אור ברסלב
דרושי הצלח דרוש לחג השבועות

דרושי הצלח· רבי יחזקאל לנדא

דרוש לחג השבועות

דרוש לחג הפסח

דרש האי גלילאה בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתא לעמא תליתאי וע"י תליתאי, ומסיום כמאן כרבנן, ע"פ מ"ש רז"ל שכפה עליהם ההר כגיגית, ולכאורה דבר זה יפלא, הלא יום הששי ויכולו השמים שהתנה הקב"ה תנאי בעת הבריאה, על מנת שאם ח"ו לא יקבלו התורה יחזור לתוהו, ומה צורך עוד לכפיית ההר, וראיתי שהמרש"א בח"א נדחק בזה, ואמרתי לר' יוסי שסובר בו' בחודש נתנה אתי שפיר שהתנאי היה על ששי בסיון, וכבר אמרו נעשה ונשמע, אלא שאח"כ בעת שראו אש הגדולה חזרו בהם, כמ"ש התוס' ואז כבר נשלם התנאי של בריאת העולם מאתמול, והוצרך עתה בשבעה בו לכפיית ההר, אבל לרבנן שסוברים בששי בחודש נתנה, הקושיא במקומה עומדת, ואמרתי לפי שתנאי זה שהתנה בעת בריאת העולם כבר הוא בכלל טבעו של עולם ואין צורך לשדד המערכה בשביל זה אבל כשירצה הקב"ה לעשות זה אחר זמן, זהו שינוי הטבע דרך נס, ומעתה לא מקרי אונס זה קיים אחר זמן, שאולי לא ירצה הקב"ה לשנות הטבע, אבל זה של כפיית ההר גם עתה הוא שינוי הטבע, וכיון שהפחידם עתה בזה והדבר ביכלתו, א"כ אונס זה קיים גם אחר זמן, לדעת גדולי האחרונים הובא דבריהם בפרשת דרכים דרך הערבה [ועיין במהרי"ק שורש ס"ג] ואולי זהו כוונת הקב"ה שצפה מראשית אחרית שסופם לעבוד ע"ז ורצה שגם הברית שיכרות עמהם בערבות מואב יהיה נחשב לאונס, ולא יהיה עונשם גדול, אלא דקשיא הרי יפסידו הצדיקים שלא יהיו נחשבים מצווים ועושים, וצ"ל דמי שאינו מצווה גדול, ובזה ניחא כוונת רב יוסף דאמר אי לא האי יומא דקגרים כמה יוסף וכו', דע"י האי יומא ששי בסיון שאנו אומרים זמן מתן תורתנו מוכח דגם בערבות מואב היתה המודעא קיימת, וזה היה כוונת הקב"ה מתחלה, וא"כ מוכח דאינו מצווה גדול ורב יוסף מאור עינים הוה ודו"ק:

אלא דלמ"ד תורה חתומה נתנה, והדבר צריך טעם הרי דברים שבכתב אסור בע"פ, ולמה לא כתבו כל ארבעים שנה, ואמרתי הטעם לפי שעדיין היה קבלת התורה רפוי בידם מחמת אונס, ולכן לא רצה הקב"ה לכתוב, משא"כ בסוף מ' שנה כרתו ברית ונתקיימה בידם ואז ניתנה לכתוב, אבל לפי מ"ש שגם לבסוף האונס קיים, א"כ מה נשתנה עתה שנתנה לכתוב, ואמרתי לפי זה באמת רבנן סברי תורה מגולה נתנה:

ולכאורה יש להוכיח דתורה חתומה נתנה מדכתב בפרשת עמלק כתוב זאת, ומה הוצרך לומר כתוב זאת, הלא כל פרשה נכתבה אלא ודאי שרק זו נכתבה, אבל יתר התורה חתומה נתנה, אבל אי אמרינן כתוב זאת מ"ש כאן ובמשנה תורה, א"כ אתי שפיר שחידש לו שיכתוב גם במשנה תורה, והנה נחלקו בזה במגלה ואיכא למ"ד כתוב זאת מ"ש כאן זכרון מ"ש במשנה תורה, הרי שכלל תורה ומשנה תורה בשתים וא"כ אוריין רביעאי הוא תורה ומשנה תורה נביאים וכתובים, אבל למ"ד כתוב זאת מ"ש כאן ובמשנה תורה א"כ באמת תורה ומשנה תורה נכללו יחד, ואוריין תליתאי הוא, ובזה אתי שפיר דרש האי גלילאה דאוריין תליתאי הוא כרבנן:

והנה באמת קי"ל כר' יוחנן דתורה חתומה נתנה, ולפי מה שהוכחנו בקבלת התורה בששי בסיון, א"כ גם בסוף האונס קיים, א"כ הקושיא במקומה למה לא כתבו תכף כל פרשה, אך צריך לומר לפי שאין כותבין מגלה להתלמד, ומעתה אי אפשר לומר ועתה כתבו לכם השירה קאי על שירת האזינו, שהרי אין כותבין מגלה וצריך לומר דקאי על כל התורה שמ"ע לכתוב ס"ת, ועיין ברמב"ם ריש פ"ז מהל' ס"ת ומעתה מנהג ישראל תורה ליתן ס"ת ביו"ט ראשון של שבועות:

ומעתה הטעם למנהג שקורין רות יחוסו של דוד בעצרת, דהנה כבר הוכחנו מדניתנה תורה בו' בסיון, מוכח שאונס המודעה היה קיים גם בערבות מואב, והיינו שגם ברית הזה היה מחמת פחד, וכל זה אם לא סירבו במדבר וקיבלו כל מה שצוה הקב"ה, אבל אם סרבו במצוה אחת וראו שעכ"פ לא כפה עליהם הר כגיגית א"כ מה שכרתו ברית לבסוף שוב לא היה אונס:

והנה במה שאמרו לא נתכהן פנחס, כתבו התו' אע"פ שהקב"ה צוה אחר מעשה זמרי ברית כהונת עולם, שמא לא נתרצו ישראל, אבל לפי מה שכתבנו שלא סירבו בשום דבר, אם כן כבר נתכהן קודם מלחמת מדין, ומדנאמר אז החיו לכם, א"כ כהן מותר בגיורת, ושפיר דרשינן עמוני ולא עמונית, אף דחד קרא אתי לקהל כהנים, וזהו ענין יחוסו של דוד בעצרת, והרי"ף פסק דכותבין מגלה להתלמד והרא"ש ביאר טעמו:

תוכן העניינים

דרושי הצלח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה