אור ברסלב
דרושי הצלח דרוש מ - לשבת הגדול

דרושי הצלח· רבי יחזקאל לנדא

דרוש מ - לשבת הגדול

דרוש לט - לשבת הגדול

לשבת הגדול

עבדים היינו לפרעה במצרים, הנה במדרש דרשו ויוציאך ה' מבית העבדים, שהיינו במצרים עבדים לעבדים, ומה זה שהתחיל בעל האגדה עבדים היינו לפרעה, יותר הנס גדול וראוי להודות איך העלנו הקב"ה מבירא עמיקתא, שהיינו עבדים לעבדים לאגרא רמה שהיינו ביציאתינו ממצרים, בתוקף הכבוד והגדולה והממשלה, אמנם הוא על דרך הפשוט, כמו שדרשו בסיחון מלך חשבון, שאלו היתה חשבון מלאה יתושים, אין כל ברי' יכולה לכבשה ואלו הי' סיחון בכפר חלש, אין כל אדם יכול לכבשו, ק"ו סיחון בחשבון, כן הי' הדבר כאן שכבר נודע אמרם ז"ל, שלא הי' עבד יכול לברוח ממצרים שהיתה מלאה כשפים, וקשרו המדינה בכשפי', ופרעה נודע מאמר רז"ל פרעה שהי' בימי משה אמגושי הי', והי' חכם להרע, ומקושר בשרשי הטומאה, ואלו הי' במדינה אחרת קשה להוציא עבד ממנו, ואלו הי' למצרים מלך חלש, אין עבד יכול לברוח מן המדינה, וכאן הי' תרתי לריעותא, עבדים היינו לפרעה במצרים מלך קשה ומדינה קשה, ולא על חנם אמר הקב"ה אשר הוצאתיך מארץ מצרים, שזהו הי' פלא גדול וטובה גדולה יותר מבריאת האדם, שעל בריאת האדם נמנו וגמרו, נוח לו לאדם שלא נברא, אבל עתה שכבר אנו בעולם, עבודת מצרים היתה זוהמא גדולה לטמאות הנפש עד שהיינו שקועים במ"ט שערי טומאה, ואלו ח"ו עוד רגע היתה גוברת השער החמשים מהטומאה, ולא היינו יכולים לצאת לעולם, וזהו אמרו, ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים, הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים לפרעה במצרים, וזה ראוי שיתן כל אדם אל לבו בשעת אמירת ההגדה, אשר עלינו לשבח לאדון הכל שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלה, וכמה מהראוי להזהיר בכל המצות התלוים בחג הזה לקיים הכל מאהבה, ולהזהר שלא יכשלו ח"ו בשום איסור, ובפרט באיסור חמץ שהוא במשהו, ולהגיד ההגדה בשמחה ובאהבה רבה, לא כחותה על הגחלים, ואפשר שהמה עושים על שם הפסוק ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים, ודרשו רז"ל כזהבי הזה שהוא פושט ידו לתוך האש, כן היתה האש מלהטת סביבותינו במצרים, ואלו ח"ו עוד רגע היתה נשמתנו נשרפת וכלה בתוך הטומאה, ועל שם זכר האש הוא אומר ההגדה כחותה על הגחלים, אבל לא כן ראוי כי ראוי להכיר בטובת הבורא יתברך שמו ויתעלה זכרו, שהגביר חסדו עמנו, וכמאמר הכתיב או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, וראוי לשבח על זה בכל לב, ואז הקב"ה משתבח ומתפאר בעם קדושו בפני כל פמליא של מעלה, ראו איך הם מכירים בטובה, ומשבחים, ראוים הם גם עתה לעשות עמהם נפלאות כימי צאתם מארץ מצרים, ושירו לו שיר חדש, וזה מקרב הגאולה, משא"כ כשאין ישראל נותנין לב על טובת הבורא, אשר בכל יום ויום עושה עמנו אז אינם ראוים ח"ו לגאולה, כי הקב"ה אמר לא אעשה עמהם בטובה והם אינם מכירין בטובתי, וזהו אריכות הגלות, ששום א' אינו נותן על לבו לבקש על הגאולה, ואין הפרש אצלו בין היותו עבד להקב"ה ובין היותו עבד לישמעאלים, אדרבה כל אחד מתגאה ומשתרר במה שנתקרב אצל הרשעים ולא די אלו שיש להם יד אצל השרים הגדולים אלא אפילו מי שיש לו איזה יד אצל עבד קטן מעבדי העבדים, הוא מתגאה בעבדו לאיש ההוא, ומשתרר על חביריו, ועבור זה אנחנו בגלות, ובכל יום ויום עול הגלות מתגבר וכל מה שהגלות מתגבר נמצאים בישראל אנשים גאים המתגאים ביותר, וח"ו אין לדבר סוף משא"כ במצרים עבדים היינו לפרעה במצרים, שהיינו נותנים אל לב שאנו עבדים ולא היינו מתגאים ויוציאנו ה' אלקינו משם:

ובזה נ"ל עוד לתרץ הדקדוק שהתחלתי שיותר הי' לבעל ההגדה לומר עבדים לעבדים היינו במצרים, שזה רבותא יותר ולפירושנו ניחא, שזה רבותא דודאי גם במצרים היו בישראל אנשי השם קרובים למלך, שהי' להם יד ושם, ואמר בעל ההגדה אין זה רבותא שדלות העם שהעבדים משלו בהם שהיו שפלים בדעתם ומחזיקים עצמם עבדים לבל להתגאות, אלא אפילו אותם שהיו קרובי' למלך שהי' להם יד בהיכל פרעה, היו ג"כ שפלים בעיני עצמם כעבדים, וזהו שאמרו עבדים היינו לפרעה במצרים, שאפילו אותם שהיו לפרעה היו ג"כ עבדים, ולא היו מתגאים על אחיהם, ולכן ויוציאנו ה' משם זכות זה גרם להם הגאולה, דיני החג הקדוש הזה רבו כמו רבו, ובכל שנה אני מזהיר להסיר המכשולים אשר הורגל ונעשה כהיתר וכמדומה שת"ל אכשור דרי, ונזהרים ושומעים אלא שהשכחה גוברת, ואין בזה הפסד להיות כמזכיר בכל שנה ושנה על דיני חמץ ומכירתו ודיני המצות, ודיני הגעלת כלים בודאי כבר הגעילו כל אחד ואין צורך להאריך בהם, רק המדוכה רגילין העולם להגעיל כי הליבון עד שיהיו ניצוצות ניתזין ממנה קשה מאוד לעשות למדוכה, כי תתקלקל לגמרי והואיל וע"י הגעלה מכשירין אותה צריך לדוך הכל קודם הפסח, החרינקש אינו מועיל הגעלה, וכן דבר שתשמישו ע"י האור כגון כלים שאופין בהם אינו מועיל הגעלה, וכמו כן פולמיסקר של בדיל, אם אופין בהם אינו מועיל הגעלה:

התנור ליבונו קשה, וכמה מהמבוכה יש בו, כי הוא כלי חרש, רק הפוסקים התירו הואיל והסיקו מבפנים, וגם אינו חס עליו ומלבנו היטב, ואם הוא חס על העצים מה לי אם חס על הכלי, ומה לי חס על העצים, וצריך ללבנו היטב עד שיהיו גחלים שוכבים על פני כולו, ושלהבת עולה מאלי', לצד עליון של תנור, וגם לטוחו בטיט חדש:

ואם יהיה כעובי אצבע מה טוב:

התנור בית החורף, חמץ הוא שבולע כל השנה ע"י ניצוצות שניתזין עליו מתבשילין שמסדרים על הספסל שסביבו, וצריך ליזהר בפסח מאוד, שלא יסמכו בו שום דבר, ובפרט מצות או מצות משוחים כשמוציאין מן התנור צריך להזהיר הנשים שלא יגעו בתנור בית החורף, וכמו כן קאכליש הפוכים, וכן תנורים קטנים שבתנור בית החורף אסור להשתמש בהם בפסח:

תוכן העניינים

דרושי הצלח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה