דקדוקי הטעמים· רבי אהרן בן־אשר
57
(י"ח מלין כנויי סופרים)
שמנה עשר דברים כתובים בתורה ואינם כתובים כתיקונם, וחכמי ישראל קורים אותם בתיקון סופרים, לא שתיקנו אותם שמחקו וכתבו, אלא שכתב משה רבינו בתורה, ומה שכתבו הנביאים בשאר הספרים כשכתבום על כינוי כתבום, הסופרים לא חיסרו ולא הותירו, וראויים להִקָּרות כינויי סופרים. ואלו הן כנויים:
"וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד" ((בראשית יח כב)), ויי עודנו עומד היה, אלא שֶׁכִּנָּה הכתוב.
"וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג… וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי" ((במדבר יא טו)), ברעתך היה, אלא שכּינה הכתוב.
"אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ" ((במדבר יב יב)), אמֵּנוּ היה, אלא שכּינה הכתוב. "וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ" ((שם)) בְּשָׂרֵנוּ, אלא שכּינה הכתוב.
"בַּעֲוֹן אֲשֶׁר יָדַע כִּי מְקַלְלִים לָהֶם בָּנָיו" ((ש"א ג יג)), כְּלַפֵּי למעלה היה, אלא שכּינה הכתוב.
"אוּלַי יִרְאֶה יְיָ בְּעֵינִי" ((ש"ב טז יב)), בעינוֹ היה, אלא שכּינה הכתוב.
שניהם דמלכים ודדברי הימים "וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו" ((מ"א יב טז, דה"ב י טז)), לֵאלֹהָיו היה, אלא שכּינה הכתוב.
"הֲלוֹא אַתָּה מִקֶּדֶם יְיָ אֱלֹהַי קְדֹשִׁי לֹא נָמוּת" ((חבקוק א יב)), לא תמות היה, אלא שכּינה הכתוב.
"וְאַתֶּם מְחַלְּלִים אוֹתוֹ" ((מלאכי א יב)), אותִי היה, אלא שכינה הכתוב.
"וַאֲמַרְתֶּם הִנֵּה מַתְּלָאָה וְהִפַּחְתֶּם אוֹתוֹ" ((מלאכי א יג)), אותִי היה, אלא שכּינה הכתוב.
"כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ" ((זכריה ב יב)), עינִי היה, אלא שכּינה הכתוב.
"וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִיל" ((ירמיהו ב יא)), כבודִי היה, אלא שכּינה הכתוב.
"וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר" ((תהלים קו כ)), כבודִי היה, אלא שכּינה הכתוב.
"חָטָאתִי מָה אֶפְעַל לָךְ נֹצֵר הָאָדָם… וָאֶהְיֶה עָלַי לְמַשָּׂא" ((איוב ז כ)), עָלֶיךָ היה, אלא שכּינה הכתוב.
"וּבִשְׁלֹשֶׁת רֵעָיו חָרָה אַפּוֹ… וַיַּרְשִׁיעוּ אֶת אִיּוֹב" ((איוב לב ג)), װַדָּיִן כְּלַפֵּי למעלה, אלא שכּינה הכתוב.
"זָכוֹר תִּזְכּוֹר וְתָשׁוֹחַ עָלַי נַפְשִׁי" ((איכה ג כ)), עָלֶיךָ היה, אלא שכּינה הכתוב.
כְּבוֹדָם בְּקָלוֹן אָמִיר ((הושע ד ז)), כבודִי היה, אלא שכּינה הכתוב.