אור ברסלב
דרושי הצלח דרוש ה - ליום א' דסליחות

דרושי הצלח· רבי יחזקאל לנדא

דרוש ה - ליום א' דסליחות

דרוש ד - לשבת תשובה

ליום א' דסליחות

(א) בילקוט ריש נצבים אתם נצבים זש"ה, הפוך רשעים ואינם כל זמן שהקב"ה מתהפך במעשיהם של רשעים אין להם תקומה, דור המבול וימח את כל היקום, סדומיים ויהפוך את הערים, מצרים לא נשאר בהם עד אחד, בבל והכרתי לבבל שם ושאר, אמר דוד שם נפלו פועלי און. אבל ישראל אם נפלו עומדים, אל תשמחי אויבתי לי אם נפלתי קמתי, ואומר אני ה' לא שניתי וכו', אתם בני יעקב לא כליתם.

(ב) הנה התחלת ועקר התשובה, על כל חטא ועון ואשמה ופשע מכל חטאת האדם אשר יעשה לאשמה בה, אם ירצה לשוב בתשובה כראוי, לחוש על נפשו היקרה שלא תכרת ממנו עולמית, התחלת כל התיקון הוא הוידוי והוא מ"ע בתורה, והיה כי יאשם לאחת מאלה והתודה אשר חטא עליו, וכבר מפורסם מעלת הוידוי בכל ספרי התשובה ומודה ועוזב ירוחם. וטעם הוידוי על דרך הפשוט, כי עקר התשובה הוא החרטה ועזיבת החטא, והא בהא תלי', שאם אינו מתחרט אי אפשר שיעזוב החטא, ואם אינו עוזב החטא מה בצע בתשובתו, ואם ירבה בבכי ובסיגופים ותעניתים, וילבש שק ואפר לא יועיל כלום, הא למה זו דומה לטובל ושרץ בידו, שהרי הוא טמא כבראשונה ולא עלתה לו טבילה, והחרטה אי אפשר אם לא שיכיר גנות המעשה, ולפי עוצם ההכרה בגנות הוא פרי החרטה. אבל מי שכבר טחו עיניו מראות, וכבר עיור היצה"ר עיניו, עד שאינו רואה חוב לעצמו, ומחפש אחרי שערי הזכות, ליתן אמתלא על מעשיו, ולהצדיק נפשו ולומר לא חטאתי, אי אפשר לו החרטה, וזה פרי הוידוי, שבזה מכיר ומודה בגנות מעשיו, ולבו נשבר בקרבו, ויוכל להתחרט, והנה אם האדם מתודה כל מעשיו, אין הקב"ה צריך לפשפש ולהפך במעשיו, ולחפש מהגנות שבהם, שהרי הוא בעצמו מודה, ואז כתיב חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי, אמרתי אודה עלי פשעי לה', ואתה נשאת עון חטאתי סלה וגו', אבל אם האדם מקשה ערפו, ואומר לנפשו וכי מה עשיתי ומחפש אחר זכות להצדיק מעשיו, ואז הקב"ה בעצמו צריך להפך במעשיו אם יש בהם זכות, ואז אין לו תקומה, כי הוא חסר מחסה ומסתור התשובה, ואז באין מחסה ומסתור זרם הפשעים ישטפוהו ויאבד לנצח, ולזה כיון המדרש כל זמן שהקב"ה מהפך במעשיהם של רשעים, שהקב"ה צריך להפוך בהם והוא אינו מודה ומתודה אז אין להם תקומה:

(ג) אלא דלכאורה בעוברי עבירה בפועל המדרש מדבר, שהרי אומר מעשיהם של רשעים, ובביטול מ"ע אין כאן מעשה רשעים, רק חסרון מעשה הצדיקים וחסרון השלימות, והרי נודע מארבעה חילוקי כפרה שתשובה לבדה אינה מספקת כי אם לביטול מ"ע, אבל בעובר על ל"ת לא תספיק התשובה בלתי יוה"כ, אמנם אפילו בעבירה בפועל שעבר על ל"ת או אפילו ח"כ גדול מאוד מחסה התשובה, שעכ"פ תולה ומגין עד שיבוא יוה"כ ויכפר, או שימרקו היסורין אבל בלי תשובה אם יופקד עוונו ימות ברשעו ולא יזכה לכפרת יוה"כ, ונודע שאדם עובר עבירה קונה לו קטיגור, והוא העבירה בעצמו ע"ד פועל אדם ישלם לו, ועל ידי הוידוי תיכף סר עונו, ואין בו כח לעמוד ולקטרג, ואף כי לא נמחל לגמרי כי אם עם גמר הכפרה ביוה"כ או במירוק יסורים או במיתה, כל חלק וחלק לפי מדרגתו, אבל עכ"פ שוב אין בו כח לעמוד ולקטרג:

(ד) ובזה נלע"ד פירוש הפסוק בישעיה ו' ויעץ אלי אחד מן השרפים, ובידו רצפה במלקחים לקח מעל המזבח ויגע על פי ויאמר, הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכופר, הנה מדת הדין בכל מקום נמשל לאש, וכמ"ש הנה יום בא בוער כתנור, ובתגבורת מדת הדין אפילו המלאכים חיל ורעדה יאחזון ומתיראים מאימת הדין, ולכן נאמר כאן במלקחים לקח כי נתיירא שלא יכוה באש הדין, ויגע על פי ויאמר ראה איך כבר נעשו גחלים עוממות עם שהיו ברגע זו בוערות, ויאמר הנה נגע זה, כלומר ראה חידוש גדול הזה, איך כבר נכבה עדת הדין, וכל זה על שפתיך כי תכף באומרך בשפתיך חטאתי או אוי לי כמו שאמר ישעי' אז אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנכי שהרי זה וידוי וחרטה, ואף שרז"ל דרשו סופא דקרא מה שסיים ובתוך עם וגו' שלא דבר בזה כהוגן, מ"מ רישא דמלתא דרך וידוי וחרטה:

(ה) וזהו כוונת השרץ שאמר לו הנה נגע זה זה הוא על שפתיך שאתה בשפתיך יש בידך כח להשקיע לזכות את מדת הדין, ואמר פעולות הוידוי אינו שוה לכל דבר בשיווי גמור, אבל וסר עונך מה שהוא בערך עון, דהיינו מעשה עבירה בפועל זה אינו מתכפר בוידוי אבל פעולת הוידוי בו יסר עונך דהיינו שיסור המקטרג שלא יקטרג עוד אבל חטאתך חטא הוא לשון חסרון כמו אני ושלמה בני חטאים דהיינו חסרון השלמות, שלא קיים מ"ע זהו תכופר בוידוי לגמרי, וכמו שארז"ל שעבר על מ"ע ושב לא זז משם עד שמוחלין לו, ואולי זהו הפירוש גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה היינו לומר אף שאין בכח התשובה לכפר כפרה גמורה על הל"ת, בלתי עד שיבוא יום הכיפורים ויכפר, עם כל זה גדולה תשובה שדוחה ל"ת היינו שדוחה את המקטרג הנברא ע"י עבירת הל"ת, ועתה בתשובה המקטרג נדחה ממקומו, ואף שיש עבירות חמורות כמו כריתות ומיתות ב"ד שעכ"פ מוכרח להתייס' ביסורין והם הוא שממרקין אבל עכ"פ המקטרג נדחה, וא"ת ומה פעולה בדחיית המקטרג ואם עון עצמו אכתי לא נמחל הנה ההפרש הוא וכיתרון האור מן החושך שכל זמן שהמקטרג עומד הוא מסך מבדיל ואין תפלתו נשמעת, אבל תיכף בהתחרטו ומתודה ושב תכף נקרע המסך המבדיל, ונתקרב לאביו שבשמים ותפלתו נשמעת, וכן הוא לשון הרמב"ם בהלכות תשובה פרק שביעי הל' ז', כמה מעולה מעלת התשובה, אמש הי' זה מובדל מאלקי ישראל שנאמר ועונותיהם היו מבדילין וגו', צועק ואינו נענה שנא' גם כי תרבו תפלה וגו', עושה מצוות וטורפין בפניו, והיום הוא מודבק בשכינה צועק ונענה, עושה מצות ומקבלין בשמחה וכו', והיינו שכל זמן שהמקטרג עומד הוא ניהו המסך המבדיל, אבל כאשר יסור המקטרג אין כאן מסך מבדיל והוא דבוק בשכינה:

(ו) ואולי זהו הפירוש בשלהי יומא לפי הגירסא בעין יעקב, א"ר לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה' וגו' ור' יוחנן אמר עד ולא עד בכלל ומי אר"י הכי והאמר ר' יוחנן גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה שנאמר הן ישלח וגו' ואת זנית רעים רבים ושובה אלי נאום ה', לא קשיא הא ביחיד הא בציבור, ומהרש"א בח"א והרי"ף נדחקו בזה מאוד והנראה דר"י אמר עד ולא עד בכלל כי אין בכח התשובה לגעת עד כסא הכבוד, כי המסך מבדיל מפסיק, כי כל עון הוא מסך מבדיל, ובעו"ה זהו אריכת הגלות לנו והרי הקב"ה מלא רחמים ואנו קמצותינין, זהו אלף ית"ש שנים ולית דמשגח בי', והצרות מתרבות ועול הגלות משתרג על הכלל, אשר למות למות, ותפלתינו אינן מתקבלות גם כי אזעק ואשוע סתם תפלתי, אמנם טעם הדבר, כי עונותינו מבדילים והמה מסך מבדיל, והמסך מתעבה יותר ויותר, ואנחנו חסרי התשובה וכבר תכפו על ראשינו כל הצרות הכתובות בתורה ובמשנה תורה ואנחנו לא קבלנו מוסר, לקיים מה שאמר הכתוב בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו כי אל רחום וגו', ומה יהי' בסופינו, ואיך תתקבל ברחמים תפלתינו ומקטרג עומד ומקטרג בכל כחו, והנה ר' יוחנן אמר עד ולא עד בכלל שאין כח בתשובה לדחות המקטרג המבדיל בינינו, ובין כסא כבודו יתברך, ומקשה ומי אר"י הכי והאר"י גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה על דרך שכתבתי אף שלא תעלה אינו מתכפר בתשובה לחוד מ"מ עכ"פ התשובה דוחה הל"ת, כלומר המקטרג הנעשה ע"י עבירת ל"ת דוחה התשובה ממחיצתו וא"כ אין כאן מסך מבדיל, ומביא ראיה שהרי כתיב ואת זנית רעים דהיינו עבירה בפועל לא ביטול מ"ע ואעפ"כ כתיב שובה אלי, ומתרץ כאן ביחיד כאן בצבור, וא"כ בצבור עכ"פ יש כח להסיר המסך מבדיל והנביא ישעי' אמר הן לא קצרה יד ה' מהושיע, ולא כבדה אזנו משמוע, כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם וחטאתיכם הסתירו פניו מכם משמוע, הנה אם הזכיר העון שהוא קשה למה שוב הזכיר החטא ובכלל מאתים מנה, ולא עוד אלא שהזכירם שלא כסדר כי החטא קודם, ואין היצה"ר שולט תיכף באדם בדבר חמור אלא מתחיל מן הקל, ושוב עבירה גוררת עבירה יותר חמורה, וכאמור הוי מושכי עון בחבלי שוא ונראה שהנביא אמר לבני דור האחרון שלא נאמר שח"ו שוב אין לנו תקנה ואיך נקוה לאור הגאולה על ידי תפלה ואנחנו טמאי שפתים והדבור והמחשבה הכל נתעב ונמאס ברוב פשע ואמר שבכל זה לא קצרה יד ה' מהושיע שהי' מקום להרהר שח"ו קצרה ידו וכמ"ש גם צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך וארז"ל כל זמן שישראל עושים רצונו הם מוסיפים כח בגבורה שלמעלה שנאמר ועתה יגדל נא כח ה' ובשעה שהם מכעיסין לפניו כביכול הם מתישין כח שלמעלה, וזהו כביכול קצורת יד וכובד אזן הנאמר כלפי מעלה שהוא מצדינו, ואמר הנביא שבכל ריבוי עונותיכם עדיין לא קצרה ידו ולא כבדה אזנו כי אם אמת שעונותיכם היו מבדילים ביניכם וגו' והמסך מבדיל נתעבה מאוד כפול ומכופל, אעפ"כ אין עכוב עליית התפלה ומי מעכב וחטאתיכם, כבר כתבתי חטא הוא לשון חסרון מה הוא החסרון מניעת התשובה, זהו שגרם הסתר פנים משמוע, אבל אם היינו אומרים חטאנו בלב שלם, אף שזה פשוט שלפי רוב חומר הפשעים צריך זמן וסיגופים וליסורים, מ"מ תיכף בשעת החרטה שוב המסך המסך כלה כענן והולך לו, כי תיכף מחויב המקטרג לסור ושוב התפלה נשמעת, אלא שחטא מניעת התשובה הוא שגרם הסתר פנים משמוע ומה שהתחיל הן לא קצרה יד ה' מהושיע, הכוונה כי שמא תאמר הן אמת מעליית התשובה לפני כסא כבודו נדחה המקטרג, וכמו שאמר נתן הנביא לדוד המלך גם ה' העביר חטאתך אבל מי הוא זה שיעלה התשובה למעלה, שתבוא לפני כסא כבודו, שעל ידי זה יגער הקב"ה בהשטן שיודחה ממקומו, והלא כיון שנפסק המחיצה של ברזל על ידי שהקשינו עורף קשה כברזל, וא"כ איך תעלה התשובה לדחות המקטרג, ועל זה אמר הן לא קצרה יד ה' כביכול, שידו ארוכה וימינו פשוטה לקבל שבים, והוא עפ"י מאמרם ז"ל בשלהי ערבי פסחי' דף קי"ט, אמר רב כהנא משום ר' ישמעאל ברב"י, ורבנן אמרי משום רשב"ל משום ר"י נשיאה, מה דכתיב וידי אדם תחת כנפיהם, ידו כתיב זה ידו של הקב"ה, שהיא פרושה תחת כנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה מפני מדת הדין, הרי שאפילו מדת הדין בתקפה. אכתי ימינו פשוטה ומצפה לרשע וחפץ בהצדקו בתשובה לקבל בימין הרחמים:

(ז) אך הא תינח בזמן שבית המקדש קיים, שאז כביכול כל אורך הימין פשוטה לקבל שבים, אבל דא עקא בגלות המר הזה כתיב השיב אחור ימינו מפני אויב, וכבר הרגישו רז"ל בזה בפסיקתא, וזה לשונם הן לא קצרה יד ה' מהושיע, זש"ה חלותי היא שנות ימין עליון, ארשב"י על שלא חלינו פניך בתשובה נשתנית הימין, וכוונתם כיון שרואה הקב"ה שאף שימינו פשוטה אנחנו עזי פנים וקשי עורן ממאנים מלתת יד בתשובה, א"כ למה תהא ימינו פשוטה בחנם, וכך מדה כנגד מדה ונשתנית הימין בגלות המר הזה השיב אחור ימינו:

(ח) ואומר חלותי היא שנות ימין עליון הנה חלותי חולי הארוך, שאנו נתונים בחולי המתענה והולך זה זמן רב, הצרי אין בגלעד, אם רופא אין שם כי מדוע לא עלתה ארוכת בת עמי, זה אלף ושבע מאות שנה, אמנם כל זה גורם שנות ימין עליון שעל ידי שהשיב ימינו אחור כביכול אינה מגעת עד למטה מכנפי החיות, לקבל תשובתינו מפני מדת הדין, כאשר נודע דרך הטבע, שאם ישיב אדם אחור ימינו ויפשיט אותה דרך אחוריו למטה, לא תגיע כל כך למטה כאשר היא פשוטה כסדרה, ואף שכלפי מעלה ח"ו אין לחשוב שום תמונה, אמנם כל המקראות דרך משל לשבר האוזן, וא"כ בגלות המר הזה כביכול אין הימין מגעת עד למטה מכנפי החיות, ולכן קא מצוחינין ולית דמשגיחין בי', ואולי מזה הטעם ארז"ל במס' חגיגה דף י"ג ע"ב, כתוב אחד אומר שש כנפים שש כנפים לאחד, וכתוב אחד אומר וארבע פנים לאחת וארבע כנפים לאחת להם, לא קשיא כאן בזמן שבה"מ קיים, כאן בזמן שאין בה"מ קיים, כביכול שנתמעטו כנפי חיות, והדבר צריך טעם למה דוקא כנפי החיות נתמעט ע"י חורבן בה"מ.

ונראה שזהו מצד רחמיו המרובים על בניו, כי בזמן שבה"מ קיים לא קצרה ידו והגיע פשיטת הימין עד למטה מכנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה, אבל בשעת החורבן השיב ימינו אחור, וכביכול אי אפשר להתפשט כל כך, ולא היתה מגעת עד למטה מכנפי החיות, ולכן נתמעט כנפי החיות, והיינו הכנפים התחתונים כמו שאמרו רז"ל שם בחגיגה שאותן שמכסות רגליהם נתמעטו, וא"כ אף שאין הימין פשוטה כל כך כבתחלה אפ"ה מגעת עד למטה מכנפי החיות, ומהרש"א בח"א נתקשה בזה למה דוקא הני שמכסות רגליהם ע"ש, ובזה נוכל לפרש בחגיגה פ"ק דף צ"ה ע"ב ריב"ח הוה קאי בי קיסר, אחוי לי' האי אפיקורסא עמא דאדהדרינהו מרי' לאפי' מיני', אחוי ליה וידו נטויה עלינו, כי כתיב לא יגורך רע לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך, והנה אדם עובר עבירה קונה קטיגור, וקטיגור הזה עולה ומסטין, והקב"ה כביכול לא יתיצבו הוללים לנגד עיניו, ולכך אהדרינהו לאפי', וזהו הסתר פנים, כי כביכול אין ברירה כי אם להסתיר פניו שלא יסתכל ברע, דהיינו קטיגור העומד שהוא עצם הרע, ולכן אמר האי מינא כיון דאדרינהו מרי' לאפי', א"כ מכלל שהמקטרגים עומדים לפניו, וזהו עונות המבדילים ביניכם לבין אלקיכם, ונפסקה מחיצה של ברזל, ואין מקום לתפלה ולא לתשובה, לעלות למעלה, ועל זה השיב לו ריב"ח ידו נטויה וכמו שארז"ל ידי אדם מתחת כנפיהם, שידו של הקב"ה פשוטה למטה מכנפי החיות לקבל שבים:

(ט) ובזה נלע"ד נוסח תפלת נעילה, אתה נותן יד לפושעים וימינך פשוטה לקבל שבים, כפל הלשון, ולמה מתחלה אמר יד ובסוף אמר ימין, והנה הקב"ה ברחמיו רוצה בתשובת הרשעים, ואינו חפץ במיתתן, הוא מרבה להטיב, ולא די שמקרב בימין, אלא אפילו בשמאל שבה דוחה, בה עצמה הוא מקרב ומקבל שבים, ובאמת בשתי ידיו מקבל שבים בימין ובשמאל, ושניהם פשוטות מתחת כנפי החיות לקבל שבים, ובזה נלע"ד הקרי והכתיב ביחזקאל שהכתיב הוא ביחזקאל א' ח' וידו אדם והקרי וידי לשון רבים, ורז"ל בערבי פסחים אמרו ידו כתיב זה ידו של הקב"ה שהיא פרושה תחת כנפי החיות לקבל בעלי תשובה מפני מדת הדין, והם דרשו הכתוב, וצריכין אנו להבין הקרי, והנה המהרש"א בחגיגה במה שהשיב ריב"ח לההוא אפיקורסא עוד ידו נטוי', כתב המהרש"א שאע"פ שהסתיר פנים ממנו במה שהשיב אחור ימינו מ"מ כתיב בצל ידי כסיתיך, דהיינו סתם יד הוא שמאל, וכמו שדרשו רז"ל לאות על ידך זו שמאל שנאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, והיינו עוד ידו נטויה לטובה, שאף שימינו השיב מ"מ ידו השמאלית נטויה להגן עלינו ועתה לפי דרכנו הקרי והכתיב נכונים שהקרי וידי היינו בזמן שבה"מ הי' קיים ואז ב' הידים פשוטות מתחת כנפי החיות לקבל בעלי תשובה בשתי ידים, והכתיב וידו היינו אחר החורבן שאז אמרו בפסיקתא למשל גבור שהיו בני המדינה בוטחים בו מפני גייסות כשבאו גייסות אמר ימיני חששה לי ולא ידענא אם חולי היא יש תקוה דמאן דחשש סופי' מתסיי', ואם נשתנית ימין אין תקוה ח"ו, וא"כ אחר החורבן כביכול כמאן דאמר ימיני חששה ואינה פשוטה כל כך ונשאר רק השמאל, ולכן וידו כתיב דסתם יד היא שמאלית וכבר כתבתי שאם נתמעטו כנפי החיות ממילא גם אחר החורבן אף הימין פשוטה אנא שאינה מגעת כל כך למטה כמו שמאלית, והנה לפי חומר העבירה כן מגיע הפגם למעלה, ואם החטא קל אז אינו פוגם רק במקום נמוך , ולפי עוצם החטא כן פוגם יותר למעלה, והנה הפגם מגיע בשלש מדרגות, כי כן נראה לפי הוידוי שתיקנו לנו רז"ל חטא עון ופשע, והיינו שגגות מזידים ומורדים, והשוגג אומר אני שעקר הפגם שלו אינו המעשה שעשה שאין הקב"ה בא בטרוניא וכיון ששגג ועשה בלי כוונה אחר כוונת הלב הם הדברים:

(י) אמנם כבר דרשתי כמה פעמים כשאדם עובר על ל"ת עבר ג"כ על מצות עשה, שהרי אם לא עבר על ל"ת היה נחשב לו כעושה מצוה, וכמו שארז"ל בשלהי פ"ק דקידושין ישב אדם ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה. ובביטול מ"ע לא שייך שוגג, שהרי עכ"פ לא קיים, וא"כ עקר העונש השוגג בל"ת הוא ביטול מ"ע שהרי עכ"פ לא קיים עשה, שהיה לו לקיים דהיינו להיות יושב ואינו עובר עבירה, ובזה ניחא לי דחטא היינו שוגג, וכבר כתבתי שפירוש חטא הוא חסרון והיינו שחיסר מ"ע. וכבר נודע בחילוקי כפרה שאם עבר על מ"ע תכף ששב אינו זז משם עד שמוחלין לו, וא"כ מדרגה אחת משלש מדרגות חטא ועון ופשע מתכפר בתשובה לחוד ואינו צריך סיוע לא יוה"כ ולא שום דבר:

(יא) ואומר ששלש מדרגות הפגם המה מגיעים עד הכסא, ומתחלקים בשלש מדרגות שבשש כנפי החיות, בשתי ידיו יכסה פניו וגו' וא"כ הפגם שעל חטא שהוא הפגם שאינה מגיעה רק במקום נמוך היינו שתי כנפים שיכסה בהם רגליו, וא"כ תכף כששב האדם בתשובה מעצמו מסלק הפגם הזה, ואז אף שכביכול אין הימין מגיע למטה מכל כנפי החיות, מ"מ כבר נתגלית הימין כאשר נסתלק הפגם הזה, ואף שעדיין לא נסתלק הקטיגור שע"י עון ופשע מ"מ הימין מגיע מתחת הכנפים העליונים ואמצעיים לקבל בעלי תשובה:

(יב) אבל מי שעדיין לא שב כלל, ואף גם פגם זה קיים ואין הימין מגילה כלל והקב"ה ברוב רחמיו רוצה לקרב רחוקים בזרוע עוזו ונותן ידו השמאלית שמגיע למטה מכל כנפי החיות, כאדם הרחמן הפושט יד לבנו האהוב לו ונתרחק ממנו שישוב אצלו, ואף שהבן מעצמו לא התחיל להתקרב האב פשט יד שיבוא ויקבלנו:

(יג) וזהו אתה נותן יד לפושעים דפשעי ואזלי, ולא התחילו לשוב עדיין כלל, ולזו לא תגיע הימין שהרי אפילו הפגם שבכנפים התחתונים לא נמחה, ולכן ברחמיך הרבים אתה נותן להם יד שמאל אבל ימינך פשוטה לקבל שבים שכבר התחילו לשוב ואז מחלו להם על מ"ע נדחה המקטרג שעומד נגד כנפים התחתוניים וממילא נתגלה להם הימין:

(יד) ובזה נלע"ד דברי הנביא שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעוניך קחו עמכם דברים ושובו אל ה', הנה ה' אלקיך היינו דין ורחמים ימין ושמאל כנודע, וכן פירש רש"י בפסוק ימינך ה' נאדרי בכח וגו' עיין שם היינו שתוכל לשוב לימין ולשמאל, שאפילו לימין הפשוטה למעלה תגיע ע"י התשובה, כי כשלת בעוניך שהרי לא עשית במזיד רק בשוגג, וא"כ תכף מסתלק הפגם בתשובה ונתגלה הימין, קחו עמכם דברים שתיכף ע"י דברי הוידוי לחוד תיכף ושובו אל ה' דהיינו הימין רוממה:

(טו) ואולי זה רמז שלמה שמאלו תחת לראשו וימינו תחבקני שמתחלה קודם שהתחלתי לשוב, אבל אח"כ כאשר התחלתי להתוודות ולהתחרט גם ימינו תחבקני כי הוסר המסך המבדיל קצת ונתגלה ימין עוזו:

(טז) אמנם להבין בעצם איך שמאלו כביכול פשוטה לבעלי תשובה, והלא שמאל בכל מקום רומז למדת הדין ולא עוד אלא שלפי דברי השמאל קודם לימין לקבל בתשובה, ואומר אני שבאמת הקב"ה אחד בתכלית האמיתות מצדו אין שינוי כלל רק מצד המקבלים, והקב"ה כלו חסד ורחמים, וגם מדת הדין הוא רחמים גמורים בעד ישראל, וכמו שאמר בפרשה שהתחלנו אתם נצבים שהיסורים הוא שמעמידין אותנו, כי על ידי זה אנו מתקרבים לעבודתו ולשוב בתשובה, ואין לך אהבה ורחמים יותר מזה, וכמו שאמר הכתוב כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך, וחושך שבטו שינא בנו, ובאמת מי שנשתרש בחטא עד שהקב"ה שונאו, אינו מיסרו בעוה"ז כלל להא בידו בעוה"ב, וא"כ שמאל פשיטה היינו היסורים ששולח להחוטא להזכירו שישוב בתשובה, ובזה נבין מה שהתחלתי בר"ה הדרוש הזה, שבזמן שבה"מ קיים היה ימינו פשוטה לגמרי היינו כל זמן שהיה רוח נבואה שורה בישראל, אז לא היה צריך לייסר ביסורים אלא שהיה שולח נביאים ומוכיחים השכם ושלוח ובדברי אהבה והתלהבות שנשוב בתשובה, כאשר כל ספרי הנביאים מלאים תוכחה, ואין לך חיך מתוק מחיך הנביאים, היש חסד גדול מזה שאף שהרבינו לפשוע, אעפ"כ לא נמנע מלשלוח אלינו שלוחיו הנאמנים, אשר בזה נפלינו אנחנו עם ה' מכל העם אשר על פני האדמה, שהיתה רוח הקודש שורה בנו, ואז היה יכול להתחיל עמנו בחסד, וכל דברי הנביאים היו באהבה, שובו אלי ואשובה אליכם, וירמיה אמר מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי, אבל כשחרב בית ראשון לא נשאר עוד שפע נבואה, כי עם מעט בתחלת בית שני חגי זכריה ומלאכי, ושוב פסקה נבואה, ורוח הקודש מישראל אין אתנו נביא וחוזה ונגשש כעור באפלה, ולכן כשהקב"ה רוצה להזכירנו לטובה, לסור מדרכינו הרע ולילך בדרך טוב, ונביא אי אפשר לשלוח כי בעו"ה מיום שכסה חושך התאוה את אור השכל, אבדנו כל סדרי המדרגות שהזכיר ר' פנחס בן יאיר בשלהי מסכת סוטה איך לזכות לרוח הקודש, ונהי כטמא כלנו, ואין בנו לא טהרה ולא פרישות ולא קדושה ולא יראת חטא ולא ענוה ולא חסידות, ובמה נשיג רוח הקדש, ולכך הקב"ה ברחמיו שלא נשתקע בטומאת העבירות שולח יד שמאל, שלכאורה הוא מדת הדין ושולח יסורים, אבל באמת זהו רחמים להשיבנו אצלו לקרבנו לעבודתו, והיה מהראוי להיות כאשר דודי שלח ידו מן החור להיות מעי המו עליו לחזור בתשובה, ואז היה ימינו מקרבנו להתנהג בחסידות עמנו, והנה רמזה משה באורייתא אמר ביום ההוא הלא כי אין אלוה בקרבי מצאוני הרעות האלה, פירוש על כי גרמו עונותי שאין אלוה בקרבי, דהיינו שאינו משרה שכינתו בתוכנו, ופסקו הנביאים מאתנו על כן מצאוני הרעות האלה, כי כל זמן שהיו נביאים בתוכינו, לא היה נחוץ להמציאנו הרעות, וירמיה אמר העבד ישראל אם יליד בית הוא מדוע היה לבז, כי כוונת משה רבינו באמרו ונפלינו וגו' כי מאחר שאנחנו בנים לה' והמצריים עבדים אין מן הראוי שלא יהיה הפרש בין הבנים לעבדים, ולכן אמר ונפלינו מכל העם שלא יהיו נביאים רק בישראל, כי הבן ראוי שאביו ידבר עמו בעצמו וזהו כבוד האב, כי כבוד הבן הוא כבודו, אבל העבד אין כבוד האדם שידבר עמו, ולכן תמה ירמיה העבד ישראל אם יליד בית בתמי' והלא הם הבנים העמוסים מרחם, וכדאי הם להיות רוח נביאים בהם, ומדוע היה לבז שהוכרח הקב"ה לייסרם ביסורים, ועכ"פ עתה בזמן הזה חשכו עינינו מראות באספקלרי' של נביאים, והקב"ה בחסדו שולח יסורים ועל דרך טובה הסרת טבעת יותר ממ"ח נביאים וז' נביאות שכלם לא החזירו למוטב ואלו הסרת טבעת החזרה למוטב:

(יז) והנה הן הראינו אבינו שבשמים את ידו החזקה, והיתה בנו יד ה' ונפלו אלפים מישראל, וראוי לנו לקבל מוסר כי ישראל נמשלו לשה שלוקה בא' מאבריו וכולם מרגישים, והנה נקח מוסר, והלא הרוצחים לא היו כל כך מרובים, ולא היו להם רשות לא ממלך ולא משום שר ומושל, והיה ביד היהודים הרשות לעמוד על נפשם וכבר ידוע לכם הקיבוץ הגדול מיהודים שם, והם ממש בכל עיר מרובים על הא"י, ובכל זה כאשר סר צלם והשגחת הבורא מהם נפלו בחרב ומזה נכר שכל מה שאנו חיים הוא רק בנס ובהשגחת הבורא, וק"ו במדינות אחרים שממש היהודים בטלים במיעוטם, לולי חסדי המקום עלינו וא"כ כמה יש לנו ליראות מעונות שבידינו, ובעוד שערי התשובה פתוחים והימים ימי הרחמים נתנה לשוב בתשובה שלמה, טרם המלך ישב על כסא דין ביומא דר"ה הסמוך, והלא הזמן קצר והמלאכה מרובה, מי יודע ישוב ונחם מעבירות שבידו, ושמא תבטחו על קו תהו הלא ברא הקב"ה תבלין להמתיק הדין בר"ה ע"י תקיעת שופר, שארז"ל שבישראל תוקעין בשופר הקב"ה עומד מכסא דין וישב על כסא רחמים אומר אני א"כ נתקע בר"ה כעלות השחר ואז לא ישב הקב"ה על כסא הדין כלל וישב תיכף על כסא רחמים לכן נראה שאי אפשר לשבת על כסא רחמים, כי לא יועיל כי כבר נפסקה מחיצת ברזל בינינו לבין אבינו שבשמים, הם העונות וכמו שאמר הנביא כי אם עונותיכם היו מבדילין, ואף שימינו של הקב"ה פשוטה לקבל שבים אבל בגלות הזה כביכול שנות ימין עליון, וכמו שכתבתי כי השיב אחור ימינו מפני אויב, ועל ידי כן נסתרה הימין תחת כנפי החיות, וא"כ אין תקנה כי אם על ידו כתיב מתחת כנפיהם שהשמאל פשוטה, והיינו מדת הדין עצמו שהיא בשמאל שעל ידי אימת הדין אם חוזרים בתשובה ומסתלק הפגם התחתון וממילא מתגלית הימין שהוא עצם, הרחמים, אבל אלמלא אימת כסא הדין לא היה מועיל כסא הרחמים, ולכן ראוי לנו לירא מן הדין אבל מי שמקשה לבו יפול ברעה ח"ו, ולא יועיל לו תקיעת השופר:

וזהו נלע"ד רמזו בגמרא במסכת ר"ה משנה העובר לפני התיבה ביום טוב של ר"ה השני מתקיעה. ומקשה הגמ' הא זריזין מקדימין למצות, ונעביד תקיעה בראשון כמו הלל שראשון מקרא את ההלל, ומתרץ אמר ר' יוחנן בשעת גזירת אנטיוכוס שני, ורש"י ותוס' נדחקו בזה שאם היה גזירת אנטיוכוס שלא לקיים המצות א"כ גם כשהשני מתקיע יש סכנת גזירות, אבל לדברינו ניחא שהרי כתיב הקול קול יעקב והידים ידי עשו ולא עמדו פילוסופים כבלעם וכאבנימוס הגרדי ונתכנסו עו"ג אצלו ושאלו אם יכולים להזדווג לאומה, והשיבו חזרו על בתי כנסיות ובתי מדרשות, אם הקול קול יעקב אין אתם יכולים להם. ואם לאו אתם יכולים להם, שכך הבטיחם אביהם הקול קול יעקב, ואם לאו הידים ידי עשו אם ראית אחיך פורק עול תורה גזור עליו שמדים, וא"כ אם יש גזירות היא סימן שפרקנו עול תורה, ואמר ר' יוחנן בשעת גזירות אז סימן שפרקנו עול, ועונותינו מבדילים בינינו ובין אבינו, וחטאותינו הסתר פנים מאתנו, ולכן השונא גוזר ומצליח בגזרתו, וא"כ אי אפשר לימין הרחמים להיות פשוטה לקבל שבים מתחת כנפי החיות, שכבר כביכול נתקצרה, ולכן צריך לעורר התשובה בשמאל על ידי אימת דין, ולכך מתחלה צריך הקב"ה לישב על כסא הדין, וכל תפלת השחר אנו עומדים באימת מות, כי מי לא נשפע כיום הזה וספרי החיים וספרי המתים פתוחים, ואז מתגלית הימין כאשר סר הקטיגור מתגלית הימין, ואז תוקעין בשופר לעורר הרחמים בימין, ולכן אחיי אין לבטוח על קול השופר, כי אם בהקדים תשובה, ועקר התשובה עזיבת החטא והחרטה, ואז הקב"ה מותר שליש, דהיינו פגם המגיע לכנפי החיות התחתונים ומתגלית הימין, ולכן אל תתייאשו מן הרחמים, כי שמא נאמר הלא המלאכה מלאכת העבירות ופשעים ומרדים מרובה כל ימות השנה, ובעו"ה כל מעשה העבירות נעשה בתכלית הפעולה בלב ונפש בכל כחו אשר על זה הזהיר הנביא אל תאמר אשלמה רע כי ידוע שבכל מצוה בורא מלאך קדוש, וקונה לו סניגור ואם עובר עבירה קונה לו קטיגור, שבורא משחית ומחבל, והנה לפי מעשה העבירה כן כח המשחית שלפי רוב התלהבות היצה"ר וגודל חשק הנאה מעבירה כן יותר ויותר נברא המחבל בתכלית השלמות להשחית ולחבל ולקטרג, קטרוג עצום בכח גדול וביד חזקה, משא"כ לפעמים אדם עושה עבירה שיצרו מתגבר עליו, ואי אפשר לו לכבוש את יצרו, ומכל מקום בשעת העבירה לבו דוה עליו ואינו מקבל הנאה גמורה, אז המשחית חסר השלמות מלחבל והרי המשחית חלוש הכח וקטגורו הוא קול ענות חלושה, וזהו אל תאמר אשלמה רע, שאף שאתה עושה עבירה לא תעשינה בשלימות להשלים את הרע, דהיינו המלאך הרע בשלימות, ועל זה הזהירו רז"ל בקידושין (דף מ' ע"א) אמר ר' אלעאי הזקן אם רואה אדם יצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה מה שלבו חפץ, ומוקי ליה התם דלא מצי כייף ליצרו, והנה רש"י ותוס' נתקשה כיון שעושה מה שלבו חפץ מה בצע בלבישת השחורים ולדידי ניחא שאם לבו נשבר אף שעושה העבירה אינו עושה אותה כל כך בשלימות התלהבות היצר, ואין הקטיגור כל כך חזק ותקיף לקטרג:

(יח) ונחזי אנו שבעו"ה כל מעשה העבירות שאנחנו עושים אנחנו עושים בתכלית הפעולה בשלימות המעשה, אם יהיה אף מן החמורות בעו"ה ובגודל התלהבות היצר, ובכל מיני תענוג שאפשר, אבל עשיית המצות הוא להיפוך בכל אופני החסרונות, בלי שום התלהבות, וכאדם העושה בעל כרחו, ומן השפה ולחוץ בלי שום כוונת הלב, כאדם הנושא משאוי ומשליכו מעליו בעל כרחו שלא ברצונו, וא"כ הסניגור הנעשה ממצות שלנו הוא חלוש הכח מאוד וקולו ללמד זכות נמוך מאוד:

והנה מלחמה גדולה תמיד בין אלו השתי כתות דהיינו קטגורים מצד העונות, וסנגורים מצד המצות, וכבר הראיתי לדעת הפרש רב בין אלו לאלו, שאלו הקטגורים המה שלמים במלאכתם בתכלית השלמות ללמד חובה בקול ענות גבורה, כגבורים המנצחים ואלו הסנגורים המה חלושי ותשושי כח מאוד ופומייהו כאיב להו, כי אין בהם כח ללמד זכות בפה מלא, כי לא נעשית מצותן בשלימות ועל זה נאמר מלאך מליץ אחד מני אלף, שהמליץ עצמו אינו יכול ללמד בפה מלא רק אחד מני אלף, כי כן היתה המצוה שנברא על ידה היו בה כמה פנים שלא לשם שמים, וכמעט אחד מני אלף חלק בקדושה במעשה המצוה אוי לאותה בושה.

והרי זה הפרש אחד בין הקטגורים ובין הסנגורים מצד הגבורה ועוד הפרש שני כי כת המלמדים חובה רב מאוד מחניהם כי כל השנה אנו מסבלים עבירות הרבה מאוד בלי מספר, עצמו משערות ראשנו, אבל כת המלמדים זכות המה מתי מספר, מיעוטא דמיעוטא כפי מיעוט המצות שאנו עושים:

(יט) ואולי זה הוכיח ישעי' כפיכם נגואלו בדם ואצבעותיכם בעון, והדבר קשה שאם כל הכף נגאל בדם, פשיטא שכבר נתלכלכו האצבעות, אבל הנביא הוכיח שכל כך אתם עושים עבירה בהתלהבות ובכל כח וחשק עד שכל הכף נגאל בדם, שזה מוכיח שמחמת רוב חשקו ומהירותו לעשות לא נשמר מלהתטנף כל היד והושיט כל הכף לעשות בזריזות ובכל כחו, ושמא תאמר שלא היה אפשר למעשה המטונף להעשות כי אם בכל הכף, לכן אמר לא כן הוא, רק ואצבעותיכם בעון שכבר היה יכולת להעשות דבר זה כי אם בראשי האצבעות, שלא היה מגעת בעון, רק האצבעות דהיינו שהייתם יכולים לעשות שלא בהתלהבות, אלא שהייתם בעצמיכם מגרים יצה"ר בנפשיכם, שפתותיכם דברי שקר ולשונכם עולה תהגה, אמר הנה לדבר עבירה אפילו בהנוגע בדבור עושים בכל כלי הדבור, הלשון והשפתים, אבל בעסק התפלה אין קורא בצדק להקב"ה. והתפלה רק מן השפתים ולחוץ, ואין נשפט, באמונה. בטוח על תהו אותן מצוות שאתם בוטחים עליהם לתהו נחשבו, כי אין בהם ממש, כי הוא כגוף בלי נשמה שאין כוונה טובה במעשה המצוה כלל, רק מצות אנשים מלומדה:

(כ) ודבר שוא הרה עמל והוליד עון, אמר ראה הפרש שלמעשה המצוה לא תבוא המחשבה בהם כלל, וכן התפלה רק שפתיו נעות ולבו בל עמו, וכשבא לדבר עבירה ודבר שוא הרה עמל והוליד און, הנה המחשבה דומה להריון, והמעשה הוא גמר הלידה, וכמו כן לדבר שוא עושים במחשבה ובדיבור ובמעשה בלי שום גרעון, ביצי צפעוני בקעו, הרד"ק פירש שזהו ג"כ רומז על המחשבה הרעה וגמר המעשה, ואמר אני שידוע שצפעוני הוא הנחש היותר ארסי בארס מסוכן מאוד, ואמר מעשה העבירות היא כל כך בשלימות, ההתלהבות ובכל צדדי המעשה, עד שהתולדה מזה ביצי צפעוני בקעו שהמקטרג משורש נחש הקדמוני כת הס"ם הנברא מזה הוא כצפעוני, חזק הארס מאוד, אבל מעשה המצות הוא בתכלית החלישות, ואמר וקורי עכביש יארגו שידוע שמן המצות נעשה לבוש להנשמה, ועל זה נאמר ביהושע בן יהוצדק והלבש אותו מחלצות, ואמר הנביא שמעשה המצות שלהם חלוש מאוד והלבוש הנעשה מזה חלוש כקורי עכביש, האוכל מביציהם ימות והזורה תבקע אפעה קוריהם לא יהיה לבגד ולא יתכסו במעשיהם, אמר ראה ההפרש שמעשה העבירות בתכלית הארס שאוכל מביציהם ימות והזורה תבקע אפעה, אבל קוריהם שהוא מעשה המצות הוא קורי עכביש, שלא יהיה לבגד שלא יהיה מזה בגד לנשמה, ולא יתכסו במעשיהם, ומה מאוד מתקו לפי זה דברי יונתן ב"ע שתרגם הא כקורן דעכוביתא דלא כשרין לאתכסאה כן לית הנחה בעובדיהון דרשיעא, והיינו אפילו מעשים טובים של הרשעים אין בהם הנאה, וכמו שנאמר ולרשע אמר מה לך לספר חקי, ונאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, וכמה מקראות כזה, וארז"ל שאין הקב"ה חפץ בקלוסם של רשעים, והיינו מטעם שכתבתי לפי שאינו עושה בלב שלם רק כעושה בעל כרחו לסלק ההכרח מעליו:

(כא) והנה הארכתי קצת בדברי הנביא, ונתאר לראשונות שיש ריב ומלחמה בין כת המקטרגים ובין כת הסנגורים, ואילו המקטריגים אית בהו תרתי לריעותא, כי רב מאוד מחניהם שהמה רבים מאוד לפי מספר ריבוי העבירות ואלו מועטים, ועוד כי עצום עושי דבר העבירה בכל כחם, בהם גבורי כח לקטרג בחזקה, ואלו הסנגורים חלושים מאוד:

ואשא משלי לשני מחנות העושים מלחמה אלו נגד אלו ואם הם שוים במספר לא נוכל לידע מי מהם שיגבור אבל אם מחנה אחת יש בהם מאה אלף איש ומחנה השני אין בהם אפילו אלף איש בודאי שאלו בטלים במיעוטם, אמנם לפעמים אלו המועטים הם גבורים, אשר אחד ירדוף אלף, ואז אף שהמה מועטים במספר, יוכל להיות שלגבורים הנצחון, אבל אם מחנה אחד מאה אלף איש גבורי חיל, ומחנה השני אין בהם אפילו אלף איש ותשושי כח,, מהיכא תיתי שיעמדו כלל להלחם. אמנם לפעמים יש להם להתיצב על עמדם, כי המקום גורם שיש להם מקום מבצר מוקף כמה חומות גבוהות ובצורות, אז אף שהמה מועטים וחלשים, יכול להיות שינצחו מחמת חוזק המקום, אבל אם כבר נעקרו ממקומם ע"פ השדה יפול התמיה אם יעמדו להלחם. אמנם לפעמים עדיין יש להם להלחם כי לפעמים אלו המועטים והחלשים, יש להם ראש שר צבא איש מלומר מלחמה מנעוריו, ובקי בטכסיסי המלחמה מאוד, ואלו הרבים אין הראש שלהם מלומד מנעוריו, ומחדש נעשה ראש אז אולי הראש ברוב בקיאותו יסבב שיגבורו. אבל אם כבר נפל הראש אז ודאי שלא יגבורו:

(כב) אמנם לפעמים אלו המועטים והחלשים למדו טכסיסי המלחמ' באש שקורין פייער עקסערציציוס ואלו הרבי' אף שהמה גבורים וחזקים מ"מ לא ראו טכסיסי המלחמה באש, ובורחים מריח עשן קני השרפה, אבל אם להפך שאלו הרבים והגבורים למדו מעשה המלחמה באש, ואלו החלשים לא הרגישו מעולם בחימום האש, אז אין שום הוה אמינא שיגברו, אלא תחבולה אחת אם חכמים הם לחתור חתירה תחת הקרקע ואז פתאום יפלו כל המחנה הגדולה בחתירה שיחתרו:

(כג) זה המשל, הנמשל שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה מלחמה הכבדה והחזקה כי קרוב יום ה' עד די כָרְסָוָן רְמִיו, וכמו שאמר מיכיהו, ראיתי את ה' יושב על כסאו, וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו, הללו מימינים לזכות והללו משמאילים לחובה, וכל אלה משלנו הם ממעשינו שע"י המצות נעשו המיימינים לזכות, וע"י העבירות המשמאילים לחוב, והנה נחזי אנן מי ראוי להתגבר, וכבר הקדמתי שהשמאלים המה גבורים ורבים ומיימינים מועטים וחלשים ובמה יש לנו לבטוח, אמנם בזמן שבה"מ היה קיים היה לנו מקום מבצר, עשר חומות חזקות, זה לפנים מזו כי היה לנו ארץ ישראל וירושלים ובית המקדש, עשר קדושות הם זה מקודש מזה. עד שקדשי קדשים מקודש מכלם ושם הגיע קירוב שלנו לאבינו שבשמים ע"י הקטורת ודם פר ושעיר של יוה"כ וארון וכרובים שכל אלה היו חומות גבוהות ובצורות וגם הי' לנו כמה מגינים לקבל חצים ובליסטראות של המקטריגים המזכירים חוב. כי הציץ היה מרצה על גלוי עריות דכתיב על מצח וכתיב ומצח אשה זונה וגו'. ומעיל על לשון הרע וכיוצא בזה שאר בגדי כהונה. והי' לנו ראש מלומד במלחמה הכהן הגדול שהיה בכל שנה ושנה נכנס לפני ולפנים ומכפר עלינו ולכך אין תימה אם היינו גוברים המלחמה אבל עכשיו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו ואין לנו מקום לחשות בו ונושא כל בגדי כהונה ואין לנו שום הגנה לקבל חץ שחוט לשונו של המקטרג. ואין לנו ראש ולא מנהל, ולא מחזיק בידינו, כי כלנו כצאן תעינו איש לדרכו הרעה פנינו ואדרבה הכת המשמאילים יש להם ראש מלומד מלחמה, כי היצה"ר הוא זקן, אבל היצה"ט נקרא ילד מסכן, והוא ע"ד שארז"ל וחכמת המסכן בזוי', שממסכין מדברי תורה, כן מעשה המצות אנו ממסכין אותם, ועדיין הי' לנו מקום להתגבר כי היינו מלומדים בטכסיסי האש, כי הלא כה דברי כאש נאום ה', שהיינו מתמידים בתורה שמגינה ומצלי, והיינו עוסקים במצות לשמה בהתלהבות גדול כדכתיב כי נר מצוה כו' ולא היה שליטה למקטרג, אבל עכשיו בעו"ה נהפוך הוא, המקטריגים המה מלומדי מלחמה וטכסיסי האש, כי תולדותם מן האש שכל מעשה העבירות אנחנו עושים בחימום היצר הרע, ובפרט יצרא דעבירות העריות, אוי לנו כי חטאנו, אבל הסנגורים לא הריחו ריח אש כלל, כי המצות עשינו בעצלות ובתרדמה בלי שום חשק והתלהבות, וא"כ הי תורה והי מצות דמגני עלן, ומה זכות יש ללמד עלינו ביומא דדינא בראש השנה, וצריכין אנחנו לחתור חתירה כמו שמצינו במנשה, שקטרגו המלאכים ואמרו אדם שהעמיד צלם בהיכל ומלא את ירושלים פה לפה, וגם דם נקי הרבה שפך, כלום יש לו תשובה וחתר לו הקב"ה חתירה תחת כסא כבודו וקיבול תשובתו וכתיב ויתפלל אליו ויעתר לו, אל תקרי ויעתר לו אלא ויחתר לו, אם נוכל להשיג לאותו חתירה ע"י תשובתנו יש לנו תקנה, ולכן אחיי ורעי לכו ונשובה אל ה' ושמא תאמרו איך אפשר לשוב מעבירות שבידינו בזמן קצר כזה הנה כבר אמרתי שעקר עזיבת החטא הוידוי והחרטה, כי על ידי זה השליש מן הפגמים דהיינו במה שהוא במדרגת חטא ניתקן לגמרי וכמו שארז"ל שעל עשה אם שב בתשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו, וכמו שהארכתי בתחלת הדרוש ואפי' הפגמים החמורים שצריכין מיתוק היסורים או יוה"כ, מכל מקום ע"י התשובה וסר עונך כתיב שהמקטרג מסתלק, ומתגלה המחיצה שהיתה מפסקת וימין הרחמים מתגלית, ואולי זה הוכיח ישעיה הנביא ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם, גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידיכם דמים מלאו, רחצו הזכו הסירו רע מעליכם מנגד עיני, חדלו הרע וגו', הנה אמר כי רבוי התפלה איננו מועיל, כיון שאין מקום לתפלה לעלות השמימה, שהרי עונותיכם המבדילים המה מחיצה של ברזל, והיינו המקטרג הנברא במעשינו הוא עומד לפני כסא כבודו ומקטרג, ואמר ידיכם דמים מלאו, כיון בזה למה שכתבתי שהמקטרג כחו חזק מאוד, כי נברא בתכלית השלמות הרע והעבירה בתוקף התלהבות החשק, לא כמו שארז"ל שילבש שחורים ויעשה מה שלבו חפץ כאדם העושה בעל כרחו דלא מצי כייף ליצרא, והמופת על זה שהרי ידיכם דמים מלאו, והנה מי שלוקח דבר מטונף בידיו בעל כרחו לוקחו בראשי אצבעותיו למעט הטינוף מן היד, אבל כיון שידיכם דמים מלאו א"כ ראי' שעשיתם בחשק גדול, ובחיבוב המעשה ביד מלאה, ואמר שאם רצונכם שתקובל תפלתכם מתחלה רחצו הזכו, אלא שמא תאמר א"כ אבדה תקותינו שהרי עונותינו רבו למעלה, ואם נרבה בורית ונכבס בנתר נכתם עונינו, לזה אומר אין אני אומר שתתקנו לגמרי, רק פעולה אחת אני רוצה מכם, הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני לדחות המקטרג ממקומו, וכיצד יהי' זה חדלו הרע שתכף תתחרטו על מעשיכם. חרטה גמורה. דהיינו עזיבת החטא דהיינו חדלו הרע, שלא תוסיפו לעשות עוד כבראשונה, וזהו מופת על החרטה, תכף יודחה המקטרג ונסתרה המחיצה. ואז תעלה התפלה לפני כסא כבודו.

(כד) ובזה נבוא לדברי ישעי' הנביא בקפיטל נ"ט שהתחלנו בו, הן לא קצרה יד ה' מהושיע, הכוונה שימינו פשוטה לקבל, ולא כבדה אזנו משמוע, ואמר כי אם עונותיכם היו מבדילין וגו', פירוש הן אמת שעונותיכם מבדילים מ"מ אין זה עכוב לשמיעת התפלה, אבל מה שהוא מעכב וחטאתיכם הסתירו פנים מכם משמוע, שאם הייתם מתחרטים בלב שלם ומתודים, אף שלא הי' יכולת למחול העון בלי יוה"כ ויסורים, כל א' מחילוקי כפרה לפי מדרגתו, מ"מ הי' נדחה המקטרג ונתגלה המסך המבדיל, ואז לא הייתם בהסתר פנים, ואמר הנביא ראו איך ממש היצה"ר שולט עליכם, כמאמר רז"ל רשעים יצה"ר שופטן, שהרי כפיכם נגאלו בדם, שכבר אתם רואים גנות וטנוף מעשיכם, עד שכפיכם כל כף היד נגאלה בדם ונכתם העון ופשע, ועם כל זה אכתי לא שבתם, ושמא תאמרו ואיך אפשר לשוב ולתקן וכבר נכתם עונינו, ולזה אומר שהרי עכ"פ החרטה ועזיבת החטא בידכם לעשות, וגם זה אין אתם עושים, שהרי עדיין ואצבעותיכם בעון, ושמא תאמרו הרי אנו מתודים ג"פ בכל יום עתה בימי הסליחות, ולזה אמר שאין זה מועיל, כי אין הוידוי והחרטה יוצא מפינו רק מן הלב, ואחר כוונת הלב הם הדברים, וכיון שבלבו אינו גומר לעזוב ובפיו הוא מתודה הרי הוא טובל ושרץ בידו, ואין לך דובר שקרים גדול מזה ועל זה אמר שפתותיכם דברו שקר, ולשונכם עולה תהגה דהיינו שהוידוי הוא שקר ועולה כיון שאינו גומר בלבו לעזוב מעשיו, וא"כ הוידוי אין בה ממש, ועל התפלה אמר אין קורא בצדק שהתפלה הוא רק מן השפה ולחוץ, ואין נשפט באמונה הכונה על דרך שאמרתי כבר בפסוק כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים דהיינו כרפאי ע"י התשובה צריך שיתגלה עונו, כי בעוד שהרשע הוא רשע גמור ואינו מתחרט, אז הקב"ה מתנהג עמו כאלו היה צדיק גמור וכמו שארז"ל בשלהי פ"ק דקידושין, מי שעונותיו מרובין מטיבין לו, ודומה כמי שקיים כל התורה כלה ולא חיסר אות אחת, וכל זה לרעתו להאבידו מעוה"ב לגמרי, אבל כשמתחיל לשוב אז לטובתו הקב"ה נפרע ממנו לאחדים בעוה"ז כדי שיהי' נקי לעוה"ב ואז מתגלה עונו ע"י העונש:

(כה) ולכן מר הנביא יען שאין קורא בצדק ואינו מתחרט כלל בלב, ולכן אין נשפט באמונה, כי הקב"ה מטיב לו בעוה"ז כאלו קיים כל התורה ואין נשפט אתו באמונה ליסרו, וכל זה לרעתו למען יכרת לגמרי מעוה"ב, בוטח על תהו שאדם בוטח על תפילותיו ועל תעניותיו וכל זה תהו כי עושה רק לפנים בני חרטה גמורה וגו' ביצי צפעוני בקעו שהפשעים המה חמורים כריתות ומיתות ב"ד וקורי עכביש יארגו בתשובה שאין בה ממש כקורי עכביש רוצים לשוב, ולכן אחיי וריעי נשכבה בבשתינו, ותכסה כלימה פנינו, דהיינו שנתבייש ברוע מעשינו בושה גדולה, ונתחרט בכל לב ולב, לכן ונשובה אל ה' בכל לבנו לקיים יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו, כולי האי ואולי יחון ה' צבאות לפתוח לנו שערי תשובה, ויטה לבבינו אליו ליראה שמו כל הימים, ולהיות יראתו על פנינו לבלתי נחטא עוד, והתשובה תקרב גאולתנו ופדותנו מהרה תצמיח ובא לציון גואל ב"ב אכי"ר:

תוכן העניינים

דרושי הצלח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה