דקדוקי הטעמים· רבי אהרן בן־אשר
71
סדר קמצות, כל העבר על הפקודים ענינו עין מצרי, בר מן "וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי" ((יחזקאל טז י)), ואם יפול הדבר בחוק יוצא באחד מן הבִּטּוּיִים, והבִּטּוּי כהררים תלוים בשערה כשלהבת קשורה בגחלת.
סדר כל משמע אומץ המקרא, צרוף התורה כלִי חכמה, ניב הגרון ובטוי שפתים נחלק על שמנה ואלו הן, דברי הווי שאינו מלמד על הענין, והשמות, ועל הכל ומינים ומינים, ו"שֵׁת אֱנוֹשׁ" ו"קֵינָן" וגו' ((וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשִּׁי) (([[דה"א כו לב)) וקבוע לעולם, והשמיני "יַעֲמֹד וְלֹא אַכִּיר מַרְאֵהוּ" ((איוב ד טז)), ספק הוא שם ספק אינו שם ויתכנה כיקרך עין "בְנֵי חָם וּפוּט וּכְנָעַן" ((בראשית י ו)) ו"עֲצֵי אַלְמֻגִּים" ((מ"א י יא)).
סדר הַמְדֻבָּר, השמות והאותות והקהל והמִּלּוֹת והתמורות והדבקות והמצדירות ועין הבדלח, כגון "הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל וְהוּא סֹפֵר מָהִיר" ((עזרא ז ו)), ובענין הזה יצא כל דבור המקרא, והמלאכה גדולה כי לא לאדם הבירה כי ליי אלהים, הוא העין המושכת כל נחלי מים עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר, וכל הדברים יגעים שהם מגיעים לצורך ענינים ויש להם טפל בתחלה ובסוף, וששה יתרים על כל דבר, והשביעי הבלול בכל והמצוי בכל המדה הולך יחף והלבישוהו משלו והושיבוהו במקומו וקראוהו בשמו והרבה אין לו עם אדם ואין ליגע במוכן לו ראשי העם ארבעים ושנים אנשים ואחד יתר עטרה בראשו "רָאשֵׁי הָעָם פַּרְעֹשׁ" ((נחמיה י טו)), והמשכילים יבינו.