים מרומז לפנינים עילאין כמבואר בזוה"ק, היינו שמי שעושה ח"ו נגד רצונו ית"ש עי"ז ח"ו הוא רחוק מהפנינים עילאין קדישין, ואיך הוא גודל רע ומר שח"ו נתרחק מהפנינים עילאין קדישין מאלקים חיים ומלך עולם ב"ה וע"י שתדע ותתבונן זה תמיד עי"ז תוכלו לזכות להיות משכן לשכינת עוזו ב"ה

א"י דהנה בליל שבועות שנתגלה בחי' כתר שהו' בחי' רצון ורחמים, וכל הדינים נתעלו ונמתקים, אזי אף מי שח"ו עשה נגד רצון הבוב"ה מ"מ מכיון שנתגלה גודל הרצון והרחמים אף האדם כזה יוכל לבקש ולהתחנן אליו ב"ה שיופיע עליו מגודל הרצון ויתקרב לב"ע ב"ה, וזהו אשת חיל מי ימצא, תיל בגימט' מ"ח ב' פעמים כ"ד, והוא רק שני שלישים מהחסד כמבואר בכהאריז"ל, ועיקר השלימות הוא כשבחי' מלכות הוא עם שלשה פעמים כ"ד שההוא בגימט' ע"ב והוא בחי' כתר, שהכ"ד הו' כ"ד קשוטי כלה, וזהו אשת חיל מי ימצא ר"ל כשהבחי' מלכות שהוא בחי' חי"ל מרומז לב' פעמים כ"ד וכנ"ל, מי ימצא ר"ל שנכלל בחי' כתר שהו' בחי' רצון ורחמים, וזה מי שמרומז לבינה, אזי ורחוק מפנינים מכרה ר"ל שאזי אף מי שנתרחק מהפנינים עילאין מ"מ מכרה ר"ל שמגודל הרצון והרחמים הבוב"ה יקנה אותו ויקרב אליו ית"ש.

א"י בטח בה וגומר. דהנה או' ד' בחכמה יסד ארץ אבא יסד ברתא, היינו דעיקר השלמות הוא כשבחינת מלכות נתעלה לבחי' חכמה, והכל תלוי בעבודת האיש הישראלי, דכשאדם מתבונן תמיד במעוז שכלו ודעתו איך שאין שום חיות בשום ענין משום דבר שבעולם רק ממה שנשפע ממנו ית"ש, וכל חיות רמ"ח אברי' ושס"ה גידי' והחיות מחשבותיו והרהוריו וחושיו וחיות נפשו רוחו ונשמתו הכל ממנו ית"ש שהוא מקור החיים וזהו העקרא ושרשא דעלמא, וע"י שהוא מתבונן זה במחשבותיו תמיד על ידי זה הוא בא לגודל היראה והפחד ורעדה מבורא עולם ב"ה ומקבל עליו עומ"ש שלימה, וכשאדם הוא במדרגה זו עי"ז הוא מעורר שיתעלה בחי' מלכות לבחי' חכמה, שכיון שמה שהוא בא לקבל עליו עומ"ש הוא ע"י בחי' מחשבה, היינו שהוא מתבונן במחשבתו כמה וכמה ראוי להיות בגודל היראה מבורא עולם ב"ה, וע"י זה נתעורר שבחינת מלכות יתעלה לבחי' חכמה, וזהו בטח בה לב בעלה, דהנה ענין הבטחון נמשך רק ממה שאדם יודע ומבין איך שאין בו שום חיות רק מה שנשפע מבורא עולם ב"ה שהוא מקור החיים וע"י זה נתדבק אליו ית"ש, וע"י זה הוא במדת הבטחון שאיך שייך לירא שח"ו ימשך לו דבר רע ממנו ית"ש כיון שכל חיותו הו' רק ממנו ית"ש, וכמו שכל האברים הם [קשורים] אל הלב והמוח וכי שייך לומר ששום אחד מאברים יתיירא שלא יגיע לו שום היזק מהמות והלב, שמסתמא מכיון שחיות כל האברים נמשך מהמוח והלב איך שייך לומר שיגיע להם שום היזק מכיון שהם דבר אחד, וכמ"כ הוא האדם כשהוא יודע שאין בו שום חיות רק ממה שנשפע אליו מהמקור החיים ובוודאי כל מה שנשפע עליו מהמקור החיים הוא רק כל טוב וממילא הוא במדת הבטחון, וכשאדם בא למדרגה זו הוא מעורר שיתעלה הבחינת מלכות לבחי' חכמה וזהו בטח בה לב בעלה, לב הוא בגימט' כבוד שמרומז לבחי' חכמה כמבואר בספרים, היינו שע"י שהאדם בא לבחי' בטחון, וכנ"ל על ידי זה מרומז לבחי' מלכות, לב בעלה היינו שנתעלה בחי' מלכות לבחי' חכמה וכנ"ל, ושלל לא יחסר, דהנה איתא בחכמה איתברירת, היינו דעיקר בירור והעלאת הניצוצות הוא ע"י בחינת חכמה, וכשאדם מתבונן תמיד במחשבתו כמה וכמה ראוי לירא מפניו ית"ש וכנ"ל עי"ז נתבררו הניצוצות, וזהו ושלל לא יחסר ר"ל שעל ידי שמתבונן במחשבתו וכנ"ל עי"ז נתברר ונתעלה כל הניצוצות מהקליפות וממילא כל השלל לא יחסר שיתעלה הכל.

בפסוק גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה, י"ל הפי' בעזה"י דהנה הבוב"ה מגודל רחמנותו לעמו ב"י משפיע להם כ"ט, אף למי שעדין אינו ראוי והגון, שאצלו ית"ש שהוא היה הוה ויהיה והכל שווין אצלו ממילא כיון שסופו להתקרב אליו ית"ש עי"ז משפיע לו כ"ט, וזהו גמלתהו טוב ולא רע, היינו שהקב"ה גומל תמיד לעמו ב"י אך כל טוב. כל ימי חייה, שחייו הם כל ימיו, ר"ל תמיד שהיה הוה ויהיה שווין אצלו ית"ש, וממילא כיון שכל איש ואיש הישראלי בתכליתו וסופו בוודאי יתקרב אליו ית"ש עי"ז הוא ית"ש ישפיע אך טוב לישראל.

א"י דהנה ביארנו פיר' מה שאנו מתפללים ראה נא בענינו והיה לו לומר ראה ענינו, וביארנו דהנה בוודאי כל איש ואיש הישראלי בפנמיות נקודת לבבו בוודאי עיקר היסורים על זה שח"ו אינו מקרב את עצמו לאלקים חיים ומלך עולם ב"ה, ואך מפני גודל ותוקף הגלות והצער והיסורים ח"ו הם המונעים שעי"ז אינו יכול להוציא מכח אל הפועל, וזהו ראה נא בענינו ר"ל בפנמיות שבענינו, והנה טוב נקרא טוב הגנוז כמבואר בכתבי הר"י, ואיתא ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים, ובוודאי כל איש ואיש הישראלי בפנמיות נקודת לבבו בוודאי עיקר חפצו וחשוקתו שיזכה לעשות רצון הבוב"ה וישפיע אליו ית"ש תענוג ונחת רוח. אך שמגודל תוקף הגלות הוא בהסתר, וזהו גמלתהו טוב ולא רע שבנ"י גומלים אליו ית"ש טוב הגנוז וכנ"ל, ועי"ז כל ימי חייה, היינו שהבוב"ה ישפיע להם תמיד אך בחינת יום שהיא חסד ויסיר מעמו ב"י כל הצער והיסורים והמניעות, ועי"ז גם הם ישפיעו אליו תענוג ונחת רוח ובחי' חסד נגלה.

בפסוק היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה. דהנה דרך ההולכים לחוף אוניות שהולכים שני או שלשה חדשים בשנה ואח"ז הם שבים לביתם, ומ"מ כל השנה הם אוכלים ושותים ושמחים שבוטחים שבשני חדשים שילכו לחוף אוניות ירווחו כנגד כל השנה, ואף שעדיין אינו מרוויח מאומה וכמ"כ הי' כביכול הבוב"ה שמשפיע לעמו ב"י כל השפעות טובות, ואף שח"ו אינו ראוי והגון מ"מ הוא ית"ש הוא היודע שבתכליתו וסופו בוודאי יתקרב אליו ית"ש כנ"ל, עי"ז משפיע לו כל השפעות טובות, וזהו היתה כאניות סוחר היינו שכביכול הוא ית"ש הוא כמו אוניות סוחר, ממרחק תביא לחמה ר"ל שאף מי שח"ו הוא ממרחק ממנו ית"ש ומ"מ תביא לחמה היינו שהוא ית"ש משפיע לו כל השפעות טובות, כיון שהוא ית"ש היודע שבתכליתו וסופו בוודאי יתקרב אליו ית"ש והוא כביכול כמו אניות סוחר.

וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם. דהנה בוודאי כל איש ואיש הישראלי צריך ליראות ללחום מלחמת היצה"ר, ובתחבולות יעשה מלחמה נגדו, ושלא לנוח אף רגע אחת מלבקש עצות ותחבולות במחשבתו ללחום נגדו, וכמו שאם עומד נגדו אדם שונא גזלן ומבקש להרגו אזי בוודאי כל מחשבותיו וחושיו הן בטילין רק להפחד ההוא ותמיד יבקש עצות ותחבולות שילחם מול השונא הגדול הזה, וכמו"כ צריך האדם תמיד לבקש עצות ותחבולות במחשבתו להלחם מול השונא הגדול היצה"ר שמבקש להרגו מיתת נפש ואינו מניתו אף רגע אחת, ואם ח"ו ינום האדם אף רגע אחת יכול ללכוד במצודתו ח"ו, וצריך האדם תמיד לשים עצות ותחבולות במחשבתו לקיים בכל דרכיך דעהו שלא יעשה רק מה שהוא רצונו ית"ש, ועי"כ הי' מעורר שיתייחד השם הוי' י"ק בו"ק שיהי' באשר שבחי' ו"ק מרומז בחי' מדות וי"ק מרומז לבחי' מחשבה' מוחין. וזהו וביום הביכורים בהקריבכם, בכורים מרומז לבחי' חכמה בחינת מחשבה, היינו שאם האדם יקרב א"ע בכל מדותיו אליו ית"ש ע"י בחי' בכור שהו' מחשבה, היינו שתמיד ישים עצות ותחבולות לנפשו במחשבתו שע"י יקרב א"ע בכל מדותיו לבורא עולם ב"ה, ועי"ז מנחה חדשה לה' בשבועותיכם היינו שיתעורר שיתייחד השם הוי' ב"ה שיהי' ביושר ובמנוחה בשבועותיכם כנ"ל.

א"י דהנה כשאדם זוכה לקשט א"ע בכל מדותיו עי"ז נעשה בחי' כלי מוכן לקבל השפעות אלקות שנשפע מבורא עולם ב"ה, שמדה הו' לשון מדה המחזיק, ואך כשאדם ח"ו אינו מעורר א"ע לשוב בתשובה ולתקן את מדותיו, ואך שהבוב"ה ברוב רחמנותו ואהבתו אליו שולח לו הרהורי תשובה שיעורר א"ע לתקן את כל מדותיו, ומ"מ אע"פ שאינו בהתעוררותו ורק שהבוב"ה משפיע מהאוצר מ"ח, ומ"מ נעשה בחי' כלי מוכן לקבל ע"י מדותיו, וזהו וביום הביכורים בהקריבכם בכורים מרומז לבחי' אוצר מ"ח, היינו שאף מה שתקריבכם ר"ל שתקריבו עצמיכם אליו ית"ש יהי' רק מבחי' ביכורים דהיינו ע"י שהבוב"ה משפיע בכם מהאוצר מ"ח וכנ"ל, ומ"מ מנחה חדשה לה' בשבועותיכם שבועותכם מרומז לשיה"ב שהם המדות היינו שתהי' כלי מוכן לקבל כל השפעות חדשות שהבורא משפיע ע"י מדותכם, שהבורא ברוב רחמנות ואהבתו לעמו ב"י ישפיע התעוררות שיקרב א"ע בכל מדותיו אליו ית"ש ושתהי' כלי מוכן לקבל כל השפעות טובות.

בהעלותך

פרשת בהעלותך

בפסוק עשה לך שתי חצוצרות כסף מקשה תעשה אותם והי' לך למקרא העדה ולמסע את המחנות. י"ל הפירוש בעזה"י דהנה איתא ואהבת את ד' אלקיך בכל לבבך בשני יצרך ביצ"ט וביצה"ר, ואיתא וייצר שני יצירות יצ"ט ויצה"ר, וצריך כל איש ואיש הישראלי ליראות שיהי' מהשני יצירות בחי' פרצוף אחד, ובוודאי מקודם צריך כל האיש הישראלי ליראות שיקבל עליו עומ"ש בחי' יראה שלא יהי' היצה''ר המונע מעבדות הבוב"ה, ואך שע"י בחי' יראה עי"ז אינו נתעורר שיהי' בבחי' פרצוף אחד, עד שגם היצה"ר ישתוקק לעשות רצון הבוב"ה, ואך ע"י שהאדם בא לגודל אהבה ותשוקה אליו ית"ש עי"ז נתעורר שגם היצה"ר יכסוף וישתוקק לעשות רצון הבוב"ה, ויהי' מהשני יצירות בחי' פרצוף אחד, וזהו עשה לך שתי חצוצרות כסף מקשה, חצוצרות הוא חצי צורות, וכסף הו' לשון תשוקה כמו נכסוף נכספתי, ומקשה הוא לשון היקש היינו שתראה לעשות ממה שלך שתי חצי צורות היינו היצ"ט והיצה"ר ויהי' כסף, מקשה ר"ל ששניהם יהי' בשוה בגודל הכסיפה והתשוקה לבורא עולם ב"ה, והיה לך למקרא העדה היינו שתהי' במדרגה זו שיהיה בכתך להרים עדת ישראל ולמקרא הוא לשון יוקר כנ"ל, ולמסע את המחנות למסע הו' לשון משא שסמך וע' נתחלפו באותיות אחה"ע בומף זסשרץ היינו שתנשא ותרומם [המוני] בני ישראל, יהי' רצון שנזכה לדבק בו ית"ש והוא ית"ש ינשא וירומם הבני ישראל ויכירו וידעו הכל שאוריתא וקוב"ה וישראל אינון חד ויסור מהב"י כל הצער והיסורים ויהא אך טוב לישראל.

הוספה לשמות

לפ' שמות

בפסוק ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו, י"ל הפ' בעזה"י דהנה בוודאי כל איש ואיש הישראלי צריך לעורר א"ע לשוב בתשובה, ושיתבונן בדעתו למה הי' תכלית ביאתו לעוה"ז, ובמה הוא מבלה ימיו וכמה וכמה חלפו ועברו עלינו צרות ותלאות בגלות החל הזה, ומעתה נקבל עלינו עומ"ש שיתגלה מלכותו ית"ש, ואך אם ח"ו אם האדם אינו מעורר א"ע לשוב בתשובה הקב"ה ברוב רחמיו חשב מחשבות לבל ידח ממנו נידח שולח לו הרהרי תשובה אך כיון שאינו בהתעוררותו אינו דבר המתקיים אצלו, ומבואר ברמב"ן על פסוק את האהבה עד שתחפץ [שאם באים לו הרהורי תשובה] שילך מיד ללמוד או לעשות איזה מצוה שיהי' כלי להתעוררות, ואך שבעת שבא לאדם הרהורי תשובה שאין לך אדם שאין לו שעה אזי יתבונן במעוז שכלו בגודל החסד ואהבת הבוב"ה עליו, שאף שהוא בעצמו לא חס על נפשו והשפיל א"ע מאיגרא רמא לבירא עמיקתא והפריד א"ע מחי החיים למקום המות והחושך ח"ו, ומהיכל המלך למקום אופל וצלמות, ומ"מ הפלא חסדו ית"ש עליו שגם לשם משפיע בו הרהרי תשובה כדי שיוכל לחזור להתדבק למקור החיים, וכמה צריך להיות בגודל הבושה וכלימה מפניו ית"ש בראותו אשר כ"כ הפליא חסדו ית"ש עליו ועי"ז יתקיים אצלו הרהרי תשובה, וזהו ותתצב אחותו מרחוק, אחותו הוא לשון אחוה והתחברות, מרחוק מרומז לאוצר מ"ח בחי' חכמה כמבואר, היינו שע''י מה יוכל האדם לעשות מעמד ומצב באחותו ר''ל בהבחי' התחברות שהוא מרחוק, ר''ל שהבוב''ה משפיע בו מבחי' אוצר מ''ח לדעה מה יעשה לו היינו שידע ויתבונן מה יעשה ר''ל בגודל ועוצם החסד שהבוב''ה עושה לו ר''ל בשבילו מגודל רחמנותו ואהבתו עליו וכנ''ל

א''י דהנה בוודאי נצרך להשפיע לעמו ב''י כל השפעות טובות מאוצר מ''ח, ואך מ''מ עקר תיקון השלימות כשהם ראויים בחי' מדה במדה, היינו ע''י שמתקנים א''ע בבח' נרנח''י, והם מתתקנים בבחי' דיוקן אדם עליון שם מ''ה שקיא דאלנא שמ''ה בגמט' [המשך המאמר לא זכינו וזה סוף הקונטרס]

תוכן העניינים

דרך המלך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה