אור ברסלב
דרושי הצלח דרוש יג - ליום א' דסליחות

דרושי הצלח· רבי יחזקאל לנדא

דרוש יג - ליום א' דסליחות

דרוש יב - ליום א' דסליחות

ליום א' של סליחות

(א) במס' ע"א פ"ק דף י"ט ע"א, אשרי איש ירא ה', אשרי איש ולא אשרי אשה, אמר ר' עמרם אמר רב, אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש, ריב"ל אמר אשרי מי שמתגבר על יצרו כאיש, במצותיו חפץ מאד, אר"א במצותיו ולא בשכר מצותיו, והיינו דתנן הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס, אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא ע"מ לקבל פרס, והתוס' דקדקו לעיל מיניה דדריש קרא דריש תהלים אשרי האיש אשר לא הלך וגו', לא דייק הכי, וכתבו התוס' דאיש משמע למעוטי אשה, והאיש משמע למעוטי איש אחר, ובספר בינה לעתים דרוש ג' תירץ דקרא דלעיל בלימוד התורה משתעי, כדמסיים כי אם בתורת ה' חפצו, ואשה לאו בת תלמוד תורה היא, משא"כ הך קרא בקיום המצות משתעי, והשוה הכתוב אשה לאיש, וכבר הרגיש הוא בעצמו, שהרי גם במ"ע יש הרבה שנשים פטורות, והוא ז"ל המתיקו במתק לשונו שעל הרוב ידבר, ואני אומר אדרבה במ"ע רובם נשים פטורות, וכל מצות הכהנים בני אהרן ולא בנות אהרן, וכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות:

(ב) ונלע"ד דתמיהת הגמ' דכאן כתיב אשרי איש ירא את ה', ומן הסתם במצות ל"ת מדבר, ששייך בהו מיראה, שיש בהו יראת העונש, אבל מ"ע הרי אמרו ענשיתו אעשה, וא"כ כיון שמדבר בל"ת ובהו נשי נמי איתנהו, לכן מתמה אשרי איש ולא אשרי אשה, אמנם אית דחילא ואית דחילא, ובודאי אי אפשר להשיג היראה ברום המעלות, תכף בתחלה, וצריך לעלות מדרגות, ותחלה מכל היא היראה יראת העונש, וכל התורה וספרי נביאים מלאים מיעודי עונשי העבירות, ואל תתמה שהרי תחלת הכל היא מורא בשר ודם. וריב"ז אמר הלואי שיהיה מורא שמים עליכם כמורא בו"ד, ורמז גדול רמז להם ברום מעלת היראה, ותלמידיו שאלו אותו ע"כ ותו לא, כי הם הבינו דבריו על פשוטן, ולכן הוסיף להם ביאור, והשיב הלואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם ויש בזה מוסר גדול להמון עם לפי פשוטן של דברים, אוי לנו כי חטאנו בסתר, והמג"א בה' יוה"כ סי' תר"ז ס"ק ג' נדחק מאד בנוסחא על חטא שחטאנו לפניך בגלוי ובסתר, שאנו אומרים, וכן ע"ח שחטאנו לפניך בזדון ובשגגה, וקשיא ליה להמג"א שהרי צריך לבקש על הקל תחילה, ולכן רצה להגיה בסתר ובגלוי וכן בשגגה ובזדון, ושוב קשיא ליה דא"כ לא הוי ליה ע"ס א"ב, ונדחק שאנו מבקשים על שניהם כאחד, ואני אומר הנוסח מדוקדק מאד על סדר, ואין צריך הגהה, אבל אנו מתודים בגלוי ובסתר, וכן בזדון ובשגגה, ואעפ"כ אנו מבקשים הקל תחלה, דהנה יש לדקדק ג"כ מה שאנו אומרים חטאנו לפניך, ומה חסר באמרו סתם שחטאנו, כמו שאנו מתודים בתחלה אשמנו בגדנו ואין אנו אומרים אשמנו לפניך בגדנו לפניך:

(ג) והנה רמ"א בא"ח ס"א כתב, שויתי ה' לנגדי תמיד, הוא כלל גדול בתורה, ובמעלת הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים, כי אין ישיבת האדם ועסקיו והוא לבדו כישיבתו ותנועותיו והוא לפני מלך גדול, ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו, כדיבורו במושב המלך, כ"ש כשישים האדם אל לבו, שהמלך הגדול והנורא הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו וכמו שנאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה' מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד עכ"ל, והנה אם מלך ב"ו אשר עיני בשר לו גוזר גזירה, הלא העורר את מצות המלך, אף כי המלך איננו רואה ואינו יודע בשעת מעשה אם יודע לו אח"כ, הלא מורד במלכות העובר ההוא, וחמת מלך מלאכי מות, ובן מות האיש ההוא, וק"ו אם יעבור לעיני המלך, הלא קנאת המלך וחמתו תבער בו, ובן מות הוא לשעתו, והקב"ה רואה במעשינו, ושומע נאצותינו והוא סובל, ומעלים עין מסוררים, ואינו חפץ במות רשע, כי אם בשובו, ואנחנו בוידויינו ביוה"כ מתחלה אומרים אשמנו בגדנו וכו' שאפילו אם לא היית מביט במעשינו, ובוחן כליותינו, הלא רע ומר לנו מאד, כי אשמנו נגד מלך גדול ונורא, והלא גם מלך ב"ו לא יסבול הפושעים והמורדים נגדו גם במסתרים, וחוקר עד מקום שידו מגעת, ואח"כ אנו מגדילים הוידוי לאמר, כי אין ערך חטאנו נגד מלך גדול ונורא, לחוטא נגד מלך ב"ו, על כן אנו אומרים, מה נאמר לפניך יושב מרום, כי הוידוי הזה שאמרנו אשמנו וכו' יתכן למלך ב"ו, שאינו יודע ואינו רואה בעת שחוטאים לפניו, ואם החוטא בעצמו בא ומודיע חטאו, ומבקש חסד יתכן לקבלו, כי הפה שאסר ואומר שפשע, הוא הפה שהתיר ואומר שמתחרט ושלא יוסיף, אבל מה נאמר לפניך, ומה נספר לפניך שוכן שחקים, כי אתה אינך צריך שאנחנו נודיע לך, כי הלא כל הנסתרות והנגלות אתה יודע, וע"ד אתה חופש וכו', וא"כ גדלה אשמתינו לעיני המלך הגדול הרואות, ותקצר כח וידוינו, ואנו מתודים ע"ח שחטאנו לפניך ממש, כי אתה רואה כל נסתר, ואם יסתר איש במסתרים וכו' וא"כ כל חטאינו היו לפניך ממש, ואנו אומרים ע"ח שחטאנו לפניך בגלוי, אם רק אף שמרדנו לעיניך, מ"מ השוינו עין של מעלה לעין של מטה, אבל דא עקא שח"ל בסתר, ועשינו עין של מעלה כאלו אינו רואה כביכול, והחמירה התורה בגנב יותר מבגזלן, והנה השטן ביוה"כ מקטרג ואומר ישראל גנבים הם, והדבר צריך טעם, וכי אינו מוצא לקטרג על יתר עבירות החמורות יותר, והלא בעוה"ר מצוי בינינו חייבי כריתות ומיתות ב"ד וחילול השם ומגלי עריות, נחקרה דרכינו ונמצא בידינו כמה עבירות חמורות מאד, אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, כי בעוה"ר שרבו העונות עד למעלה ואין לנו ח"ו שום תקומה בדין:

(ד) והנה יהושע בן נון בנפול עם בני ישראל לפני העי, נאמר, ויקרע שמלותיו, ויפול על פניו ארצה וגו', הוא וזקני ישראל, ויעלו עפר על ראשם וגו', וכתיב בי אדני מה אומר אחרי אשר הפך ישראל עורף לפני אויביו, והנה ק"ו הדברים, אם כשהפך ישראל עורף לפני אויב לא היה כח ביהושע לעמוד, ונפל על פניו ארצה, אנחנו שהפכנו עורף לאבינו שבשמים כמו שהוכיח ירמי' כי פנו אלי עורף ולא פנים, איך תהיה לנו תקומה ביום הדין:

והנה במס' שבת דף פ"ט ע"ב אמרו, לכו נא ונוכחה יאמר ה' אם יהיו חטאיכם כו' לכו נא בואו מיבעיא, ויאמר ה' אמר מיבעיא ליה, לעתיד יאמר הקב"ה לישראל, לכו נא ונוכחה וישראל אומרים אצל מי נלך וכו', יאמר ה' אמר הקב"ה הואיל ותליתם עצמיכם בי, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וכו', ונמצא במה שאנו תולין בהקב"ה, שהוא יוכיח אנו יוצאים בדימוס, ויתכן לתלות בהקב"ה, אם עונינו גלוים לפניו, אבל אם כפרנו בהשגחה, ועשינו עין של מעלה כאילו אינו רואה, איך יוכיח, ואז אוי לנו מיום התוכחה, כי אין לנו במי לתלות, וזהו שהוכיח ירמי' תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחך ודעי וראי וגו', הנה הוכיח הנביא, כי רעתך תיסרך ומשובתיך תוכיחך, ולא תוכל להשיב יאמר ה', שהוא יוכיח ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך, ולא פחדתי אליך, והנה די באמרו עזבך את ה' לחוד, אבל יש אף שחוטא, מ"מ הוא מלא פחד ורעדה, כי יודע שסופו להענש, אבל הכופר בהשגחה דעושה עבירה בלי שום פחד, כי מי אדון לו, ולכן הואיל ולא פחדתי אליך, וכפרת בהשגחה, איך תוכל להשיב ביום תוכחה יאמר ה'. ולכן משובותיך תוכיחך, אוי וי לנו, כמה וכמה יש להוכיח בדור הזה על הכופרים בהשגחה, ומאמינים בטבע, והשטן ביוה"כ בא לקטרג והוא ערום יערים, לפי שיודע שהקב"ה גוער בו ואינו מניחו להאריך בדברי קטיגור, ולכן בדבר אחד אוחז לקטרג, ולהגדיל כל העבירות, ולהקטין כל מעשה המצות, אשר ימצאו בישראל, כי בודאי אפי' פושעי ישראל מלאים מצות כרמון, אלא בעו"ה אין קיום המצות כהוגן בשלימות, וכל מעשה העבירות הוא בכל כח, ובכל רמ"ח אברים בגוף ונפש, ומעשה המצות שדופות קדים כאדם העושה מתוך שינה, וקצת קנאת איש מרעהו, ומקצת מצות אנשים מלומדה, אבל לעשות המצוה לשמה בכל לב ובכל נפש, בעוה"ר ראיתי בני עלי' והמה מועטים, וגם זה מורה על מיעוט האמונה בהשגחה, ורז"ל במדרש אמרו אלו הי' יודע ראובן שהקב"ה כותב אחריו, וישמע ראובן ויצילהו מידם, בכתיפו היה טוענו וכו', אלו היה יודע אהרן שהקב"ה כותב עליו, וגם הנה הוא יוצא לקראתך, בתופים ובמחולות היה יוצא וכו':

(ה) והנה ח"ו אלו הצדיקים לא לשם גאוה נתכונו, אדרבה מרוב ענוה, כי היה המעשה הזה קטן בעיניהם, אבל אנו שאנו מצווים במעשה המצות מהקב"ה, ראוי לקיים המצוה בשמחה ובחשק, אבל מתוך מיעוט האמונה, שהקב"ה צופה ומביט ומבין ומאזין כל מעשינו ומאמרינו ותנועותיני, אין האדם עושה בלב שלם:

(ו) וזהו כונת השטן, ישראל גנבים הם, וכונתו על כל העבירות שהם גונבים דעה העליונה, ועושים עין של מעלה כאלו אינו רואה, וזה קטרוג גדול על כפירת ההשגחה העליונה, שהיא כפירה בעיקרי הדת, ואין לך קטרוג גדול מזה, וגם מכחיד תחת לשונו כל קיום המצות שנעשים שלא לשמה, כיון שכופרים בהשגחה, ועוד כיון שעושים עבירות בסתר, א"כ ממ"נ אם מתיראים מב"ו יותר מקב"ה, אוי לכפירה כזו, ואם אומרים עין של מעלה אינו רואה, מלבד הכפירה שבזה עוד טוען השטן, למה תראה בעין טובה קיום המצות, וממ"נ או תשגיח בעבירות או לא תשגיח גם בהמצות, והוא ע"ד מה שארז"ל בברכות (דף ל"ב ע"ב), ותאמר ציון עזבני ה' וגו', התשכח אשה עולה כלום אשכח עולות אילים ופטרי רחמים שהקרבת לפני במדבר, אמרה לפניו הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך, שמא לא תשכח מעשה עגל, אמר לה גם אלה תשכחנה, אמרה לפניו הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך, שמא תשכח לי מעשה סיני, אמר לה ואנכי לא אשכחך, והיינו דאמר ר"א מה דכתיב גם אלה תשכחנה זו מעשה עגל, ואנכי לא אשכחך זו מעשה סיני, הרי שכנסת ישראל דאגה בזה, שאם שוכח העבירות, אם כן כך שוכח מעשה המצית, וזה עצמו טענת השטן ישראל גנבים הם, שעושים עין של מעלה כאלו אינו רואה, א"כ כשם שאתה מעלים עין מסוררים, כך תעלים עין מקיום המצות, והקב"ה ברחמיו לא כן מנהגו, אך מעלים עין מעבירות, וצופה ומביט בזכיות, ולא מבעיא שאין העלמת עין מעבירות של הרשע גורמים הסתר פנים ממעשה הצדיק, אלא אפי' נגד הרשע עצמו, אין עבירה מכבה מצוה, וגם על מעשה העבירה עצמו הקב"ה מצפה לתשובה, וזה כונת הגמ' דברכות הנ"ל, דלכאורה קשה, כיון שאמר הקב"ה שלא ישכח עולות אלים ופטרי רחם שהקריבו לפניו, ועל זה דאגה כנסת ישראל, אולי גם מעשה העגל לא ישכח, והשיב גם אלה תשכחנה, איך שוב דאגה הואיל ויש שכחה פן ישכח מעשה סיני, והרי כבר הבטיח שלא ישכח עולות אלים אף שישכח מעשה עגל, ולמה זה ישכח מעשה סיני:

(ז) והנה כבר אמרו שישראל לא הקריבו קרבנות במדבר, כמו שנא' הזבחים ועולות הגשתם לי במדבר רק שבטו של לוי שלא עבדו ע"א, הן הקריבו כדאיתא במס' חגיגה (דף ו' ע"ב), ושבטו של לוי כלם טהורים מחטא העגל, כדכתיב ויאספו אליו כל בני לוי, ואם כנסת ישראל מתחלה דאגה, כשם שזוכר מעשה הצדיקים לזכות, יזכור מעשה הרשעים לחוב והבטיח הקב"ה גם אלה דהיינו העגל תשכחנה, ושוב אף שכבר הבטיח שלא ישכח קרבנות שהקריבו במדבר, מ"מ זה בשני כתות חלוקים קרבנות יזכור לשבט לוי, ומעשה העגל ישכח לשאר ישראל, ודאגה פן ישכח להחוטא מעשה הטוב ולכן אמרה הואיל ויש שכחה לרשעים, פן תשכח מעשה סיני, והבטיח גם ע"ז ואנכי לא אשכחך:

(ח) וזה רמזו לנו עזרא ונחמיה בתפלת האוחז שיסדו לנו, הסובל עלים עין מסוררים, כי הקב"ה כביכול סובל מעשה הרשע, כאדם הנושא סבל ומשא קשה, כמו"ש כובד אבן ונטל החול, וכעס או"ל כבד משניהם, וא"כ הקב"ה אינו מענישו, ומאריך אפו ומעלים עין מסוררים, כאלו אינו רואה, ועם כל זה העליון ועינו אל יראיו, שממעשה הרשעים מעלים עין, ויראיו השומרים מצותיו עיניו פקוחות, ושמא תאמר זה לרשעים וזה לצדיקים, אבל לרשע עצמו לא יביט, ולא יקבל מעשה הטוב ממנו, ולכן קבעו הפותח שער לדופקי בתשובה, לא מיבעיא שמקבל תשובת השבים, כאשר עשה כל מעשה התשובה, שידוע שזה דבר קשה מאד, כי איזה תשובת המשקל יספיק לנו לרוב כובד משקל עונותינו ופשעינו, הן מצד חומרם כי עברנו על החמורות, והן מצד רבוים, והן מצד הכפלים כאויל שונה באולתו, וכלב השב על קיאו כמה פעמים בלי מספר, ואם כחול נאריך ימים, כל ימי עולם לא יספיקו לאפס קצה, אבל הקב"ה ברחמיו פותח שער לדופקי בתשובה, תכף כאשר החל לדפוק על שערי תשובה, הוא פותח שער, ומהו הדפקה הזאת היא הרהורי תשובה, והקב"ה בוחן כליות ולב, ורואה שמתחרט בלבו ומקבלו ומסייעו לבוא לטהר:

(ט) הפותח שער לדופקי בתשובה, לא מיבעיא מר"ה ועד יוה"כ, שאז שערי תשובה פתוחים, ואין צורך לפותחם, כי לא יסגרו, דרשו ה' בהמצאו אלא אפי' קודם ר"ה, שהשער סגור הקב"ה ברחמיו פותח לדופקים על הפתח:

והנה אנחנו דופקים ומכים על לבנו בוידוי חטאנו וכו', וכן אשמנו וע"ח, והטעם כי הלב גורם, אמנם הלב יש לו שותף, ועינא ולבא תרי סרסורי דעבירה, והתשובה צריך משניהם לב נשבר ונדכא, ודמוע תדמע עינינו, ושערי דמעות לא ננעלו, ולפי כונת הלב הן הדברים, ובעוה"ר בכל השנה שלש אבעיות ביום, בכל תפלה אומרים סלח לנו וכו' כי חטאנו מחל וכו' כי פשענו והפה מדבר, והיד מכה, אבל העין והלב אינם יודעים מאומה, וכאשר מורגל אצלינו בעו"ה בכל השנה, הנה אם גם בשאר בקשות התפלה הכל כיוצא בזה, עם כל זה כבר נאמר, ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו וגומ', ואעפ"כ והוא רחום יכפר, אבל איך יחשוב זה לתשובה, אשר עקר פרי התשובה הוא החרטה ועזיבה, ואם לבו בל עמו הוא מוסיף חטא על פשע, ואין כאן ריח תשובה, ולא סליחה וכפרה, ולכן רמזו הפותח שער למי פותח שער לדופקי אלו שדופקים על לבם בתשובה גמורה בלב שלם:

(י) הפותח שער הנה אתמהה, וכי שערי תשובה צריכים להפתח, והלא לעולם הם פתוחים, וכמו שדרשו בפסיקתא, מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים, נמשלה התשובה לים מה הים לעולם פתוח, כך שערי תשובה לעולם פתוחים, ולכן נלע"ד הפותח שערי ירושלים שהם נעולים, זה אלף תכ"ד שנים, ולא לנו לבד הם נעולים, כי אם גם למלך עליון מסוגרים שערי ירושלים של מעלה, וכמו שדרשו רז"ל במס' תענית דף ה' ע"א בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר, אמר ר' יוחנן אמר הקב"ה לא אבוא בירושלים של מעלה, עד שאבוא בירושלים של מטה, ובתוס' שם כתבו לא אבוא בעיר ממש, ויש מפרשים פשטיה דקרא בעיר, בשנאה ועיר לשון שנאה, ואני אומר דא ודא אחת היא, כי אם הי' רצון הקב"ה לעשות כלי' בעולם, ורשעים יכלו, בקל היה מביא הגאולה, והיה נשאר בקיבוץ גליות אחד מעיר ושנים ממשפחה, אלא לגודל אהבת הקב"ה אותנו, הוא כביכול נודד ממקומו, כצפור נודדת מן קנה, כן איש נודד ממקומו, ומצפה לתשובתנו, וזהו לא אבוא בעיר ממש, משום דלא אבוא בעיר בשנאה, כי אם באהבת התשובה, ועכ"פ ירושלים של מעלה שערי' סתומים וסגורים מיום חרבן בה"מ, ובמה הם סתומים בשק, וכמו שאמרו במדרש איכה, ששאל הקב"ה למלאכי השרת מלך ב"ו כו' אבל מה הוא עושה כביכול, תולה שק על פתחו, כדכתיב אלביש שמים קדרות. ושק אשים כסותם, ורמז השק הזה הוא עונותינו המבדילות, ונעשו כמחיצה של ברזל, כי עונות הם הבגדים הצואים, כדכתיב הסירו הבגדים הצואים וגומ', ועבור זה אין תפלתינו עולה בשער השמים שהוא ירושלים של מעלה, מכוון נגד בה"מ של מטה, ולכן טוב לבע"ת שילבש שק, וכבר אמרו מיום שתפס יעקב אבינו את השק. לא זז מבניו ואינו נוהג אלא בגדולי הדור, כי די לעבד שיהיה כרבו, ואם נשוב בתשובה אז יופתח הסתום, וכ"ז רמז הפייטן הסובל, כביכול הקב"ה סובל גלות בעונותינו, עם כל זה מעלים עין מסוררים, העליון ואעפ"כ אינו נכנס בירושלים של מעלה, אם כי נסתלק מירושלים של מטה, וסילק שכינתו למעלה, ואעפ"כ, אינו נכנס מעצמו בירושלים של מעלה, רק עינו אל יראיו, מצפה שהם יגרמו לכונן ירושלים של מעלה, הפותח שער לדופקי בתשובה הנה למד של לדופקי הוא כמו בעבור, שבעבור דופקי בתשובה יופתח שער של ירושלים של מעלה, כי גדולה תשובה שמקרבת הגאולה, וכל הקיצין כלו ואין הדבר תלוי אלא בתשובה, ושמא תאמר למה כל אריכות הגלות הזה, וכי קצר קצרה ידו מהושיע לעצמו, לכן אמר שהקב"ה חס על הרשעים שלא יאבדו ח"ו, וזה הצופה לרשע וחפץ בהצדקו, ואינו רוצה לכלות את הרשעים.

(יא) ונחזור לעניננו, שאפי' להחוטא עצמו שהקב"ה מעלים עין מסוררים, שלא להביט במעשיהם, עם כל זה לטובה נהפוך הוא, ואפי' הרהורי לב של הרשע, כשמחשב לשוב בתשובה, הוא צופה ופותח לו שער, ושמא תאמר זהו בשכבר מחשב בתשובה, אבל קודם לזה כל מעשיו הטובים אינם נזכרים לטובה, ולכן אמר, הצופה לרשע שלא תאמר שמה שאין הקב"ה מעניש הרשע, הוא משום שאיננו מביט במעשה הרשעים, ממילא גם המצות אינו מביט, לא כן הוא הוא יודע תעלומות סתרי כל חי, ואם יסתר איש במסתרים וגומ', אמנם הוא צופה לרשע, ורואה מעשיו הרעים, וסובל משום שהוא חפץ בהצדקו, ואינו חפץ במיתתו של רשע, כי אם בשובו וחי, הצופה לרשע במעשים טובים שעושה וחפץ בהם, ואמנם מצינו להיפך, ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי, ובתורה ובנביאים וכתובים מצינו שאין הקב"ה חפץ בקילוסו של רשע, אמנם שמורים הם אצלו, עד שוב הרשע מרשעתו, ואז גם כל מעשיו הטובים למפרע יעלו לריח ניחוח, וזה וחפץ אימת חפץ בהם בהצדקו:

(יב) הארכנו לתרץ קושית מג"א בנוסח על חטא בגלוי ובסתר והנה גם בנוסח בזדון ובשגגה ג"כ נתקשה, כי צריך לבקש על הקל תחלה, וגם זה נלע"ד, שהנוסח מדויק, ונדקדק ג"כ מה שאנו אומרים ע"ח שחטאנו לפניך ביצר הרע וע"ח שחטאנו לפניך ביודעים ובלא יודעים מה זה שחטאנו ביצה"ר, ואם הכונה ע"י הסתת היצה"ר כל החטאים הם בעטיו של נחש, ועוד ע"ח כו' ביודעים ובלא יודעים, מה ניהו יודעים ומה ניהו לא יודעים, אם יודעים היינו מזיד, ולא יודעים היינו שוגג, א"כ ג"כ קשה קושית המג"א שראוי לבקש על הקל תחלה, ולהקדים לא יודעים ליודעים:

(יג) הנה האלקים עשה את האדם ישר, ובפרט אנחנו זרע אברהם יצחק יעקב, השריש אותנו בקדושה מקדושת אבותינו, דור אחר דור עד המעמד הנבחר, שקרבנו ע"י משה בחירו לפני הר סיני, ואז פסקה הזוהמא לגמרי, ונתן בנו נפש רוח ונשמה, אשר כל אלה שמורה מהחטא, והתורה תמהה נפש כי תחטא אתמהה, ונתן לנו תורתו הקדושה אשר היא תבלין נגד היצה"ר, ולכן לפי דרך הטבע אין איש הישראלי מוכן לחטוא, אבל היצה"ר נלחם בכל כחו, ויצרו של אדם מתגבר, ואם היה האדם עומד כנגדו, ובקשרי המלחמה היה האדם גבור יותר ממנו כי יש לו מסייעים הרבה, והקב"ה בעצמו עוזרו, אבל בעוה"ר מתוך עצלות האדם בקשרי המלחמה, והיצה"ר איש מלחמה מעודו, ואורב בכל צד וכשמחטיאו בפעם ראשון, בודאי יש להיצה"ר טרחה גדולה, אבל כשכבר החטיאו בראשונה, שוב איננו צריך טרחה יתירה, כי עבירה גוררת עבירה, אבל אכתי לבו של אדם דוי עליו לחטוא, כי הוא יודע שהוא חוטא, נגד מלך גדול, וסופו לעמוד וליתן דין וחשבון, אלא שכבר שלטה בו הקליפה, ע"י העבירה המטמא ומטמטם לבו של אדם והתנא הזהיר להסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, ויש לדקדק אמרו לידי עבירה, ודי באמרו ואין אתה בא לעבירה, אמנם היצה"ר ערום הוא, ותכף כשאדם נופל ברשתו פעם ראשונה, שוב הוא אומר כבר נפסקת משורש הקדושה, ושוב אין לך חלק ונחלה באלקי ישראל, ואין חילוק בין שוב תהיה צדיק או רשע כי נפש החטאת היא תמות וא"כ למה זה בחנם תאבד גם העוה"ז לך התענג בתענוגים בעוה"ז, וכמו שאמר אחר הואיל ואיטרד האי גברא מההוא עלמא, ליפוק וליתהני בהאי עלמא, וזהו ענין עבירה גוררת עבירה, ולכן הזהיר התנא, הסתכל בג' דברים, ואי אתם בא לידי עבירה, אפי' אם כבר עברת עבירה אחת, אי אתה בא לידים של אותה הקליפה של עבירה זו להחטיאך יותר, ואמר כשיצה"ר בא להחטיאך פעם ראשונה, דע מאין באת משורש הקדושה, ואיך לא תחוס על הנפש היקרה, אשר חוצבה מתחת כסא כבודו, ואמרו אחרי כן מטפה סרוחה, הכונה עם היות כי באת מטפה סרוחה, הגדיל חסדו עמך לתת בך נפש יקרה, אין לך חסד גדול מזה, ואיך תהיה כפוי טובה, ואם כבר חטאת, אל תדמי בנפשך כי כבר אבד תקותך, וכבר נטמאת ואין הקדושה חלה על הטומאה, זכור מאין באת מטיפה סרוחה טמא משארו, ואעפ"כ השריש בך נשמה קדושה, א"כ גם עתה אין לך להתיאש מן הקדושה, ואכן זהו כפל הלשון, מתחלה סתם מאין באת ולאן כו', ושוב מפרש מאין באת מטפה כו', וכן כלם בראשון קודם שחטא אמר כלל הסתכל כו', מאין באת הנשמה משורשת כסא כבודו, ומשם חוצבה, ואיך לא תחוס על הנפש היקרה, ואם כבר חטא ורוצה לחטוא שנית, לפי שמתיאש מן הקדושה, כיון שכבר טמא נפשו וסובר שאין הקדושה שוב יכולה לשרות, שוב פי' ואמר מאין באת מטפה סרוחה וכמו שכתבתי:

(יד) ולאן אתה הולך, הנה המלאכים נקראו עומדים, שרפים עומדים לפי שאין להם שום מעלה לא פחות ולא יותר ממה שנבראו, במעלה זו נשארים לעולם, והצדיקים נקראים מהלכים, לפי שהולכים ממדרגה למדרגה, לפי רבוי מעשיהם הטובים, וכמו כן הרשעים נקראים יורדים, לפי שהם יורדים כל פעם יותר למטה, לפי רבוי מספר העונות, עד שח"ו במניעת התשובה, לדיוטא התחתונה שבשאול, וכמו שאמרו על פסוק שובו רשעים לשאולה, ואם כפי מחשבת רשע שאין הפרש בין עבירה אחת לעבירות הרבה, ככה על זה הדרך לא היה ראוי להיות הפרש בין מקיים מצוה פ"ח, לכופל ומשלש למאות פעמים, וגם הצדיק לא היה ראוי להקרא מהלך רק עומד, וכיון שהצדיק נקרא מהלך ממעלה למעלה, כך הרשע יורד ממדרגה למדרגה יותר תחתונה לפי מספר פשעיו, וזהו ולאן אתה הולך, שהרי אין אתה עומד כלל רק הולך, או למעלה או למטה, וא"כ אף אם נפלת ברשת היצר פעם אחד לא תוסיף ליפול:

(טו) אי נמי ולאן אתה הולך, שאמר בראשונה הוא לשבח, הלא אתה הולך לבית עולמך, כי הולך אדם לבית עולמו, ולכל צדיק מדור לפי כבודו, למה תחטא ויהא מדורך פחות מחבירך, וכל צדיק נכוה מחופתו של חבירו, ואם כבר נפל ברשת וחטא פ"א שלא תתיאש מן הרחמים, אמר ולאן אתה הולך למקום עפר רימה ותולעה, סוף ארם למות, וזה כל האדם ואין מיתה בלא חטא, א"כ כל אדם אי אפשר שלא יחטא, ואם כפיתוי היצר שאם חטא פ"א שוב אבדה התקוה, א"כ על מה שוא ברא ה' כל אדם, הלא ודאי לא כן היא, ואף אם חטא, אכתי יש תקוה בתשובה, ויחזור לקדושה הראשונה:

(טז) ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, הנה קודם שחטא אמר לפני מי אתה עתיד ליתן דין, דע כי על כל אלה יביאך אלקים במשפט, ולמה זה תפול ברשת היצר, ואם כבר חטאת עכ"פ אל תרשע הרבה, ודע כי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, ואם כדברי היצה"ר שאין חילוק בין חוטא פ"א לחוטא הרבה פעמים, א"כ חשבון זה למה, אלא ע"כ הכל לפי רוב המעשה, ולכך אל תרשע הרבה, וכפל הדברים מתחלה קודם שיחטא האדם, אמר הסתכל לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, כי תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחך, ועונש עבירה היא עבירה עצמה, כי בורא משחית לחבל, ועבר אדם עבירה קונה קטיגור, ומעשיו יוכיחו אותו בדין, נמצא שנותן דין במעמד הקטיגור שבראו הוא משטין עליו פנים בפנים בדין, אוי לאותו בושה, ולכן השמר שלא תברא משחית שתתן דין בפניו, ואם כבר חטא שלא יתיאש מן התשובה, הנה מצד מדת הדין הנפש החוטאת היא תמות, ואין מקום לתשובה, אבל הקב"ה ברחמיו מקבל שבים בתשובה, ולכן אמר לפני מי אתה עתיד ליתן דין לפני ממ"ה הקב"ה, מלך רחמן מלך רוצה בתשובה, לכן אל תתיאש מן התשובה, ועקר התשובה עזיבת החטא, ויעזוב רשע דרכו ולא יוסיף לחטוא:

(יז) ונחזור לעניננו, שהיצה"ר בחטא הראשון, צריך להתאמץ בכל כחו, אבל בפ"ב אין להיצה"ר שום טרחה, ובלא היצה"ר כבר מוכן לחטוא, כי עבירה גוררת עבירה, ואכתי נפשו של אדם עליו תאבל כי יודע הוא שחוטא, אבל כיון שעבר ושנה ארז"ל שנעשית לו כהיתר, ושב אינו יודע שחוטא, ואינו יודע רבונו כלל, וזהו שהוכיח ירמי', כי שתים רעות עשו עמי, אותי עזבו מקור מים חיים, לחצב להם בארות בארות נשברים, אשר לא יכילו המים, ובמס' תענית (דף ה' ע"א), אמר רב נחמן לר' יצחק מ"ד כי שתים רעות עשו עמי, תרתין הוא דהא עשרים וארבע שביקי להו, א"ל הכי אמר ר' יוחנן אחת שהיא כשתים ומה ניהו ע"ז, ולדידי פירושא דקרא כי שתים רעות עשו עמי, שוב בודאי אותי עזבו, כי כבר הותרה להם, ובודאי יכשלו בחמורות לחצוב בארות בארות נשברים:

(יח) באופן שחטא הראשון הוא ע"י יצה"ר, וחטא השני הוא ע"י המשחית והמשטין, שנעשה מחטא הראשון, עבירה גוררת עבירה, ומשם ואילך גם בלא דעת נפש לא טוב, שכבר הותרה לו ואינו יודע שזה יוחשב לו עון אשר חטא, וזהו ע"ת שחטאנו לפניך ביצה"ר, היינו פעם ראשונה שהוא ע"י היצה"ר, וע"ח שחטאנו לפניך ביודעים הוא פעם שני, ששוב חוטא בלי יצה"ר רק עבירה גוררת עבירה אבל אכתי ביודעים שיודע שהוא עבירה, ושוב כיון שנשתקע בטומאה, שוב ובלא יודעים, כי כבר הותרה לו, ולכן גלה עמי מכלי דעת, כי אם אינו יודע שחטא אינו נותן לב לשוב בתשובה וגולה בעונו וזהו סדר ברכות אמצעית בתפלה, בתחלה אנו מבקשים חננו מאתך דעה, כי מרוב עונות אשר חטאנו כמה פעמים, ניטלה דעה, ואנו מבקשים שהקב"ה ברחמיו יחננו דעה לדעת את ה', ומתוך שנדע שחטאנו נוכל ליתן לב לשוב, ואנו מתפללים השיבנו אבינו, וכל זמן שאין אנו עושים תשובה אי אפשר לסלוח, כי כפרה בכדי לא אשכחן, ולכן אחר התשובה מבקשים סליחה סלח לנו, ואח"כ גאולה, וכבר האריכו רז"ל במס' מגילה בסדר ברכות הללו, וזהו ג"כ מה שאנו אומרים ע"ח שחטאנו לפניך בזדון ובשגגה, תחלה פעם ראשון ושני הוא זדון, אבל משם ואילך הוא נעקר מהקדושה, ושוב הכל בעיניו כשגגה, נמצא הוידוי על הסדר, ומתרוץ קושית המג"א, והארכנו מענין לענין, ונחזור לדברי התנא הגדול ר' יוחנן בן זכאי, שתלמידיו נכנסו לבקרו בעת חליו, והיה זה קודם מותו, וביקשו ממנו רבינו ברכנו, ואמר להם יה"ר שיהיה מורא שמים עליכם כמורא ב"ו. והם שאלו ע"כ והשיב והלואי, תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם, הנה אף שאמת השיב להם, מ"מ זהו מדת ביניונים, אבל תלמידי ר' יוחנן בן זכאי שהם גדולי הדור חכמי ישראל, יש לתמוה על ברכה זו שברכם קודם מותו שאז היה ראוי להשפיע עליהם ברכה לפי עוצם מעלתם:

(יט) ונלע"ד דדבר גדול דבר התנא בזה, ויש בזה מוסר גדול להמון עם כפשוטן של דברים, וברכה גדולה לתלמידים לפי עוצם גדולתם, דהנה אית דחילו ואית דחילו, וכבר נודע כי רז"ל הגדילו מעלת אהבה על מעלת היראה מאד, ומצינו בשעת העקידה, שזו היתה המעלה הגדולה שאין למעלה הימנה באברהם אבינו בכל הנסיונות שנתנסה, ומצינו שאמר לו עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה, והדבר תמוה למה אחז מעלת היראה, ולא מעלת האהבה אשר היתה באברהם, אמנם מדרגות יש בצדיקים עבדי ה', ראשית הכל הוא דעובד מיראת העונש, אם עונשו עוה"ז, כי חיי האדם וחיי זרעו ומזונותיו וכל אשר לו ביד הקב"ה, ובידו להמית ולהחיות ולדכא ביסורים ועונשים קשים ומרים, מי הוא הפתי אשר לא יאחזהו אימתה ופחד, ואם מיראת עונשי הנשמה וחיבוט הקבר ועונשי גיהנם אשר האריכו בהם בספרי מוסר, וזה השער הראשון להכנס בו בעבודת ה' ישוו בו הכל, ואין צריך לזה השגה רק למראה עיניו ישפוט, כמה צרות המתרגשות בעולם, וכמה עשירים ירדו מנכסיהם, וכמה אנשים בריאים וחזקים נדכאו ביסורים, ואין צריך לזה התעוררת ממוכיחים, או עיון בספרים, והכל יוכלו להשיג דבר זה, וזה שאמר הכתוב את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם, כונתו כי זה לשמור המצות מיראה, כל אדם שוים בו, בעל השגה גדולה ובעל השגה קטנה, כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט כלומר שאין העולם הפקר, ואית דינא ואית דיינא, דבר זה כל בני אדם מודים בו, וזה המדרגה הפחותה ביראת ה' מיראת העונש:

(כ) ואמנם אח"כ כשירגיל האדם עצמו בקדושה, הנשמה מתלהבת בו ומתחיל להיות אש אהבת ה' להתלהב בלבו, וזה דבר רוחני כי אין הגוף אוהב בטבע למה שאינו יכול להשיג באברים המוחשים, לא בראי' ולא בשמיעה, וע"ז אמרו הבא לטהר מסייעין אותו, ואח"כ זוכה לדביקות להיות דבק בבוראו במחשבתו, והנה העובד מיראה דהיינו יראת העונש זה נזהר מן הל"ת, אבל אינו נזהר בקיום העשה, שאינו מתירא מן העונש שלא בעידן ריתחא, ואמנם העובד מאהבה, זה זהיר לקיים גם כל מצות עשה, לעשות נחת רוח לבוראו, וכשזוכה לדביקות זה לא נפרד במחשבתו כלל, וכל מחשבותיו תמיד דבוקות בקדושת השם, ולכן כתיב את אלהיך תירא, וזה המדרגה הראשונה בשמירת לא תעשה, וזה לא מקרי עבודה דלא שייך עבודה רק בפועל, ואח"כ תעלה במדרגה, ואותו תעבוד, דהיינו קיום מצות עשה וזה מאהבה, ואח"כ תכנס לפני ולפנים ובו תדבק, ואז זוכה למעולה שבכל המעלות היראה הגבוהה, שהוא יראת הבושה, מתוך שמכיר גדולת הבורא הוא בוש ממנו לחטוא, ומתירא פן ע"י זה יופסק קישור הדביקות, ויתרחק מעוצם קדושתו, וזהו יראת הרוממות, וזהו יראת ה' לא יראת העונש ומצינו כיוצא בשני מדרגות יראה הנ"ל, גם ביראת בשר ודם יש שירא ממי שידו תקיפה עליו, ויוכל לעונשו כאשר אימת שופטי הארץ על ההמונים, וכמו כן יתירא האדם לעבור עבירה מיראת בית דין שלמטה שיענשהו על רוע מעשיו, ויש שירא ממי שאין לו עליו שום השתררות, רק מרוב עוצם גדולת האיש ומעלותיו, מחמת הבושה יראים מפניו, כי מכירים גדולתו וכבודו, ורוב העולם אף אם ימצא בהם רשע גדול בעל עבירות, מתירא לעבור עבירה בפני אדם גדול הדור, אף אם אין לו שום ממשלה עליו:

(כא) והנה ר' יוחנן ב"ז אמר ברכה לתלמידיו, יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא ב"ו, והנה ראשית דבריו המה נפלאו, איך שייך בזה יהי רצון ומלפני מי יהיה רצון והלא אמרו רז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנא' ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה, אלא ודאי שריב"ז ליראה גבוה כיון, ותלמידיו הבינו מתחלה כפשוטו, ואמרו ע"כ והשיב ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שמא יראני אדם, הכונה שלא יראה אותו אדם אפי' אין לו ממשלה עליו, אעפ"כ מתבייש וזו יראת הבושה, כן יהי מורא שמים עליכם, לא יראת העונש כי אם יראת הבושה, ושוב מצאתי במהרש"א בחדושי אגדות ברכות פרק ה' ג"כ מפרש דברי ריב"ז על יראת הרוממות והנאני, כן גם אתם תזכו להכיר גדולת ה', ועוצם רוממתו וקדושת פמליא של מעלה, ואז תזכו ליראת הבושה וזהו ודאי צריך סיוע מן השמים:

(כב) ובזה נבוא לביאור המאמר הנצב פתח השער, אשרי איש ירא את ה', אשרי איש ולא אשרי אשה, והנה המקשה היה מפרש ירא את ה' ביראה המפורסמת, שהוא יראת העונש, וכבר כתבתי שזה שייך רק במצות לא תעשה, וא"כ זה שוה באשה כמו באיש ולכן הקשה אשרי איש ולא אשרי אשה, ובאה התשובה ע"ז, אמר ר' עמרם אמר רב אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש:

והנה בשלהי מס' מכות, דריש ר' שמלאי תרי"ג מצות נאמרו למשה מסיני, שס"ה מצות ל"ת כמנין ימות החמה, רמ"ח מ"ע כנגד אבריו של אדם, והנה רש"י פירש רמ"ח מצות עשה שכל אבר אומר קיים בי מצוה, שס"ה מצות ל"ת שבכל יום מזהירין עליו שלא לעבור, ויש לדקדק ומדוע לא היה בהיפך שס"ה מצות עשה שבכל יום אומרים לו קיים מצוה רמ"ח מצות ל"ת שכל אבר ואבר אומר אל תעבור בי עבירה, ובעין יעקב בשם הרמ"ה כתב האי ימות החמה ואבריו של אדם סימנא בעלמא הוא, ואני אומר ח"ו שנפל דברי רז"ל בשורש גדול כזה, ליתן סימן על צד המקרה, אלא בדוקא דברו, כי המהרש"א בחידושי אגדות שם, כתיב אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו, כי רבוי המצות במספר הוא מצד המקבלים, אבל מצד נותן התורה לא יקבלו ריבוי, והוא כי במצות אנכי שהוא היחוד, ובלא יהיה לך שהוא ההיפוך ומזהיר על שיתוף ש"ש וד"א, בזה נכללו כל העשין והלאוין, אלא שהאדם מצד שהיא מוטבע בחומר ובזמן, לכך בא לו הריבוי (עיין במהרש"א שם):

(כג) ואני אומר דבר גדול דבר בזה, כי כל המצות עשה כלם רומזים בו יתברך ואחוזים בו, ובכל מ"ע מיחדים שמו ומקבלים אלקותו, וכל ל"ת אם היינו יודעים עקרה ושורשה למעלה הוא כפירה באלקותו ומקבל עליו עבודת גלולים והנה האדם נקרא אדם מצד הכתוב בצלם אלקים עשה את האדם, ועל הכסא דמות כמראה אדם, וכן אדם הוא מלשון אדמה לעליון, אם היינו מקיימין התורה והמצות, אבל בעוה"ר אנו פוגמין ונמשלנו כבהמות, והנה תחלת קלקול דורות הקדמונים בעבודת גלולים היה לצבא השמים, שהיו סוברים שהם פועלים מצד עצמם, וכנזכר במורה נבוכים ענין ויכוח אברהם עם אנשי דורו, והגדול שבצבא השמים הנרגשים בפעולתם הוא השמש, ולכן תחלת כל הע"ג היו נידחים לשמש, ושוב אח"כ נדחו ונפלו בכמה מיני מכשולים כי עבירה גוררת עבירה, אבל שורש לכל עבודת עובדי גלולים, היה מתחלה שטעו בשמש, ולכן אמר ר' שמלאי סימן למ"ע שהוא רומז ליחוד ואחיזתנו בשורשי קדושה של מעלה הוא בצלם אלקים עשה את האדם, ועל הכסא דמות כמראה אדם, ולכן נתן הרמז אבריו של אדם, ועל הלאוין שכלם המה כפירה בעיקר ועובד ע"ג נתן הסימן מימות החמה, ועכשיו אחיי נרגיש בנפשינו, גודל הפגם שפגמנו בהרבה ל"ת שעברנו בפועל וק"ו הירא מעבירות שבידו מעריות, חייבי כריתות ומיתות ב"ד אוי לנו כי חטאנו, וזה ג"כ כונת ר' יוחנן בפ"ק דתענית, כי שתים רעות עשו עמי, אחת שהיא כשתים, ומה ניהו ע"ג, שבכל עבירה יש בה פגם ע"ג והנה הכשדים והמצרים הקדמונים שלא היו מאמינים כלל בבורא אינם קרואים אדם, וכעובדא דר' שילא בשלהי ברכות דנגדי' להאי גברא ואמר דנגדי' משום דבעל חמרתא, ונמצא בהעמיק הענין אחר שורש הדברים, העובר על ל"ת והרי הוא כעובד ע"ג הוא דומה לחמור, ושוב אינו בגדר איש, וזהו כונת ר' עמרם אשרי מי שעושה תשובה כשהוא עדין איש, וא"כ אכתי לא עבר על ל"ת רק על ביטול מ"ע וזה ודאי שאינו מתירא מעונש, ומה דכתיב ירא היינו יראה הגבוה, שלא יופסק דביקתו באדם העליון, ובמ"ע שפיר קאמר אשרי איש:

(כד) ריב"ל אמר אשרי מי שמתגבר על יצרו כאיש, כבר כתבתי בנוסח ע"ח שחטאנו לפניך ביצה"ר, וע"ח שחטאנו לפניך ביודעים וכו', שבעבירה הראשונה היצה"ר צריך להלחם בכל כחו עם האדם, אבל כיון שכבר נכשל האדם בעבירה, שוב אין ליצה"ר טרחה עמו, כי כבר עבירה שבידו היא גוררתו לעבור עוד עבירה, וזה בעברו על ל"ת, כי בזה בורא קטיגור ומשחית ומחבל, ולכן עבר אדם על עשה, לא זז משם עד שמוחלין לו, כי לא קנה בזה שום קטיגור, וחטא להקב"ה וברוב חסדו הוא נוח לרצות בתשובה ומוחל מיד, אבל עבר על ל"ת כבר ברא קטיגור וקליפה, ולכן תשובה תולה כי הקב"ה מצדו מוחל אבל הקטיגור אינו מסתלק ותשובה תולה עד יוה"כ, ואז מביאים שעיר המשתלח, וכתיב ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזירה, ומסתלק הקטיגור משם, ולכן מי שמתגבר על יצרו בודאי לא נכשל בל"ת, דאל"כ לא היה היצר שוב נלחם עמו שיאמר עליו שמתגבר עליו, ואיש כזה ודאי שמה שעושה תשובה הוא על מ"ע, ולכן כתיב אשרי איש ולא אשה.

(כה) באופן שבכל עבירה ועבירה יש בה מכשול ע"ג, ולכן מצד מדה"ד הנפש החוטאת היא תמות, ואין הפרש בין חטא לחטא, כי כלם משום לתא דע"ג, וזה אצלי הכונה במשנה שלהי מכות ר' חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל כו', ורש"י פירש שכמה מצות שלא היה צריך להזהיר עליהם כגון על אכילת שקצים ונבילות, שאין לך אדם שאינו קץ בהם, ולא הזהיר אלא כדי שיקבלו שכר על שפורשים מהם, והרמב"ם בפירוש המשנה פירש, כי מעקרי האמונה בתורה כי כשיקיים אדם מצוה מתרי"ג מצות כראוי וכהוגן ולא ישתתף עמה כונה מכוונת העולם בשום פנייה, אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה הוא זוכה לחיי העוה"ב וע"ז אמר ר"ח כי בהיות המצות הרבה אי אפשר שלא יעשה האדם בחייו אחת מהם על מתכונתה ושלמותה, ובעשותו אותה המצוה תחיה נפשו בשלמותה וכו':

(כו) ואני אומר כאשר נדקדק במאמר ר' שמלאי שם בגמ' שאמר תרי"ג מצות וכו', שנאמר תורה צוה לנו משה, תורה בגי' תרי"א, אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, הנה אמרו מפי הגבורה צריך פירוש, והוה ליה למימר מפי הקב"ה שמענום, ונראה עפ"י דברי המהרש"א בחדושי אגדות הנ"ל, שמצד הנותן אין שום רבוי במצות, וכל העשין בכלל יחודו של הקב"ה, ונכלל במאמר אנכי וכל הלאוין נכלל בכלל ע"ג ונכללו במאמר לא יהיה לך, אלא רבוי המצות הוא מצד חומר הגס של המקבצים, ולפ"ז אני אומר יוסיף דעת יוסיף מכאוב העבירות, ואלמלא היה הקב"ה מודיע לנו כל המצות בטעמם, היינו נענשים על כל העבירות בעונש חמור של ע"ג, ולא עוד אלא שהיינו נענשים גם על המחשבה כמו בע"ג דכתיב למען תפוש בני ישראל בלבם, ולכן אמר ר' חנניא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לדונם לזכות, ושלא להעניש על המחשבה, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, ולא גלה להם כעם, ולכן לפי המקבלים אין שאר המצות בכלל לא יהיה לך, לפי מה שקבלו הם לפי חומרם, וזהו שאמר לפיכך הרבה להם תורה ומצות דוק בדבריו, שלא אמר סתם, לפיכך הרבה תורה ומצות, אבל אמר הרבה להם להם דייקא, שמצדם הוא הרבה ולא מצד הנותן:

(כז) וזהו שאמרו בגמרא אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, ידוע שהגבורה היינו מדה"ד, ומצד מדת הדין היה קו הדין, שבאמת גם מצד המקבלים יהיה הכל בכלל אנכי ולא יהיה לך אלא ה' חפץ, ה' דייקא מדת הרחמים חפץ להצדיק, לפיכך הרבה תורה ומצות:

(כח) ועכ"פ בכל עבירה יש פגם ע"ג, ואם אין אנו יודעים עכ"פ מחשב שוגג לענין ע"ג, מלבד זדונו בגוף העבירה, והרי אף בשוגג נעשה פגם שהרי צריך לקרבן, וזהו כונת רבינו הקדוש בפ"ב דאבות שאמר דע מה למעלה ממך, פירוש אף שאין אתה מתכוין במעשה העבירה לע"ג, מ"מ דע מה למעלה נעשה ממך, שכל מעשיך עושים רושם למעלה, ודע מה נעשה למעלה ממך וא"כ הרי יש עכ"פ פגם גדול של ע"ג ע"י מעשיך למעלה, ועוד שגם לפי שכל האנושי הוא ג"כ כעובד ע"ג, שהרי יש עין רואה ואוזן שומעת וכו', וממ"נ אם אתה יודע רבונך עומד עליך, ואתה עובר את מצות המלך, אין לך עבד מורד על אדוניו גדול מזה, ואם אתה כופר בהשגחה, אתה כופר בעקר, ועכשיו מה נאמר ומה נדבר, אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, כי רבו עונינו עד למעלה, והנה בכל עבירה האדם פוגם בנפשו, והם רמ"ח אברי הנשמה וע"י ביטול מ"ע נחלש האבר, וע"י עבירה בפועל שעובר על ל"ת נעשה בעל מום ונכרת האבר, הכל פגם העבירה בנפש, ואנחנו כלנו בעלי מומין מכף רגל ועד ראש אין בנו מתום, והנה עבר על ל"ת תשובה תולה ויוה"כ מכפר, וכבר אמרתי הטעם שאז משלחים הקטיגור הנעשה מעבירה ע"י שעיר המשתלח המדברה, ונפרד מהקדושה, אבל אנן יתמי דיתמי שאין לנו לא כה"ג שיכפר ביום הכיפורים, ולא שעיר המשתלח ועונותינו ענו בנו איך ירפאו המומין, והנה מצינו בשעת קבלת התורה נרפאו כל המומין, אף אנו נקבל עתה במחשבותינו את התורה, לשמור ולעשות כל דברי התורה מהיום ומעלה, בכל לב ונפש, והקב"ה ברחמיו יקבלנו כעמידתינו בהר סיני, וירפא כל מכאובי נפשותינו ברחמים ויקבל תשובתינו ברצון אמן:

תוכן העניינים

דרושי הצלח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה