דרוש חדושי הלבנה· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
חלק ג · פרק ב
וְאָמְנָם הַלִּמּוּד שֶׁיָּצָא לָנוּ מִזֶּה, נִרְאֶה לִי, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בְּלָאו הָכִי מָקוֹם לַעֲמוֹד עַל הַחֲקִירָה לְפִי זֶה הַמַּאֲמָר, מָה רָאָה עַל קִטְרוּג הַזֶּה, דְּמַה אִכְפַּת לָהּ בִּשְׁנֵי הַמְּלָכִים, אִם יִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּכֶתֶר אֶחָד, כֵּיוָן דִּלְדִידְהוּ עַצְמָם לֹא אִכְפַּת כְּלָל. וְאֶחְשֹׁב כִּי קִטְרוּגָהּ הָיְתָה צָר[וּ]ת הָעַיִן, שֶׁתְּשַׁמֵּשׁ לְהַשְׁפִּיעַ עַל שְׁנַיִם אֵלּוּ שֶׁתַּחְתֶּיהָ, וְהֶעֱלִימָה הָעִנְיָן בִּלְשׁוֹן כָּבוֹד, כְּאִלּוּ חָסָה עַל הַמְּלָכִים. וְלָכֵן בְּמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה נֶעֶנְשָׁה, לְשֶׁלֹּא תַשְׁפִּיעַ לַמְּלָכִים כְּלָל, אַף לֹא לְאֶחָד. וּלְהַלָּן אֲדַבֵּר עוֹד מִזֶּה, בְּסַיְעַתָּא דִשְׁמַיָּא. וְלָכֵן, בִּמְקוֹם שֶׁהָיְתָה כִּסְגוֹלְתָּא, שֶׁהוּא מִן הַטְּעָמִים, שֶׁהֵם כִּנְשָׁמָה ד, וְגַם הַטַּעַם הַזֶּה עַל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁהֵם כְּגוּף, [חָזְרָה] לִהְיוֹת כְּסֶגּוֹל שֶׁהוּא מִן הַנְּקֻדּוֹת שֶׁהֵם כְּנֶפֶשׁ, גַּם הַנְּקֻדָּה הַזֹּאת תַּחַת הָאוֹתִיּוֹת.
וּמְסַיֵּם הַמַּאֲמָר, וּבְגִין דָּא הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה. עָלַי הֲוַת סִיהֲרָא כֶּתֶר, כְּגַוְנָא דָּא: וׂ. וּלְבָתַר מְעִיטִית וְנַחֲתִית לְרַגְלִין דִּילֵיהּ, כְּגַוְנָא דָּא: וִ. וְעִם שֶׁהוּא מִדֶּרֶךְ חָכְמַת הַקַּבָּלָה, וַאֲנַן לֵית לָן עֵסֶק בָּהּ בִּדְרוּשׁ בְּרַבִּים, מִכָּל מָקוֹם הֲבֵאתִיו כְּדֵי [לְהַרְאוֹת], שֶׁגַּם מִתּוֹךְ דִּבְרֵי הַזֹּהַר מוּבָן, שֶׁיָּרְדָה מִמַּדְרֵגָתָהּ הָעֶלְיוֹנָה בְּמַעְלָה כְּמוֹ סְגוֹלְתָּא שֶׁהוּא טַעַם, וְהָיָה לָהּ מִשְׁפַּט הַנְּשָׁמָה, וְיָרְדָה לְתַחְתִּית הַמַּעֲלָה כְּמוֹ הַנְּקֻדּוֹת, וַתְּהִי לָהּ מִשְׁפַּט הַנֶּפֶשׁ בְּעֶרֶךְ הַנְּשָׁמָה. וּבְעִנְיַן "הָבִיאוּ כַּפָּרָה עָלַי" כְּפִי הַפְּשָׁט, כְּבָר יִחַדְתִּי לוֹ מָקוֹם בְּאַחֲרִית מַאֲמָר דְּפֶרֶק אֵלּוּ טְרֵפוֹת.